משנה נזיר ו ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ו · משנה ג | >>

[עריכה]

סתם נזירות שלשים יום.

גילח או שגילחוהו ליסטים, סותר שלשים יום.

נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שספסף כל שהוא, חייב.

נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק.

רבי ישמעאל אומר, לא יחוף באדמה, מפני שמשרת את השיער.

משנה מנוקדת

[עריכה]

סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם.

גִּלֵּחַ, אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ לִסְטִים,

סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם.

נָזִיר שֶׁגִּלֵּחַ בֵּין בְּזוּג בֵּין בְּתַעַר,

אוֹ שֶׁסִּפְסֵף כָּל שֶׁהוּא,

חַיָּב.

נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס,

אֲבָל לֹא סוֹרֵק.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:

לֹא יָחֹף בַּאֲדָמָה,

מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶׁרֶת אֶת הַשֵּׂעָר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

סתם נזירות - שלשים יום.

גילח, או שגילחוהו ליסטים - סותר שלשים יום.

נזיר שגילח -

בין בזוג - בין בתער,

או שסיפסף כל שהוא - חייב.

נזיר - חופף, ומפספס,

אבל - לא סורק.

רבי ישמעאל אומר:

לא יחוף באדמה - מפני שהיא משרת את השיער.

כתוב בתורה בנזיר "גדל פרע"(במדבר ו, ה), ולאחר שנתבאר אצלנו שסתם נזירות שלשים יום הרי השער שיהיה לו שלשים יום נקרא "פרע", ולכך אם גלח ראשו ימתין שלושים יום עד שיהיה לו פרע, ואז יתחיל למנות וישלים הנזירות. וכמו כן אמרו "בעינן גידול פרע, וליכא".

ונאמר בתורה "גדל פרע שער ראשו"(במדבר ו, ה) ולכך נאסר הסרת שער באיזה הדרך מדרכי ההסרה. וכשהסיר שערו חייב מלקות כל זמן שהסיר שער אחד לבדו. אמנם בעניין הסתירה רוצה לומר שהוא סותר לו מן המניין שלושים יום כמו שאמר, לא יהיה זה אלא עד שיגלח רוב שער ראשו בתער, או מה שדומה לתגלחת רוצה לומר שיספר השער במספרים סמוך לשטח הראש.

ואמרו פספס כל שהוא חייב - רוצה לומר שיעקרנו ביד.

ופירוש חופף - החכוך ביד.

ומפספס - החכוך בצפרנים או בכלי.

ובתנאי שלא יתכוין להשיר השער, לפי שזאת ההלכה אמנם היא לרבי שמעון שאומר דבר שאינו מתכוין מותר. וכבר נתבאר לנו בכמה מקומות שהלכה כרבי שמעון בדבר שאין מתכוין.

ואדמה - טיט, איזה טיט שיהיה מכל מיני הטיט שרוחצין בהם השער, כמו הנתר והטיט האדום נקרא בלשון ערב "אל-נגבר", ונקרא "טיט ארמיני".

ופירוש סורק - מסרק שער ראשו במסרק, והכלי שמסרקין בו שער הראש נקרא "מסרק".

והלכה כרבי ישמעאל:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

סתם נזירות שלשים יום - אע"ג דתני לה לעיל, משום דבעי למיתני סיפא גילח או שגלחוהו ליסטים סותר שלשים יום, הדר תנא ליה הכא:

פותר שלשים יום - כלומר סותר עד שיהיה לו גידול שער של שלשים יום כשהוא מגלח תגלחת של מצוה ^ז:

או שפפסף כל שהוא - שעקר והשיר אפילו שער אחד, חייב, דכתיב (במדבר ו) תער לא יעבור, לרבות כל המעבירין ^ח:

חופף - מחכך בידו:

ומפספפ - בצפרניו או בכלי, ובלבד שלא יתכוין להשיר, דדבר שאין מתכוין מותר:

אבל לא סורק - במסרק דהוי פסיק רישיה ואסור. אע"ג דהמשיר אפילו שער א' לוקה, מ"מ אינו סותר ל' יום עד שיגלח רוב שערו בתער או במספרים בצד עיקרו של שער ^ט:

לא יחוף באדמה - מין ממיני אדמה שהיא משרת השער ^י דהא נמי הוי פסיק רישיה. והלכה כרבי ישמעאל:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

סותר ל' יום. כתב הר"ב כלומר סותר עד שיהיה לו גידול שער של ל' יום כשהוא מגלח תגלחת של מצוה. לומר שזה שסותר היינו אם אין מיום שגלח. או גלחוהו לסטים. עד סוף ימי נזירתו ל' יום כגון שגלחוהו ביום מלאת צריך שימתין ל' יום אבל אם יש לו עוד ל' יום אינו סותר כלומר כיון דאיכא עדיין גידול שער שלשים יום וכ"כ התוס'. אבל הרמב"ם בפ"ו מהלכות נזירות כתב דלעולם אפילו בנזירות מרובה סותר ל' יום וכל אותן ל' יום כל דקדוקי נזירות עמו. אלא שאין עולין לו מן המנין:

או שספסף כל שהוא. פירש הר"ב דכתיב תער לא יעבור לרבות כל המעבירין דה"ל למכתב בתער לא יגלח ותניא מאחר שסופינו לרבות כל דבר מה ת"ל תער לפי שלא למדנו לתגלחת האחרונה דטהרה לאחר תשלום ימי הנזירות שיהא בתער דלא כתיב התם אלא וגילח ומסתבר דלמסקנת הגמ' דאינו מחייב אלא כעין תער אצטריך קרא לגופי' לומר שלא יהא חייב אלא כעין תער. וכי תימא תגלחת אחרונה מנלן שהיא בתער י"ל כמו שסובר רבי בברייתא דמן הכתוב עצמו אתה למד. תער וגו'. עד יום מלאת אמרה תורה אחר מלאת. לא תהא תגלחת. אלא בתער. כך נראה בעיני:

אבל לא סורק. כתב הר"ב אף על גב דהמשיר וכו'. מ"מ אינו סותר וכו' בצד עקרו של שער כלומר שלא יניח ממנו שיכוף ראשו לעיקרו:

לא יחוף באדמה מפני שמשרת וכו'. פי' הר"ב מין ממיני האדמה כו' כלומר ולא בכל אדמה אמר רבי ישמעאל ואפילו שאינו משרת ולגזור אטו משרת. ואע"ג דבגמ' איבעיא לן היכי תנן אי מפני שמשרת. או מפני המשרת ולא אפשיטא. פי' הר"ב להקל. וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מהלכות נזירות. וכתב הכ"מ משום דקי"ל ספק נזירות להקל ע"כ. ותמיהני דמידי הוא טעמא להקל אלא משום דלא ליתי חולין לעזרה וכמו שכתבתי במשנה ה' דפרק קמא והכא דודאי נזיר הוא לא שייך האי טעמא כלל. אבל נ"ל דמעיקרא לא קשיא ולא מידי אפילו אי איתא דתני מפני המשרת אכתי לא הוה אלא גזירה דרבנן וכיון דלא אפשיטא כל ספק דרבנן להקל. ומ"ש הר"ב והלכה כרבי ישמעאל. וכ"כ הרמב"ם. וכתב הכ"מ. ואף על גב דיחידאה הוא אפשר שסובר דר' ישמעאל לפרש דברי תנא קמא אתא ע"כ ולישנא דרבי ישמעאל אומר ל"ק כמו שכתבתי הרבה כיוצא בזה בפ"ג דבכורים מ"ו. אבל איכא למידק אמאי משמע ליה דלא לאפלוגי אתא. הלכך נראה לי דהא דפסק כר' ישמעאל משום דבגמרא איבעיא לן אליביה כמו שכתבתי או שמשרת תנן או המשרת ואמרינן נמי למאי נ"מ כגון דאיכא אדמה דלא מתרא כו' משמע דכוותיה קי"ל ולהכי איבעיא לן אליביה ומפרשינן מאי נ"מ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ז) (על הברטנורא) לומר שזה שסותר היינו אם אין מיום שגלח כו' עד סוף ימי נזירתו ל' יום, כגון שגלחהו ביום מלאת צריך שימתין ל' יום, אבל אם יש לו עוד ל' יום אינו סותר, כלומר כיון דאיכא עדיין גידול שער ל' יום. וכ"כ התוספ'. ודעת הר"מ דאפילו בנזירות מרובה סותר שלשים יום וכל דקדוקי נזירות עליו, אלא שאין עולין לו מן המנין:

(ח) (על הברטנורא) דה"ל למכתב בתער לא יגלח כו' ולמסקנת הגמרא אינו חייב אלא כעין תער לפירש"י שמעבירן סמוך לעיקרן. והתוספ' כתבו שעוקר השער ומשחיתו מעיקרו. ועתוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) כלומר שלא יניח ממנו שיכוף ראשו לעקרו:

(י) (על הברטנורא) כלומר ולא בכל אדמה אמר ר"י ואפילו שאינו משרת ולגזור אטו משרת ואע"ג דבגמרא אבעיא לן כו' פירש הר"ב להקל. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

סתם נזירות שלשים יום: מה שכתב רע"ב ז"ל הוא פי' תוס' ז"ל אמנם ראה זה מצאתי מוגה במשניות בשם החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל סתר ברי"ש ותמהתי ושמחתי אם אמת הדבר. אחר זמן רב באו לידי המשניות של הרב הנזכר עצמן וראיתי שכן הגיה מבפנים סתר ברי"ש וכתב בחוץ ס"א סתם במ"ם ונ"ל לפרש האי גירסא דגרסינן סתר כלומר הסתירה של הנזירות שסתר נזירותו כמה סתר בסתירה אחת שלשים יום וכאן מיירי בסתירת התגלחת כמו שמפ' אח"כ ע"כ. עוד כתב על מה שכתב רע"ב ז"ל משום דבעי למיתני סיפא וכו' סותר שלשים יום כתב פי' זה רחוק עד מאד דמה ענין סתם נזירות לסתירתו ועל כן נראה דגרסינן סתר עכ"ל ז"ל:

גלח או שגלחוהו לסטים: ביד פ' ה' דהלכות נזירות סימן י"ד ור"פ ששי. בגמרא בברייתא תניא נזיר שגלחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר ומוקמי' לה כגון שגלחוהו אחר מלאת ור' אליעזר היא דאמר לעיל פ"ג אם נטמא אחר מלאת ז' סותר וס"ל כל אחר מלאת ז' סותר כלומר בין אם נטמא אחר מלאת בין אם לא נטמא אלא שגלחוהו לסטים לגמרי שלא הניחו בו שיער כלל לתגלחת נזרו סגי ליה בתגלחת כל דהו דאמור רבנן כיון דבהנך ז' ימים גדלא מזיא כדי לכוף ראשו לעיקרו סגי לגלח בו תגלחת נזרו ואילו הכא כיון דשיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו צריך לסתור כלל ומגלח תגלחת נזרו לאלתר ומביא קרבנותיו ומותר ביין. ועיין במ"ש לעיל פ"ג סימן ג':

או שספסף: לשון סוף רש"י ז"ל:

כל שהוא חייב: דלא כר' יונתן דפטר בברייתא אלא סתמא כר' יאשיה בר פלוגתיה:

נזיר חופף: וכו' בשבת פ"ד דף נ' ומוכח התם דחופף ומפספס היינו בנתר וחול וכדמוכח מסיפא. ואיתה נמי שם בפ"ח דף פ"א ותוס' שם פרק שמונה שרצים דף ק"י ותוס' דע"פ דף ק"א ודפ' החולץ (יבמות דף מ"ב) ודפ' בתולה נשאת (כתובות דף ה') ודפ' מרובה (בבא קמא דף ע') ודף פ"ב ודפ"ק דחולין דף י' ובדוכתי אחריני נמי והרא"ש ס"פ יום טוב שחל ובדוכתי אחריני ג"כ: חופף כמו חופף עליו כל היום לשון מגרד. מפספס שמפריד שערותיו זו מזו רש"י ז"ל. ושם בשבת פ"ד פי' מפספס מנפץ שערו. ושם פ"ח פי' חופף מחליק. ומתני' כר"ש דס"ל דדבר שאין מתכוין מותר ומ"מ אינו סורק דסתם סורק להסיר נימין המדולדלין מתכוין:

ר' ישמעאל אומר לא יחוף: וכו' ר"פ משילין:

מפני שמשרת את השיער: בגמרא בעינן מפני שהיא משרת את השיער תנן דהיינו מין אדמה שמשרת דוקא או דילמא מפני המשרת תנן דכל אדמה גזרינן אטו אותה דמשרת ולא אפשיטא וכיון דלא אפשיטא נקטי' להקל וכמו שהוא בפי' רע"ב ז"ל: