תפארת ישראל על נזיר ו

משנה נזיר, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על נזיר · ו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

הטומאה:    טומאת מת:

והיוצא מן הגפן:    ענבים ויין חרצנים וזגים:

מצטרפין זה עם זה:    ללקות בכזית מכולן יחד:

ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית:    וה"ה חרצנים וזגין שהן ממשות הענבים שיעורן בכזית:

משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין:    דס"ל דשתייה שיעורו ברביעית הלוג מיהו בחרצנים וזגין מדהן בני אכילה בכזית:

ויש בה כדי לצרף:    מפת ויין:

כזית חייב:    פליג בתרתי, ס"ל דשיעור יין נמי בכזית, וס"ל נמי דהיתר מצטרף לאיסור:

משנה ב

ועל הזגים בפני עצמן:    ר"ל א"צ לאכל כל המינין, דאפילו באכל רק מין א' חייב:

אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן:    מיקל בצד א', דבאכל חרצנים בלי זג, אף שהוא כזית פטור. ומחמיר בצד א', דבאכל חרצנים עם זגים שלהן אף שאינן כזית, לוקה:

החרצנים אלו החיצונים:    הילזען של הענבים:

הזגים אלו הפנימים:    הגרעינין:

והפנימי עינבל:    ונ"ל דנ"מ באכל חיצון והתרו בו אל תאכל זג לר"י פטור, ולר' יוסי חייב. ובחרצן הדין להיפוך. מיהו ר' יוסי לא יהיב סימנא רק על החיצון, ופנימי ממילא משתמע, א"נ נראה לי דנפקא מינה בפלוגתייהו אליבא דראב"ע דסבירא ליה שחייב ב' חרצנים וזג א' ודו"ק:

משנה ג

סתם נזירות שלשים יום:    כבר תני ליה [פ"א מ"ג], רק משום סיפא נקטה הכא:

גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום:    אפילו בנדר נזירות מרובה, וגלחוהו לסטין ביום מלאת [תוס'], כל דקדוקי נזירות עליו ל' יום:

נזיר שגלח בין בזוג:    [שעהרע]:

בין בתער:    [שאאר מעססער]:

או שסיפסף כל שהוא:    שתלש בשער והשיר אפילו רק שער א' במזיד:

חייב:    אבל אינו סותר עד שגילח רוב שערותיו מעיקרן, כעין תער:

נזיר חופף:    מתחכך:

ומפספס:    מותר גם כן להתחכך בצפרניו או בכלי, ולא יתכוון להשיר שער:

אבל לא סורק:    [קעממען], דהו"ל פסיק רישא דניחא ליה, להקל שערות ראשו:

ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער:    דהו"ל נמי פסיק רישא:

משנה ד

נזיר שהיה שותה יין כל היום:    ולא התרו בו רק פ"א:

אינו חייב אלא אחר:    אבל בדיני שמים חייב על כל א' וא':

אמרו לו:    בין שתייה לשתייה:

משנה ה

שלשה מינין אסורין בנזיר:    כמו אמר מר הוא. ונראה לי דלהכי נקט משנה ה' סמוך אחר משנה ד' כדי לאשמעינן טעמא דמשנה ד', דלהכי אצטריך למנקט במשנה ד' בכל אחד מחיובי נזיר שיש חילוק בין שהתרו בו בינתיים או לא. ה"ט משום שיש חומר בכל א' מבחבירו כמפורש במשנה ה', ודו"ק. ולהכי לא הוה שמעינן בחד מחבריה:

שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו:    אפילו נשבע לשתות יין:

בתגלחת מצוה:    בנזיר מצורע שחייב לגלח כשנטהר מצרעתו, וה"ט משום דעשה דמצורע דחי ל"ת ועשה דנזיר, משום דישנן בשאלה [ותו דעשה דמצורע אלים שמתירו לאשתו וגדול השלום [כתוס' ב"מ ד"ל]:

ובמת מצוה:    שאין לו קוברין מיהו אף שמותרין זה להטמא וזה לגלח, על כל פנים סותרין הן, מה שמנו כל חד כדיניה:

משנה ו

ומביא קרבנותיו בשמיני:    ב' תורים או ב' בני יונה, א' לעולה וא' לחטאת, וכבש בן שנה לאשם ולא פירשן תנא, מדמפורש בתורה. אבל פירשן בתגלחת טהרה במשנה ז' משום דפליגי התם על איזה מהן יגלח:

ואם גילח בשמיני:    אחר שכבר טבל בז':

אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע:    דקי"ל בגלח בח' מביא קרבנותיו בט':

אמר לו זה:    נזיר שנטמא:

טהרתו תלויה בימיו:    ר"ל נזיר טבילתו תלוי בז' ימים שספר, ולפיכך אם רק כבר העריב שמשו, מביא קרבנותיו אפילו ביום גלוחו:

ומצורע טהרתו:    ר"ל טבילתו:

תלויה בתגלחתו:    שאינו טובל עד אחר גלוח. והרי אינו יכול להביא קרבנותיו וכו':

אלא אם כן היה מעורב שמש:    אחר שטבל:

משנה ז

חטאת:    כבשה בת שנתה:

עולה:    כבש בן שנה:

ושלמים:    איל בן ב' שנים:

ומגלח עליהם:    ר"ל אחר שנשחטו, מגלח. והא דנקט עליהן ל"ר והרי רק בהמה א' הקריב שלמים, ה"ט מדצריך לשחטו כסדר חטאת עולה שלמים ולהכי קאמר שפיר עליהן דהיינו אחר ששחט כולן:

ואם גילח על אחד משלשתן יצא:    לכ"ע:

משנה ח

תקרב שלמים:    אף שכל הקרבנות מתפרשות רק על ידי בעלים, הכא כמפורשות דמי:

ומשלח תחת הדוד:    היורה שמבשל בו השלמים, ואם השליכם תחת קדירת החטאת יצא:

ואם גילח במדינה:    ר"ל בירושלים. דאע"ג דכתיב וגילח פתח אוהל מועד. ה"פ וגילח ביום, שאז אוהל מועד פתוח:

במה דברים אמורים:    דבמגלח בעזרת נשים [*) גירסתו כגי' הרע"ב לא הי' משלח.] משלח תחת הדוד:

הכל משלחין תחת הדוד:    טהור שגלח במקדש או במדינה. או טמא שגלח במקדש:

חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד:    ששערו נקבר:

משנה ט

היה מבשל את השלמים או שלקן:    בשול מרובה, וקמ"ל דהוא נמי בכלל בישול. מהכא מוכח דשליקה בישול מרובה הוא, דאי בישול מועט, היאך יצא הרי תורה זרוע בשילה קאמר, דודאי בישול גמור קאמרה:

הכהן נוטל את הזרוע בשלה:    מסוף הארכובה [קניא] עד רוחב הכתף, שהם ב' פרקים עליונים של יד ימין שנתבשל עם האיל:

מן האיל:    מלבד חזה ושוק כבשאר שלמים, שנותן קודם בישול:

ורקיק מצה אחת:    שהנזיר מביא כ' לחמים, כל א' משליש עשרון, י' מהן היו חלות עבים, וי' מהן רקיקין דקים, ומושח כולן עם רביעית שמן. וכל הכ' היו מצה [כמנחות דע"ח]. ונותן על כפי הנזיר ומניפן:    מוליך ומביא מעלה ומוריד [מנחות דס"ב]:

כיון שנזרק עליו:    ר"ל עבורו:

ולהטמא למתים:    וכן הלכה:

משנה י

ונמצא פסול:    שנשפך דמו או יצא דמו או נטמא:

וזבחיו לא עלו לו:    גם שאר זבחיו שהקריב אחר תגלחותו זה פסולין, דהו"ל כהקריבן קודם זמן גלוח, כיון שהגלוח נפסל וצריך להמתין מלגלח עוד ל' יום [כמ"ג]:

גלח על החטאת שלא לשמה:    דרק חטאת שנשחטה שלא לשמה פסולה:

גלח על העולה:    או [*) גירסתו ועל השלמים ועי' ש"נ.] על וכו':

או על השלמים שלא לשמן:    שהן כשרין כשהוקרבו שלא לשמן, רק שלא עלו לבעלים לשם חובה:

אבל שאר זבחים עלו לו:    דס"ל כיון שכשרין הן, הוה ליה כאילו גילח על עולת או שלמי נדבה, דסבירא ליה שיצא. ורבנן ס"ל דלא יצא:

ואם גלח על שלשתן:    ר"ל שלא גלח רק אחר שחיטת שלשתן:

משנה יא

סותר את הכל:    לא כל הימים, דהרי אחר מלאת לרבי אליעזר רק ז' סותר. אלא רצונו לומר סותר כל הקרבנות, מדס"ל דאסור לשתות יין קודם הבאת כל קרבנותיו אם כן הוה ליה כמביא קרבנותיו תוך מלאות:

יביא שאר קרבנותיו ויטהר:    רצונו לומר לכשיטהר:

והלכה ומצאה שמתה:    ונטמאת בה: