עיקר תוי"ט על עירובין י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה ערובין י: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ר"ל ויש לחוש שיתבזו וכמ"ש בד"ה בישנות אבל מחשש גנבי לא התירו:

(ב) (על הברטנורא) וכ"כ הפוסקים וא"כ ס"ל דשבת זמן תפילין היא ותימא דבמ"ג פ"ג דברכות מפרש הר"ב דלאו זמן תפילין הוא וכן הסכמת כל הפוסקים וצ"ע, תוי'ט. ומהרש"א מיישב על זה דאפילו למ"ד לאו זמן תפילין הוא אסור ללבוש יותר מזוג א' דלא שרי ליה יותר ממלבושו בחול. והא דאוקימנא כמ"ד זמן כו' משום דסתמא דמתניתין כר"מ ור"מ ס"ל זמן תפילין הוא. והמ"א תירץ כיון דאנן לא בקיאין לכוין מקום הנחתן ואם יניח שלא במקומו יהיה משאוי לכן לא יביא אלא זוג זוג:

(ג) (על הברטנורא) ואע"ג דהשתא אין בו קשר רשאי ללובשו דאפ"ה הוי דרך מלבוש א"נ דעונבו. תוספ'.

(ד) (על הברטנורא) דאיסור נמי איכא:

(ה) (על הברטנורא) אכולה מתניתין קאי בין מעט בין צבתים מכסן בטליתו שלא יוטלו כל כך בבזיון ומניחן שם והולך ולא יזיזם משם שמא ירגישו בו ויתחייב. רש"י:

(ו) (על הברטנורא) ונ"ל דרבינו הקדוש הוכרח להחסיר למשנתינו דהא חכמי המשנה לא רצו לגלות הא דפחות פחות מר'א כמ"ש בריש פרק כ"ד דשבת:

(ב)

(ז) (על המשנה) לתבירו. ות"ק סבר פחות מד"א עדיף דאי אמרת נותנו לחבירו כו' אוושא מלתא דשבת. גמרא:

(ח) (על המשנה) בנו. דאיכא לדבר מצוה דצריך הוא להרחיצו ולסוכו ביום הולדו ואליבא דת"ק שרי בפחות מד"א. רי"כ:

(ט) (על המשנה) אפילו מאה. דאע"ג דקשיא ליה ידא, כלומר מה שמטלטלין אותו מיד ליד אפ"ה הא עדיפא משיוליכנו פחות כו' גזירה כו'. גמרא:

(י) (על הברטנורא) ופירשו התוספת חוץ לתחום דתבית אבל לא חוץ לתחום של הזוכה כדתנן מ"ה פ"ה דביצה כרגלי הממלא. א"נ שלא נתכוין שום אחד שיזכה לא לו ולא לאחרים אלא כל אחד למה ששותה:

(יא) (על הברטנורא) לעיל בפ"ד מ"ה:

(ג)

(יב) (על הברטנורא) דאף על גב דמרה"ר לכרמלית לאו איסור דאורייתא איכא מיהו הכא בנח ברה"ר מיירי ואיכא משום שבות. ורישא ר"י היא:

(יג) (על הברטנורא) כלומר וקיי"ל ריש פרק י"א דשבת דקלוטה לאו כמי שהונחה דמיא:

(ד)

(יד) (על המשנה) שלא יוציא. אעומד ברה"י ומטלטל ברה"ר קאי:

(ה)

(טו) (על הברטנורא) דמחשבתו שהוא צריך לכך משויא ליה מקום. גמרא:

(ו)

(טז) (על הברטנורא) הכי איתא בגמרא דלא תקשה ממ"ד דמותר לעמוד ברה"י ולטלטל ברה"ר אלא דלעיל בכלים שאינן צריכין לו והכא בצריכין לו:

(יז) (על הברטנורא) וסרסהו ופרשהו כך. וקולט בכלי מן המים היורדים מן המזחילה שהיא למטה מי"ט וכתב רש"י דה"ה למעלה מי' שרי ונקט למטה מי' משום שריותא דצנור במצרף:

(יח) (על הברטנורא) כלומר דבהכי עסקינן דסתם מזחילה היא בפחות מג':

(יט) (על הברטנורא) כלומר דאלו למעלה מי' לא משכחת שום צד היתר בצרוף:

(כ) (על הברטנורא) כלומר ג"ט דלא הוי כלבוד לגג. ומשום דסתם צנור כן הוא הלכך נקט בצנור. וה"ה נמי למזחילה הבולטת ג"ט דדינא הכי:

(כא) (על הברטנורא) דאע"ג דמתניתין בלמטה מי' ולבוד נמי ליכא כדאמרי' אפ"ה ד' על ד' למטה מי' כרמלית הוי ומפיק מכרמלית לרה"ר. רש"י. ומש"ה בלמעלה מי' אסור גם בצנור לצרף אע"ג דאין בו ד' על ד' גזירה משום יש בה ד' על ד' דהוי רה"י דאורייתא:

(ז)

(כב) (על הברטנורא) דאי בסמוכה בפחות מד' למה לי גבוה י', דבור גופה רה"י דעמוקה י' ואין כאן רה"ר מפסקת, דכיון שאין ד"ט מן החוליא ולכותל הבית לא דרסי ליה רבים כלל והוי מקום פטור (וזה תירוץ השני בגמרא דבסמוכה איירי וא"צ י' אלא דקמ"ל דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה דלהוי הבור רה"י) ואע"ג דאשמעינן לה בפי"א מ"ב דשבת, תירצו בתוספ' דרגילות כך. עוד תירץ דהתם קמ"ל צירוף ד' (לרוחב הבור עם החוליה דאל"כ לא הוי רה"י) ואי לאו דהכא ה"א דהתם אגב סלע נקט י':

(כג) (על הברטנורא) נראה שגירסתו זורקין. ומשמע שרחוקה מן הכותל, ודרך למעלה מי' זורקים דהוי מקום פטור. תוספ':

(ח)

(כד) (על הברטנורא) משום דמסתמא נופיה מחוברין לעקרן בגובה י"ט:

(כה) (על הברטנורא) מלתא דתמיה היא דכל לבוד דאמרינן בכולי דוכתא לא אשכחן שיהיה ממולא. ונראה שיצא לו להר"ב מלשון הר"מ בחבורו וקושרן בארץ כו' ולכן נ"ל כי מלת בארץ הוא ט"ס וצ"ל כאחת:

(כו) (על המשנה) שרשיו שיוצאין מן הקרקע ונראין כמו באילנות הזקנים. רי"כ:

(כז) (על הברטנורא) כמו כמשוכת חדק. הר"מ:

(כח) (על המשנה) אין נועלין. ואי קשיא לך ממשנה ז' פט"ז דשבת דפקק החלון שרי משום דתוספת אהל עראי שרי. התם עשוי לפתוח ולסגור תמיד אבל הכא קבע הוא שאין עשויה לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם:

(כט) (על המשנה) גבוהים. אפילו כמלא נימא. גמרא:

(ט)

(ל) (על המשנה) אא"כ כו'. רש"י פירש דאסיפא קאי. ורי"כ פי' דארישא נמי קאי. שאם יעשה מחיצה סמוך לפתח מבחוץ מרה"י לרה"י קא מטלטל:

(לא) (על המשנה) דר"מ. וסתם מ"ד דעומד כו' דלא כר"מ כדאיתא בגמרא. ואע"ג דבמ"ו פירש דחפצים הצריכים לו אסור לטלטלן, הך מפתח נמי א"צ אליו לאותו רשות שהוא עומד בו:

(לב) (על הברטנורא) דעיר של רבים הוא שאוכלסין הרבה באין לה אבל עכשיו דדלתותיה נעולות לאו רה"ר היא שאינה כדגלי מדבר שהוא דרך פתוח כל שעה כפרש"י בגמרא. והאי כרמלית לאו דוקא, אלא כדין כרמלית שאסור לטלטל ממנו לרה"י ומרה"י לה לפי שלא היה מעורבת כו' שלא ערבו כלל. ועתוי"ט:

(לג) (על המשנה) ר"י אומר. ולא פליג ר"י וא"ל אלא שניהם חולקים עם ר"מ. רי"כ:

(י)

(לד) (על המשנה) מתיר. כיון שיש תורת כלי עליו ואע"פ שמלאכתו לאיסור. לצורך גופו שרי לטלטל:

(יא)

(לה) (על הברטנורא) כלומר והכא ר' יהודה דנמי הלכה כמותו לא התיר אלא בנגרר:

(לו) (על הברטנורא) ולא קשיא דבמ"ז פי"ז דשבת פסק כחכמים דא"צ אפילו קשירה. דנגר שהוא בריח שתוחבין בו דומה טפי לבנין והלכך בעי קשירה מיהת. טור:

(יב)

(לז) (על הברטנורא) איכא למטעי דדלת בית וכל המחובר כמו בור ודות נמי בכלל. וליתא וכדמפרש בדר' יהודה דס"ל דאין בנין בכלים. ש"מ דלאו בדלת שבמחובר מיירי והכי איתא בגמ':

(לח) (על המשנה) ציר. מלשון תסוב על צירה. הר"מ:

(לט) (על הברטנורא) בגרזן או במקבת דהויא גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש. רש"י:

(מ) (על הברטנורא) וקסבר יש בנין בכלים ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש:

(יג)

(מא) (על הברטנורא) דחציצה פוסלת בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן. רש"י:

(מב) (על הברטנורא) הכי איתא בגמרא דטעמא לאו משום שאין שבות כו' ואפילו כהן דלאו בר עבודה אלא דוקא כהן דבר עבודה הוא שהתירו לו סופו משום תחלתו:

(מג) (על הברטנורא) פירוש שיחליק גומות שברטייה אבל לשחיקת סמנים לא חיישינן כיון דהוי עליה מאתמול:

(מד) (על הברטנורא) רש"י. דס"ל דאי סלקה משום עבודה אע"ג דמאתמול הוא דסלקה מ"מ הואיל משום עבודה הוא שסלקה אי לא שריית ליה כו':

(מה) (על הברטנורא) ותימה דא"כ מה לי שאינו של קיימא מה לי של קיימא דהא הכי איתא לר"א דס"ל הכי. ונראה דטעמא דאין עיקר שירה אלא בפה דהכי ס"ל להר"ב מ"ד פ"ב דערכין. ועתוי"ט:

(מו) (על המשנה) יבלת. בריש פ"ו דפסחים מפרש הר"ב דדוקא ביבשה דמיפרך פריכא ובכלי אסור משום שאפשר לעשות מע"ש:

(יד)

(מז) (על המשנה) כורך. וא"ת הא הויא חציצה מוקי בגמרא דהכא בשמאל דעבודת כהן בימין. וא"נ בימין שלא במקום עבודה ופירש"י כגון על גב האצבע:

(מח) (על הברטנורא) קשה דתיפוק ליה דאין זה צורך עבודה. וז"ל רש"י אסור שאין זה צורך עבודה. ועוד דהו"ל חובל כו' ע"כ. ובהכי ניחא נמי מהאי דפי"ט דשבת:

(מט) (על הברטנורא) פירוש וחייב משום זורע שכמו שהזורע כוונתו להצמיח הפרי כן כוונת המשקה צמחים ואילנות:

(נ) (על הברטנורא) להר"מ אפילו בחצר כל שאין שם גינה. ולר'ת דוקא בגלגל קטן כאותן שבבתים. טא"ח סימן שנ"ח:

(נא) (על הברטנורא) וכולהו בורות הנובעים מים חיים נמי נקראים כך. ולא זהו התירו משום שהיה קר אלא התירו מפני הצורך היה:

(טו)

(נב) (על המשנה) שרץ. כלומר שמצאוהו מת. הרי"כ:

(נג) (על הברטנורא) תרגום אבנט המיינא. הר"מ: