מהרש"ל על הש"ס/עירובין/פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דף סא עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אף העיר כו' באויר מחיצות ואף ע"ג דיש כו' כצ"ל:

בד"ה אי נימא כו' את כולה אמאי כו' הד"א:

בד"ה והא כמערת צדקיהו קתני ואין שם דיורין דרין כו' כצ"ל:

בד"ה גוו ביה כו' ולהניחו שם הס"ד והשאר נמחק עד סה"ד:


דף סב עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה בן נח כו' ומשני דהא דמחייב מיתה כו'. נ"ב פי' התלמוד משני אדלעיל לעולם משיכה אינה קונה כו' ומש"ה הבי או התוס' סוגיא דגמ' דהתם דמשני משום דצעריה והדר פריך מאי לא ניתן להשבון ומשני אינו בתורת השבון כי כל אותה הסוגיא היא לפרש"י כו' כפשוטו אבל לפירוש דקאי על הישראל דמוחל פחות מש"פ צריכא לישב הסוגיא ודו"ק:

בא"ד דלוקמה בגוזל מנכרי. נ"ב פי' ואז לק"מ כמ"ש התוס' לעיל:

בד"ה מוהרקי כו' בסוף החולץ ופ' איזהו נשך ואברגני כו' כצ"ל. ונ"ב פי' משרתי המלך אשר"י:


דף סב עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אמר מר כו' דישראל הוא דאסר על כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ר' יוחנן כו' הדרים יחידים בכרכים כו'. נ"ב ואפילו כמה בעלי בתים דרים בבית א' עד שיהו ב' דרים בב' בתים העתקתי מתוס' שנ"ץ:


דף סג עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה דארגז כו' והוה אמגושי. נ"ב פי' מכשף:

תוס' בד"ה מאי דרוש כו' בקטורת של נשיאים כו'. נ"ב פירוש כל קטורת שמקריבים הוא משל ציבור והוא על מזבח הזהב אבל מעולם לא מצינו שהקריבו ציבור קטורת על מזבח החיצון וכן לא מצינו לעולם שהיחיד היה מקטיר קטורת נדבה אפי' על מזבח הזהב אלא זו מצינו שהיחיד היה מקטיר קטורת נדבה על מזבח החיצון דהיינו של נשיאים והוא הוראת שעה לחינוך הבית כן איתא לשם וכה"ג איכא למימר נמי גבי בני אהרן שהקטירו קטורת נדבה על מזבח החיצון לחינוך ומשום הוראת שעה וק"ל:

בא"ד א"ל הממונה דמערכה שניה כו'. נ"ב וזהו קרא דונתנו בני אהרן וגו' דכתיב אחריו וערכו עצים על האש וק"ל:

בא"ד שעל מזבח החיצון לקטורת. נ"ב אין לומר שהיו מקטירים עליהם קטורת אלא שהיו חותין גחלים מן המערכה של מזבח והכניסו לפנים על מזבח הזהב להקטיר קטורת בכל יום ע"ש:

בד"ה כל הנותן כו' הא דקרי לי' עירא היאירי כו'. נ"ב פי' מיאיר בן מנשה:


דף סג עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה לא נענש כו' שבטל כו' הס"ד:

תוס' בד"ה כל זמן כו' ותחלה שם היו גם כו' כשהוליכוהו לקו וגלה כו' ארון אחד היה וקאמר התם קרא מסייע ליה לר' יהודה פי' שאומר שני ארונים היו הארון וישראל יושבים בסוכות והלא ארון בציון היה מאי עבדי לי' רבנן שאומרים ארון אחד היה אלא שהיה בקירוי עד שלא נבנה כו' כצ"ל:


דף סד עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה היו שם בבית הנכרי הס"ד:

בד"ה ה' שכירין כו' היו צריכין לתת כולן בעירוב. נ"ב ודוקא שכל חדר וחדר או עליה פתוח לחצר כדלקמן בפירוש רש"י דף ע"ב וכן בתוס' ע"ש:

בא"ד והשתא דרשותא דנכרי כו' והני דירה ודאי לאו דידהו היא כצ"ל:

תוס' בד"ה בטלו רשותייכו כו' לכל אחד מאותן שעירבו. נ"ב פי' ובכאן איך שייך שיבטל לכל אחד ואחד דהא כל אחד צריך לבטל ודו"ק אבל אי לא היה צריך לבטל לכל אחד הוה שפיר דמי דכל אחד היה מבטל לאותו אחד שביטל חבירו ומתוך זה הוי כמו שנתבטל לכולם וק"ל:

בא"ד דאית ליה לעיל בעין רעה מבטל כו' כצ"ל:


דף סד עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה שחמצו כו' היה הס"ד:

בד"ה אין פותחין כו' עקירה ר"ג כו' הד"א:

תוס' בד"ה שכיון רבן גמליאל כו' מבגאי גזר כו'. נ"ב פי' דינה בת יעקב ומבגאי כלומר נכרי אחד מל עצמו בכדי:

בד"ה פותחין כו' שיפייסוך קסבר אין פותחין כו' כצ"ל:

בא"ד איבעית נדר כו' כצ"ל. ונ"ב פי' מחמת ביעתותא דאחרים נדרת:


דף סה עמוד א[עריכה]

גמ' בגדו כמו נחל כו' כצ"ל:

שם אי אמרה לי אם כו'. נ"ב ס"א אמרה לי אם קריב כותחא לא תגרסי:

שם אי קרצתן כינה. נ"ב לכאורה נ"ל פי' אם הרגתי כינה והיתה נמאסת עלי וכן אמרינן בפ' הממונה מאי משמני דקרצו לישנא דקטולי הוא כו' אכן בערוך קצת משמע שהוא לשון דיבוק ואחיזה דומיא דקרצה שפתה וא"כ לפי זה כוי פירוש אם נדבקת בי כלומר עוקצת ומשום צערא הוא וק"ל:

שם לא איברי סיהרא. נ"ב תרגום של לבנה סיהרא וכן בערוך וכן בטור:

שם הבא מן הדרך אל יתפלל כו' ימים שלשה ואבינה בעם וגו' כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בצר אל יורה בדקתי אחר מקרא זה ואינו בכל כו' כצ"ל:

בד"ה כיומא דאיסתנא כו' ולא מסוכרי' ביה. נ"ב פי' מקיזין:

בד"ה ניתן בשבעים כו' בגימטריא ויצא כו' הד"א:


דף סה עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה דאתא עכו"ם כו' ולא עירבו מאתמול ולא הוי מטלטלי בחצר כי אתא כו' כצ"ל והד"א. ונ"ב בס"א לא גרסינן ולא עירבו מאתמול וה"ג כוי מצי מטלטלי בחצר:

תוס' בד"ה איקלעו כו' הלכה כר' יהודה. נ"ב פי' וא"כ שמעינן דר' יוחנן לית ליה כל המיקל בעירוב והא דפסק רבי יהודה ור"ש הלכה [כרבי יהודה] ג"כ נימא תלמודא לית ליה האי כללא דהא פסיק כר"ש ודו"ק וכן יראה מדעת התוס' בדף ע' בד"ה הב"ע דהוה ומית דאנן קי"ל כר"ש:


דף סו עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה דאתא עכו"ם ולסוף שמעתא קאמר למ"ד כו' כצ"ל:

הגה"ה וערבו עמו שבטל עירוב כצ"ל. ונ"ב פי' כשמת באותו שבת ולא אמרינן הואיל והותר כו' וק"ל:


דף סז עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה שכח אחד כו' לבטולי וכי שכח כו':


דף סז עמוד ב[עריכה]

גמ' דאמר רב יוסף אמר רב כהנא כי הוינן כו' הוה אמר לן בדאורייתא כו' אמר ליה דתניא הזאה כו' כצ"ל. ונ"ב כך גירסת הרי"ף בכל המקומות וגירסת הרא"ש מכדי הזאה כו' וגירסת הרי"ף עיקר בעיני. דש"י בד"ה והם אמרו כו' לא גזר מאי טעמא כו' הד"א:

בד"ה בדאורייתא כו' דברי תורה אבל כו' הד"א:

תוס' בד"ה וישראל כו' במקום אויר של מבוי כו'. נ"ב פי' אינו חשוב כמותו וא"כ אוירא דמבוי ניחא ליה וק"ל:


דף סח עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה עד שלא כו' לשאר פתחים נמחק:

בד"ה פנו לי מאני בחצירו כו' כצ"ל וכן בעמוד השני ברש"י. ונ"ב כזה:

תוס' בד"ה לשבות כו' וא"ת דבההוא ינוקא כו'. נ"ב היינו דלא גרסי זיל אחים אבל נוסח שלנו הוא גירסת הרי"ף עי' באשר"י פרק ר"א דמילה:

בד"ה כיון דאי כו' אם יש לו נמחק. ונ"ב לא נ"ל:

בד"ה תניא אין כו' ב"ש וב"ה בדבר זה כו'. נ"ב פי' במתני' דחישב עליו שהרי כמה תנאי ואמוראי פליגי בברירה ודוחק לומר דפליגי בפלוגתא דב"ש וב"ה הלא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה אלא מעולם לא נחלקו ב"ש וב"ה לשם והני בריי' דלעיל בפלוגתא דברירה אתייא כפלוגתא דאינך תנאי דפליגי בברירה וק"ל:

בד"ה אמר רב הושעיא כו' דלא הוי פי' משום כו' כצ"ל:


דף סח עמוד ב[עריכה]

גמ' משמיה דרבא לא דכ"ע כו' כצ"ל:

שם ורשב"ג אומר צדוקי וביתוסי אינן אוסרין נמחק:

רש"י בד"ה ניתיב מר כו' חצרך דהא כו' הד"א:


דף סט עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה כיון דחזייה כו' ונזמים וטבעות אסור כו' כצ"ל:

בא"ד דתנן בטבעת שאין עליה כו'. נ"ב פי' מאחר דהברייתא לא קחשיב אלא נזמים וטבעות אם כן לא בא למידק מיניה אלא דטבעת חשיב תכשיט וה"ה חומרתא א"כ ניתי ראיה ממתני' דטבעת חשיב תכשיט ודו"ק:


דף סט עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה אי כר"מ כו' בסופו אפילו רע לשמים ורע לבריות כצ"ל:

בד"ה ושלהם מותר כו' דהתם איירי בנכרי הבא לדור כו' כן הוא בס"א וכן מצאתי באשר"י:

בא"ד תני קסטור אוסר כו' כצ"ל בכל הדבור:


דף ע עמוד א[עריכה]

גמ' לא צריכא דאע"ג דאמרי קני כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אבל אין אחד שעירב עם אחד נותן כו' כצ"ל:


דף ע עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה וקתני חוץ כו' יכול לבטל ופריק לה לברייתא כו' הותרה לשאר שבת לאפוקי כו' פירוש דשוב מותבינן לרב נחמן כו' כצ"ל:


דף עא עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אע"פ כו' בנכסיו אוסר הס"ד ואחר כך מה"ד אע"פ כו':

בד"ה כלך אצל כו' ואמרינן כמאן כו' כצ"ל:

בד"ה ור"ש כו' עם שני מבואות כו'. נ"ב פי' שאין חילוק בין שני חצירות לשני מבואות וק"ל:

בא"ד ה"נ אע"פ כו'. נ"ב נ"ל דהכי פירושו כמו שאמר ר"ש היכא שעירבה חצר אחת כו' דמועיל אף שלא שיתפו המבואות יחד הכי נמי אמרינן הכא אף שלא הניחה החצר עירוב כלל אלא משותפות כבר א"כ ה"א שצ"ל המבואות גם כן משותפים יחד אפילו הכי אמרינן דמועיל השיתוף של החצר אף שלא שיתפו המבואות יחד עיין בפי' הרב רבי יהונתן ודו"ק:

תוס' בד"ה ומקני רשותא כו' שלא תטרף דעתו עלי' כדאמרינן בפרק מי שמת קונין משכיב מרע ואפילו בשבת ולא לחוש לדברי ר' אלעזר פי' דבעי קנין אלא שלא תטרוף דעתו ואין לומר כו' כצ"ל (עיין במהרש"א):

בד"ה בחצר שבין כו' בין לר' מאיר בין לרבנן כו' כצ"ל:


דף עא עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה בסומכין כו' פליגי רבנן כו' חצר ובן תדאי כו' הד"א:

בד"ה ואי חד טעמא הוא דאי מדר' אליעזר ה"א טעמא וכו'. נ"ב האי לישנא מגומגם מאד חדא דקאמר ה"א כו' ואפשר שכך הוא האמת דר' אליעזר לא פליג אלא ביין אבל בפת הוא מודה דסומכין על שיתוף במקום עירוב ועוד מה שכתב דטעמא דר"א לאו משום דאין סומכין כו' זה אינו דבודאי משום דאין סומכין הוא דאי סומכין אם כן אפילו לפי מה דקי"ל אין עירובי חצירות אלא בפת אפילו הכי סומכין על השיתוף שנעשה ביין וכן פסק כרא"ש והטור להדיא והכי הוא ראוי להיות דאי לאו דר' אליעזר ה"א דסומכים על שיתוף בפת דטעמא דר' אליעזר לאו משום דאין סומכין לעולם על שיתוף אלא כו' נ"ל (עי' במהרש"א):

תוס' בד"ה שמן שצף כו' בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת אף ע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו וקאמר בגמ' קסבר ר"ע כו' כצ"ל. ונ"ב דאל"כ מאי הוספה דר"ע הא כבר נפסל השמן וקאי:

בד"ה בפת כ"ע כו' אם מועיל למבוי אומר ר"י דמצינו לפרש תרי חומרי בעירובין דלעיל דאי אמר הלכה כר' אליעזר בן תדאי לא הוה ידעינן מאי טעמיה ואי אמרינן הלכה כר"מ ה"א בחדא בהא דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף כדמשמע לישנא דר"מ דאמר מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי דמשמע דאע"פ שעירבו צריכין עדיין להשתתף אבל על שיתוף במקום עירוב סומכין קמ"ל הלכה כר"א בן תדאי דאין סומכין על שיתוף במקום עירוב דמסתמא בא לגלות דהלכה כר"מ לגמרי ומיהו פירוש הקונטרס דלעיל גבי תרי תומרי ניחא טפי וא"ת כשעירבו כו' כצ"ל:


דף עב עמוד א[עריכה]

גמ' חד אמר מחלוקת במחיצות שאין מגיעות כו' וחד אמר מחלוקת במחיצות המגיעות כו' כצ"ל. ונ"ב הגירסא נכונה כאשר הגהתי דאל"כ טעמא דבית שמאי אתא לאשמועינן כדמקשין התוס' בשמעתא לקמן וכן מצאתי נ"ל:

תוס' בד"ה בפת כ"ע כו' וחצר בעי ד"א כו' כצ"ל:

בד"ה נהגו העם כו' אסורה עם שניהם כו'. נ"ב פי' מאחר ששני מבואות לא עירבו יחד דלית להו לרבנן הא דרבי שמעון בג' חצירות כו':

בסה"ד ואין עירוב מועיל במקום שיתוף כצ"ל:

בד"ה ומודין כו' כעין אותן הבחורים הבאים ללמוד כו' אף ע"פ שחלוקים מבעל הבית כו' ובבישול ובכל דבר כו' כצ"ל:


דף עב עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אלא ללישנא כו' ב"ש אי לימא כו' הד"א:

תוס' בד"ה ר' יהודה כו' א"נ על שם עירו כו'. נ"ב פי' וגרסינן הסבך:

בד"ה כמאן כבית הלל כו' דמיגו דהני אסרי הנך חבורות נמי אסרי אבל לא כו' כצ"ל:


דף עג עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה דמיגו דהני כו':

בא"ד לכולן דיקא נמי כו' הד"א:

בד"ה ה' חצירות פתוחות זו לזו נמחק ומתחיל הדבור ערבו בחצירות כו'. ונ"ב כזה[איור]#:


דף עג עמוד ב[עריכה]

גמ' התם דאפקיה ועייליה כיצד משתתפין במבוי כו' התם נמי דאפקיה ועייליה כו' כצ"ל ונמחק איתיביה:

רש"י בד"ה כולה ר"מ כו' משום דרובן עירבו כו'. נ"ב פי' מאחר שרוב החצר עירבו עירובי חצירות ואחד מהן רק שכח ליכא למיחש אבל שכח אחד מבני מבוי דהיינו כל החצר שכחו מלהשתתף איכא למיחש והוא הדין אם שכח נמי אחד מן בני החצר ולא שיתף שרי וכן מצאתי בפי' הרב רבי יהונתן:

תוס' בד"ה אלא פשיטא כו' והיינו טעמא כדפרישית דאפילו כצ"ל:

בד"ה בני חבורה וכו' ועייליה דאע"ג דיכול לומר דכל חד וחד הביא פת בחצר זה דרך מבוי כדי לסעוד כו' כצ"ל:


דף עד עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה עד שיהו כו' חדא כיון שאין כו' תורת פתח להקל ועוד יש כו' בפתח גמור יהא בחלון שבין חצר לחצר תורת מחיצה כו' כצ"ל:


דף עד עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אין מערבין כו' וחלונות ביניהם כו'. נ"ב כזה*[איור]#:

תוס' בד"ה מבוי שצידו א' נכרי פי' וחצר וצידו כו' כצ"ל:

בא"ד דמירתת דהנכרי אינו אוסר עליו דנקרא כיחידים ואע"ג דטעמא דיחיד אינו אוסר משום דלא שכיח דמירתת מ"מ לא פלוג רבנן לענין יחיד וכן פירשו התוס' פרק הדר ודו"ק:

בא"ד כדפי' בקונטרס כו' כצ"ל:

בד"ה ה"א כו' למבוי ולא משוי להו עירוב נמי בחד כו' שצידו אחד נכרי גם לפי מאי דמוקי טעמא דרב משום דאין מבוי ניתר כו' איירי כשאינו כי אם חצר אחת נכרי וחצר אחת ישראל כמו לפי המסקנא ועל ידי חלונות חשיבי כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד י"ל דה"א כו'. נ"ב הוא פי' אחר בפני עצמו על הסוגיא ולכאורה שגם הוא מדברי ר"ת אבל בתוס' שנ"ץ מצאתי וז"ל וצריך לומר דלא כפרש"י ור"ת דה"א כו':

בא"ד והוה מפרשינן דאיכא טובא כו' כצ"ל:

בא"ד כמו כן פתוח לרה"ר כזה*[איור]#:


דף עה עמוד א[עריכה]

גמ' אי הכי היינו דשמענא כו'. נ"ב נ"ל דה"ק שיש עוד טעם אחר איסור למבוי ולפי זה יהא החצר מותר מש"ה איצטריך ר' טבלא לאשמועינן כו' אבל בתחלה לא הייתי יודע שום צד טעם לאיסור זולת הטעם שאסיר חצרות ובתים של ישראל לעשות יחיד במקום נכרי וק"ל:

שם ולא עירב שתיהן אסורות כו'. נ"ב היינו בדלא בטיל אבל אי בטיל רשותו כולי עלמא מודו בין אביי ורבא דלעולם הפנימית שריא וק"ל:

רש"י בד"ה אסור לעשות כו' יחיד וירא מן הנכרי כו' כצ"ל:

בד"ה ושכח כו' ולא עירב שתיהן כו' הד"א:


דף עה עמוד ב[עריכה]

גמ' ע"כ לא קאמרי רבנן הכא אלא דאמר לה אדמבטלת לי קא אסרת עלי אבל התם מי קאסרת כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה י' בתים כו' כדאמרן בפירקין והדר שם כו' כצ"ל. ונ"ב פי' שבית שער אינו אוסר:

בד"ה שלשה בתים כו' לחצר זו וזה לזו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ע"כ לא קאמר כו' ושכח א' מהן. נ"ב פי' מן הפנימית:

בא"ד ולא עירב דבלאו הכי כו' מוקי נפשייהו ככולהו כו' כצ"ל:

בא"ד מי נימא נמחק:


דף עו עמוד א[עריכה]

גמ' ולגבי דהאי בית שער ולגבי דהאי בית שער ולגבי דהאי בית אמרו ליה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה שניהן כו' הכא מדרבא ונראה כו' כצ"ל: