רי"ף על הש"ס/עירובין/דף ג עמוד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

צריכין ליגע או אין צריכין ליגע פי' אלו הקני' שבמזוזות המבוי אם היו גבוהין עשרה טפחים ולא הגיעו לקורה של מעלה מהו רב נחמן אמר אין צריכין ליגע ורב ששת אמר צריכין ליגע והלכתא כרב נחמן דתניא כותיה מאי היא דתניא כיפה רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ושוין בשיש ברגליה עשרה שחייבת אלמא כיון שיש ברגליה עשרה אע"פ שאין הקירוי שבשמי הכיפה מגיע לרגליה פתח הוי וחייב במזוזה הכא נמי כיון שיש בקנים עשרה אע"פ שאינן מגיעין לקורה פיתחא הוי:

מתני' הכשר מבוי בש"א לחי וקורה וב"ה אומרים או לחי או קורה ר"א אומר לחיים משום (גי' ד"ת ר' ישמעאל וכ"ה בס"י) ר"ש אמר תלמיד אחד לפני ר"ע לא נחלקו ב"ש וב"ה על המבוי שהוא פחות מד' אמות שניתר בלחי או בקורה על מה נחלקו על שהוא מד' אמות ועד י' שבית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה אמר ר"ע על זה ועל זה נחלקו:

גמ' כמאן לא כחנניה ולא כת"ק אמר רב יהודה הכי קאמר הכשר מבוי סתום כיצד ב"ש אומרים לחי וקורה וכו' ופלוגתא דחנניה ותנא קמא במבוי מפולש היא.אמר רבי אסי א"ר יוחנן חצר צריכה שני פסין משתי רוחות כל פס במשהו ואם מרוח אחת צריך שיהא הפס ד' טפחים:

ת"ר לשון ים שנכנס לחצר אין ממלאין ממנה בשבת אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בד"א שפרצתה ביתר מעשר אבל עשר א"צ כלום ממלא הוא דלא ממלאינן הא טלטולי מטלטלינן והלא נפרצה החצר למקום האסור לה הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי שהם כמו פסין ואותן הפסין הם מב' רוחות ולמעלה מן המים מכשירות לטלטל בחצר אבל מחיצה צריכה תוך המים להכשיר ולהוציא ולמלאות המים מתוכו:

אמר רב יהודה אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בלחי משהו אמר רב חייא בר אשי אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בקורה טפח א"ר זירא כמה מכוונן שמעתתא דסבי כיון דארכו כרחבו הוה ליה חצר וחצר אינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ד':

א"ר נחמן נקטינן איזהו מבוי שניתר בלחי

 

רבנו יהונתן מלוניל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

רבנו יהונתן על הרי"ף