משנה נזיר ו ז

שחט את השלמים ומגלח עליהם - דכתיב בנזיר (במדבר ו) וגלח את ראשו פתח אהל מועד, ומפרשינן לקרא הכי, וגלח את ראשו על זבח שכתוב בו פתח אהל מועד, דהיינו שלמים דכתיב בהו (ויקרא ג) ושחטו פתח אהל מועד ^יז:

שחטאת קודמת בכל מקום - לעולה ושלמים, ודין הוא שיגלח על הראשון. והלכה כרבי יהודה שמגלח על השלמים:

היה מביא שלש בהמות חטאת עולה ושלמים ושוחט את השלמים ומגלח עליהם. לשון התוס' אחרי שאמר הכתוב שעל השלמים יגלח דין הוא שיקדימו וקשה א"כ למה הקדים חטאת ועולה לשלמים ע"כ. וכן משמע לישנא דושוחט את השלמים לומר דמקדים לשחוט השלמים אבל הר"ב העתיק שחט את השלמים וללשון זה י"ל דה"ק דאשחיטת שלמים מגלח ולא על הקודמים. והשתא ניחא דנקטינהו כסדרן וכן הם כתובים בפרשה בין בהבאה בין בעשייה ולפיכך נראה שכסדרן בכתוב כן הוא סדרן דמנלן לשנות הסדר ממה שסדורין בכתוב וכן לשון הרמב"ם בפ"ח מה"נ ושוחט החטאת תחלה ואחר כך העולה ואח"כ שלמים ואח"כ מגלח ובפי' המשנה פסק כרבי יהודה הרי שסובר דלר"י שחיטת שלמים באחרונה ועליהם מגלח ובזה מסולק כל מה שנדחק הכ"מ לומר שהרמב"ם פוסק בסדורן כר"א ובגילוח על השלמים [פסק כר"י] ואע"ג דלר"י השלמים קודמים שזהו דוחק גדול מאד שלפי זה לקח לו הרמב"ם שיטה מדנפשיה דמנלי' למעבד הכי לשחוט החטאת ראשונה ולגלח על האחרונה והא ודאי דלא כמאן לסברת הכ"מ. אבל לדידי ניחא שהרמב"ם מפרש דר"י הכי ס"ל וכוותיה הוא דפסק. ומשום דתנאי כוותיה ס"ל בברייתא אבל בסדור הקרבנות אין מחלוקת בין ר"י לר"א ולפיכך נקטינהו ר"י נמי חטאת עולה ושלמים. ולפי דעתי א"א שיחלוק ר"י בסדור הקרבנות שהרי בפרשה כך הם סדורים בעשיה. ועיין מ"ש בסוף הפרק בס"ד. אבל קשה קצת לשון דר"א שאמר החטאת קודמת בכ"מ איתא דר"י נמי ס"ל דקודם בנזיר ולא פליגי אלא בגילוח אי קודם מאי בכל מקום דקאמר לא לימא אלא שהחטאת קודמת וי"ל שהאמת הוא אומר אע"ג דלא איצטריך למימר:

ושוחט את השלמים. פירש הר"ב דכתיב וגלח את ראשו פתח אהל מועד ומפרשינן לקרא וכו'. דאי פתח אהל מועד ממש. א"נ כנגד הפתח בזיון מקדש הוא כדאיתא בגמרא. ועיין משנה דלקמן [וגי' הר"ב שחט כתבתי לעיל] ומקום גילוחו שנינו בפ"ב דמדות משנה ה':

ומגלח עליהם. שתהיה תגלחת ואחר שחיטתן. הרמב"ם:

ואם גילח וכו'. אתיא ככ"ע כדמוכח במשנה י' ובירושלמי יליף ליה מן ואת האיל יעשה. דיעשה יתירה דה"מ למכתב ועשה את חטאתו ואת עולתו ואת האיל זבח השלמים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(טז) (על המשנה) ושוחט כו'. לשון התוספ' אחרי שאמר הכא שעל השלמים יגלח דין הוא שיקדימו וקשה אם כן למה הקדים חטאת ועולה לשלמים. אבל הר"ב העתיק שחט כו', י"ל דהכי קאמר אשחיטת שלמים מגלח ולא על הקודמים וכן סדורן בפרשה בין בהבאה בין בעשיה. ולפיכך נ"ל שכסדרן בכתוב כן הוא סדרן, דמנלן לשנות הסדר ממה שסדורין בכתוב. וכ"ה לשון הר"מ בחבורו. ובפירושו פסק כר"י ולשון דבכל מקום שאמר ר"א, לא איצטריך, אלא דהאמת הוא אומר. ועתוי"ט:

(יז) (על הברטנורא) ראי פתח אהל מועד ממש אי נמי כנגד הפתח בזיון מקדש הוא כדאיתא בגמרא:

(יח) (על המשנה) ומגלח. שתהיה תגלחתו אחר שחיטתו. הר"מ:

(יט) (על המשנה) ואם גלח כו'. אתיא ככ"ע ובירושלמי יליף לה מקרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ושוחט את השלמים: פי' שוחט את השלמים ראשונה ומגלח אחר שחיטתן כי תגלחת הטהרה אינה אלא אחר שחיטת הקרבן וסבר ר' יהודה שהשלמים הם ראשונים ועל כן מגלח אפילו אחר שחיטתן בלבד כי מותר לגלח על סמך וכו' זה הקרבן הראשון שהקריב ור' אלעזר סבר שישחוט את החטאת ועל כן מגלח על החטאת:

ואם גלח על אחת משלשתן: פי' איזו שהקרי' ראשונ' ה"ר יהוסף ז"ל:

ומגלח עליהם: פי' שתהיה תגחלתו אחר שחיטתן הרמב"ם ז"ל. ומתוך פי' רש"י ז"ל משמע בצד הדוד של שלמים מגלח. וביד פ"ח דהלכות נזירות סימן ב'. בפי' ר"ע ז"ל על זבח שכתוב בו פתח אהל מועד דהיינו שלמים. אמר המלקט וכיון שאמר הכתוב שעל השלמים יגלח דין הוא שיקדומו תוס' ז"ל וכן דעת רש"י ז"ל כמו שאכתוב בסמוך והם תוס' ז"ל עצמם הקשו א"כ למה הקדים חטאת עולה ושלמים אבל שם ביד פ"ח כתיב ושוחט החטאת תחלה ואח"כ העולה ואח"כ השלמים ואח"כ מגלח וכתוב בתוספת י"ט דהרמב"ם ז"ל ס"ל דבסדור הקרבנות לא פליגי ר"א ור' יהודה שהרי בפרשה כך הם סדורים בעשיה ולפיכך נקטינהו ר' יהודה חטאת עולה ושלמים ובגלוח הוא דפליגי דר"י ס"ל אחר השלמים ור"א ס"ל אחר החטאת קודם שחיטת העולה והשלמים אלא דנקט ר"א לשון יתר לומר שהחטאת קודמת בכל מקום:

ושוחט את השלמים: אית דגרסי שחט ולפי' התוס' אתי שפיר גרסת ושחט בוי"ו דמשמע שמקדים לשחוט אותם:

ומגלח עליהם: ר"ל אחריהם וכן פי' הרמב"ם ז"ל אחר שחיטתן. שהחטאת קודמת בכל מקום. כדכתיב והקריב את אשר לחטאת ראשונה ואפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה אף כאן בנזיר תהא קודמת שיהא מגלח עליה רש"י ז"ל:

ואם גלח על אחד משלשתן יצא: סתמא היא וכדמוכח בסמוך סוף סימן י'. ואיתה בפ"ק דנדרים דף ד' ובפ' ואני דף כ"ח ובפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ה) ובפ"ק דמנחות דף ה' ובפ' משקלי דף כ"א:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

חטאת: כבשה בת שנתה:

עולה: כבש בן שנה:

ושלמים: איל בן ב' שנים:

ומגלח עליהם: ר"ל אחר שנשחטו, מגלח. והא דנקט עליהן ל"ר והרי רק בהמה א' הקריב שלמים, ה"ט מדצריך לשחטו כסדר חטאת עולה שלמים ולהכי קאמר שפיר עליהן דהיינו אחר ששחט כולן:

ואם גילח על אחד משלשתן יצא: לכ"ע:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי