מגילה כו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תלמוד בבלי

<< · מגילה · כו ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 50%
ראשונים | אחרונים

למישתא ביה שיכרא שפיר דמי רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזרעה אמר ליה זיל זבניה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעה רמי בר אבא הוה קא בני בי כנישתא הוה ההיא כנישתא עתיקא הוה בעי למיסתריה ולאתויי ליבני וכשורי מינה ועיולי להתם יתיב וקא מיבעיא ליה הא דרב חסדא דאמר רב חסדא אלא ליסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי התם משום פשיעותא כי האי גוונא מאי אתא לקמיה דרב פפא בואסר ליה לקמיה דרב הונא ואסר ליה אמר רבא גהאי בי כנישתא חלופה וזבונה שרי אוגורה ומשכונה אסור מאי טעמא בקדושתה קאי ליבני נמי חלופינהו וזבונינהו שרי אוזופינהו אסור הני מילי בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה ואפילו למאן דאמר הזמנה מילתא היא ה"מ כגון האורג בגד למת אבל הכא כטווי לאריג דמי וליכא למאן דאמר מתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר דוחד שרי מאן דאסר בהאי תפקע קדושתה ומאן דשרי אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה הדר הוה ליה מתנה כזביני ת"ר התשמישי מצוה נזרקין ותשמישי קדושה נגנזין ואלו הן תשמישי מצוה סוכה לולב שופר ציצית ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות ותיק של ס"ת ונרתיק של תפילין ורצועותיהן אמר רבא מריש הוה אמינא האי כורסיא תשמיש דתשמיש הוא ושרי כיון דחזינא דמותבי עלויה ס"ת אמינא זתשמיש קדושה הוא ואסור ואמר רבא מריש הוה אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא כיון דחזינא דעייפי ליה ומנחי סיפרא עלויה אמינא חתשמיש קדושה הוא ואסור ואמר רבא טהאי תיבותא דאירפט מיעבדה תיבה זוטרתי שרי כורסייא אסיר ואמר רבא יהאי פריסא דבלה למיעבדיה פריסא לספרי שרי לחומשין אסיר ואמר רבא כהני זבילי דחומשי וקמטרי דספרי תשמיש קדושה נינהו ונגנזין פשיטא מהו דתימא הני לאו לכבוד עבידן לנטורי בעלמא עבידי קמ"ל ההוא בי כנישתא דיהודאי רומאי דהוה פתיח לההוא אידרונא דהוה מחית ביה מת והוו בעו כהני למיעל לצלויי התם אתו אמרו ליה לרבא אמר להו דלו תיבותא אותבוה דהוה ליה כלי עץ העשוי לנחת לוכלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה מוחוצץ בפני הטומאה אמרו ליה רבנן לרבא והא זמנין דמטלטלי ליה כי מנח ספר תורה עלויה והוה ליה מיטלטלא מלא וריקם אי הכי לא אפשר אמר מר זוטרא נמטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן ואמר רבא סספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם ואפילו שונה הלכות אמר רב אחא בר יעקב עובכלי חרס שנאמר (ירמיהו לב, יד) ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים (ואמר) רב פפי משמיה דר' פמבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן לבי כנישתא אסיר ורב פפא משמיה דרבא מתני איפכא אמר רב אחא

רש"י[עריכה]


למישתא ביה שיכרא - לקנות בדמים ולעשות שכר לשתות:

תילא - כל בית הרוס קרוי תל כמו והיתה תל עולם (דברים יג):

כשורי - קורות של בית הכנסת ישן היו צריכין לתתן בחדש:

הא דאמר רב חסדא - בבבא בתרא בהשותפין:

משום פשיעותא - שמא יפשע (אלא) ויתייאש ולא יבנה אחר:

כי האי גוונא מאי - שאין סתירתו אלא לבנינו של זה:

חלופי וזבוני - חלה קדושתו על החילוף או על הדמים והוא יצא מן הקדושה להשתמש בו:

ליבני - לבינים של בית הכנסת:

בעתיקי - שנבנו כבר בכותל בית הכנסת שנפל:

אבל בחדתא - שנעשה לשם בית הכנסת לית לן בה:

ואפי' למ"ד - במסכת סנהדרין בפרק נגמר הדין (דף מז:) גבי אורג בגד למת דאסור בהזמנה בתכריכי המת דאסירי בהנאה דגמרינן שם שם מעגלה ערופה כדמפרש התם:

הני מילי באורג בגד למת - שאינו חסר אלא אריגה וכיון שנארג מיד הויא ראוי לפורשו על המת אבל לבינים מחוסרים עשייה לבנותן בכותל והלכך בשל לבינים דבית הכנסת הוה ליה כטווי לאריג וליכא למ"ד בכי האי גוונא דהזמנה מילתא היא:

מתנה - נתנו בני העיר בית כנסת לתשמישי חול:

ותשמישי מצוה - דברים ששימשו בהן מצוה:

דלוסקמי - כמו אמתחת ושק לשום בו [ספר]:

תיק ונרתיק - חדא היא אלא שלשון תיק נופל על דבר ארוך ולשון נרתיק נופל על דבר קצר:

כורסיא - בימה של עץ:

תשמיש דתשמיש - שפורס מפה עליו ואחר כך נותן ספר תורה עליו:

דמותבי ספר תורה עליה - בלא מפה:

פריסא - יריעה שפורסין סביבות הארון מבפנים:

תשמיש דתשמיש הוא - תשמיש של ארון:

דעייפי ליה - פעמים שכופלין אותו תחת ס"ת:

דאירפט - ארון שנתקלקל ונפרד מחבורו ויש דוגמתו בברייתא ביבמות (דף קב.) מנעל המרופט:

תיבותא זוטרתי - לעשות תיבה קטנה מן הגדולה הראשונה:

מיעבדא כורסיא - בימה:

אסור - שירדה מקדושתה:

פריסה דבלה - יריעות הארון שבלו:

לחומשין - יש ספרים שהן עשויין כל חומש לבדו וכולן בגליון:

זבילי - כמין דלוסקמי:

קמטרא - ארגז שקורין אשקריניי"ו והרבה יש בתרגום של יונתן בן עוזיאל חבלים חבושים (יחזקאל כז) ארגזים אמליץ דזהוריתא בקמטרין וכן לאשר על המלתחה לדעל קמטרי' (מלכים ב י):

בי כנישתא דרומאי - אנשי ישראל באו מרומי למחוזא ונתיישבו שם ועשו להם בית הכנסת:

אידרונא - חדר שמשימין בו מת והיה מונח בו מת עד שלא נקבר:

מחית - כמו מונח כדמתרגמינן ותנח בגדו אצלה ואחיתתיה (בראשית לט):

בעו כהני למיעל ולצלויי - בההוא כנישתא אין יכולין ליכנס מפני הטומאה הנכנסת בבית הכנסת דרך הפתח מבית לבית דהכי תנן במסכת אהלות (פ"ג משנה ז):

דלו תיבותא - הגביהו הארון ממקומו:

כלי עץ העשוי לנחת - במקום אחד אינו מקבל טומאה דאיתקש כלי עץ לשק לענין טומאה דכתיב וכל כלי עץ או בגד או עור או שק (ויקרא יא) מה שק המיטלטל אף כלי עץ המיטלטל. כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה:

מטפחות ספרים - אף של ס"ת:

ואפילו שונה הלכות - כלומר אפילו לא שימש תלמידי חכמים בהש"ס ובגמרא אלא במשניות ובברייתות:

מבי כנישתא לבי רבנן -

תוספות[עריכה]


אוגורה ומשכונה אסור. קשה דהא רבי מאיר לא אסר במתניתין אלא ממכר עולם אבל על תנאי שרי ומאי שנא ונראה לי דהאי דר"מ שרי למכור על תנאי היינו של רבים לרבים להתפלל שם דאין במכר זה זלזול והא דאסרי' הכא משכנתא הוי דיחיד משום זלזול:

תשמישי קדושה וכו' נרתק של תפילין ורצועותיהן. מכאן משמע שהדל"ת והיו"ד שבקשר הרצועה אינן אותיות גמורות ולא הוי הלכה למשה מסיני כי אם השי"ן שבבתים מדלא קרי הכא לרצועות אלא תשמישי קדושה והכי נמי משמע בהקומץ רבה (מנחות דף לה: ושם) דלא קרי להו אלא תשמישי קדושה והכי נמי משמע בפרק שני דשבת (דף כח:) דפריך והאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ולא פריך כך מן הדל"ת והיו"ד ולא קשה מההיא דמנחות (דף לה:) גבי וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמרו אלו תפילין שבראש שיש לפרש הטעם לפי שהן לעולם בגובה של ראש ונראים לעולם שפיר אות אבל אותן של יד אינן נראין ואין בהן אות כדכתיב והיו לך לאות ודרשינן (מנחות דף לז:) ולא לאחרים לאות אבל למה שפרש"י התם דהטעם הוי משום שיש בהן השי"ן והדל"ת דהוי רוב אותיות של שדי לפירוש זה קשה כדמשמע בכל הני שהבאתי דהיו"ד והדל"ת לא חשיבי אותיות:

מריש הוה אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא. פי' הקונטרס יריעה שפורסין סביב הארון בתוכו וקשה שהרי הארון עצמו הוי תשמיש קדושה ואמר (התם) שאסור לעשות ממנו כורסיא אלמא שהתיבה קדושה יותר מן הפורסין לכך. נראה לי שפורסין אותה סביב הארון מבחוץ:

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/מגילה/פרק ד (עריכה)

ח א מיי' פ"יא מהל' תפלה הלכה יב , טור ושו"ע או"ח סי' קנב סעיף א:

ט ב מיי' פ"יא מהל' תפלה הלכה יב , טוש"ע שם:

י ג ד מיי' פ"יא מהל' תפלה הלכה כ , טור ושו"ע או"ח סי' קנג סעיף יא:

יא ה מיי' פ"י מהל' ס"ת הלכה ד , ומיי' פ"ג מהל' ציצית הלכה ט , סמ"ג עשין נה , טור ושו"ע או"ח סי' כא סעיף א:

יב ו ז ח מיי' פ"י מהל' ס"ת הלכה ד , טור ושו"ע או"ח סי' קנד סעיף ג , וטור ושו"ע יו"ד סי' רפב סעיף יב:

יג ט י (מיי' שם) , טור ושו"ע או"ח סי' קנד סעיף ו , וטור ושו"ע יו"ד סי' רפב סעיף יג:

יד כ מיי' פ"י מהל' ס"ת הלכה ד , טור ושו"ע או"ח סי' קנד סעיף ג , וטור ושו"ע יו"ד סי' רפב סעיף יב:

טו ל מיי' פ"ג מהל' כלים הלכה א , ומיי' פ"ו מהל' טומאת מת הלכה ב:

טז מ מיי' פ"יב מהל' טומאת מת הלכה ב , ומיי' פ"יג מהל' טומאת מת הלכה ג:

יז נ מיי' פ"י מהל' ס"ת הלכה ג , סמ"ג עשין כה , טור ושו"ע או"ח סי' קנד סעיף ד , טור ושו"ע יו"ד סי' רפב סעיף יא:

יח ס ע מיי' פ"י מהל' ס"ת הלכה ג , סמ"ג שם , טור ושו"ע או"ח סי' קנד סעיף ה , וטור ושו"ע יו"ד סי' רפב סעיף י:

יט פ מיי' פ"יא מהל' תפלה הלכה יד , טור ושו"ע או"ח סי' קנג סעיף א: