מהרש"ל על הש"ס/עירובין/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | רשב"א | ריטב"א | רבינו חננאל | תוספות רי"ד | מאירי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף כז עמוד א

תוס' בד"ה כל שהזב כו' מפרש ר"ת דהיא כו'. נ"ב וזהו לשון תוס' שנ"ץ וה"פ אי מה היא מטמאה אוכלין ומשקין באבן מסמא אף דמה נמי מטמא אוכלין ומשקין באבן מסמא ופירוש דחוק הוא דאכתי לא פשיט שיטמא אוכלין ומשקין אפי' במשכב וקבעי באבן מסמא עכ"ל:

דף כז עמוד ב

רש"י בד"ה ואי כתב כו' בהבלעה אבל האי כו' הד"א:

דף כח עמוד א

גמ' ובגודגדניות כו'. נ"ב גודגדניות פי' הן הנדקוקי ול' ישמעאל הן והן עשב שאוכלים הגמלים ולא יאכל אדם אותן אלא ע"י הדחק וי"מ אלינדר"א והוא כזרע גד ערוך:

רש"י בד"ה פוטיתא כו' וכל אשר אין לו סנפיר כו' כצ"ל. בד"ה צרעה לוקה שש שהיא כו' כצ"ל. ונ"ב ובס"א אינו רק צירעה שהיא כו':

בא"ד במשנה תורה הרי שש והאי כו' כצ"ל:

בד"ה ולמאן כו' צ"ל ומאן כו':

תוס' בד"ה צרעה כו' דהא דכתיב בקדושים כו' כצ"ל.  :

דף כט עמוד א

גמ' חצי קב שעורין וקב כו' כצ"ל:

שם מדבעינן כו' האי נמחק. ונ"ב בס"א אינו:

דף כט עמוד ב

גמ' אבל הכא עבידי אינשי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דלא איבציל זירתא שלא גדל זרת ועוד יש להן ארס בבצל כצ"ל. תוס' בד"ה ויעמוד כו' בפ' כהן גדול בנזיר כצ"ל:

בא"ד וחצי לוג דם לכל כו'. נ"ב פי' זה השיעור מטמא לכל בין לתרומה בין לקדשים בין לעושה פסחו בין לנזיר אבל רובע כו' לא לכל פי' אינו מטמא לכל אלא לתרומה וקדשים:

דף ל עמוד א

גמ' אמר רב נחמן בר יצחק סיני אמר כו' לימא תיהוי תיובתייהו נמי כו' מנייהו לא הוה מחזיק כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לימא תיהוי כו' שפיר דכל מילי כו' כצ"ל:

בד"ה ככר זו כו' ואפ"ה בקונם כו'. נ"ב פי' אע"ג דפי' אכילה בדבריו מ"מ גזרינן קונם אטו הקדש ודו"ק:

דף ל עמוד ב

גמ' שלא יתקן הכרי נמחק. ונ"ב בס"א אינו:

שם והא דתניא נמחק וצ"ל תניא ר' יהודה כו'. ונ"ב כן הוא בס"א:

תוס' בד"ה ולפרוש עלה כו' דתחלת היום קונה כו'. נ"ב פי' תחלת היום היינו סוף כל בין השמשות דהיינו תחלת הכנסת שבת:

דף לא עמוד א

רש"י בד"ה הא דרבא כו' עולה רבנן כו' הד"א:

תוס' בד"ה בפשוטי כו' סולה וקולב כו'. נ"ב כלוב עיין ברש"י במסכת שבת פרק במה אשה דף ס':

בא"ד ודולבקי. נ"ב פלאשטו"ר של עור ואוכלים עליו רש"י פרק שתי הלחם דף צ"ו:

בא"ד שלא תאמר עשוי לנחת הוא כו'. נ"ב פי' וכלי העשוי לנחת כלומר שאין מגביהין אותו מן הקרקע אינו מקבל טומאה:

דף לא עמוד ב

תוס' בד"ה שפדאו כו' ליעבד לה פולסא. נ"נ פי' חתיכה של ען ויצור עליו צורה:

בד"ה כאן בעירובי כו' דכשאינו עומד ורואה. ונ"ב שנותנו שם במקום שביתתו:

בא"ד ובירושלמי נמי מחלק כו' כצ"ל:

דף לב עמוד א

רש"י בד"ה מי ציית כו' הא עם הארץ חבריה כו'. נ"ב נראה בעיני דמש"ה פירש הכי ולא ר"ל כפשוטו דלא ציית לך שיאכל בלא מעשר זה אינו נהי דעמי הארצות נחשדו על כך מ"מ איכא הרבה שמעשרין ואדרבה אמרי' בשאר דוכתין רוב ע"ה מעשרין הן ומיעוטן אינן מעשרין ומש"ה הרי לו בדמאי שמפריש והרי הוא לעצמו ומש"ה אמאי לא נימא לו שיעשר דמאי ולא יאכל בלא הפרשה כי קרוב לודאי שישמע אלא משום שיאמר בודאי עישר הכל מקוד' ודו"ק:

תוס' בד"ה רב ששת כו' ושליש אמר לגירושין כו' והאומר לשלוחו צא ושחוט לי צא ותרום לי והלך כו' כצ"ל:

בא"ד דילמא פשע כדרב שמעיה כו'. נ"ב אע"ג שמחוסר כפרה נמי צריך טבילה כבר הקשו התוס' לשם ותירצו משום שאותה טבילה מדרבנן ולא החמירו א"נ מאחר שאותה טבילה אינה צריכה הערב שמש לא חיישי' לפשיעה:

דף לב עמוד ב

גמרא אינהו נמי הכי קא פתרי בה אלא קבעיתו ליה כו' אמר שמואל יישר הכא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה באילן שנופו כו' שהוא סוף התחום נמחק. ונ"ב בס"א אינו ואי גרסי' ליה לא קאי על עיקר האילן אלא על נטיית הנוף ודו"ק:

תוס' בד"ה מה לי כו' מקום א' הוא הס"ד ואח"כ מה"ד רה"י כו':

בא"ד וכן לנותן שם עירובו. נ"ב לקמן בפרק כיצד מעברין דף ס':

בד"ה הכא באילן כו' דכיון כו' דעוקרו מכרמלית כו'. נ"ב והאי שינוייא אינו מתיישב לפי המסקנא דמוקי לקמן ברבים מכתפין עליו אם כן למטה מעשרה הוי ר"ה ודו"ק (עיין במהרש"א):

דף לג עמוד א

גמ' מייתי לה דרך עליו. נ"ב פירוש למעלה מראשו והיינו גבוה יותר מעשרה עיין בפרש"י בפ' המוציא דף צ"ח:

רש"י בד"ה אי דלית בה ארבעה רוחב הס"ד:

בד"ה מקום פטור הרי יכול ליטלו לרשות הרבים כצ"ל. ונ"ב נ"ל:

תוס' בד"ה והא אי כו' שהוא למעלה מעשרה אפי' כנגד הנטייה שהיתה כו' אלא מעביר את העירוב רחוק חוץ לד' אמות וחייב אפי' כו' כצ"ל. ונ"ב פי' הכא גבי עירוב שהוא חוץ לד' אמותיו הוי מעביר אם הביאו העירוב אצלו דכל הושטה הוי בתוך ד' אמות והעברה הוי חוץ לד' אמותיו ומש"ה לאו דוקא בדיוטא אחת הוא דחייב ולא זה כנגד זה דלא אמרי' הכי אלא בהושטה אבל בהעברה חייב בכל ענין כו' ובתוס' ארוכים מצאתי בזה הלשון ונראה דאפי' זו כנגד זו אם היה מעביר חייב כו' והיינו כדפרישית וק"ל:

בא"ד עד לרקיע וכולי האי ודאי לא אמרי' הואיל כו' כצ"ל. ונ"ב דהא ליכא למימר שיזרוק עד למטה במקום שביתה שלו דהא הוי זורק מרה"י לר"ה וחייב ולא פטרינן בזורק אלא מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע אלא צ"ל שיזרוק כנגד מקום השביתה למעלה מעשרה וכולי האי לא אמרי' לאפוקי מרש"י שפירש דמייתי דרך עליו למעלה מעשרה כנגד הנטייה שלא יכול להביאו למקום שביתתו כלל אלא כנגד שביתתו ואמרינן כולי האי הואיל אם כן קשה לימא הואיל אי בעי זריק ודו"ק:

דף לד עמוד א

גמ' דאי ממטי ליה פורתא נפיק ליה חוץ לד' אמות כצ"ל. ונ"ב פורתא בס"א קלי והוא לשון פורתא בסוף פרק מי שהוציאוהו דף נ"א:

רש"י בד"ה דכי ממטי כו' מעשרה נפיק כו' הד"א:

תוס' בד"ה ואמאי כו' בהג"ה צ"ל אמת כו'. נ"ב פירוש שאף רש"י ג"כ מוכרח לומר דאיירי ששביתתו במקום רה"י כו' ודו"ק:

בד"ה או בראש כו' כגון שהוא בטפח ט' כו'. נ"ב זהו דבור בפני עצמו וקאי על לשון שני של רש"י (עיין במהרש"א):

בד"ה ה"נ כו' והוי כאלו מסיר כו'. נ"ב פי' שאם אתה ר"ל שלא תתרחק שביתתו ממקומו הראשון בע"כ צ"ל דחשבינן כאלו הסיר כל המגדל כו' ודו"ק:

בא"ד שהיה מונח שם בתחילה והואיל ואי שקיל ליה כולי' ודאי לא אמרו כצ"ל. ונ"ב וז"ל תוס' ארוכים הואיל דנטילת מגדל כולו לא אמרי' הואיל דנטייה אמרי' ע"כ:

דף לד עמוד ב

גמ' דתניא הקנים והאטדין כו' כצ"ל. ונ"ב והעוזרדין בס"א אינו וכן ברש"י:

רש"י בד"ה אבל מחובר כו' דכי שקיל לי' משתמש באילן כצ"ל:

תוס' בד"ה ואמאי הוא כו' בבורטיא. נ"ב פי' ברומח:

דף לה עמוד א

גמ' ואחד קרפיפות רשות אחד לכלים ששבתו בתוכן רבה ורב יוסף כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה וקתני נמי הס"ד:

דף לה עמוד ב

תוס' בד"ה ספק לא כו' לא טבל ספיקו טהור ר"מ בר"ה כו' כצ"ל והד"א:

דף לו עמוד א

גמ' דקתני א"ר יוסי כו':

רש"י בד"ה קשיא דר' יוסי דברייתא. נ"ב ותימה הלא מתני' היא:

תוס' בד"ה מאי שנא כו' אליבא דברייתא קאמר. נ"ב ותימה הלא מתני' היא  :

דף לו עמוד ב

גמ' א"ר יוחנן וכבר בא חכם כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה על שני כו' ברירה הס"ד:

בד"ה הלוקח יין כו' ואין לזה כלים להפריש. נ"ב ובפ' מרובה פרש"י דאיירי בערב שבת בין השמשות ואין לו שהות להפריש:

תוס' בד"ה לא ס"ד כו' דתנן בשקלים כו'. נ"ב אין זה משנה בכל התלמוד אלא ברייתא היא וכן נמצא בתלמוד ירושלמי דשקלים להדיא ומ"מ גם מן המשנה דשקלים מוכח שרבי יהודה סבר כך כדפרש"י בפ' הוציאו לו:

בא"ד ה"מ דוקא כשמתנה כו'. נ"ב נ"ל לאו דוקא מתנה דהא גבי כלוקח יין נמי אינו מתנה אלא כלו' היכא שמברר דבריו להדיא ומתנה בפירוש כמו שפירשו התוס' לקמן וכן פירשו התוס' בפ' הוציאו לו:

דף לז עמוד א

תוס' בד"ה מיחל פ"ה כו' כדקתני בתוספתא וקדש כו'. נ"ב זה אינו בתוספתא רק איתא בתוס' דבערב שבת ושכח להפריש איירי והיינו בע"ש בין השמשות ורש"י פי' במרובה דאיירי בקדש עליו היום אבל מה שפירשו התוס' הכא דאיירי בקדש עליו היום וכן פירשו בפ' כל הגט ובפ' הוציאו לו ע"כ ט"ס הוא דהא מוכח הכא לפירושו דדוקא בלא קדש היום איירי דהוא עדיין בין השמשות ולכך שרי בדמאי אפי' בהפרשה והכא גבי טבל ודאי מותר בקריאת שם בעלמא אבל בקדש היום אסור להפריש אפילו בדמאי והכא אפילו קריאת שם אסור בשבת על כן נ"ל להגיה ועדיין לא קדש עליו היום וכן פירשו התוס' להדיא בפ' הישן ור"ש בסוף דמאי ע"ש ואפשר הטעות נפל בספרים מפרש"י וכן מצאתי בתוס' שנ"ז שכותבין בזה הלשון ורש"י פירש במרובה דבע"ש בין השמשות איירי כדקתני בתוספתא וקדש עליו היום עכ"ל והיינו שרש"י פי' הכי במרובה והוסיף וקדש עליו היום מעצמו אבל התוס' לא סבירא להו לפירושו כאשר פירשתי ובתוס' מדוייקים בפרק כל הגט מצאתי ג"כ שאינו נ"ל:

בד"ה ר' יוסי כו' כל הגט לר' יהודה ופי' הקו' כו' כצ"ל:

דף לז עמוד ב

גמ' רבה אמר שאני כו' כצ"ל. ונ"ב גרסי' רבה כך פירשו התוס' בפ' כל הגט וכן פי' ר"ש בסדר זרעים להדיא וכן מצאתי בס"א:

רש"י בד"ה בתוכו כו' (בתוכו) [סביביו] הס"ד:

תוס' בד"ה אלא איפוך כו' הא דקאמר בסמוך כו'. נ"ב פי' מאחר שזהו כולה מדברי רב יוסף הוא להשיב על הסוגיא דלעיל לאשכוחי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה כמו שאמר רבא לרב נחמן אם כן משמע להדיא דאיכא לחלוקי בין דאורייתא לדרבנן דאל"כ נייתי כל הני תנאי דלעיל א"כ מה השיב רב יוסף ס"ל כו' ותלה עצמו בחגורתו מאן דלית ליה ברירה בדאורייתא וכו' דילמא אית ליה ברירה מדרבנן ולא תיפוך ר"ש ואינו דומה לסוגיא דריש ביצה דפריך נמי ומאי קושיא דילמא איכא לחלוקי בין מוקצה לנולד ומשני קסבר רב נחמן מאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד שאני כתם דלא מצינו בסוגיא מי שחלק בזה לאפוקי הכא שתחלת הסוגיא הוא לחלוקי בין ברירה דאורייתא לרבנן ואף הוא גופיה מש"ה מייתי תנאי אחריני דלית ליה ברירה אפילו בדרבנן א"נ מנא לן לאפוכי דברי ר"ש בשלמא אי אמרת הא דפריך תלמודא והא שמעינן לר"ש כו' ואיפוך כו' אינו מדברי רב יוסף ורב יוסף לאתויי תנאי קאתי בין הוא רבנן בין הוא ר' שמעון ואח"כ מפרש תלמודא קסבר רב יוסף כו' ואינו תלוי בסוגיא דלעיל ולא גרסי' קסבר רב יוסף כו' שפיר כך העלו בישיבה וקשה לי א"כ מהו שאמר אח"כ בפיסקא של דבור שני קסבר רב יוסף אדרבה לעיל הוה ליה לתוס' למימר אינו מתיישב מהו שאמר קסבר רב יוסף ואם נאמת הגירסא דלא גרסי' קסבר רב יוסף אלא שממילא קאי ארב יוסף לפי פי' התוס' שהכל מדברי רב יוסף הוא א"כ בדבור השני למה עשו פיסקא קסבר רב יוסף ואם משום שרצו להקשות ממנו אריש פ' כל הגט הלא לשם לא הוזכר כלל רב יוסף בסוגיא ואדרבה עדיפא למיפרקי מסתמא דתלמודא ועוד למה עשו פיסקא בדבור השני אקסבר מאן דלית ליה ברירה כו' אאיפוך דלעיל הוי ליה למיפרך דקאמר דר"ש לית ליה ברירה אפי' בדרבנן ובתוס' דפרק כל הגט נמי הקשו מהא דאפיך רב יוסף כו' אבל אינו תלוי כלל במה שאמר מאן דלית ליה ברירה וכו' על כן נראה דטעות דילוג סופר יש בכאן והכי הוא ולפי זה לא מתיישב שפיר מה דקאמר קסבר מאן דלית ליה ברירה לא שנא בדאורייתא ול"ש בדרבנן הוה ל"ל קסבר רב יוסף ואח"כ הקשו וא"ת והד"א ובספרים שלהם לא היה כתוב קסבר רב יוסף כדמשמע מדברי התוס' ודו"ק (עיין במהרש"א):

בד"ה אלא מעתה כו' לטעמא דאין ברירה. נ"ב רק שלא היה יכול לתמוה ה"נ דאין ברירה ודו"ק:

דף לח עמוד א

רש"י בד"ה אי אתה כו' כל עיקר לב' כו' הד"א:

בד"ה מערב כו' העירוב אי אתם כו' הד"א:

דף לח עמוד ב

רש"י בד"ה מערב כו' למזרח זה לסוף כו' וכל עירו מיהא מצי אזיל כו' כצ"ל:

בד"ה לא יהלך בשבת הס"ד:

תוס' בד"ה אמר רבה כו' ועוד דמשמע התם דהדר ביה. נ"ב פי' רבה גופיה היה חוזר בו ע"ש בגליון לפי שלא היתה ידועה כו' כצ"ל:

(עיין במהרש"א):

דף לט עמוד א

רש"י בד"ה ורבי יוסי כו' ובתמיד של בין הערבים. נ"ב פי' אחר שבאו עדים:

בא"ד הסירותי מסבל שכמו. נ"ב פי' לפי שקאי על יוסף שיצא בראש השנה מבית האסורין. בא"ד בשיר של חול תקנו כו'. נ"ב פירוש כמו בשחר מענין יומו:

דף לט עמוד ב

רש"י בד"ה מאי לאו כו' קאי שלא הודו לו כו' כצ"ל:

דף מ עמוד א

תוס' בד"ה זכרון אחד כו' פי' רשב"ם דא"צ כו'. נ"ב גליון ורש"י פי' נמי התם כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת בתורתך שוב א"צ לומר מקראות מוספין אלא שבשם רבותיו פי' דקאי אמלכיות וזכרונות ושופרות:

בא"ד במועדות ובשני ימים טובים כו' כצ"ל. בסוף הדבור ולא בזולתה. נ"ב פי' כל שאר ענינים זולת התפילה כגון בבקר בענין הקרבנות וכן בהפטרה א"ז וכן אמר רבה זכרון אחד כו' כי אתאי בי רב יהודה כו':

דף מ עמוד ב

גמ' לא הוה בידיה אתאי לקמיה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אמר רבי זירא כו' הוא היינו ראש חדש כו' כצ"ל:

בד"ה כולל נמי כו' בשבת ומצריכי להו כו' כצ"ל:

בד"ה ליתביה כו' דגנאי הוא לכוס של כו' כצ"ל:

תוס' בסוף ד"ה דילמא אתי כו'. נ"ב מעשה היה בברית מילה ברבינו יעקב בר יקר שתל עשרה באב באחד בשבת והוא היה אב בית דין וצוה להתפלל מנחה גדולה ורחצו ואכלו מפני שיום טוב שלהם היה כדכתיב שש אנכי וכו' והאי דלא מברכינן שהחיינו משום צערא דינוקא תוס' שנ"ז:

דף מא עמוד א

תוס' קודם ד"ה אי אתם כו'. נ"ב ד"ה ביצה מגולגלת בפי' ר"ח קבלה בידינו כי רבי עקיבא אותה שנה מסוכן היה והביאו לרבי עקיבא הרופאים לגמע ביצה מגולגלת באחרית היום ורבי יהודה לא דקדק לפיכך סמך על מה שראה ולא ידע העיקר על מה עשה כך ותמוז דההיא שתא מלייה מליוה לפיכך חל תשעה באב בערב שבת וחסרו אב ובא ר"ה בשבת ע"כ תוספות שנ"ז:

בד"ה אי אתם כו' קבלת תענית דהא כו' ועוד דאפי' ביום הכפורים דתוספת כו' כצ"ל:

בא"ד אזיל ריש כנישתא. נ"ב ס"א ריש גלותא ול"נ היא היא:

בא"ד גברא רבה עילוייה לא אשגח כו' ומכל תבשיל חד פת ומכל כו' כצ"ל: