משנה עירובין ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ב · משנה א | >>
עושין פסין לביראות, ארבעה דיומדין נראין כשמונה, דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר, שמונה נראין כשנים עשר, ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין.
גובהן עשרה טפחיםא, ורוחבן ששה, ועוביין כל שהוא, וביניהן כמלוא שתי רבקות של שלש שלש בקר, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, של ארבע ארבע, קשורות ב ולא מותרות, אחת נכנסת ואחת יוצאת.
משנה מנוקדת
עוֹשִׂין פַּסִּין לְבֵירָאוֹת,
- אַרְבָּעָה דְּיוּמָדִין נִרְאִין כִּשְׁמוֹנָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,
- שְׁמוֹנָה נִרְאִין כִּשְׁנֵים עָשָׂר;
- אַרְבָּעָה דְּיוּמָדִין, וְאַרְבָּעָה פְּשׁוּטִין.
- אַרְבָּעָה דְּיוּמָדִין נִרְאִין כִּשְׁמוֹנָה,
- גָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא,
- וּבֵינֵיהֶן כִּמְלֹא שְׁתֵּי רְבָקוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ בָּקָר,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,
- שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע.
- קְשׁוּרוֹת וְלֹא מֻתָּרוֹת,
- אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת:
נוסח הרמב"ם
עושין פסין - לביראות,
- ארבעה דיומדין - נראין כשמונה,
- דברי רבי יהודה.
- רבי מאיר אומר:
- שמונה - נראין כשנים עשר,
- ארבעה דיומדין, וארבעה פשוטין.
- שמונה - נראין כשנים עשר,
- גובהן - עשרה טפחים,
- ורוחבן - שישה,
- ועוביין - כל שהוא,
- וביניהן - כמלוא שתי רבקות,
- של שלש, שלש בקר,
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- של ארבע, ארבע,
- קשורות - ולא מותרות,
- אחת נכנסת, ואחת יוצאה.
- וביניהן - כמלוא שתי רבקות,
פירוש הרמב"ם
דיומדין - מלה מורכבת משתי מילות "דיו עמודין", ודיו בלשון יווני שנים, על כן פירוש המילה "שנים עמודין", וזו היא צורתן:
וביראות - קבוץ באר, והוא באר מים הנובע.
ורבקות - קבוץ "רבקה", והם עדת הבקר מגזרת "כעגלי מרבק"(ירמיה מו, כא).
ואמרו קשורות ולא מותרות - להזהיר שיהיו קשורות בודאי.
ורחב הפרה הבינונית אשר אליה היה הרמז בשיעור אמתים פחות שליש, ויהיה רחב מה שבין הפסין לדעת רבי מאיר עשר אמות, ולדעת רבי יהודה שלש עשרה אמה ושליש. ואין מחלוקת בין רבי מאיר ובין רבי יהודה, כי כשיש בין הפסים עשר אמות או פחות אין צריך ארבעה פשוטין, ואם יש בו ארבעה עשר אמות או יותר ביניהן היא צריכה פשוטין, והמחלוקת ביניהם כשהוא רחב מה שבין פס ופס מעשר אמות עד ארבעה עשר.
ואמרם אחת נכנסת ואחת יוצאה - כי אי אפשר שתהיה רבקה נכנסת ורבקה יוצאה אלא אם יש ביניהם ריוח, והוא כמו שרומז לאותן עשר אמות שיש בין כל שני פסין שיהיו רווחות ולא מצומצמות.
והלכה כרבי יהודה בשני המאמרים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עושין פסין לביראות - שברשות הרבים. לפי שהביראות רשות היחיד הן שעמוקים עשרה ואין יכולים למלאות מהן ולהוציא לרשות הרבים, ועושין פסין שיהיו הפסין עושין [חלל] סביבות הבור רשות היחיד, וימלא ויוציא ויניח שם ותכנס בהמתו כולה או ראשה ורובה וישקנה:
דיומדין - שני עמודין. שכל עמוד מאלו הארבעה נראה כשנים. דיו בלשון יון שנים. וכשנועץ העמוד העשוי כשנים לפאת דרומית מערבית נמצא נוטה דופנו אחד למזרח ודופנו אחד לצפון, והשני לפאת מערבית צפונית נוטה צדו אחד למזרח וצדו אחד לדרום, וכשנותן ארבעתן לארבע הפאות נמצא לכל רוח שתי אמות דופן אמה כנגד אמה והריוח בינתיים:
וארבעה פשוטין - באמצע נותן לכל רוח לוח רחבה אמה. ובזמן שאין בין פס לפס מארבעה דיומדין [אלו] אלא עשר אמות או פחות מודה ר"מ דאין צריך לפסין פשוטין, ואם יש ביניהן יותר משלש עשרה אמה ושליש מודה ר"י דצריך פשוטין, לא נחלקו אלא מעשר עד שלש עשרה אמה ושליש. דר"מ אומר צריך פשוטים ור"י אומר אין צריך. והלכה כר"י:
שתי רבקות של שלש שלש בקר - שרוחב כל בקר ובקר אמתים פחות שליש, נמצא רוחב ששה בקר עשר אמות, וזה הריוח שיכול ליתן בין פס לפס לדברי רבי מאיר, ואם יש רוחב יותר מזה צריך שירבה בפסין פשוטין:
רבקות - לשון עגל מרבק (שמואל א כח):
ר"י אומר של ארבע ארבע - הן י"ג אמה ושליש:
קשורות אבל לא מותרות - דלא תימא כעין קשורות ולא קשורות ממש, להכי תנא אבל לא מותרות, להחמיר ולמעט ריוח שבינתים:
אחת נכנסת ואחת יוצאת - רבקה אחת של בקר נכנסת ורבקה אחת יוצאת, ויש יותר רוחב משאילו היו שתיהן יוצאות או שתיהן. נכנסות. וזו קולא היא דלא בעינן מצומצמות כל כך :
פירוש תוספות יום טוב
עושין פסין לביראות. עיין במשנה ד' [ומ"ש הר"ב שעמוקים עשרה עיין מ"ש בזה בס"ד בפ' דלקמן משנה ג']:
וארבעה פשוטין. כתב הרמב"ם בפירושו דר"י מודה כשיש ביניהן י"ד. ולאו דוקא אלא מסרך סריך בלישנא דברייתא דתני ר"י אומר כי"ג אמה וכי"ד אמה ור"ל יצאו מכלל י"ג ולכלל ארבע עשרה אמה לא באו די"ג אמה ושליש הן וכן כתב במשנה דלקמן ובחבורו פרק י"ז:
גובהן עשרה טפחים ורחבן ששה. גובהן י' שאין נקראת מחיצה בפחות מי' [וכמ"ש בס"ד בפרק דלעיל משנה ב'] ורחבן ו' טפחים דזהו אמה שאע"פ שבמחיצת (חצר) סגי בפס ד' (כמ"ש הר"ב פרק דלעיל משנה ב') לא דמי דהתם בחצר איכא ג' מחיצות שלימות אבל בפסי ביראות שרובו פרוץ מכל צד מצריכין פס של ששה טפחים. הרב רבי יהונתן:
קשורות. כתב הר"ר יונתן ואע"פ שאין הפרות מושכות בעול בשבת אפילו הכי משערין בהו לפי שגם בימות החול נכנסות שם לשתות ופעמים שכשהצמד הא' נכנס לשתות מוצא הב' ששתה משם ורוצה לצאת ואם יהיו בין הדיומדין פחות מזה השיעור יבואו הפרות ויפילו הדיומדין לארץ. ומחלוקת דר"מ ור"י שזה משער בצמד של שלש שלש פרות וזה משער בארבע משמע שיש מקומות שאין חורשין בלא ארבע פרות או מפני שהארץ קשה לחרוש או מפני שהבהמה גסה שלהן אינה חזקה כשאר פרות דעלמא ע"כ [ועוד בה שלישית שראיתי בארץ רוסיא בהרבה מקומות שחורשין בארבע צמדים ולא מפני שני אלו הטעמים אבל מפני שהקרקע שמינה מאד והמחרישה נכנסת בעומק הרבה וצריכה לשוורים רבים להוליך המחרישה]:
אחת נכנסת כו'. פירש הר"ב רבקה אחת כו' הכי ת"ר ופירש"י ולא פרה נכנסת ופרה יוצאה דא"כ לא הו"ל קשורות. ומ"ש הר"ב דלא בעינן מצומצמות כל כך. ר"ל דאילו עשר אמות לר' מאיר וכן הי"ג ושליש לר"י לא בעינן מצומצמות וכו' וכן הוא ברש"י ורמב"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) י"ט. גובהן י' שאין נקראת מחיצה בפחות מי' ורחבן ששה טפחים דזהו אמה שאע"פ שבמחיצת חצר סגי בפס ארבעה לא דמי דהתם בחצר איכא שלשה מחיצות שלימות אבל בפסי ביראות שרובו פרוץ מכל צד מצריכין פס של ששה טפחים. רי"כ:
(ב) (על המשנה) קשורות. ואע"פ שאין הפרות מושכות בעול בשבת אפ"ה משערין בהו לפי שגם בימות החול נכנסות שם לשתות ופעמים שכשהצמד האחד נכנס לשתות מוצא השני ששתה משם ורוצה לצאת ואם יהיו בין הדיומדין פחות מזה השיעור יבואו הפרות ויפולו הדיומדין לארץ. הרי'כ:
(ג) (על הברטנורא) הכי ת"ר. ופירש"י ולא פרה נכנסת ופרה יוצאת דא"כ לא הוה קשורות:
(ד) (על הברטנורא) ר"ל דאלו י' אמות לר'מ וכן הי"ג ושליש לר"י לא בעינן מצומצמות. וכ"ה ברש"י ור"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
עושין פסין וכו': ונלע"ד דברישא בראש פירקין דלעיל אשמעי' תנא דין לחי וקורה דהוו מחיצה מעלייתא אפי' הקורה וכדכתבינן לעיל סימן ב' בשם ה"ר יהונתן ז"ל ובתר הכי בסוף פירקין דלעיל אשמעי' דין מחיצה של שתי בלא ערב או של ערב בלא שתי שהן יותר גרועות והשתא אשמעי' דין פסי ביראות שהן יותר גרועות שרובן פרוץ:
לביראות: הא דלא קתני לבארות או לבורות נלע"ד משום דלקמן בסמוך תנן אחד בור ר"ה ובאר הרבים ובאר היחיד עושין להם פסין וכו' ואי הוה תנא בארות הוה משמע בארות נובעות בלחוד ואי הוה תני בורות הוה משמע מכונסות לחוד להכי תנא ביראות מלה מורכבת מבארות ומבורות ולר' עקיבא אתיא כפשטה כוללת הכל ואע"ג דבגמ' משני עלה אליביה דבור לא קתני משום דלא כסיקא ליה כמו שאעתיק בסמוך היינו דרוצה לומר לא קתני בהדיא אבל מ"מ אפשר דבשנוי המלה רמזה ולר' יהודה בן בבא מצינן לפרושה כדאית ליה כדאיתא בגמרא:
ארבעה דיומדין: והא דאמרי' לעיל הכי אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובא היינו היכא דליכא שם ד' מחיצות אבל כי הכא הואיל ואיכא בכל צד אמה מכאן ואמה מכאן חשיב פתח תוס' ז"ל. פי' יישבו מתני' אליבא דרב פפא דהלכתא כותיה והכא אע"ג דפרוץ יותר מעומד כשר אע"ג דבעלמא פרוץ יותר מעומד פסול לכולי עלמא:
וד' פשוטין: וליכא למימר הכא דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה דלגבי עולי רגלים הקלו ואוקמוה אדאורייתא תוס' ז"ל. ובגמ' אמרי' לא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד לצורך בהמתן אבל אדם עצמו מטפס ועולה מטפס ויורד ואם היה רחב כ"כ שאינו יכול לירד בתוכו אף לאדם מותר ולאו דוקא לעולי רגלים אלא ה"ה להולכים לישיבות ללמוד תורה מעיר לעיר במקומות שאין מים מצויין התירו להם ג"כ לעשות פסין:
דיומדין: דו עמודין והוא עמוד הנראה כשנים העשוי כמרזב וכשנועצו בקרקע לפאת מזרחית צפונית שנוטה דפנו אחד למזרח ודפנו אחד לצפון והשני לפאת מזרחית דרומית שנוטה דפנו אחד למזרח ודפנו אחד לדרום והשלישי לפאת מערבית צפונית שנוטה דפנו אחד למערב ודפנו אחד לצפון והרביעי לפאת מערבית דרומית שנוטה צדו אחד למערב וצדו אחד לדרום וכשנותן ארבעתן לד' הפאות נמצא לכל רוח ורוח אמה אחת. ה"ר יהונתן ז"ל. אבל ר"ע ז"ל תפס לשון רש"י ז"ל והכל עולה לסגנון אייד וקל להבין. ובגמ' לימא מתני' דלא כחנניא דתניא עושין פסין לבור וחבלים לשיירא וחנניא אומר חבלים לבור אבל לא פסין אפי' תימא חנניא בור לחוד דמים מכו סין הן ועבידי דכסקי ומשו"ה אסר חנניא דזימנין דפסקי מיא ובטלי מחיצות ולא הותרו פסי ביראות אלא מפני מימיהן של בהמת עולי רגלים. ובאר לחוד. וביראות דמתני' מדלא קתני בורות במים חיים קאמר וכתבו תוס' ז"ל וה"ה דה"מ למימר דמתני' דלא כת"ק דחנניא דבמתני' קתני דוקא באר ולא בור. וללישנא בתרא נמי מוקי לה אפילו כחנניה. עוד פרכינן בגמ' לימא מתני' דלא כר' עקיבא דתנן לקמן בפירקין אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד עושין להם פסין וכו' דברי ר' עקיבא ואלו הכא קתני לביראות לביראות אין לבור לא ופרקי' אפי' תימא ר"ע באר מים חיים דפסיקא ליה ל"ש דרבים ול"ש דיחיד קתני בור מים מכונסין דלא פסיקא ליה לא קתני ופרכי' תו לימא מתני' דלא כר' יהודה בן בבא דתנן לקמן בפירקין ר' יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ואילו הכא קתני לביראות ל"ש דרבים ול"ש דיחיד ופריק אפי' תימא ר' יהודה בן בבא מאי ביראות ביראות דעלמא ואכל ביראות קאי ולעולם דרבים:
ועביין כל שהוא: דמה לנו ולעביין כי אם לרחבן:
כמלא שתי רבקות: הפרות כשהן קשורות זו בזו נקראות רבקה וה"נ גרסי' בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ו) הכניסה לרבקה ודשה אלא ששם מצאתי מוגה בתלמודו של הרב בצלאל אשכנזי ז"ל לְרַבּקַהּ הרי"ש בנקודת פתח והבית דגושה:
אחת נכנסת ואחת יוצאה: כלומר שלש פרות המושכות בעול הרוצות לכנוס שם לשתות וימצאו שלש אחרות יוצאות משם ששתו כבר והוא שיעור יותר גדול משיכנסו ששה כולן בבת אחת וזה השיעור הוא עשר אמות לפי שרחבה של פרה החורשת אמה ושני שלישי אמה נמצאו לששה פרות שש אמות וששה פעמים שני שלישים הם י"ב שלישים והם ד' אמות הרי עשרה ונמצא שר"מ מתיר עד עשר ולא יותר ור' יהודה מתיר כשיעור שמונה פרות שהן ח' אמות וי"ו שלישים שהחמשה עשר מהן הן חמש אמות צרף אותם עם ח' אמות שהן י"ג אמות ושליש אחד הרי"ך ז"ל. ופי' רש"י ז"ל אחת נכנסת לא פרה נכנסת ופרה יוצאה דא"כ לא ה"ל קשורות וסיפא סתמא היא ע"כ פירש דבין עשר אמות לר"מ ובין י"ג ושליש לר' יהודה לא בעינן מצומצמות כ"כ:
תפארת ישראל
יכין
עושין פסין: (ברעטטער):
לביראות: (ברוננען) שברשות הרבים, דהבור שעמוק י' טפחים, הו"ל רה"י, ואסור לשאוב מים להשקות בהמתו שברשות הרבים, להכי תקנו חז"ל לבני ארץ ישראל ולבהמת עולי רגלים, שיעמוד פסין סביב הבור, ויעמיד הבהמה ראשה ורובה בין הפסין, וישקנה, דהריוח שבאמצע הו"ל כרה"י:
ארבעה דיומדין: נוטריקון "דיו" "עמוד". ור"ל זווג עמודים, ר"ל שיעמיד בכל זוית ב' קרשים מחוברים יחד כמין ד' (צווייא ווענדיגע ווינקעל ברעטטער) כדי שיהיה אמה דופן לכאן ואמה דופן לכאן כזה:
[ציור]פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
נראין כשמונה: דלכל דיומד ב' דפנות:
ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין: (איינפאכע ברעטטער), שיעמיד קרש פשוט בין דיומד לחבירו:
גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה ועוביין כל שהוא וביניהן במלא שתי רבקות: (געשפאנן):
של שלש שלש בקר: בכל רבקה ג' בקר ברוחב. רוחב בקר א', ב' אמות פחות שליש. נמצא ב' הרבקות י' אמות. ואם יש ריוח כזה בין דיומד לחבירו, לכו"ע א"צ פשוטין ביניהן. וביש ביניהן יותר מי"ג אמות ושליש, לכו"ע צריך פשוטין באמצע, ופלוגתייהו ביש בהריוח יותר מי' אמות ופחות מי"ג אמות ושליש, לר"מ צריך פשוטין, ואע"ג שע"י שיעמיד פשוטין יהיה הריוח צר מלהכניס ביניהן ב' רבקות, ישקה אותן א' א', ולר"י א"צ:
רבי יהודה אומר של ארבע ארבע: שיהיו ד' בקר בכל רבקה שאז רוחב בו הרבקות י"ג אמות ושליש:
קשורות ולא מותרות: ר"ל שלא יהיו קשורות יחד. מותרות. דהיינו בריוח. רק קשורות יחד בצמצום, כדי למעט הריוח:
אחת נכנסת ואחת יוצאת: ר"ל להכי בעינן בכדי ב' רבקות, כדי שתהיה א' נכנסת וכו'.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת