משנה עירובין י
עירובין פרק י', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת עירובין • פרק עשירי ("המוצא תפילין") • >>
פרקי מסכת עירובין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא • משנה יב • משנה יג • משנה יד • משנה טו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
המוצא תפילין, מכניסן זוג זוג.
רבן גמליאל אומר, שנים שנים.
במה דברים אמורים? בישנות, אבל בחדשות, פטור.
מצאן צבתים או כריכות, מחשיך עליהן ומביאן.
ובסכנה, מכסן והולך לו.
רבי שמעון אומר, נותנן לחברו, וחברו לחברו, עד שמגיע לחצר החיצונה.
וכן בנו, נותנו לחברו, וחברו לחברו, אפילו מאה.
רבי יהודה אומר: נותן אדם חבית לחברו, וחברו לחברו, אפילו חוץ לתחום.
אמרו לו, לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה.
היה קורא בספר על האסקופה, נתגלגל הספר מידו, גוללו אצלו.
היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו, עד שלא הגיע לעשרה טפחים, גוללו אצלו.
משהגיע לעשרה טפחים, הופכו על הכתב.
רבי יהודה אומר: אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלא מחט, גוללו אצלו.
רבי שמעון אומר: אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו, שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקדש.
זיז שלפני חלון, נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת.
עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד, ובלבד שלא יוציא חוץ מארבע אמות.
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד, וכן לא ירוק.
רבי יהודה אומר, אף משנתלש רוקו בפיו, לא יהלך ארבע אמות עד שירוק.
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה.
וכן בגת.
קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים.
ומן הצינור, מכל מקום שותה.
בור ברשות הרבים, וחולייתו גבוהה עשרה טפחים, חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת.
אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים, חלון שעל גבה שופכין לתוכה מים בשבת.
אילן שהוא מיסך על הארץ, אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים, מטלטלין תחתיו.
שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים, לא ישב עליהן.
הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה ומחצלות, אין נועלין בהן, אלא אם כן גבוהים מן הארץ.
לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים, ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד, אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, דברי רבי מאיר.
אמרו לו, מעשה בשוק של פטמין שהיה בירושלים, שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח.
רבי יוסי אומר, שוק של צמרים היה.
נגר שיש בראשו גלוסטרא, רבי אליעזר אוסר, ורבי יוסי מתיר.
אמר רבי אליעזר: מעשה בכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו היתר, עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן.
רבי יוסי אומר: איסור נהגו בה; בא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן.
נגר הנגרר, נועלים בו במקדש, אבל לא במדינה.
והמונח, כאן וכאן אסור.
רבי יהודה אומר: המונח מותר במקדש, והנגרר במדינה.
מחזירין ציר התחתון במקדש, אבל לא במדינה.
והעליון, כאן וכאן אסור.
רבי יהודה אומר: העליון, במקדש, והתחתון במדינה.
מחזירין רטיה במקדש, אבל לא במדינה.
אם בתחילה, כאן וכאן אסור.
קושרין נימא במקדש, אבל לא במדינה.
אם בתחילה, כאן וכאן אסור.
חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה.
ואם בכלי, כאן וכאן אסור.
כהן שלקה באצבעו, כורך עליה גמי במקדש, אבל לא במדינה.
אם להוציא דם, כאן וכאן אסור.
בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליקו.
וממלאים מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת, ומבאר הקר ביום טוב.
שרץ שנמצא במקדש, כהן מוציאו בהמיינו, שלא לשהות את הטומאה, דברי רבי יוחנן בן ברוקא.
רבי יהודה אומר: בצבת של עץ, שלא לרבות את הטומאה.
מהיכן מוציאין אותו? מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח, דברי רבי שמעון בן ננס.
רבי עקיבא אומר: מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, משם מוציאין אותו, ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר.
רבי שמעון אומר: מקום שהתירו לך חכמים, משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות.
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנַיִם שְׁנַיִם.
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּיְשָׁנוֹת;
- אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת, פָּטוּר.
- מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְּרִיכוֹת,
- מַחֲשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן.
- וּבַסָּכָּנָה, מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ לוֹ:
- נוֹתְנָן לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ,
- עַד שֶׁמַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה.
- נוֹתְנָן לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ,
- וְכֵן בְּנוֹ,
- נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ,
- אֲפִלּוּ מֵאָה.
- נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- נוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ,
- אֲפִלּוּ חוּץ לִתְחוּם.
- אָמְרוּ לוֹ:
- לֹא תְּהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי בְּעָלֶיהָ:
- נִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ,
- גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.
- הָיָה קוֹרֵא בְּרֹאשׁ הַגַּג, וְנִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ,
- עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.
- מִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב.
- עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ אֵין מְסֻלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִּמְלֹא מַחַט [נ"א: כִּמְלֹא הַחוּט],
- גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.
- אֲפִלּוּ אֵין מְסֻלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִּמְלֹא מַחַט [נ"א: כִּמְלֹא הַחוּט],
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ בָּאָרֶץ עַצְמוֹ,
- גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ,
- שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר מִשּׁוּם שְׁבוּת עוֹמֵד בִּפְנֵי כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ:
- אֲפִלּוּ בָּאָרֶץ עַצְמוֹ,
- נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת.
- עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים;
- בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד;
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת:
- בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד;
- וְכֵן לֹא יָרֹק.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף מִשֶּׁנִּתְלַשׁ רֻקּוֹ בְּפִיו, לֹא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת,
- עַד שֶׁיָרֹק:
- בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד,
- אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַמָּקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה.
- וְכֵן בַּגַּת.
- קוֹלֵט אָדָם מִן הַמַּזְחֵילָה לְמַטָּה מֵעֲשָׁרָה טְפָחִים,
- וּמִן הַצִּנּוֹר מִכָּל מָקוֹם שׁוֹתֶה:
- חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו,
- מְמַלְּאִין הֵימֶנּוּ בְּשַׁבָּת.
- אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ,
- שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת:
- חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ,
- אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו.
- שָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,
- לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן.
- הַדֶּלֶת שְׁבַּמֻּקְצֶה, וַחֲדָקִים שֶׁבַּפִּרְצָה, וּמַחֲצָלוֹת, אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן, אֶלָּא אִם כֵּן גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ:
- בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד,
- אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה [נ"א: עָשׂוּ לוֹ] מְחִיצָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- אָמְרוּ לוֹ:
- מַעֲשֶׂה בְּשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִין שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם,
- שֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין,
- וּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בַּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- שׁוּק שֶׁל צַמָּרִים הָיָה:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר [נ"א: ר' אֶלְעָזָר] אוֹסֵר, וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר [נ"א: ר' אֶלְעָזָר]:
- מַעֲשֶׂה בַּכְּנֶסֶת שֶׁבִּטְבֶרְיָא,
- שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר,
- עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וַאֲסָרוֹ לָהֶן.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אִסּוּר נָהֲגוּ בָּהּ;
- בָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וִהִתִּירוֹ לָהֶן:
- אִסּוּר נָהֲגוּ בָּהּ;
- נוֹעֲלִים בּוֹ בַּמִּקְדָּשׁ,
- אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה;
- וְהַמֻּנָּח,
- כָּאן וְכָאן אָסוּר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַמֻּנָּח מֻתָּר בַּמִּקְדָּשׁ,
- וְהַנִּגְרָר – בַּמְּדִינָה:
- אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה;
- וְהָעֶלְיוֹן, כָּאן וְכָאן אָסוּר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הָעֶלְיוֹן – בַּמִּקְדָּשׁ,
- וְהַתַּחְתּוֹן – בַּמְּדִינָה:
- אִם בִּתְחִלָּה,
- כָּאן וְכָאן אָסוּר.
- קוֹשְׁרִין נִימָא בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה;
- אִם בִּתְחִלָּה,
- כָּאן וְכָאן אָסוּר.
- חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה;
- וְאִם בִּכְלִי,
- כָּאן וְכָאן אָסוּר:
- בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה;
- אִם לְהוֹצִיא דָּם,
- כָּאן וְכָאן אָסוּר.
- בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיקוּ.
- וּמְמַלְּאִים מִבּוֹר הַגּוֹלָה וּמִבּוֹר הַגָּדוֹל בַּגַּלְּגַּל בְּשַׁבָּת;
- וּמִבְּאֵר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב:
- כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְּהֶמְיָנוֹ,
- שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטֻּמְאָה;
- דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא.
- כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְּהֶמְיָנוֹ,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בִּצְבַת שֶׁל עֵץ,
- שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת אֶת הַטֻּמְאָה.
- בִּצְבַת שֶׁל עֵץ,
- מֵהֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ?
- מִן הַהֵיכָל, וּמִן הָאוּלָם, וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ,
- דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס.
- מִן הַהֵיכָל, וּמִן הָאוּלָם, וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- מָקוֹם שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת,
- מִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ;
- וּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת, כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתָּר.
- מָקוֹם שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְךָ חֲכָמִים, מִשֶּׁלְּךָ נָתְנוּ לְךָ;
- שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְךָ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת:
נוסח הרמב"ם
(א) המוצא תפילין - מכניסן זוג, זוג.
- רבן גמליאל אומר: שנים, שנים.
- במה דברים אמורים? - בישנות.
- אבל בחדשות - פטור.
- במה דברים אמורים? - בישנות.
- מצאן צבתים, או כרכות -
- מחשיך עליהן - ומביאן.
- ובסכנה -
- מכסן - והולך לו.
(ב) רבי שמעון אומר:
- נותנן לחברו, וחברו לחברו -
- עד שהוא מגיע - לחצר החיצונה.
- וכן בנו נותנו לחברו, וחברו לחברו -
- אפילו הן מאה.
- רבי יהודה אומר:
- נותן אדם חבית לחברו, וחברו לחברו -
- אפילו חוץ לתחום.
- אמרו לו:
- לא תהלך זו - יתר מרגלי בעליה.
(ג) הקורא בספר על האסקופה,
- ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו.
- היה קורא בראש הגג - ונתגלגל הספר מידו,
- עד שלא הגיע, לעשרה טפחים - גוללו אצלו.
- ומשהגיע לעשרה טפחים - הופכו על הכתב.
- רבי יהודה אומר:
- אפילו אינו מסולק מן הארץ,
- אלא מלוא החוט - גוללו אצלו.
- אפילו אינו מסולק מן הארץ,
- רבי שמעון אומר:
- אפילו בארץ עצמו - גוללו אצלו,
- שאין דבר משום שבות - עומד בפני כתבי הקודש.
- אפילו בארץ עצמו - גוללו אצלו,
(ד) זיז שלפני החלון -
- נותנין עליו, ונוטלין ממנו - בשבת.
- עומד אדם -
- ברשות היחיד - ומטלטל ברשות הרבים.
- ברשות הרבים - ומטלטל ברשות היחיד,
- ובלבד שלא יוציא - חוץ לארבע אמות.
(ה) לא יעמוד אדם -
- ברשות היחיד - וישתין ברשות הרבים.
- ברשות הרבים - וישתין ברשות היחיד.
- וכן - לא ירוק.
- רבי יהודה אומר:
- אף מי - שנתלש רוקו בפיו,
- לא יהלך ארבע אמות - עד שירוק.
- אף מי - שנתלש רוקו בפיו,
- רבי יהודה אומר:
(ו) לא יעמוד אדם -
- ברשות היחיד - וישתה ברשות הרבים.
- ברשות הרבים - וישתה ברשות היחיד.
- אלא אם כן, הכניס ראשו ורובו - למקום שהוא שותה.
- וכן - בגת.
- קולט אדם -
- מן המזחילה - למטה מעשרה טפחים,
- מן הצינור,
- ומכל מקום,
- ושותה.
(ז) בור ברשות הרבים,
- וחוליתו - גבוהה עשרה טפחים,
- חלון שעל גביו - ממלאין ממנה בשבת.
- וחוליתו - גבוהה עשרה טפחים,
- אשפה ברשות הרבים,
- גבוהה עשרה טפחים,
- חלון שעל גבה - שופכין בתוכה מים.
- גבוהה עשרה טפחים,
(ח) אילן, שהוא מסך על הארץ -
- אם אין נופו, גבוה מן הארץ שלשה טפחים - מטלטלין תחתיו.
- שורשיו, גבוהין מן הארץ שלשה טפחים - לא ישב עליהן.
- הדלת שבמוקצה,
- וחדקין שבפרצה, ומחצלת -
- אין נועלין בהן,
- אלא אם כן - היו גבוהין מן הארץ.
- וחדקין שבפרצה, ומחצלת -
(ט) לא יעמוד אדם -
- ברשות היחיד - ויפתח ברשות הרבים.
- ברשות הרבים - ויפתח ברשות היחיד.
- אלא אם כן - עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים,
- דברי רבי מאיר.
- אמרו לו:
- מעשה, בשוק של פטמין שהיה בירושלים,
- שהיו נועלין,
- ומניחין את המפתח - בחלון שעל גבי הפתח.
- רבי יוסי אומר:
- שוק של צמרים - היה.
(י) נגר, שיש בראשו קלוסטרה -
- רבי אליעזר - אוסר.
- ורבי יוסי - מתיר.
- אמר רבי אליעזר:
- מעשה, בבית הכנסת שבטבריה,
- שהיו נוהגין בו - היתר,
- עד שבא רבן גמליאל, וזקנים - ואסרוהו להם.
- רבי יוסי אומר:
- איסור - היו נוהגין בו,
- והתירוהו להם.
- איסור - היו נוהגין בו,
(יא) נגר -
- הנגרר - נועלין בו במקדש,
- אבל - לא במדינה.
- הנגרר - נועלין בו במקדש,
- והמונח - כאן וכאן, אסור.
- רבי יהודה אומר:
- המונח - במקדש.
- והנגרר - במדינה.
- רבי יהודה אומר:
(יב) מחזירין -
- ציר התחתון - במקדש.
- אבל לא - במדינה.
- והעליון - כאן וכאן, אסור.
- רבי יהודה אומר:
- העליון - במקדש.
- והתחתון - במדינה.
- ציר התחתון - במקדש.
(יג) מחזירין -
- רטייה - במקדש.
- אבל לא - במדינה.
- ואם כתחילה - כאן וכאן, אסור.
- רטייה - במקדש.
- קושרין -
- נימה - במקדש.
- אבל לא - במדינה.
- אם כתחילה - כאן וכאן, אסור.
- נימה - במקדש.
- חותכין -
- יבולת - במקדש.
- אבל לא - במדינה.
- ואם בכלי - כאן וכאן, אסור.
- יבולת - במקדש.
(יד) כוהן שלקה באצבעו -
- כורך עליה גמי - במקדש.
- אבל לא - במדינה.
- אם להוציא דם - כאן וכאן, אסור.
- כורך עליה גמי - במקדש.
- ובוזקין מלח,
- על גבי הכבש - בשביל שלא יחליק.
- וממלאין -
- מבור הגולה - בשבת.
- מבור הגדול, ומבאר חקר - ביום טוב.
(טו) שרץ שנמצא במקדש -
- כהן מוציאו - בהמינו,
- שלא להשהות - את הטומאה,
- כהן מוציאו - בהמינו,
- דברי רבי יוחנן בן ברוקה.
- רבי יהודה אומר:
- בצבת של עץ,
- שלא לרבות - את הטומאה.
- בצבת של עץ,
- מהיכן מוציאין אותו?
- מן ההיכל,
- ומן האולם,
- ומבין האולם ולמזבח,
- דברי רבי שמעון בן ננס.
- רבי עקיבה אומר:
- מקום -
- שחייבין על זדונו - כרת,
- ועל שגגתו - חטאת,
- משם - מוציאין אותו.
- ושאר כל המקומות - כופין עליו פסכתר.
- מקום -
- רבי שמעון אומר:
- מקום שהתירו לך חכמים - משלך נתנו לךץ
- שלא התירו לך - אלא משום שבות.
- מקום שהתירו לך חכמים - משלך נתנו לךץ
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה עירובין, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב