משנה עירובין ז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ז · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חריץ שבין שתי חצרות עמוק עשרה ורחב ארבע מערבין שנים ואין מערבין אחד, אפלו מלא קש או תבן.

מלא עפר או צרורות, מערבין אחד, ואין מערבין שנים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרוֹחַב אַרְבָּעָ,

מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד,
אֲפִלּוּ מָלֵא קַשׁ אוֹ תֶּבֶן.
מָלֵא עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת,
מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם:

נוסח הרמב"ם

חריץ שבין שתי חצרות עמוק עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד אפילו מילא קש או תבן מילא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים.

פירוש הרמב"ם

חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה כו': חריץ הוא החפירה בארץ והכל מבואר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חריץ - ארוך הוא ומפסיק על פני כל החצר כולה:

ורחב ד' - דפחות מכאן נוח לפסעו משפתו לשפתו:

ואפילו מלא תבן וקש - לאו סתימה היא, דלא מבטל ליה להתם דסופו ליטלו :

פירוש תוספות יום טוב

[ורחב ארבעה גרסינן. וכן פירש רש"י ורחב ד' טפחים]:

אפילו מלא קש ותבן. פירש הר"ב דסופו ליטלו. ופירשו התוספות דבקש ותבן הניטלין בשבת איירי לאפוקי שהקצוהו ללבן בו לבנים או לגבל בו טיט דאין ניטלין בשבת ועיין משנה ה':

מלא עפר כו'. שסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלין הן. גמ'. ועי' באהלות פרק ט"ו משנה ז' [ופרק ד' דמקואות משנה ג']. והך מלא סגי במשך ד' טפחים לרוחב במכ"ש דנסר דבסמוך. ב"י סי' שע"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על המשנה) ארבעה. גרסינן ופירש טפחים:

(ו) (על הברטנורא) בניטלין בשבת איירי לאפוקי שהקצוהו ללבן בו לבנים או לגבל בו טיט דאין ניטלין בשבת:

(ז) (על המשנה) עפר כו'. שסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלין הן גמרא. והך מלא סגי במשך ד"ט לרותב במכל שכן דנסר דבסמוך. ב"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חריץ שבין שתי חצרות:    ביד שם סי' י"ב ובטור א"ח סי' שע"ב. וכתב ה"ר יהונתן ז"ל אם לא נסתם מכל אותו חריץ אלא עשר אמות לבדן ונשאר חריץ מכאן ומכאן כפתח הוי ואם רצו מערבין א' ואם רצו מערבין שנים אלא משום דלא שכיח למהוי כענין זה לא הוזכר במשנה ע"כ וכתוב עליו שם (סי' שע"ב) בב"י ואיני יודע למה הצריך עשר אמות וגם למה כתב שלא הוזכר במשנה דכל כה"ג משמע דבד' טפחים סגי מכ"ש דנתן עליו נסר דסגי בד' טפחים ע"כ:

אפי מלא קש או תבן:    ובגמ' ותבן לא חייץ והא אנן תנן בסמוך מתבן שבין שתי קצרות מערבין שנים וכו' אמר אביי לענין מחיצה אע"ג דעתיד ליטלו כל כמה דהוי התם כ"ע לא פליגי דהוי מחיצה אבל לענין חציצה פי' לחוץ בפני אויר החריץ ולידון כסתום אי בטליה בהדיא ואמר לא שקילנא ליה מהכא בטיל ואי לא לא בטיל:

מלא עפר או צרורות:    גמ' ואפי' בסתמא דלא ידעינן אי שקיל ליה תו אי לא והתנן פט"ו דמסכת אהלות בית שמלאו תבן או צרורות ובטלו בטל ואין לשון המשנה שם כך אלא שהתלמוד מביאה בקוצר ודייק בטלו אין לא בטלו לא. ומשני רב אסי מאן תנא עירובין ר' יוסי היא דפליג אההיא משנה דהתם וסבר עפר סתם בטל דתניא וכו'. רב הונא בריה דרב יהושע אמר הנח איסור שבת דמתני' דכיון דעפר אינו ניטל בשבת סתמיה בטיל דאפי' ארנקי מלא מעות נמי בטיל שם אבל תבן וקש ניטל למאכל בהמה רב אשי אמר בית אחריץ קרמית בשלמא חריץ למטיימיה קאי הלכך סתם עפר בטיל ואפי' לרבנן אלא בית למטיימיה קאי בתמיה: והכי נמי איכא בירושלמי מאן דמוקי לה ככ"ע ע"ש: וכתב ה"ר שמשון ז"ל פט"ו דאהלות והא דפשיטא ליה התם בעירובין דתבן ובטלו הוי מיעוטא לכ"ע אע"ג דהכא באהלות לא גרסי' בית שמלאו תבן אלא בית שמלאו עפר דייק לה משום דהא קתני וכן כרי של תבואה דמהני ביה ביטול וכ"ש תבן עכ"ל ז"ל: וכתוב בהגהת אשרי ואם מילא פירות אפי' סתמא בטלי להו הואיל ודרך לעשות מהם אוצר: ומצאתי שנקד הר"מ דילונזאנו ז"ל מְלא קש המ"ם בשבא וכן מְלֹא עפר:


פירושים נוספים