עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. III. 1910.pdf/366

‫ר׳ שמעון בן לקיש‬

‫עליו אדם גדול הוא‪ ,‬קאימגא אגא משגה‬ ‫שלמה ואת אמרת ובו׳‪ ,‬אין זה ח״וש‬ ‫מרוע לבב או שהיה לו איזה שגאה‬ ‫פרטי גגד ר״א‪ ,‬אך יען שר׳׳א היה כמו‬ ‫תלמיד חבר לרש״בל וכדמציגו בכורות‬ ‫בו‪ :‬ר״א אר״ל‪,‬‬ ‫וכן מגחות צג‪ :‬שר״א אזל ואמר‬ ‫שמעתא דר״ל ולא אמר משמיה איקפד‬ ‫ר״ל‪ ,‬והקשת ר״ל על דברי עצמו ור״א‬ ‫אישתיק‪ ,‬ולבתר דגח דעתיה דד״ל א״ל‬ ‫ט״ט לא תימא לי וכוי‪ ,‬ולכן לא על‬ ‫חנם הקפיד עליו ר״ל וזה כדי להעטידו‬ ‫על דרך האמת לומר דבר בשם אומרו‬ ‫שבזה הקפיד מאוד גם ר״י בעצמו‪.‬‬ ‫וכן המעשה דםגהדרין כו‪ .‬מה שקרא‬ ‫לר׳ חייא גר זרגוקי ור״ש כן יהוצדק‬ ‫רועי בקר היה הצדק עמו יען שהם‬ ‫הקגיטו את דש״כל כמבואר שם‪ .‬וגם‬ ‫ר״י גתן צדק לר״ל‪ ,‬ובמקום האמת לא‬ ‫נשא נם פני ר׳ יוחנן כםגהדרין צו‪.‬‬ ‫שאמר טבא דנפחא)ד׳ יצחק נפחא( מדבר‬ ‫נפחא )ר׳ יוחנן(‪.‬‬ ‫ממרותיו היקרות מצינו ברכות לא‪.‬‬ ‫שלא מלא שחוק פיו מיום ששמע מר״י‬ ‫שאסור לעשות כן‪.‬‬ ‫והודה על האמת כירושלמי דמאי פ״ב‬ ‫ה״ג שר״ל סליק לנכי אילין דבית ר׳‬ ‫יגאי וברחו הגשים ממגו כדי שלא יגעו‬ ‫בו א״ל ע״ה אגי אצל טהרות‪.‬‬ ‫ומאמריו היקרים ברכות ה‪ .‬לעולם‬ ‫ירגיז אדם יצ״ט על יצ״הר‪ ,‬כל העוסק‬ ‫בתורה יםורין ברלין הימגו‪.‬‬ ‫ושם ח‪ .‬כל מי שיש לי בית הכגםת‬ ‫בעירו ואיגו גכגס שם להתפלל גקרא‬ ‫שכן רע‪ .‬ושם י‪ :‬מאי קיר מקירות לבו‪.‬‬ ‫ובעירוב ! צט‪ .‬אמר כיח בפגי רבו‬ ‫חייב מיתה‪.‬‬ ‫ובירושלמי ברבות םפ״ט הזהיר לתלמידיו‬ ‫ואמר שישקדו על התורה תדירה כי אם‬ ‫יום תעזבגי יוםים אעזבך‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪1199‬‬

‫ובכל גדולתו ותפארתו לא נהנה‬ ‫מכנוד התורה אך התפרנס מנכסיו והיה‬ ‫הוא בעצמו שומר פרדסיו כמו״ק יז‪ .‬ר״ל‬ ‫הוה מנטר פרדיםא אתא ההוא נברא‬ ‫וקאכיל תאיני רמא ביה קלא ולא אשנה‬ ‫ביה ושמתיה‪ ,‬א״ל ההוא נברא אדרבא‬ ‫ליהוי ההוא גברא )ר*ל( בשמתא אם‬ ‫ממון נתחייבתי לך נידוי מי גתחייבתי‬ ‫לך‪ ,‬אתא לבי מדרשא א״ל שלו נידוי‪,‬‬ ‫שלך אינו נידוי והיה צריך לילך לבי‬ ‫נשיאת שיתיר לו‪,‬‬ ‫ובדוי׳ד ח״ג צד ‪ 72‬יאמר ״אחרי כל‬ ‫״גדולת ר״ל לא זכה לשבת ראש אמנם‬ ‫״איץ כל חדש — כי בדבר אחד היה ר״ ל‬ ‫״מתגגד לרוב חכמי דורו והוא בבחיגת‬ ‫״משגיוה החיצוגיות — והעמיד כלל‬ ‫״ופרסמו כל משגה דלא מתגיא בחבורה‬ ‫״אין םומבין עליה ירושלמי עירובין פ״א‬ ‫״ה״ו‪ ,‬ולא לבד שגהג כמשפט הזה עם‬ ‫״חכמים ביגוגים שבדור אך גם לדי‬ ‫״יוחגן לא גשא פגים והיה מסרב מלקבל‬ ‫״םמגו ברייתא באסרו אין לגו צורך בזה‬ ‫״כי משגה שלמה שגה לו רבי ירושלמי‬ ‫״כלאים פ״א ה״ו‪ ,‬ב״ק םפ״ה— ועתה‬ ‫״יובן הדבר למה ד״ל עם כל חכמתו‬ ‫״ומעלותיו לא הצליח להתעלה ולשבת‬ ‫״ראש וישב עד יום מותו לפני ר׳ יוחגן׳׳•‬ ‫עכ״ל‪.‬‬ ‫והנה מה שעושה הספד על ר״ל ומזלו‬ ‫הרע בחנם יכאב לבו כי בל״ס אלו היה‬ ‫רוצה ר״ל להפרד מעל גיסי ורבו האהוב‬ ‫לו אז היה הולך לעיר אחרת והיה מיסד‬ ‫שמה ישיבה גדולה אחרי כי כבר גתבטלר‬ ‫הםגהדרין מישראל ואך בתים לתורה‬ ‫לקחו מקומן‪ .‬ובאשר אגו דואין שר״ל‬ ‫ישב כל ימיו עם ר' יוחגן אות הוא על‬ ‫יקרת לגו שכל מגמתו וחפצו היה שמרכז‬ ‫התורה יהיר׳ במק״א וכידוע שר׳ יוחגן‬ ‫לא לבד שהיה ריש הדור בא״י אבל גם‬ בבבל היו דבריו גשמעין כדברי האורים‬

‫אחרי‬