רש"ש על המשנה/עירובין/י

רש"ש על המשנה מסכת עירובין פרק י

<< · רש"ש על המשנה · מסכת עירובין · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

בתוי"ט ד"ה המוצא ב' כו'. ומ"ש רש"י כו' וכן כתבו בתוס' בסוף פ"ק דביצה. בתוס' לא נמצא מאומה מזה אבל הוא מבואר שם בגמ' ע"ש:

ב

ברע"ב ד"ה נותנין עליו בני עליה כו'. וכן פירש"י. נ"פ משום דלפני החלון משמע שהוא שוה לתחתית החלון או למטה ממנו עי' בגמ'. וחלון הבית לא פסיקא שיהא גבוה עשרה מקרקעית ר"ה עי' לעיל ר"פ חלון במשנה וגמ' לכן פי' דהכונה פה לבני עליה. והתוי"ט הניחו בתימה ודבריו ג"כ מגומגמין:

ט

תוי"ט ד"ה שהיה בירושלים כו'. ובסוף פ"ה דפסחים נמי משמע הכי כו' ואמאי לא עירבו כו'. ולק"מ דההיא איכא לאוקמי לאחר שנפרצו בה פרצות וכאוקימתא דר"פ וכה"ג כתבו התוס' (שם ס"ו) ד"ה תוחב (ועי"ש במהרש"א):

י

במשנה ר' אליעזר אוסר. נ"ל להגיה אלעזר בלא יו"ד וכ"ה ביבמות (צ"ו ב') והוא ר"א בן שמוע חבירו של ר' יוסי אבל ר' אליעזר היה רבו דרבו (אך מזה אין כ"כ ראיה דגם בפסחים (ע"ז) אשכחן דפליג ר' יוסי עם ר' אליעזר ע"ש בתוד"ה ר"א ועוד דאיך יביא ר"א ראיה מר"ג והזקנים שהיו חביריו וזה דלא כסה"ד שחשב משנה זו בין המקומות אשר נזכר בהם ר' אליעזר ובדר' אלעזר לא חשבה) (והנ"ש הטיב לראות בזה) [ועי' ש"נ]: בתוי"ט ד"ה ור"י מתיר כו' ואע"פ שמלאכתו לאיסור כו'. ורש"י בשבת (ריש דף קכ"ד) פי' שהוא מלאכתו להיתר:

יג

ברע"ב ד"ה יבלת כו' הוי תולדה דגוזז את הצמר. ק"ל דא"כ מילה ליחייב נמי משום גוזז ובכ"ד מוכח דאין בה אלא משום חובל עי' (שבת ק"ו) וגם הכא יל"פ משום חובל. ונלע"ד דלא שייך גוזז אלא בדבר הדומה לצמר דגזעו מחליף כגון צפורן דשבת (צ"ד ב') ומייתי לה לקמן אבל בשר ועור אין גזעו מחליף כמבואר כ"ז (בנדה נ"ה) ועוד נראה מטעם אחר דאין כאן משום גוזז והוא כמש"כ התוס' (בשבת ע"ג ב') ד"ה וצריך לעצים לענין קוצר: בתוי"ט סד"ה קושרין נימא במקדש כו' ואפי' לדברי רש"י למדנו כו' דלא הותר אלא במקדש כו'. וכן בס"פ קרי הרע"ב להדיא לעניבה איסור שבות וכ"מ שם לשון רש"י כי דברי המהרש"א בכוונתו דחוקים ותמוה טובא דבשבת (קי"ג) משמע דמותר לכתחלה וכ"פ בשו"ע שי"ז (ולפמש"כ המ"א שם ס"ק ט"ו בשם ש"ג א"ש קצת):

יד

ברע"ב ד"ה ומבאר הקר כו' ונשאר בהיתרו כו' אף במדינה. לשונו אינו מכוון דהלא הבור הזה עומד במקום שעמד והכי הל"ל הותר לכל. או אף בזה"ז:

טו

ברע"ב בהמיינו כו' ואע"ג דמטמא ליה לאבנט שהוא קדוש. [וכן כתב רש"י] ואע"ג דבלא"ה איכא איסור דאורייתא משום מכניס טמא שרץ דאמר שמואל לקמן דחייב עליו ועי' תוס' ד"ה לא וכן מוכח מדברי ר"י דאמר בצבת של עץ וקי"ל שלרבי דפסל כלי שרת של עץ (סוכה נ' ב') ואפ"ה דוקא צבת דהוא פשוטי כלי עץ דלא מקבל טומאה. אתי לפרושי רבותא דהמיינו דנקטא מתני' אבל מש"כ [רש"י] לקמן בסה"ע ד"ה שהוי עדיף "דהא אבנט נמי מידי דקדש הוא" ודאי קשה ושם נלע"ד לפרש דפלוגתתן הוא אם קום עשה עדיף או שוא"ת עדיף כדלעיל ק' דו"ק שם: