סמ"ג עשה נה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · עשה · נה · >>


מצות עשה נה - שתשב אשת המוציא שם רע תחתיו ולו תהיה לאישה

מצות עשה מהתורה שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם, שנאמר ולו תהיה לאשה, אפילו עורת או מוכת שחין. ואם נמצא בה דבר ערוה או זמה או שנמצאת אסורה עליו מחייבי לאוין או מחייבי עשה ואפילו שנייה, הרי זה יגרשנה בגט, שנאמר ולו תהיה לאשה, באשה הראויה לו. ולמה לא יבא עשה וידחה לא תעשה, בין במוציא שם רע בין באונס, וישא זו שאסורה עליו? ומתרץ בפרק אלו נערות [דף מ׳] מפני שאיפשר שלא תרצה היא ומ״ע ול״ת קיימין מטעם זה אפי׳ איסור מד״ס כגון שניות לא ידחה. [בפ׳ נערה דף מ״ה ומ״ו]

המוציא שם רע על בתולת ישראל ונמצא הדבר שקר לוקה, שנאמר כי הוציא שם רע וגו׳ ויסרו אותו ואזהרה שלו מלא תלך רכיל בעמך. ונותן לאביה משקל מאה סלעים כסף מזוקק. [שם דף מ״ד ודין הבוגרת בדף מ״ה] והמוציא שם רע על הקטנה ועל הבוגרת פטור מן הקנס ומן המלקות, ואינו חייב עד שיוציא על הנערה, שנאמר והוציאו את בתולי הנערה. נערה מלא בה״י דבר הכתוב שאם לא כך אפילו קטנה במשמע. המוציא שם רע על היתומה חייב לר׳ עקיבא כמו שאומר בירושלמי [פרק אלו נערות ובגמ׳ דידן בפ׳ נערה דף מ״ד] ברם לרבי עקיבא יש לה קנס וקנסה לעצמה. א״ר יוסי מתני׳ אמרה כן ואלו נערות שיש להם קנס הגיורת שנתגיירה פחותה מבת ג׳ שנים ויום אחר וגיורת זו הרי היא יתומה [בסנהדרין דף ב׳]

אין דנין דין זה אלא בפני הבית ובבית דין של כ״ג, מפני שיש בבית דין של מוציא שם רע דיני נפשות, שאם נמצא הדבר כמו שאמר הרי זה נהרגת [שם ומבואר בגמרא דף ח׳ וי״ד]. אבל אונס ומפתה דנין בהם בכל זמן בשלשה מומחין כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין [במ״ע צ״ז]. תניא בפ׳ נערה [דף מ״ו] ראב״י אומר לא נאמרו דברים אלא כשבעל פירוש דברים אלו האמורים בפרשה לעניין מלקות ותשלומין ולאו דלא יוכל לשלחה כו׳ לא נא׳ אלא כשבעל ומשנת ראב״י קב ונקי והלכה כמותו אף בברייתא כמו שמוכיח בפרק החולץ [דף ל״ו ומ״ט]. [בדף מ״ו דלעיל כל הסוגיא ע״ש]

כיצד סדר הוצאת שם רע? שיבא הבעל לבית דין ויאמר נערה זו בעלתי ולא מצאתי לה בתולים, כמו שנאמר ואבא אליה ואקרב אליה וכשחקרתי על הדבר נודע לי שזנתה תחתי אחר שארסתיה ואלו הן עדיי שזינתה בפניה׳ וב״ד שומעין דברי העדים וחוקרים אותם ואם נמצא הדבר אמת נסקלת ואם הביא האב עדים והזימו עדים שהביא הבעל ונמצאו עידי הבעל אשר פיהם דבר שוא הבעל ילקה ויתן מאה סלעים ועדיו יסקלו ועל דברי אבי הנערה נא׳ ואלה בתולי בתי אלה העדים שיזימו עידי הבעל חזר הבעל והביא עדים אחרים והזימו עדי האב הרי הנערה ועידי האב נסקלי׳ וע״ז נא׳ ואם אמת היה הדבר הזה וגו׳ ודרשו רבותינו [בספרי פ׳ תצא] ע״פ הקבלה שפרשה זו יש בה עדים זוממין וזוממי זוממין וזה שאמר בתורה ופרשו השמלה לשון כבוד שנושאין ונותנין בסתרי הדבר וכן שיאמר האב ואלה בתולי בתי הם זוממי עידי הבעל וזה שנא׳ ואם אמת היה הדבר וגו׳ תהרג כשזינתה אחר האירוסין בעדים שנאמר לזנות בית אביה [שם ובפ״ד מיתות דף נ׳].