לדלג לתוכן

משנה עירובין ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


עירובין פרק ז', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר מועדמסכת עירוביןפרק שביעי ("חלון שבין")>>

פרקי מסכת עירובין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

חלון שבין שתי חצרות, ארבעה על ארבעה, בתוך עשרה, מערבין שנים, ואם רצו, מערבין אחד.

פחות מארבעה על ארבעה, או למעלה מעשרה, מערבין שנים ואין מערבין אחד.

משנה ב

כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה ורחב ארבעה, מערבין שנים ואין מערבין אחד.

היו בראשו פירות, אלו עולין מכאן ואוכלין, ואלו עולין מכאן ואוכלין, ובלבד שלא יורידו למטה.

נפרץ הכותל עד עשר אמות, מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד, מפני שהוא כפתח.

יותר מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים.

משנה ג

חריץ שבין שתי חצרות עמוק עשרה ורחב ארבע מערבין שנים ואין מערבין אחד, אפלו מלא קש או תבן.

מלא עפר או צרורות, מערבין אחד, ואין מערבין שנים.

משנה ד

נתן עליו נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו, מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד.

פחות מכאן, מערבין שנים ואין מערבין אחד.

משנה ה

מתבן שבין שתי חצרות גבוה עשרה טפחים, מערבין שנים ואין מערבין אחד.

אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן.

נתמעט התבן מעשרה טפחים, מערבין אחד ואין מערבין שנים.

משנה ו

כיצד משתתפין במבוי? מניח את החבית ואומר: הרי זו לכל בני המבוי, ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו, אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, מפני שידן כידו.

משנה ז

נתמעט האוכל, מוסיף ומזכה, ואין צריך להודיע.

נתוספו עליהם, מוסיף ומזכה, וצריך להודיע.

משנה ח

כמה הוא שיעורו? בזמן שהן מרובין, מזון שתי סעודות לכולם.

בזמן שהן מועטין, כגרוגרת להוצאת שבת לכל אחד ואחד.

משנה ט

אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים? בתחילת עירוב.

אבל בשיירי עירוב, כל שהוא.

ולא אמרו לערב בחצרות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות.

משנה י

בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים ומן המלח, דברי רבי אליעזר.

רבי יהושע אומר, כיכר הוא עירוב.

אפילו מאפה סאה והיא פרוסה, אין מערבין בה.

כיכר באיסר והוא שלם, מערבין בו.

משנה יא

נותן אדם מעה לחנווני ולנחתום כדי שיזכה לו עירוב, דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים, לא זכו לו מעותיו, ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו.

שאין מערבין לאדם אלא מדעתו.

אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? בעירובי תחומין. אבל בעירובי חצרות, מערבין לדעתו ושלא לדעתו, לפי שזכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לאדם שלא בפניו.

(א) חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת,
אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה,
מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד.
פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה,
מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד:
(ב) כּוֹתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה,
מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד.
הָיוּ בְּרֹאשׁוֹ פֵּרוֹת,
אֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ לְמַטָּה.
נִפְרַץ הַכּוֹתֶל,
עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּפֶתַח.
יוֹתֵר מִכָּאן,
מְעָרְבִין אֶחָד, וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם:
(ג) חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרוֹחַב אַרְבָּעָ,
מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד,
אֲפִלּוּ מָלֵא קַשׁ אוֹ תֶּבֶן.
מָלֵא עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת,
מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם:
(ד) נָתַן עָלָיו נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים,
וְכֵן שְׁתֵּי גְּזוּזְטְרָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ,
מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד.
פָּחוֹת מִכָּאן, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד:
(ה) מַתְבֵּן שֶׁבֵּין שְִׁתֵּי חֲצֵרוֹת, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים,
מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד;
אֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן, וְאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן.
נִתְמָעֵט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם:
(ו) כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי?
מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית, וְאוֹמֵר: הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי;
וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים,
וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים,
וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ.
אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה,
לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים,
וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים,
מִפְּנֵי שֶׁיָדָן כְּיָדוֹ:
(ז) נִתְמָעֵט הָאֹכֶל, מוֹסִיף וּמְזַכֶּה,
וְאֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ.
נִתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם, מוֹסִיף וּמְזַכֶּה,
וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ:
(ח) כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ?
בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין,
מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכֻלָּם.
בִּזְמַן שֶׁהֵן מֻעָטִין,
כַּגְּרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:
(ט) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְחִלַּת עֵרוּב;
אֲבָל בִּשְׁיָרֵי עֵרוּב, כָּל שֶׁהוּא.
וְלֹא אָמְרוּ לְעָרֵב בַּחֲצֵרוֹת,
אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת:
(י) בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח,
דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,
כִּכָּר הוּא עֵרוּב.
אֲפִלּוּ מַאֲפֵה סְאָה וְהִיא פְּרוּסָה, אֵין מְעָרְבִין בָּהּ;
כִּכָּר בְּאִסָּר וְהוּא שָׁלֵם, מְעָרְבִין בּוֹ:
(יא) נוֹתֵן אָדָם מָעָה לְחֶנְוָנִי וּלְנַחְתּוֹם כְּדֵי שֶׁיְּזַכֶּה לוֹ עֵרוּב,
דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא זָכוּ לוֹ מָעוֹתָיו.
וּמוֹדִים בִּשְׁאָר כָּל אָדָם, שֶׁזָּכוּ לוֹ מָעוֹתָיו;
שֶׁאֵין מְעָרְבִין לְאָדָם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעֵרוּבֵי תְּחוּמִין;
אֲבָל בְּעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, מְעָרְבִין לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ.
לְפִי שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו,
וְאֵין חָבִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו:


נוסח הרמב"ם

(א) חלון, שבין שתי חצרות -

ארבעה על ארבעה, בתוך עשרה -
מערבין שנים,
ואם רצו - מערבין אחד.
פחות מארבעה על ארבעה, או למעלה מעשרה -
מערבין שנים, ואין מערבין אחד.


(ב) כותל, שבין שתי חצרות -

גבוה עשרה, ורחב ארבעה -
מערבין שנים, ואין מערבין אחד.
היו בראשו פירות -
אלו עולין מכאן - ואוכלין,
ואלו עולין מכאן - ואוכלין,
ובלבד - שלא יורידו למטן.
נפרץ הכותל -
עד עשר אמות -
מערבין שנים,
אם רצו - מערבין אחד, מפני שהוא כפתח.
יתר מכן -
מערבין אחד, ואין מערבין שנים.


(ג) חריץ, שבין שתי חצרות -

עמוק עשרה, ורחב ארבעה -
מערבין שנים, ואין מערבין אחד,
אפילו מילא - קש, או תבן.
מילא עפר, או צרורות -
מערבין אחד, ואין מערבין שנים.


(ד) נתן עליו נסר -

שהוא רחב - ארבעה טפחים,
וכן שתי כצוצריות - זו כנגד זו,
מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד.
פחות מכן -
מערבין שנים, ואין מערבין אחד.


(ה) מתבן, שבין שתי חצרות -

גבוה עשרה טפחים -
מערבין שנים, ואין מערבין אחד.
אלו מאכילין מכאן, ואלו מאכילין מכאן.
נתמעט התבן, מעשרה טפחים -
מערבין אחד, ואין מערבין שנים.


(ו) כיצד משתתפין במבוי?

מניח את החבית,
ואומר: "הרי זו לכל בני המבוי",
ומזכה להן -
על ידי בנו, ובתו - הגדולים,
ועל ידי עבדו, ושפחתו - העברים,
ועל ידי אשתו.
אבל אינו מזכה -
לא על ידי בנו, ובתו - הקטנים,
ולא על ידי עבדו, ושפחתו - הכנענים,
מפני שידם - כידו.


(ז) נתמעט האוכל -

מוסיף, ומזכה - ואינו צריך להודיע.
ניתוספו עליהן -
מוסיף, ומזכה - וצריך להודיע.


(ח) כמה הוא שעורו?

בזמן שהן מרובין -
כמזון שתי סעודות - לכולם.
ובזמן שהן ממועטין -
כגרוגרת להוצאת שבת - לכל אחד ואחד.


(ט) אמר רבי יוסי:

במה דברים אמורים?
בתחילת העירוב.
אבל, בשירי העירוב - כל שהוא.
לא אמרו - לערב בחצרות,
אלא, כדי שלא לשכח - את התינוקות.


(י) בכל - מערבין, ומשתתפין,

חוץ מן המים, ומן המלח,
דברי רבי אליעזר.
ורבי יהושע אומר:
כיכר - הוא עירוב.
אפילו מאפה - סאה,
והיא פרוסה - אין מערבין בה.
כיכר - כאיסר,
והוא שלם - מערבין בו.


(יא) נותן אדם מעה - לחנווני, או לנחתום,

כדי שיזכה לו בעירוב,
דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים:
לא זכו לו מעותיו.
ומודים - בשאר כל האדם, שזכו לו מעותיו,
מפני שאין מערבין לו לאדם - אלא לדעתו.
אמר רבי יהודה:
במה דברים אמורים?
בעירובי תחומין.
אבל בעירובי חצרות -
מערבין - לדעתו, ושלא לדעתו,
לפי שזכין לו לאדם - שלא בפניו,
ואין חבין לו - אלא בפניו.


פירושים