לדלג לתוכן

משנה עירובין ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


עירובין פרק ב', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר מועדמסכת עירוביןפרק שני ("עושין פסין")>>

פרקי מסכת עירובין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


עושין פסין לביראות, ארבעה דיומדין נראין כשמונה, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר, שמונה נראין כשנים עשר, ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין.

גובהן עשרה טפחים, ורוחבן ששה, ועוביין כל שהוא, וביניהן כמלוא שתי רבקות של שלש שלש בקר, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, של ארבע ארבע, קשורות ולא מותרות, אחת נכנסת ואחת יוצאת.

מותר להקריב לבאר, ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה.

מותר להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה בפסין.

רבי יהודה אומר, עד בית סאתים.

אמרו לו, לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף.

אבל אם היה דיר או סחר או מוקצה או חצר, אפילו בית חמשת כורין, אפילו בית עשרת כורין, מותר.

ומותר להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה בפסין.

רבי יהודה אומר, אם היתה דרך הרבים מפסקתן, יסלקנה לצדדין.

וחכמים אומרים, אינו צריך.

אחד בור הרבים, ובאר הרבים, ובאר היחיד, עושין להן פסין, אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, דברי רבי עקיבא.

רבי יהודה בן בבא אומר, אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד, ולשאר עושין חגורה גבוהה עשרה טפחים.

ועוד אמר רבי יהודה בן בבא, הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים, מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר.

רבי יהודה אומר, אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה, מטלטלין בתוכה.

רבי עקיבא אומר, אפילו אין בה אחת מכל אלו, מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים.

רבי אליעזר אומר, אם היה אורכה יתר על רוחבה אפלו אמה אחת, אין מטלטלין בתוכה.

רבי יוסי אומר, אפילו אורכה פי שנים ברוחבה, מטלטלין בתוכה.

אמר רבי אלעאי, שמעתי מרבי אליעזר, ואפילו היא כבית כור.

וכן שמעתי ממנו, אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו, אבל להם מותר.

וכן שמעתי ממנו, שיוצאין בעקרבנין בפסח.

וחזרתי על כל תלמידיו וביקשתי לי חבר, ולא מצאתי.

(א) עוֹשִׂין פַּסִּין לְבֵירָאוֹת,
אַרְבָּעָה דְּיוּמָדִין נִרְאִין כִּשְׁמוֹנָה,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,
שְׁמוֹנָה נִרְאִין כִּשְׁנֵים עָשָׂר;
אַרְבָּעָה דְּיוּמָדִין, וְאַרְבָּעָה פְּשׁוּטִין.
גָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא,
וּבֵינֵיהֶן כִּמְלֹא שְׁתֵּי רְבָקוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ בָּקָר,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,
שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע.
קְשׁוּרוֹת וְלֹא מֻתָּרוֹת,
אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת:
(ב) מֻתָּר לְהַקְרִיב לַבְּאֵר,
וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא פָּרָה רֹאשָׁהּ וְרֻבָּהּ בִּפְנִים וְשׁוֹתָה.
מֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא,
וּבִלְבַד שֶׁיַרְבֶּה בַּפַּסִּין:
(ג) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד בֵּית סָאתַיִם.
אָמְרוּ לוֹ:
לֹא אָמְרוּ בֵּית סָאתַיִם אֶלָּא לְגִנָּה וּלְקַרְפֵּף;
אֲבָל אִם הָיָה דִּיר אוֹ סַחַר אוֹ מֻקְצֶה אוֹ חָצֵר,
אֲפִלּוּ בֵּית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין,
אֲפִלּוּ בֵּית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִין,
מֻתָּר;
וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא,
וּבִלְבַד שֶׁיַרְבֶּה בַּפַּסִּין:
(ד) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אִם הָיְתָה דֶּרֶךְ הָרַבִּים מַפְסְקַתָּן, יְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִין;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ.
אֶחָד בּוֹר הָרַבִּים, וּבְאֵר הָרַבִּים, וּבְאֵר הַיָּחִיד,
עוֹשִׂין לָהֶן פַּסִּין;
אֲבָל לְבוֹר הַיָחִיד עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים,
דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר:
אֵין עוֹשִׂין פַּסִּין אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבַד,
וְלַשְּׁאָר עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים:
(ה) וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא:
הַגִּנָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם,
מֻקֶּפֶת גָדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָרָה טְפָחִים,
מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ;
וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ שׁוֹמִירָה אוֹ בֵּית דִּירָה,
אוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, מְִטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ,
וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא בָּהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ אָרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ:
(ו) אָמַר רַבִּי אִלְעָאי, שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
וַאֲפִלּוּ הִיא כְּבֵית כּוֹר.
וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ:
אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב,
בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא לוֹ,
אֲבָל לָהֶם מֻתָּר.
וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ,
שֶׁיוֹצְאִין בְּעַקְרְבָנִין בְּפֶסַח.
וְחִזַּרְתִּי עַל כָּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר, וְלֹא מָצָאתִי:


נוסח הרמב"ם

(א) עושין פסין - לביראות,

ארבעה דיומדין - נראין כשמונה,
דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר:
שמונה - נראין כשנים עשר,
ארבעה דיומדין, וארבעה פשוטין.
גובהן - עשרה טפחים,
ורוחבן - שישה,
ועוביין - כל שהוא,
וביניהן - כמלוא שתי רבקות,
של שלש, שלש בקר,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
של ארבע, ארבע,
קשורות - ולא מותרות,
אחת נכנסת, ואחת יוצאה.


(ב) מותר להקריב - לבאר,

ובלבד -
שתהא פרה - ראשה ורובה מבפנים,
ושותה.
מותר להרחיק - כל שהוא,
ובלבד - שירבה בפסין.


(ג) רבי יהודה אומר:

עד בית סאתים.
אמרו לו:
לא אמרו בית סאתים - אלא בגינה, ובקרפף.
אבל אם היה דיר, או סהר, או חצר,
אפילו - בית חמשת כורין,
אפילו - בית עשרת כורין,
מותר להרחיק - כל שהוא,
ובלבד - שירבה בפסין.


(ד) רבי יהודה אומר:

אם היתה דרך הרבים - מפסקתה,
יסלקנה לצדדין.
וחכמים אומרים: אינו צריך.
אחד באר הרבים,
ובור הרבים, ובאר היחיד,
עושין להן - פסין.
אבל - לבור היחיד,
עושין לו מחיצה גבוהה - עשרה טפחים,
דברי רבי עקיבה.
רבי יהודה בן בבא אומר:
אין עושין פסים - אלא לבאר הרבים בלבד.
ולשאר -
עושין להן חגורה גבוהה - עשרה טפחים.


(ה) ועוד אמר רבי יהודה בן בבא:

הגינה, והקרפף,
שהיא - שבעים ושירים, על שבעים ושירים,
מוקפת גדר גבוה - עשרה טפחים,
מטלטלין בתוכה.
ובלבד - שיהא בה שומירה, או בית דירה,
או שתהא סמוכה לעיר.
רבי יהודה אומר:
אפילו אין בה - אלא בור, ושיח, ומערה,
מטלטלין בתוכה.
רבי עקיבה אומר:
אפילו אין בה - אחת מכל אלו,
מטלטלין בתוכה,
ובלבד שיהא בה - שבעים ושירים, על שבעים ושירים.
רבי אליעזר אומר:
אם היה אורכה - יתר על רוחבה,
אפילו אמה אחת,
אין מטלטלין בתוכה.
רבי יוסי אומר:
אפילו אורכה - כשנים ברוחבה,
מטלטלין בתוכה.


(ו) אמר רבי אלעאי:

שמעתי מרבי אליעזר,
אפילו היא - כבית כור.
וכן שמעתי ממנו,
אנשי חצר,
ששכח אחד מהן - ולא עירב,
ביתו אסור, מלהכניס ומלהוציא - לו,
אבל להם - מותר.
וכן שמעתי ממנו,
שיוצאין בעקרבנין - בפסח.
וחזרתי על כל תלמידיו,
וביקשתי לי חבר - ולא מצאתי.