משנה נזיר ו ניקוד

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ו, נזיר • הפרק הבא >>

פרק ו

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

עריכה

(א)

שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בְּנָזִיר:

הַטֻּמְאָה, וְהַתִּגְלַחַת, וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן.

וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.

וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הָעֲנָבִים כְּזַיִת.

מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

אֲפִלּוּ שָׁרָה פִּתּוֹ בְּיַיִן,

וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְצָרֵף כְּזַיִת,

חַיָּב:

(ב)

וְחַיָּב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן,

וְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן,

וְעַל הַזָּגִים בִּפְנֵי עַצְמָן.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:

אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזָגָן.

אֵלּוּ הֵן חַרְצַנִּים וְאֵלּוּ הֵן זָגִים?

הַחַרְצַנִּים אֵלּוּ הַחִיצוֹנִים,

הַזָּגִים אֵלּוּ הַפְּנִימִים,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

שֶׁלֹּא תִּטְעֶה,

כְּזוּג שֶׁל בְּהֵמָה:

הַחִיצוֹן זוּג, וְהַפְּנִימִי עִנְבָּל:

(ג)

סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם.

גִּלֵּחַ, אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ לִסְטִים,

סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם.

נָזִיר שֶׁגִּלֵּחַ בֵּין בְּזוּג בֵּין בְּתַעַר,

אוֹ שֶׁסִּפְסֵף כָּל שֶׁהוּא,

חַיָּב.

נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס,

אֲבָל לֹא סוֹרֵק.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:

לֹא יָחֹף בַּאֲדָמָה,

מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶׁרֶת אֶת הַשֵּׂעָר:

(ד)

נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כָּל הַיּוֹם,

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּשְׁתֶּה, אַל תִּשְׁתֶּה,

וְהוּא שׁוֹתֶה,

חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

הָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם,

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

אָמְרוּ לוֹ: אַל תְּגַלֵּחַ, אַל תְּגַלֵּחַ,

וְהוּא מְגַלֵּחַ,

חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

הָיָה מִטַּמֵּא לַמֵּתִים כָּל הַיּוֹם,

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּטַּמֵּא, אַל תִּטַּמֵּא,

וְהוּא מִטַּמֵּא,

חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:

(ה)

שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בְּנָזִיר:

הַטֻּמְאָה, וְהַתִּגְלַחַת, וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן.

חֹמֶר בַּטֻּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן,

שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת סוֹתְרִין,

וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן אֵינוֹ סוֹתֵר.

חֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטֻּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת,

שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן לֹא הֻתַּר מִכְּלָלוֹ,

וְטֻמְאָה וְתִגְלַחַת הֻתְּרוּ מִכְּלָלָן בְּתִגְלַחַת מִצְוָה וּבְמֵת מִצְוָה.

וְחֹמֶר בַּטֻּמְאָה מִבַּתִּגְלַחַת,

שֶׁהַטֻּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל,

וְחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן;

וְתִגְלַחַת אֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא שְׁלֹשִׁים יוֹם,

וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן:

(ו)

תִּגְלַחַת הַטֻּמְאָה כֵּיצַד?

הָיָה מַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי,

וּמְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי,

וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי.

וְאִם גִּלֵּחַ בַּשְּׁמִינִי,

מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַּיּוֹם,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אָמַר לוֹ רַבִּי טַרְפוֹן:

מַה בֵּין זֶה לִמְצֹרָע?

אָמַר לוֹ:

זֶה – טָהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בְּיָמָיו;

וּמְצֹרָע – טָהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בְּתִגְלַחְתּוֹ,

וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְעֹרַב שֶׁמֶשׁ:

(ז)

תִּגְלַחַת הַטָּהֳרָה כֵּיצַד?

הָיָה מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת,

חַטָּאת, עוֹלָה וּשְׁלָמִים,

וְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת,

שֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכָל מָקוֹם.

וְאִם גִלֵּחַ עַל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן, יָצָא:

(ח)

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

הֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵּרֵשׁ,

הָרְאוּיָה לְחַטָּאת תִּקְרַב חַטָּאת,

לְעוֹלָה – תִּקְרַב עוֹלָה,

לִשְׁלָמִים – תִּקְרַב שְׁלָמִים.

הָיָה נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד;

וְאִם גִלֵּחַ בַּמְּדִינָה, [{{ק|נ"א: לֹא] הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה;

אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטֻּמְאָה, לֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

הַכֹּל מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד,

חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבַּמְּדִינָה בִּלְבַד:

(ט)

הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן.

הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל,

וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל,

וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד,

וְנוֹתֵן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר וּמְנִיפָן;

וְאַחַר כָּךְ הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא לַמֵּתִים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים,

הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בַּיַּיִן וּלְהִטַּמֵּא לַמֵּתִים:

(י)

גִּלֵּחַ עַל הַזֶּבַח וְנִמְצָא פָּסוּל,

תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה,

וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.

גִּלֵּחַ עַל הַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,

וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן,

תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה,

וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.

גִּלַּח עַל הָעוֹלָה אוֹ עַל הַשְּׁלָמִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,

וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן,

תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה,

וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

אוֹתוֹ הַזֶּבַח לֹא עָלָה לוֹ,

אֲבָל שְׁאָר זְבָחִים עָלוּ לוֹ.

וְאִם גִּלַּח עַל שְׁלָשְׁתָּן וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן כָּשֵׁר,

תִּגְלַחְתּוֹ כְּשֵׁרָה,

וְיָבִיא שְׁאָר הַזְּבָחִים:

(יא)

מִי שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים וְנִטְמָא,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

סוֹתֵר אֶת הַכֹּל;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

יָבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתָיו וְיִטְהָר.

אָמְרוּ לוֹ:

מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם הַתַּרְמוּדִית,

שֶׁנִּזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים,

וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ עַל בִּתָּהּ שֶׁהָיְתָה מְסֻכֶּנֶת,

וְהָלְכָה וּמָצְאָה שֶׁמֵּתָה;

וְאָמְרוּ חֲכָמִים:

תָּבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתֶיהָ וְתִטְהַר:

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ו, נזיר • הפרק הבא >>

משנה נזיר, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב