1198
ר׳ שמעון בן לקיש
וקם גחין עליה ולא אמר לו ולא מידי,
פתח ואמר הוי אומר לעץ וכו׳ כסנהדדין ז:.
אבל אח״כ נעשו אוהבים ז״לז כע״ז ו: ששאל ר״י נשיאה לר״ל מה יעשה עם הדינרא ששדר לו ההוא מינא ביום אידו ור״ל אסר לו כירושלמי ע״ז רפ״א שר״ל ביקש לגדור הדבר.
וכן ב״ב ז .כשהנשיא רמא שורא אדרבנן א״ל ר״ל רבנן לא צריכי נטירותא.
ובשבת קיט .אמר לו כך מקובלני — מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקית של בית רבן מחריבין אותה ועי״ז שלח הנשיא לר׳ חייא ב״א ור׳ אסי ור׳ אמי לעבור בכל ערי ישראל כחגיגה פ״א ה״ז.
והנשיא היה מיכן תמיד לעזור לר״ל בכח הנשיאות שלו, כאשר יסופר כתובות פ״ט ה״ב שאייתי רשב״ל עבדוי דר״י נשיא ואפיק מינה.
ובברכות מד. יסיפר שפ״א אכל ר״ל פ־רות גינוסר עד דמריד ושדר ר״י נשיאה באלושי אבתריה והביאהו לביתו.
וב״ר פע״ח־יב ר״ל סליק למשאל בשלמיה דרבינו (והוא ר׳׳י נשיאה השני שכל הנשיאים היו נקראין בשם רבי או רבינו) א״ל צלי עלי דהדא מלכותא בישא סגין א״ל לא תסב מן בר אנש כלום ולית את יהיב כלום.
והתורה ולומדיה היו חביבין עליו כ״כ עד שיסופר עליו מנילה בח :שפ״א הוה קא אזיל באורחא מטא אורקמא דמיא אתא ההוא נברא ארכביה אכתפיה וקא מעבר ליה )שזה היה גהשב לכבוד גדול לאותו האיש שזכה לשמש את ר״ל(
אמר
לו
קרית א״ל קרינא ,תנית ,תנינא ד׳ סדרי משנה ,א״ל פסלת לך ד׳ מירי וטענת בר לקישא אכתפךו שרי בר לקישא במיא ,א״ל .ניחא לי ראשמעינן למר )שאשמש לאמגי( א״ל ר״ל אי הבי גמור מיגי הא מלתא דאר׳׳ז במת ישראל הן ךחמירו על עצמן שאפילו רואות טפת
דם כחרדל יושבות עליו ז׳ נקיים. (ולא שא"ל הדין משמיה דר״ז כי ר״ז היה מאוחר ממנו אך הוא לשון הגמרא יען שעל שם ר״ז נקבעה ההלכה הזאת בב״המד אבל הדין היה ישן נושן וכאשר בארנו בכמה מקומות, וכן הוא בהגהות יעבץ).
וכן מצינו ביק פ״ח ה״ו שאחד בייש לר׳ יהודה בר חנינא וקנסיה ר״ל לטרא דדהבא.
והנה אף שהיה נקרא בשם תקיף דא״י כיוטא ט :שאמרו ר״ל הוה םהי בירדנא אתא רבב״ח יהיב ליה ידיה אייל אלהה םנינא לבו )לבני בבל( ופריך הנמרא ור״ל מי משתעי בהדי רבב״ח ומה ר״א מרא דא״י הוה ולא הוה משתעי בהדי, רמאן דמשתעי ר״ל בהרי בשוקא יהבו ליה עסקא בלא סהדי.
אבל לא עשה זאת חו״ש מרוע לב וכאשר אמרו חולין קכב .יתיב ר״ל וקא מיבעי ליה — אמר לו ר' ישמעאל )צ״ל ר׳ שמעון( בר אבא הכי אמר ריכ״ל — ( ,ואמרו תא א״ל תיב לקילי )יי חזי מה בין תקיפי דא״י לחסידי בבל. וכן סוכה כ .שאמר הריני כפרת ר׳ חייא ובניו שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה — הלל הבבלי ויסדה — עלו ר׳ חייא ובניו ויסדוה.
וכן יסופר הוריות פ״ג ה״ד שרש״בל עאל לבצרה והוה תמן חד בשם אבין רמאי שהיה מרמה במצות — נטלו והשיבי אצלו וקרא עליו מחן אדם ירחיב לו.
והנה מצינו כתובית כה ג שבעם על ר׳ אלעזר מה שלא אמד ההלכה משמיה דר׳ יוחנן.
וכן יבמות עב :כשא"ל ר״י לר״ל ראיתי לבן פרת שיושב ודורש כמשה מפי הנבורה א״ל ר״ל דיריה היא ? מתניהא היא. .ובן זבחים ה ,אמר לר״א זהו שאומרים
עליו
