עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. III. 1910.pdf/173

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


ואח"כ א"ל קבר של אביך יוכיח שאינו מעלה עשן בשבת, א"ל ביזיתו ביישתו וקללתו.

ובתנחומא תזריע-ז התוכח עמו ע"ד המילה ונצחו.

ובנדרים נ: ושם בר"ן יסופר באריכות איך שר"ע היה מקפחו בקראי בפני קיסר ומקנטרו בדברים, פ"א בא לביתו סר וזעף אמרה לו אשתו מפני מה פניך זועפים? א"ל מפני ר"ע. אמרה לו תן לי רשות ואני אכשילו בדבר עבירה, והיא היתה יפת תואר מאוד ובאתה לר"ע וכשראה אותה ירק ושחק ובכה ושאלה אותו על זה, אמר לה שתים אומר לך, מה שירקתי על שבאת מטפה סרוחה (והוא היה מתלוצץ בעוברי עבירה בקידושין פא.), ומה שבכיתי על האי שופרא דבלי בארעא, אבל ששחק לא הגיד לה, כי ראה ברו"הק שתתגייר ותנשא לו.

וכן היה שהלכה מבעלה ונתגיירה ונשאת לר' עקביא והכניסה לו הון רב (ושם בפי' המיוחס לרש"י שזה היה לאחר מות טורנוסרופוס אבל בר"ן ליתא זה כי באמת לא מת וכאשר נבאר).

וכל המקראות הללו היה די והותר להבעיר אש בלב הרשע הזה על ר"ע. והוא עשה את עצמו כאלו שכח את כל הדברים האלו, אבל הוא שמר צעדי ר"ע ללכדו ברשתו אבל לא מצא, (וכאשר אמרנו לעיל שר"ע היה רחוק מאוד מכל מחשבות המרד נגד הרומאים שידע היטב הליכות עולם כי מי יכול לדון מי שהתקיף ממנו), ואך השתדל לעלות ממעלה למעלה עד שנעשה שופט לכל דיני נפשות בכל ארץ סוריא אז מצא בע"ח לגבות את חובו.

וכשגזרו הרומאים שלא יעסקו בתורה ובעבודה העמיד שומרים בב"המד דר"ע פן עוברים על מצות המלך כתוספתא ברכות פ"ב ה"יג שאפילו ק"ש לא קראו, אבל ר"ע שלא נשמר כראוי והקהיל קהלות ועסק בתורה אז נתן צו ותפסו את ר"ע, ובסוף מגילת תענית שנתפס ה' תשרי ע"ש.

אבל עדיין לא היה בידו להמיתו תומ"י כי בל"ס שיחדו בעדו בכל בכם לכל שרי המלוכה, ובפרט שהיו כמה גדולי ישראל שהיו מאוהבי בית המלוכה כר' יוסי בן קיסמא, ויוחאי אבי ר' שמעון תלמידו, כאשר יסופר פסחים קיב. כשהיה חבוש ר"ע בבית האסורין א"ל רשב"י רבי למדני תורה ואם לאו אומר לאבא ומוסרך למלכות.

ובהפסגה קובץ ששי צד 39 יאמר החכם ר"י אלוקר שזה היה בראשית ימי למודו לפני ר' עקיבא ואז היה עדיין רשב"י ע"ה ומביא ראיה ממעילה שאמרו חכים בר יוחאי, ומזה רוצה לומר שר"ע היה שתי פעמים חבוש בבית האסורין, אבל כל הדבר טעות גדול הוא, שר' שמעון בן יוחאי לא היה מעולם ע"ה כי גם טרם שנפרד ר"א היה אז תלמיד מקשיב כברכות כח., והמעשה דמעילה זה היה עשרות בשנים אחרי פטירת ר"ע וכל הדור ההוא, ואחרי שיצא רשב"י מן המעשה והתיישבו באושא כי אמרו שם שלר' יוסי היה כבר בן גדול בתורה שארח לחברה עם רשב"י.

אבל קרוב אל האמת נוכל לומר שבל"ס פיזר יוחאי ממון רב להקל מר"ע ישיבתו בבית האסורין שלא ישב ביחד עם אסירי המלך ולכן היה יכול רשב"י לבא אליו, וזה שא"ל שאם לא ילמדו תורה אזי יאמר לאביו שיסיר השגחתו ופזרון ממונו ממנו וממילא ישימו אותו בבית האסורין אשר למורדי במלכות וכן היה באמת לבסוף.

ויסופר ביבמות קח: ששכרו אדם אחד בד' מאות זוז לשאול מר"ע בבית האסורין בדין מיאון.

ושם פ"יב מ"ח מעשה שחלצה בינו לבינה בבית האסורין ובא מעשה לפני