עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. III. 1910.pdf/367

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

‫‪1200‬‬

‫ר׳ שמעון בן לקיש‬

‫אחרי פטירת רב ושמואל‪ ,‬וכשם טוב היא זו ? וכן מציגו הלשון הזה בכל‬ ‫הזה זכה ר״ל כמו ר׳ יוחנן בי הלכות הש״ס‪ ,‬וא״כ מה סירוב יש בדבר הלא‬ ‫שניהם בשוין הובאו לישיבות בבל‪ ,‬ואם אך העמידו על האמת‪.‬‬ ‫היה חי אחרי ר׳ יוחנן אז בל״ס היה‬ ‫ומה שאמר החכם הג״ל שהעמיד הכלל‬ ‫ר״ל הדיש מתיבתא אחריו‪ ,‬אבל יען ופרסמו כל משגה דלא מתגיא בחבורה‬ ‫שר״י היה בנעוריו רבו המובהק דר״ל אין םומבין עליה‪ ,‬שחוק עשה לגו החכם‬ ‫ונם היה קשיש ממנו לכן מלך ר׳ יוחנן‪ ,‬הזה הלא כבר ידוע ומפורסם כלל יותר‬ ‫ור״ל לא היה יכול להניע למדרנת ר״י גדול מזה מה שאמרו חולין קמא‪ .‬שכל‬ ‫כי ״דבר אחד לדור״‪ ,‬אבל כבר בארנו מתגיתא דלא מתגיא בי ר״ח וד׳ אושעיא‬ ‫לעיל שר״ל היה כמו יד ימינו דרי־י משבשתא היא‪ ,‬ושכל הבריא מחייב‬ ‫ולפעמים נם כמקים הדיש מתיבתא‪ ,‬לכן שאם בא איזה תלמיד לב״המר והביא‬ ‫אין לנו להצטער ע״ז כי נם ר״ל לא ברייתא בידו לא קבלו ממגו עד אשר‬ ‫הצטער מימיו‪.‬‬ ‫חקרו ודרשו אם יש לסמוך עליו ואם‬ ‫אבל מה שכתב ההכם ווייס אשר נם אינה משובשת היא בידו‪.‬‬ ‫ועוד לא ראה מה שמפורש גיטין פ״ג‬ ‫לר׳ יוחנן לא נשא פניס וזה היה חטאו‬ ‫שלא הצליח להתעלה ולשבת ראש‪ ,‬ה״א אר״י בר׳ בון לא דרש״בל מתרים‬ ‫במחילה מכבודו שגנ בפשט הפשוט לקבל ר״י אלא — כד שמע מתגיתא‬ ‫בירושלמי כלאים וב״ק שס )שהוא מאמר הוא סמך עלה‪ ,‬כד דלא שמע מתגיתא‬ ‫אחד(‪ ,‬וזה לשון הירושלמי שם‪ ,‬הזאב הוא מבטל דעתיה מקימי דעתיה דר׳‬ ‫הכלב — אע״פ שדומין ז״לז כלאימ ז״בז‪ ,‬יוחגן‪.‬‬ ‫ומקשי שם הגמרא עוף לא תגיגא ? א״ר‬ ‫תלמידיו ואומרי מאמריו‪.‬‬ ‫יוחגן אייתיתיה מן דבר דליה )שאמר(‬ ‫כמעט בל תלמידיו דר׳ יוחגן היו גס‬ ‫אע״פ‬ ‫תרגגול עם הפםיוגי — עם הטווס‬ ‫תלמידי דר״לכמו‬ ‫רש״בל‬ ‫שדוטין ז״לז כלאים ז״בז‪ ,‬וע״ז בא‬ ‫ר' אבא ארש״בל כשבת םג‪ ,.‬גיטין ג‪.:‬‬ ‫חיה‬ ‫ובן‬ ‫ויאמר משנה שלמה שנה רבי‬ ‫ר׳ אבא בר זבדא בשמו בשביעית פ״ב‬ ‫בבבלי‬ ‫ממש‬ ‫ועוף כיוצא בהן‪ ,‬וכן הוא‬ ‫ה״ה‪.‬‬ ‫ב״ק נה‪ .‬ושם מובא על המשנה אך דברי‬ ‫ר׳ אבא בר כהגא בשמו כבלאים פ״ג‬ ‫ר״ל שאמד כאן שנה‪ .‬רבי תרננול טווס םה״א‪.‬‬ ‫ופםיוני כלאים ז״בז‪ ,‬ודבר פשוט‪,‬הוא‬ ‫ד׳ אבדומי דחיפי בשמו כתדומית‬ ‫לכל בר בי רב שר׳ יוחנן לא הרניש פ״ג ה״ג‪.‬‬ ‫בהשקפה הראשונה שכבר סתמה רבי‬ ‫ר׳ אבהו אד״ל כברכות מז‪ ,.‬פסחים‬ ‫במשנה ולכן רצה להוכיח הדין מן מו‪ ,.‬ביצה יג‪ ,.‬פםרר״כ קלא‪.:‬‬ ‫הברייתא דבר דליה‪ ,‬ור״ל העמידו על • ר׳ אבין בשמו כפםחים פ״ר ה״ד‪.‬‬ ‫האמת שאין אנו צריכין לזה יען שכבר‬ ‫כי אתא רבין אר״ל בפסחים גו‪,:‬‬ ‫נשנית הדין במשנה‪ .‬וזה ממש כמו שאמר כתובות ננ‪ .‬פב״ ב״מ קב‪ .‬קג‪..‬‬ ‫אילפא תענית כא‪ .‬שכל מתנייתא דר״ח‬ ‫ר' אבין בר חייא אמר קימי רש״בל‬ ‫ור׳ אושעיא יכול להראות מקורם במשנת כתרומות פ״ו סה״א‪.‬‬ ‫רבי‪ ,‬וממש כן אמד ר׳ יוחנן לד׳ ינאי‬ ‫ר׳ אייבו משמו בפסחים מו‪.‬‬ ‫רבו מכות כא‪ :‬כשאמר ר׳ ינאי החופה‬ ‫ר׳ אילעא אר״ל ככתובות מט‪.:‬‬ ‫בכלאים לוקה א״ל ר״י לאו משנתנו‬ ‫ד׳ אלעזר אר״ל בבכורות בו‪ ,:‬ובזבחים‬


‫ה‪.‬‬