מהרש"ל על הש"ס/עירובין/פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דף נג עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה שני בתים כו' נ"ב כזה [איור]#*:

בד"ה כפולה בשתי תקרות נמחק וכך צריך להיות בית ועלייה הוי כפולה בשתי תקרות אבל שני בתים כו':


דף נג עמוד ב[עריכה]

גמ' שאלינהו ואמרי ליה. נ"ב פי' כך השיבו לשואלין נ"ל:

שם בר גלילא דהוה קאזל ואמר להו כו' ר' אבהו צפין אמר להן כו' כצ"ל:

שם והלכתי בקצרה וארוכה כו'. נ"ב נ"ל לתרש שכוא היה מבין כפשוטו דרך קצרה וארוכה ר"ל אף ע"פ שהיא קצרה מחברתה מ"מ ארוכה היא באורך מיל ויותר וזו ארוכה מחברתה מ"מ קצרה היא ואינה ארוכה כל כך א"כ היה הולך שפיר בדרך הקצרה מחברתה:

רש"י בד"ה תא דאוכליך כו' שתי תיבות כאחת ומגמגמת התיבות ואמרה תאכליך לביא ואומרת נמי שלוכתי כו' כלו' חברתי:

בד"ה כאילפא בימא כאניה הצפה כו' כצ"ל:

בד"ה משייל כו' דרכים בענין אושפיזכני כצ"ל:

בד"ה עלץ בנערה כו' הוא ישן הס"ד:

בד"ה נתייעץ במכתיר נטל רשות מנשיא כו'. נ"ב והערוך פי' הלך לר' יוחנן שהוא היה רגיל להיות מכתיר התלמידים ולהסמיך אותן:

תוס' בד"ה משיירין פיאה במעשה אילפס ואין משיירין פיאה במעשה קדירה פי' במעשה אילפס נראה כרעבתן אם אינו משייר אבל במעשה קדירה אינו נראה כרעבתן אם אינו משייר כצ"ל. ונ"ב ראיתי בפרק בן עזאי באבות דרבי נתן ואיננו אלא במס' דרך ארץ בפרק הנכנס לבית והוא הפוך כאשר הגהתי ומייתי אח"כ האי עובדא דנצחני אשה כו':


דף נד עמוד ב[עריכה]

גמרא ארבע מאה זימני וגמר יומא חד כו' ד' מאה זימני אחרינא נפקא בת קלא ואמרה ליה כו' כצ"ל וכן ברש"י:

רש"י בד"ה אנא עבידתיה וקיימתיה כו' כצ"ל:

בד"ה סימנין כו' וסימני החכמים כדרך שיש בתלמוד ומשים גירסה וסמנה בפיהם כצ"ל. ונ"ב נ"ל:

תוס' בד"ה תנו לי כו' הא והא גרמו כו' נ"ל היה מאריך ימים קודם המעשה הזה ע"כ השיב להם במה שלא הקדימו כו' ואחר כך ע"י מעשה זכה עוד לד' מאות שנה וק"ל:


דף נה עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה עגולה עושין כו'. נ"ב צורה זו [איור]#א:

בד"ה היתה רחבה. נ"ב כזה [איור]#ב:

בד"ה בית א' כו'. נ"ב כזה [איור]#ג:

בא"ד כשבא למקום נמחק:

בד"ה היתה עשוי' כמין קשת כו'. נ"ב כזה [איור]#ד. בד"ה או כמין גם כו'. נ"ב כזה [איור]#א:

בד"ה חומת העיר. נ"ב כזה [איור]#ב:

בא"ד ונעשו כב' עיירות להיות אחת כצ"ל. ונ"ב בס"א אינו וטעות הוא שם וה"ג להיות אחת ודו"ק:

בא"ד אין עולה לו כו'. נ"ב בס"א אינו וטעות הוא שם וה"ג אין עולה ודו"ק:


דף נה עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה צריפין כו' כד' אמות וכל כו' הד"א:


דף נו עמוד א[עריכה]

גמ' ושכר חדש וירק. נ"ב בס"א ירק חי וכן פרש"י בריש אלו עוברין וע"כ לפי' התוס' דהכא לא גרסי חי ודו"ק:

רש"י בד"ה עגלה בצפון ועקרב בדרום מזלות הן הס"ד. ונ"ב פי' ר' יהונתן ולא ישנו את מקומן לעולם בין בקיץ בין בחורף כמו שאר מזלות:

בד"ה חמה יוצאה כו' תקופת תמוז כו' כצ"ל:

בד"ה פני מזרח כו' הארוכין פעמים כו' הד"א:

תוס' בד"ה ואין בין כו' ומחצה הקטנות שבליל כו' כצ"ל:

בא"ד וגם ז' ומחצה שבסוף כו'. נ"ב הוא כמעט כעין קושיא הראשונה אלא שמתחלה הקשו דאין טעם שימלאו בשעות בינונית במקום שעות קטנות ושוב הקשו אפילו בלא תשלומין נמי קשה שתהיה תקופה אחת ארוכה מחברתה ודו"ק:

בא"ד אין תקופת ניסן נופלת כו' אלא כו' וכן שארי התקופות כולן וגם לא משכחת כו' כצ"ל:


דף נו עמוד ב[עריכה]

גמ' לא ימדוד מאמצע הקרן אלפים אמה כו'. נ"ב כזה [איור]#ג. רש"י בד"ה מפני שמפסיד כו'. נ"ב כזה [איור]#ד:

בא"ד וד' חומשין לכל קרן. נ"ב לאו דוקא אלא לפום ריהטא פרש"י דנחסרו ד' חומשין אבל האמת שלא צריכין אלא לטבלא שתהא אלף ותכ"ח וג' חומשין שלם ודו"ק:

בא"ד אלפים אמה כיצד כו' על אלפים ומניחה כו' הד"א:

בד"ה נמצאת העיר כו' ת' אמה לקרן זו ות' אמה לקרן זו כצ"ל והס"ד:

אחר ד"ה מנא ה"מ כו' צ"ל ד"ה בר אדא שם האיש:

תוס' בד"ה פלגא הוי כו' דפעמים הוי תילתא או רביע כו'. נ"ב וזהו תימה בעיני איך יתכן להיות המגרש דתחומין עם קרנותיה חלק רביעית מתחומין וקרנות דתחומין בלא צירוף העיר דהא לעולם קרנות המגרש אלף בין עיר גדולה בין עיר קטנה וקרנות התחומין לעולם ב' אלפים על ב' אלפים א"כ לעולם קרנות המגרש חלק רביעית מקרנות התחומין ותחום המגרש לעולם פלגא הוי בין עיר גדולה בין עירי קטנה א"כ לא יתכן אלא תילתא כגון במתא של אלף דאז הוי תילתא כדלקמן וק"ו שלא יגיע לחומש וא"א ליישב אלא בצירוף העיר וכדאוקי תלמודא וזהו דוחק שהתום' מפרשים דברי המקשן דפריך פלגא הוי וזה לא ידע מצירוף העיר ומכל אוקימתא דמשני תלמודא וגם הלשון של תוס' משמע דאיירי אף בלא צירוף העיר כלל ודו"ק נ"ל (עיין במהרש"א):

בא"ד לפי מה שהעיר גדולה או קטנה כצ"ל והס"ד:

[איור]#בד"ה כמה מרובע כו' עד הנקודה האמצעית כו'. נ"ב כזה[איור]# ה:

בא"ד והאחרים מתקצרים והולכין כו'. נ"ב כזה [איור]#ו:

בא"ד ושים הארוך בצד הקצר. נ"ב כזה[איור]# ז:

בד"ה אביי אמר כו' עגולה קשה דתחומין הוי כו'. נ"ב אבל לתי' דלעיל מיניה ל"ק האי דקא חשיב העיר למנין ד' אלפים ושדי עלייהו אף ע"ג דהיא עגולה ואינה אלא ג' על ג' אלא דחשיב אותה עם הריבוע שאנו מרבעים אותה א"כ בא אותו הריבוע לחשבון התחומין ודו"ק נ"ל:


דף נז עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה ומאי רביע כו' ה' אלפים סך הכל נמחק:

בד"ה והא איכא כו' וקשיא ליה לרב חביבא כיון כו' כצ"ל:

בד"ה ה"מ כו' ריבוע כי אמרי' כו' הד"א:

בד"ה נותנין קרפף כו' ומתחיל למדוד הס"ד:

בד"ה וכן ג' כפרים כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מאי רביע כו' ולא לתחומין הס"ד והשאר נמחק. נ"ב בס"א אינו וכן נראה דאף רש"י מודה בזה כדפי' להדיא בלישנא אחרינא ומה שפרש"י הוא על דרך לעולם איירי במתא כו' ודו"ק:

בד"ה כל אמתא כו' יהיו בה ד' טבלאות של ה' על ה'. נ"ב כזה [איור]#ח:

בא"ד ועשה ריבוע בפני' כו' כצ"ל. ונ"ב כזה [איור]#ט:

בא"ד של ה' אלא ז' אמות כו' אלא ט' אמות וד' חומשין כו' כצ"ל:


דף נז עמוד ב[עריכה]

גמ' שם הנך אטמהתא דשורא כו'. נ"ב פי' ירכיים של חומה מחיצות מעולות שיש בהן בית דירה:

רש"י בד"ה משום דדחיקא כו' אחת אבל כו' הד"א:

בד"ה לא משולשין כו' בין ב' החיצונים. נ"ב כזה [איור]#***:

בד"ה וחוזר למדתו כו' ומודד והולך שם משפתו והלאה כו' נ"ב כזה [איור]#י:

תוס' בד"ה רב הונא לאו דוקא הא דקא' כו' כצ"ל:

בד"ה התם ליכא כו' ומודדין להן אלפים מראש כו'. נ"ב סוגיא זו אי אפשר לפרש אלא אליבא דרבה בר רב הונא דס"ל שלא יהא בין קשת ליתר יותר מאלפים ואף דאביי ס"ל כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא מ"מ מה שהשיב אביי אין ואפילו ארבע אלפים אליבא דכולי עלמא קאמר ודו"ק:

בא"ד לחצון דהכא דלא שרי כו' כצ"ל (עיין במהרש"א):


דף נח עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה ובלבד שלא כו' וראשיו יוצאין חוץ לתחומי העיר נ"ב כזה [איור]#א:

בד"ה מגג יונ"ק בלע"ז כו'. נ"ב פי' הערוך שהוא עשוי מגומא דהיינו גמי וכן פי' רבינו עובדיה מ"ש:

בד"ה ואם היה כו' ואינו יכול להבליעו נמחק. בא"ד ונוח להילוך מקדר כו' הד"א:

תוס' בד"ה ובידו חבל כו' ורבינו חננאל כתב הגורס בשמועה זו ובידו חבל מדה הוא קרא הכתוב בספר זכריה כו' הוא ביחזקאל והגירסא נכונה ופתיל פשתים בידו והכתיב וקנה המדה כו' כצ"ל ונ"ב פי' וכולו ביחזקאל ומאן דלא גריס הכי סבר שפתיל פשתים אינו חבל. מצאתי:

בד"ה הגיע להר כו' ואם נאמר דגיא וגדר כו'. נ"ב פי' כמו שפי' ר"ת לקמן אבל התוס' גופא מדמין כותל להר והוא הדין גדר וק"ל:

בד"ה אין אומרים כו' אבל גבי גיא לעולם מבליע כו' כצ"ל:


דף נח עמוד ב[עריכה]

גמ' אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה נקטינן נמחק נקטינן. ונ"ב נ"ל טעות וכן בס"א וכן לעיל בדף ל"ו:

שם אין מקדרין לא בערי מקלט ולא בעגלה ערופה מפני כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה במתלקט כו' והולך מוצא י' טפחים כו' ד' אמות אבל כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ה"ג אין מודדין אלא מומחה כו'. נ"ב פי' לאפוקי מן המומחה כפי' התוס' כו' נ"ל:

בד"ה שומעין למקום שריבה ומוציאין מדה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה וכי אין כו' או אלף או אלפים כו'. נ"ב פי' דאפי' לק' בעינן ד' וכן לנ' ולאלף או לאלפים נמי אינו צריך כי אם ד' ודו"ק מצאתי:

בד"ה אבל מתלקט כו' מודדו מדידה יפה האי מודדו מדידה יפה דהכא לא כו' כצ"ל:

בא"ד והשתא איכא ד' דינין. נ"ב הא' מודד בקרקע ב' מבליע ג' אומדו והולך ד' מדלג כל השיפוע וכן אח"כ כי אם ג' דינין. נ"ב א' מבליעו ב' אומדו ג' מדלג:

בא"ד ללא ניחא כדפריש' ולהאי כו' מאי קורין ניחא תשמיש כו' כל השיפוע כך סוגי' זו מפורשת לפי כו' במתקלא כו' כצ"ל:

בא"ד יתארהו בשרד אסרתיה ומאי קורא לא ניחא כו' כצ"ל. ונ"ב פי' ישווהו במשקולת מצאתי בתוס' מדויקים:

בא"ד אבל חוט המשקול' יורד כו'. נ"ב והכי פירושו אם יש בחוט המשקולת יורד כנגדו ודו"ק:

בא"ד ומודד הכל אבל כו' הד"א:


דף נט עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה כמאן דלא כו' כל מבוי ומבוי בפ"ע כו'. נ"ב פי' מאחר שסילקו כל הרה"ר לצד האחד א"כ אותו צד אינן יכולין לערב יחד דהא לי' להו מקום אלא כל מבוי ומבוי בפני עצמו והצד השני שיש לה מקום רה"ר מערבין כולן יחד ודו"ק:

כזה [איור]#ב:


דף נט עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה ולא שבק כו' הוי לה שסותם אחד סגי לה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה דפנימית כו' מסלקי להו רה"ר מהכא כו' כצ"ל:

בד"ה דעבוד כו' ד' טפחים. נ"ב הוא ט"ס וטעה המעתיק בין יו"ד גדולה לדל"ת קטנה דפשיט' דמחיצה ד' טפחים לא מהני מידי וכן בדברי הרא"ש ע"ש (עיין במהרש"א):


דף ס עמוד א[עריכה]

גמ' כולה תנן מכלל דאי כו' אלפים אמה ולעירובו יותר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה פירא דבי תורא. נ"ב לשון שוחה פי' רש"י לעיל:

בא"ד ובכל שכונה היו מבואות כו'. נ"ב כזה [איור]#ג ונכתב עוד בצדו מה שפי' רש"י ולא היו מתקנין לחי וקורה משום דעיר של רבים ונעשית של יחיד ה"ה אי הוה של רבים והרי היא של רבים ג"כ לא היו צריכין ללחי וקורה דדי להן בשיור וכל שכונה הוי שיור לחבירתה אלא האי משום כו' דפרש"י לא קאי אלחי וקורה אלא אשיור קאי פי' ומש"ה צריכין שיור משום דהוה של רבים לאפוקי אם היתה של יחיד כו' וכדפירשו התוס' ומה שפרש"י אח"כ שאם לא הוי שיור שאז היה צריך לחי וקורה היינו משום זה מאחר דכל שכונה ושכונה חשובה עיר בפני עצמה מאחר שאינה יכולה לערב עם שכונת חברתה אם כן אין מערבין כולה והיינו מוכרחים לערב מבוי מבוי בפני עצמו כי היכי דליהוי לה שיור וא"כ כל מבוי היה אוסר על מבוי חבירו ע"כ היה צריך לראש כל מבוי לחי וקורה ומה שפירש רש"י לעיל דאפי' לחי וקורה לא מהני היכא שאוסר' אחת על חבירתה דוקא בעיר שהיתה של יחיד כו' אבל בעיר של רבים מועיל אבל היכא שכל שכונה הוי שיור לחבירתה א"כ אין צריכי' המבואות ללחי וקורה דהא כולן רשות א' ודו"ק:

בא"ד בכל עיירות של רבים. נ"ב פי' אותן שצריכין להיות לה שיור כו' ודו"ק:


דף ס עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה באלכסונה כו' ואעפ"כ פעמים שהאלכסון רב כו' כצ"ל. ונ"ב כזה [איור]#ד:

בד"ה משתכר אות' אמה לרוח העירוב והפסיד כו' כן צריך להיות והד"א:

בד"ה אמר רבא כו' יכול להלך ואין אנשי כו' הכל דבור אחד:

תוס' בד"ה כאן שכלתה כו' דנותן עירובו כו'. נ"ב פי' בפת:

בא"ד כמו שבת. נ"ב פי' ברגליו:

בד"ה אין אלו כו' דלגבי מודד הוה ידע כו'. נ"ב ואע"פ שכתבו התוס' לעיל להיפך דבמודד לא מסתבר לחלק היינו טעמא משום דגבי מודד איכא ריעותא דהא כלתה מדתו בחצי העיר אינו מהלך כולה וא"כ המקשה סבר להיפך בשלמא גבי מודד דאיכא ריעותא כדפרישית איכא שפיר לחלוקי אבל בלן בה דליכא ריעותא אם כן כלתה מדתו בחצי העיר הוה כסוף העיר ותי' לו דחף בלן בה איכא לחלוקי כמו שמפרשים התוס' ורב דימי מתמה אר' יהושע בן לוי שהוסיף אף במודד כו' ומהפך הסברא וק"ל. ואין להקשות למה אינם מתרצים התוס' כפשוטו שהמקשן ידע חילוק בין לן למודד ומתני' איירי בלן בה וק"ל די"ל שהתוס' סבירא להו מאחר דמתני' סתמא נשנית מנין לן לאוקמא דוקא בלן בה אלא מתני' איירי בין בלן בה בין במודד ודו"ק היטב:


דף סא עמוד א[עריכה]

רש"י מתחיל הדבור לאו משום דהני עבוד דקה כו' גדר וחמתן כו' כן צריך להיות והד"א. ונ"ב כזה [איור]#א:

בא"ד בתחומי' והני בני כו' אבל היושבים בשיפולה כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה כולי האי כו' דאפי' בלא מתייהו כו'. נ"ב ה"ק לא זו שבני גדר אין מכין לבני חמתן בלא מתייהו אלא אפי' בלא מתייהו יהיו נהרגין מחמתן כולי האי לא כייפו וק"ל ואל תשגיח בספרים הנדפסים מחדש ע"י ספר מוטעה שכך היה דרכו כל פשט שלא הבין מחק וכתב כרצונו כאשר הראתי לך בכמה מקומות שעברו שלמה לורי"א:

תוס' בד"ה עיר העשויה כו' ונר' כפי' רבינו חננאל כו'. נ"ב בתוס' שאנ"ץ ומורי מיישב פי' רש"י דבני חמתן עשויה כקשת וביניהם אלף ובני חמתן הדרים באמצע הקשת יש להן עד היתר ג"כ אלף נמצא שכלתה מדתן בתחלת העיר ואין להם כל העיר ובני גדר מודדין מן החומה וכלתה מידתן בסוף חמתן ויש להם כל העיר והקשה אדרבה לפי' ר"ח כיון שאין בין שני ראשי הקשת ד' אלפים ומן חמתן עם הגדר אלפים איך אפשר להיות ראשי הקשת יותר מאלפים לחמתן דהא אלכסון דחמתן יגיע עד ראשי הקשת כזה [איור]#ב ודו"ק (עיין במהרש"א) ותירץ הר' יהודה כהן דקאי חמתן כזה ודו"ק עכ"ל: