משנה עירובין י ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק י · משנה ח | >>
אילן שהוא מיסך על הארץ, אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים, מטלטלין תחתיו.
שרשיו כו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים, לא ישב עליהן.
הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה ומחצלות, אין כח נועלין בהן, אלא אם כן גבוהים כט מן הארץ.
אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ,
- אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו.
- שָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,
- לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן.
- הַדֶּלֶת שְׁבַּמֻּקְצֶה, וַחֲדָקִים שֶׁבַּפִּרְצָה, וּמַחֲצָלוֹת, אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן, אֶלָּא אִם כֵּן גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ:
אילן, שהוא מסך על הארץ -
- אם אין נופו, גבוה מן הארץ שלשה טפחים - מטלטלין תחתיו.
- שורשיו, גבוהין מן הארץ שלשה טפחים - לא ישב עליהן.
- הדלת שבמוקצה,
- וחדקין שבפרצה, ומחצלת -
- אין נועלין בהן,
- אלא אם כן - היו גבוהין מן הארץ.
- וחדקין שבפרצה, ומחצלת -
כשיהיה בין קצות ענפי האילן והארץ פחות משלשה טפחים, הרי הוא כאילו נדבק בארץ ונעשו הם מחיצות כי "כל פחות משלושה - כלבוד דמי", ובתנאי שימלא חלל הענפים כולו בדברים דקים כתבן ודומה לו, כדי שלא יזיזנה רוח מצויה תמיד, כי כל מה שיניע אותו הרוח מצויה אינה מחיצה, והעיקר אצלנו "כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה - אינה מחיצה".
וזה שהתרנו לו להשתמש תחתיו הוא שיעור סאתים בלבד, והעיקר אצלנו "כל דירה שתשמישה לאויר - אין מטלטלין בה אלא בבית סאתים".
וכשיהיו שרשי האילן גבוהים מן הארץ שלשה טפחים אסור להשתמש עליהן, לפי שאסור להשתמש באילן ביום טוב וכל שכן בשבת, גזירה שמא יחתוך ממנו ענף כאשר יתבאר במסכת ביצה [פרק ה משנה ב]. ואם הם על הארץ פחות משלושה טפחים הם נחשבים כמו הקרקע.
והדלת שבמוקצה - שיהיה מקום מיוחד ואין להם בו תשמיש ולא צורך, כמו דיר או סהר, ויש לו פתח ואין לו ציר. אבל אם יש לו ציר, אפילו נשמט או נשבר מותר לנעול בה את המקום.
וחדקים - קבוץ "חדק", והם קוצים כמו "כמשוכת חדק"(משלי טו, יט), קושרין אלו הקוצים בקנים ועושין מהם לוח ונועלין בהם פרצות הגנות, כדי שלא יכנסו שם גנבים או חיות.
ואמרם גבוהים - (לה) אפילו היו גבוהים על הארץ באיזה שיעור שיהיה. וכל זה כשלא היו קושרין בקשר דבק בכותלים, אלא עראי מגביהין אותן ומחזירין אותן:
המיסר - שנופו. נוטה למטה מכל צדדיו סביב:
מטלטלין תחתיו - דכיון דאין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים הוי להו כלבודים לארץ ונמצאו כמחיצות , לפיכך מותר לטלטל תחתיו. ומכל מקום צריך למלאות אותו אויר שבין הנוף לארץ בתבן וקש וכיוצא בו, ולקשור הנופות שלא יזיזם הרוח, דכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. ואין מטלטלין בו אלא בבית סאתים שהם שבעים אמה ושירים, שכל מחיצה שתשמישה לאויר כלומר לשמור אויר השדות והכרמים ולא לדור בה אין מטלטלין בה אלא בבית סאתים:
לא ישב עליהן - שאסור להשתמש באילן גזירה שמא יתלוש. ואי לא גביהי שלשה הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן:
הדלת שבמוקצה - רחבה שאחורי הבתים, והדלת שלה אינה קבועה בציר כשאר דלתות אלא זקופה כנגד הפתח וכשהוא פותח מטיל הדלת על הארץ:
וחדקים - קוצים שהתקינן כדי לסתום בהם פרצה. וכן מחצלות. של קנים, כל אלו אינם קשורין ואינן קבועין במקומן אלא כשבאין לפתוח מטילין אותן על הארץ, לפיכך אין נועלין בהם, דמיחזי כבנין, אא"כ גבוהים מן הארץ דאז לא מיחזי כבנין ונועלין בהן:
מטלטלין תחתיו. כתב הר"ב דכיון וכו' ונמצאו כמחיצות וכמ"ש בטור א"ח סי' שס"ב ועקרן במקום שמחוברין לאילן גבוה עשרה ע"כ. וז"ש רש"י והרי יש כאן מחיצה י' ע"כ משום דמסתמא נופי' מחוברין לעיקרן בגובה י"ט. ומ"ש הר"ב ומכל מקום צריך למלאות וכו' שבין הנוף לארץ וכו' מלתא דתמיהה הוא דכל לבוד דאמרינן בכולי דוכתי לא אשכחן שיהא ממולא ול' הרמב"ם בפירושו שימלא חלל הענפים ובפרק ט"ז מה"ש ממלא בין בדיו ועליו וכתב וקושרן בארץ עד שיעמוד ברוח מצויה ולא הבינותי היאך קושרן בארץ ואולי שמלשון הזה יצא לו להר"ב מ"ש שבין הנוף לארץ ורוצה לומר דדברי הרמב"ם שממלא בין בדיו ועליו וקושרן עם מה שמילא מתחתיהן ולארץ דאז לא ישב הרוח אפילו מתחת. וכל זה דוחק. גם הר"ב בעצמו לא פי' כן במשנה ד' פ"ב דסוכה ומשם למדו למשנתינו דהכא ובהלכות סוכה פרק ד' כתב הרמב"ם וקושר אותן. ולכן נ"ל כי מלת בארץ שכתב הוא ט"ס וצ"ל כאחת וטעות כזה מצוי שהיה כתוב כאחת והחליף כ"ף בבי"ת וחי"ת ברי"ש. ומ"ש הר"ב כשיעור בית סאתים עי' במשנה ה' פ"ב:
שרשיו. שיוצאין שרשיו מן הקרקע ונראין כמו באילנות הזקנים. ר' יונתן:
שבמוקצה. עי' במ"ג פ"ב:
וחדקים. פי' הר"ב קוצים ומסיים הרמב"ם כמו כמשוכת חדק (משלי טו):
אין נועלין בהן. ואי קשיא לך הא דפסקינן במ"ז פי"ז דשבת דפקק החלון שרי משום דתוספת אהל עראי שרי בשבת התם בחלון הוי אהל עראי שעשוי לפתוח ולסגור תמיד. אבל הכא במוקצה ופרצה קבע הוא שאין עשוי לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם. ואם היה פתח קבוע לכנס ולצאת דרך שם. אע"פ שאין גבוהין מן הארץ נועלין בהם כן כתב הרא"ש בשם הראב"ד. ומיהו [אם היה בו ציר] צריך שלא יחזור הציר למקומה משום שמא יתקע. כתנא קמא דמשנה י"ב:
גבוהים מן הארץ. באיזה שיעור שיהיה. הרמב"ם. והכי תנא בגמ' אפי' מלא נימא. ובפי' הר"ר יונתן שלשה טפחים וטעות הוא כמו בטור א"ח סי' שי"ג כדכתב שם בב"י:
(כד) (על הברטנורא) משום דמסתמא נופיה מחוברין לעקרן בגובה י"ט:
(כה) (על הברטנורא) מלתא דתמיה היא דכל לבוד דאמרינן בכולי דוכתא לא אשכחן שיהיה ממולא. ונראה שיצא לו להר"ב מלשון הר"מ בחבורו וקושרן בארץ כו' ולכן נ"ל כי מלת בארץ הוא ט"ס וצ"ל כאחת:
(כו) (על המשנה) שרשיו שיוצאין מן הקרקע ונראין כמו באילנות הזקנים. רי"כ:
(כז) (על הברטנורא) כמו כמשוכת חדק. הר"מ:
(כח) (על המשנה) אין נועלין. ואי קשיא לך ממשנה ז' פט"ז דשבת דפקק החלון שרי משום דתוספת אהל עראי שרי. התם עשוי לפתוח ולסגור תמיד אבל הכא קבע הוא שאין עשויה לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם:
(כט) (על המשנה) גבוהים. אפילו כמלא נימא. גמרא:
אילן שהוא מיסך וכו': ביד שם ספט"ז ובטור א"ח סי' שס"ב ובגמ' פ"ק דמכלתין דף ט"ו ובפרק הישן (סוכה דף כ"ד:)
היו שרשיו גבוהין מן הארץ: ביד שם פכ"א סי' ח' ובטור א"ח סי' של"ו. ובגמ' אתמר שרשי אילן היוצאין למעלה משלשה לתוך שלשה פי' דלאחר שהגביהו שלשה חזרו וכפפו רבה אמר מותר להשתמש בהן דכל פחות משלשה דארעא ארעא הוא ורב ששת אמר אסור להשתמש בהן כיון דמכח איסור קאתו אסורין ופרכי' לרבה ממתני' דקתני שרשיו גבוהין מן הארץ ג' טפחים לא ישב עליהן ה"ד אי דלא הדרי כייפי פשיטא אכתי לא אשמעי' תנא במס' ביצה פ' בתרא אלו הן משום שבות לא עולין באילן וכו' אלא לאו אע"ג דהדרי כייפי ואשמעי' דלא ישב על הכפיפה ומשני לא לעולם דלא הדרי כייפי והא קמ"ל אע"ג דצדו אחד שוה לארץ שהקרקע גבוה בצדו אחד ומודה רבה היכא דשלשת צדדיו גבוהין מן הארץ דאסורה צד השוה לארץ:
הדלת וכו': ביד שם פכ"ו סי' ח' ובטור א"ח סי' שי"ג והאי דלת מיירי דלא היתה קבועה בציר דאם היתה קבועה בציר אע"פ שאין לה ציר עכשיו אמרי' בגמ' נועל בה אע"פ שאינם גבוהין אם קשורין ותלויין: ופי' הרי"ף ז"ל הדלת שבמוקצה פי' דלת שבמקום מוקצה כגון דגבוה מכרמלית דנעשה מוקצה ממנה והוא כגון דיר וסהר דעשה לו דלת וה"ר יהונתן ז"ל פי' שבמוקצה הדלת שהוא מוקצה בחצר לצניעות ועשה לו מחיצה של קשין ודלת של קשין ע"כ:
אא"כ היו גבוהין מן הארץ: פי' ה"ר יהונתן ז"ל גבוהין שלשה טפחים: ושם בטור כתב בית יוסף דבספרי רבינו יעקב ז"ל היה כתוב אין נועלין בהם אא"כ הם גבוהין מן הארץ ג' טפחים וטעות הוא שנפל בספרים דבהדיא אמרי' בברייתא בגמ' דבגבוהין מן הארץ מלא נימא סגי וכן מצאתי בקצת ספרי רבינו שלא היה כתוב בהן אלא אין נועלין בהם אא"כ הם גבוהין מן הארץ עכ"ל ז"ל: וא"כ אפשר דגם בפי' ה"ר יהונתן ז"ל נפל טעות: וע"ש עוד במה שכתב בשם הרא"ש ז"ל אי האי דלת הוי תוספת אהל עראי או תוספת אהל קבע ואי הוי תוספת אהל עראי קשה אמאי אין נועלין בהן אא"כ היו גבוהין מן הארץ הא קיימא לן כר' יהודה וכרשב"ג דאמרי מוסיף אהל עראי מותר וע"ש עוד אי מוקצה דנקט במתני' דוקא או אורחא דמילתא נקט כדמשמע מדברי רש"י ז"ל ופליג אמה שכתב הרא"ש ז"ל: ועיין במ"ש בסמוך בשס תוס' ז"ל בסי' י': ואית דגרסי הדלת שבמוקצה והחדקים שבפרצה והמחצלת וכו':
יכין
מה) אילן שהוא מיסך על הארץ וענפיו סביב שהן למעלה מי', נוטין למטה סביב עד פחות מג' לארץ.
מו) אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים דהו"ל כלבוד.
מז) מטלטלין תחתיו ומ"מ צריך לקשור הענפים שלא יזיזם הרוח, דמחיצה שמנידה ברוח, אינה מחיצה בשום מקום, גם אין מטלטלין תחתיו יותר מע' אמה וד"ט על ע' אמה וד"ט, דהיינו בית סאתיים. דכל מחיצה כי הך שאינה למדור רק עשוי לשמור השדות מתוכו, אין מטלטלין בה יותר מבית סאתיי'.
מח) לא ישב עליהן דאסור להשתמש באילן שמא יתלש, ובנמוך מג' הרי הוא כקרקע.
מט) הדלת שבמוקצה חצר שאחורי הבתי', אין לדלתה צירים, רק זוקפה נגד הפתח.
נ) וחדקים שבפרצה קוצים שיחדם לסתום עמהן פרצת החצר.
נא) ומחצלות אריג מקנים, [מאטטע] שיחדה לסתום עמה פתח החצר.
נב) אין נועלין בהן דמדאין רגיל לכנס לשם, וגם אינן קבועים בהפתח, אם לוקחן וסותם בהן מחזי כבונה. משא"כ פקק החלון [שבת פי"ז מ"ז] רגיל לפתוח ולסתום בו.
נג) אלא אם כן גבוהים מן הארץ משהו, שאינן מונחין על הארץ, דאז ניכר דעשוין להפתח, ולא מחזי כבונה מחדש.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת