משנה עירובין י ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק י · משנה ד | >>

זיז שלפני חלון, נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת.

עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד, ובלבד שלא יוציא יד חוץ מארבע אמות.

משנה מנוקדת

זִיז שֶׁלִּפְנֵי חַלּוֹן,

נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת.
עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים;
בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד;
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת:

נוסח הרמב"ם

זיז שלפני החלון -

נותנין עליו, ונוטלין ממנו - בשבת.
עומד אדם -
ברשות היחיד - ומטלטל ברשות הרבים.
ברשות הרבים - ומטלטל ברשות היחיד,
ובלבד שלא יוציא - חוץ לארבע אמות.

פירוש הרמב"ם

זיז - הוא הקצה היוצא מן הכותל מבניין או עץ או אבן או זולתם.

ובתנאי שיהיה בינו ובין רשות הרבים יותר מעשרה טפחים, כי העיקר אצלנו כי רשות הרבים היא עד עשרה טפחים, ולמעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים מקום פטור. ואסור להשתמש על זה הזיז היוצא אלא בכלי חרס ודומיהן לפי שהם אם יפלו ישברו, אבל דבר שאינו נשבר בנפילתו אסור להשתמש בו על זה הזיז, גזרה שמא יפול ברשות הרבים ויגביהנו שם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

זיז - אבן או עץ הבולט מן הכותל על אויר רה"ר גבוה עשרה טפחים מהקרקע של רשות הרבים:

נותנין עליו - בני עליה, ונוטלים ממנו, שאויר רשות הרבים אינה הולכת אלא עד עשרה. ודוקא כלים הנשברים כגון כוסות וצלוחיות הוא דנותנים עליו. אבל כלים שאינם נשברים לא, דלמא נפלו ברה"ר ואתי לאתויינהו:

עומד אדם ברה"י - בבית או על הגג, ונוטל חפץ כאן ומניח כאן ברה"ר, ואעפ"י שאין ראשו ורובו עומד ברה"ר במקום החפץ, ולא גזרינן שמא יביאנו אצלו:

ובלבד שלא יוציאנו - מד' אמותיו שהיה מונח בו:

פירוש תוספות יום טוב

[נותנין עליו. פירש הר"ב בני עליה והוא מלשון רש"י ז"ל. ותמיהני מי שייך עליה לכאן שאין חלון סמוך לקרקע עליה ואף אם היה כן מי שכיח בית שאינו גבוה רק י' טפחים ומי דחקו לפרש כן. והרמב"ם לא הזכיר בני עליה ולשון הטור סי' שנ"ג וחלון הבית פתוח לו. ומ"ש הר"ב ודווקא כלים הנשברים כו' עיין מה שכתבתי בס"ד בסוף מ"ו פ"ג דב"ב:

ומטלטל ברשות הרבים. עי' במשנה דלקמן]:

ובלבד שלא יוציא כו'. אעומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברה"ר קאי ועיין מ"ו. [והרבה דקדוקים יש לי בבבא זו בספר מעדני מלך פרק עושין פסין סי' ב' ואין להאריך בכאן]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) שלא יוציא. אעומד ברה"י ומטלטל ברה"ר קאי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

זיז שלפני החלון וכו':    ביד פט"ו דהלכות שבת סי' ד' ובטור א"ח סי' שנ"ג. וכתב ה"ר יהונתן ז"ל וכמו כן אם יוצא הנסר על חצר חברו נמי לא שרינן להשתמש העליון עליו אלא כלים הנשברין דדילמא אתי לאשתמושי מרשות חברו שלא ערב עמו לרשותו או שמא יוציאנו מרשות חברו לר"ה ויחזירנו אח"כ לביתו ע"כ:

עומד אדם ברה"י וכו':    ביד שם ר"פ ט"ו ובטור א"ח סי' ש"נ. ובגמ' מתני ליה רב חיננא בר שלמיא לחייא בר רב קמיה דרב לא יעמוד אדם ברה"י ויטלטל בר"ה א"ל שבקת רבנן ועבדת כר"מ דאיהו הוא דגזר שמא יביא אצלו לקמן בפירקין בההיא דתנן לא יעמוד ויפתח כפי פי' רש"י ז"ל והוא סבר מדסיפא ר"מ רישא נמי ר"מ ולא היא סיפא ר"מ רישא רבנן וכתבו תוס' ז"ל פי' בקונט' סיפא ההיא דלא יפתח דאיירי בה ר"מ וק"ק דהיא רחוקה יותר מדאי ונראה לר"י דסיפא דלא ישתין ולא ירוק דפליג עלה ר' יהודה וסתם בר פלוגתיה דר' יהודה ר"מ ומיהו קשה וכו' ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל לשון המתחיל עומד צריך להגיה שם עומד אדם ברה"י בבית או על הגג ונוטל חפץ מכאן וכו': ובירושלמי לא סוף דבר עומד אדם ברה"י ומטלטל בר"ה בר"ה ומטלטל ברה"י ע"כ אפשר שר"ל לא סוף דבר מטלטל מעומד שהוא דרך עראי אלא אפי' דרך קבע א"נ ר"ל לא סוף דבר עומד וכו' כלומר שאינה מוסכמת דר"מ פליג עלה כמבואר לעיל בסמוך בבבלי:

ובלבד שלא יוציא חוץ מד' אמות:    ארישא קאי דמטלטל בר"ה קתני שלא יטלטלנו ד' אמות בר"ה ובגמ' בלשון שני הא הוציא פטור אבל אסור לימא תהוי תיובתא דרבא דאמר רבא המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' והעבירו דרך עליו חייב ואע"ג דהעבירו דרך מקום פטור על ראשו אלמא בתר הנחה ועקירה אזלינן ומשנינן מי קתני פטור אבל אסור דילמא אם הוציא חייב חטאת:

תפארת ישראל

יכין

כז) זיז דף הבולט מכותל למעלה מי"ט, בר"ה.

כח) שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת ר"ל בני הבית שבו הזיז, נוטלין ונותנין דרך החלון כלים על הזיז. ודוקא כלים הנשברים דאל"כ חיישי' שמא יפלו לר"ה ויכניסם.

כט) עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ואף שאין ראשו ורובו בר"ה, לא גזרי' שמא יכניס הכלים דלא דמי לזיז, דהתם תשמישי הבית הם, חיישינן שפיר שיכניסם, משא"כ הכא מיירי בכלים שא"צ בפנים, וכ"ש דעומד בר"ה מותר לטלטל בר"ה ולא חיישינן שיעבירנו ד"א ברה"ר דקל יותר הכנסה מהליכה ד"א, וכן מוכח ממשנה א' ודו"ק.

ל) ובלבד שלא יוציא חוץ מד' אמות אעומד ברה"י ומטלטל בר"ה. קאי.

בועז

פירושים נוספים