משנה נזיר ו רמבם
נוסח הרמב"ם[עריכה]
(א) שלשה מינים - אסורין בנזיר,
- הטומאה, והתגלחת, והיוצא מן הגפן.
- שכל היוצא מן הגפן - מצטרפין זה עם זה.
- ואינו חייב - עד שיאכל מן הענבים כזית.
- שנה הראשונה - עד שישתה רביעית יין.
- רבי עקיבה אומר:
- אפילו שרה פיתו - ביין,
- ויש בה כדי לצרף כזית - חייב.
- אפילו שרה פיתו - ביין,
(ב) וחייב על היין - בפני עצמו,
- ועל הענבים - בפני עצמן,
- ועל החרצנים - בפני עצמן,
- ועל הזוגין - בפני עצמן.
- רבי אלעזר בן עזריה אומר:
- אינו חייב - עד שיאכל שני חרצנין, וזוג.
- אלו הן החרצנים - ואלו הן הזוגין?
- החרצנים - אלו החיצונים,
- והזוגין - אלו הפנימין,
- דברי רבי יהודה.
- רבי יוסי אומר:
- שלא תטעה - כזוג של בהמה,
- החיצון - זוג,
- והפנימי - ענבול.
(ג) סתם נזירות - שלשים יום.
- גילח, או שגילחוהו ליסטים - סותר שלשים יום.
- נזיר שגילח -
- בין בזוג - בין בתער,
- או שסיפסף כל שהוא - חייב.
- נזיר - חופף, ומפספס,
- אבל - לא סורק.
- רבי ישמעאל אומר:
- לא יחוף באדמה - מפני שהיא משרת את השיער.
(ד) נזיר שהיה שותה ביין - כל היום,
- אינו חייב - אלא אחת.
- אמרו לו: אל תשתה, אל תשתה, אל תשתה,
- והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת.
- היה מיטמא למתים - כל היום,
- אינו חייב - אלא אחת.
- אמרו לו: אל תיטמא, אל תיטמא,
- והוא מיטמא - חייב על כל אחת ואחת.
- היה מגלח - כל היום,
- אינו חייב - אלא אחת.
- אמרו לו: אל תגלח, אל תגלח,
- והוא מגלח - חייב על כל אחת ואחת.
<(ה) קטע התחלה=הלכה ה/>שלשה מינים - אסורים בנזיר,
- הטומאה, והתגלחת, והיוצא מן הגפן.
- חומר בטומאה, ובתגלחת - מביוצא מן הגפן,
- שהטומאה, והתגלחת - סותרים,
- והיוצא מן הגפן - אינו סותר.
- חומר ביוצא מן הגפן - מבטומאה, ומבתגלחת,
- שלא הותר - מכלל היוצא מן הגפן,
- והותר - בתגלחת מצוה, ובמת מצוה.
- חומר בטומאה - מבתגלחת,
- שהטומאה - סותרת את הכל, וחייבין עליה קרבן,
- ותגלחת - אינה סותרת אלא שלשים יום, ואין חייבין עליה קרבן.
(ו) תגלחת הטומאה - כיצד?
- היה מזה - בשלישי, ובשביעי,
- ומגלח - בשביעי,
- ומביא קרבנותיו - בשמיני.
- אם גילח - בשמיני,
- מביא קרבנותיו - בו ביום,
- דברי רבי עקיבה.
- אמר לו רבי טרפון:
- מה בין נזיר - למצורע?
- אלא שזה טהרתו - תלויה בימיו,
- ומצורע, טהרתו - תלויה בתגלחתו,
- ואינו מביא את קרבנותיו - אלא אם כן מעורב שמש.
- מביא קרבנותיו - בו ביום,
(ז) תגלחת הטהרה - כיצד?
- היה מביא - שלש בהמות,
- חטאת, ועולה, ושלמים.
- שוחט את השלמים - ומגלח עליהם,
- דברי רבי יהודה.
- רבי אלעזר אומר:
- לא היה מגלח - אלא על החטאת,
- שהחטאת קודמת - בכל מקום,
- ואם גילח על אחת משלשתן - יצא.
- שוחט את השלמים - ומגלח עליהם,
- חטאת, ועולה, ושלמים.
(ח) רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- הביא שלש בהמות - ולא פירש,
- הראויה לחטאת - תקרב חטאת,
- עולה - תקרב עולה,
- שלמים - יקרבו שלמים.
- הביא שלש בהמות - ולא פירש,
- היה נוטל - שיער ראש נזרו,
- ומשלח - תחת הדוד.
- אם גילח - במדינה,
- היה משלח - תחת הדוד.
- במה דברים אמורים? - בתגלחת טהרה,
- אבל בתגלחת טומאה - לא היה משלח תחת הדוד.
- רבי מאיר אומר:
- הכל משלחין תחת הדוד - חוץ מן הטומאה שבמדינה בלבד.
(ט) היה מבשל את השלמים - או שולקן,
- וכוהן נוטל -
- את הזרוע בשלה - מן האיל,
- וחלת מצה אחת - מן הסל,
- ורקיק מצה אחד,
- ונותנן על כפי הנזיר - ומניפן,
- ואחר כך הותר הנזיר - לשתות יין, וליטמא למתים.
- רבי שמעון אומר:
- כיון שנזרק עליו - אחד מן הדמים,
- הותר לנזיר - לשתות ביין, וליטמא למתים.
(י) [ט] *הערה 1: גילח על הזבח - ונמצא פסול,
- תגלחתו פסולה - וזבחיו לא עלו לו.
- גילח על החטאת - שלא לשמה,
- ואחר כך הביא את קרבנותיו - לשמן,
- תגלחתו פסולה - וזבחיו לא עלו לו.
- ואחר כך הביא את קרבנותיו - לשמן,
- גילח על העולה, ועל השלמים - שלא לשמן,
- ואחר כך הביא קרבנותיו - לשמן,
- תגלחתו פסולה - וזבחיו לא עלו לו.
- רבי שמעון אומר:
- אותו הזבח - לא עלה לו,
- ושאר כל הזבחים - עלו לו.
- ואחר כך הביא קרבנותיו - לשמן,
- אם גילח - על שלשתן,
- ונמצא אחד מהן - כשר,
- תגלחתו כשרה - ויביא שאר הזבחים.
- ונמצא אחד מהן - כשר,
(יא) [י] מי שנזרק עליו אחד מן הדמים - ונטמא,
- רבי אליעזר אומר: סותר את הכל.
- וחכמים אומרין: יביא שאר קרבנותיו - ויטהר.
- מעשה במרים התדמורית,
- שנזרק עליה - אחד מן הדמים,
- ובאו ואמרו לה על בתה - שהיא מסוכנת,
- והלכה - ומצאתה שמתה,
- אמרו חכמים: תביא שאר קרבנות - ותטהר.
הערות[עריכה]
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה נזיר ו
משנה נזיר, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב