עירובין ב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ההוא בארון כתיב אלא מהכא (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בין לרבנן ובין לרבי יהודה לילפו מפתח שער החצר דכתיב (שמות כז, יח) אורך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וקומה חמש אמות וכתיב (שמות כז, יד) וחמש עשרה אמה קלעים לכתף וכתיב (שמות לח, טו) ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים חמש עשרה אמה מה להלן חמש ברוחב עשרים אף כאן חמש ברוחב עשרים פתח שער החצר איקרי פתח סתמא לא איקרי ואיבעית אימא כי כתיב קלעים חמש עשרה אמה לכתף בגובהה הוא דכתיב גובהה והא כתיב וקומה חמש אמות ההוא משפת מזבח ולמעלה ורבי יהודה מפתחו של אולם גמר והא תנן והרחב מעשר אמות ימעט ולא פליג ר' יהודה אמר אביי פליג בברייתא דתניא והרחב מי' אמות ימעט ר' יהודה אומר אינו צריך למעט וליפלוג במתני' פליג בגובהה וה"ה לרחבה ואכתי ר' יהודה מפתחו של אולם גמר והתניא מבוי שהוא גבוה מכ' אמה ימעט ורבי יהודה מכשיר עד מ' ונ' אמה ותני בר קפרא עד מאה בשלמא לבר קפרא גוזמא אלא לרב יהודה מאי גוזמא בשלמא לרבי יהודה ארבעים גמר מפתחו של אולם אלא נ' מנא ליה א"ר חסדא הא מתניתא אטעיתיה לרב דתניא מבוי שהוא גבוה מכ' אמה יותר מפתחו של היכל ימעט הוא סבר מדרבנן מפתחו של היכל גמרי רבי יהודה מפתחו של אולם גמר ולא היא ר' יהודה מפתחא דמלכין גמר ורבנן אי מפתחו של היכל גמירי ליבעו דלתות כהיכל אלמה תנן הכשר מבוי ב"ש אומרים לחי וקורה וב"ה אומרים לחי או קורה דלתות היכל לצניעות בעלמא הוא דעבידן אלא מעתה לא תיהני ליה צורת הפתח דהא היכל צורת הפתח הויא לו אפילו הכי עשר אמות הוא דרויח אלמה תנן אם יש לו צורת הפתח אע"פ שרחב מעשר אמות אינו צריך למעט מידי הוא טעמא אלא לרב הא מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמיה דרב אינו צריך למעט וא"ל אתנייה צריך למעט אלא מעתה
רש"י
[עריכה]
ההוא בארון כתיב - שהוא משא בני קהת ועל שם שהוא מקודש משאר המשאות קרוי מקדש:
לילפו מפתח שער החצר - ארוחב פריך דתנן במתניתין והרחב מעשר אמות ימעט הא אשכחן פתח חצר דהוי עשרים רוחב ואיקרי פתח דכתיב ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר בפרשת נשא כתיב אבל אגובה ולמיפסל בגובה יותר מה' אמות לא מצי פריך דהא אשכחן פתח ההיכל דגבוה כ' וקא קרי ליה פתח:
רוחב חצר המשכן נ' אמה - והא דכתיב חמשים בחמשים בפרק שני (ד' כג:) מפרש לה ופתחה באמצע רחבה וסתמו בקלעים ט"ו אמה מצד זה של פתח וט"ו אמה מצד זה של פתח נשארו כ' אמה רוחב באמצע כדכתיב חמש עשרה אמה קלעים לכתף וכתף הוא צידו של פתח:
מה להלן - גובה חמש שהרי כל קלעי החצר סביב לא היה גובהן אלא חמש כדכתיב (שמות כז) וקומה חמש אמות:
בגובהה הוא דכתיב - שגבהו הקלעים המזרחיות מזה ומזה לפתח ט"ו אמה יותר משאר קלעי החצר דהוו להו גובה כ' ולרוחב לא ניתנה מדה:
ההוא - חמש אמות:
משפת קלעים ולמטה - למטה מאותן ט"ו שנעדפו מזה ומזה לפתח היו עוד חמש גובה שוה לשאר הקלעים ועליהן ניתוספו ט"ו בגובה מב' עברי הפתח דהוו להו כ' לישנא אחרינא בגובהה הוא דכתיב דגובה כל קלעי החצר סביב ט"ו אמה אבל לרוחב הפתח לא למדנו שיעור ולהך לישנא גרסינן במסקנא ההוא משפת מזבח ולמעלה שהמזבח גובהו עשר והקלעים גבוהות ממנו חמש דהוו להו ט"ו כדי שלא יהא כהן עומד עליו ועבודה בידו וכל העם רואין אותו מבחוץ ושתיהן שמעתי וזה עיקר וכן מפורש בזבחים בפרק קדשי קדשים (ד' נט:) והמפרש לשון ראשון טועה הוא שהיה סבור דמאן דפריך לילפו מפתח שער החצר אגובהה פריך למיפסל גובה יותר מה' אמות ומשום הכי אהדר לאוקומי פתח החצר בגובה כ':
ולא פליג ר' יהודה - ואי מאולם גמר ליכשר ברוחב כ':
ותני בר קפרא - במילתיה דר' יהודה עד מאה אמה:
בשלמא לבר קפרא - איכא למימר דר' יהודה מאולם גמר ולא מכשר בגבוה מארבעים והא דתני בר קפרא מאה גוזמא נקט משום דאכשר ר' יהודה ביותר מכ' ומשלשים נראים לבר קפרא גוזמא ונקיט במילתיה טפי:
אטעיתיה לרב - דאמר לעיל ר' יהודה לא למדה אלא מפתח אולם הא מתניתא דלקמיה אטעיתיה:
פיתחא דמלכין - סתם פתחי מלכים גבוהין הרבה:
לחי - קנה או לוח נעוץ אצל כותל האחד בראשו:
לא תיהני ליה צורת הפתח - להכשיר רוחבו ביותר מעשרה:
תוספות
[עריכה]
בין לרבנן ובין לרבי יהודה לילפו מפתח שער החצר. ארוחבה פריך כדפי' בקונט' דאגובהה לא מצי פריך כיון דאשכחן דאיקרי פתח היכל ועזרה דהוו גביהי עשרים ועוד אי אגובהה פריך לא הוה משני מידי פתח שער החצר איקרי דכל שכן לא איקרי פתח יותר מחמש דשער גדול מפתח אלא ארוחבה פריך דלילפו משער החצר דהוה רוחב כ' כדמייתי מקראי אע"ג דג' עמודים היו עומדים ברוחב הפתח כדמוכחי קראי מ"מ אתי אויר' דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה כדאמר לקמן (ד' י:) ומשני דפתח שער איקרי פתח סתמא לא איקרי ואע"ג דבפרשת במדבר סיני מצינו דאיקרי נמי פתח סתמא אין לחוש הואיל ובשאר מקומות איקרי פתח שער וכענין זה מצינו בהקומץ רבה (מנחות דף לז.) דקאמר מצינו ימין שנקראת יד דכתיב כי ישית אביו יד ימינו ואידך יד ימין איקרי יד סתמא לא איקרי ואע"ג דבתר הכי כתיב ויתמוך יד אביו:
ואיבעית אימא כי כתיב. ט"ו אמות בגובה הוא דכתיב אבל ברוחב אין שיעור מפורש ואפשר שהיה הפתח רחב עשר או פחות וגרסי' בתר הכי משפת מזבח ולמעלה והיינו כר' יוסי דבפ' קדשי קדשים (זבחים דף נט:) דאמר מזבח גובהו י' אמות פי שנים כאורכו והקלעים סביב ט"ו שלא יהא כהן עומד ועבודה בידו וכל העם רואין אותו והא דכתיב בקלעים וקומה ה' אמות היינו משפת מזבח ולמעלה והא דכתיב במזבח (שמות כז) ושלש אמות קומתו היינו משפת סובב ולמעלה ור' יהודה פליג התם דהמזבח ג' אמות דברים ככתבן והקלעים גובהן ה' והאי שינויא בתרא דהכא לא משני לר' יהודה אלא לרבנן דלר' יהודה קלעים ט"ו אמות לאו בגובהן כתיב וא"ת מאי פריך. שאני פתח החצר דהוה ליה צורת הפתח שהכלונסות היו על גבי ווי עמודים שהקלעים תלויים בהן וי"ל דאמר לקמן (ד' יא.) דצורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום ועוד דלא קשה מידי דאליבא דרב קיימינן ורב תני צריך. למעט אע"ג דאית ליה צורת הפתח ולהכי נמי כי פריך בסמוך ור' יהודה מפתחו של אולם גמר והא תנן כו' ולא פליג ר' יהודה ולא משני שאני אולם דה"ל צורת הפתח משום דאליבא דרב קיימינן אך קשה דקראי מוכחי דברוחב כתיב ונראה לריצב"א דמשמע ליה והרחב מי' אמות ימעט אפילו אינו גבוה אלא חמש ולהכי פריך היכא דאינו גבוה אלא ה' לילפו מפתח החצר דאפילו רוחב כ' הוי פתח ואין נראה למקשה דפתח שער איקרי כיון דנמוך כ"כ ועוד דבפ' מדבר סיני איקרי פתח סתמא ואתי שפיר דגרס בכל הספרים מה להלן גבוה ה' ברוחב כ' ומשני דאפ"ה פתח שער איקרי הואיל ורחב כ"כ והא דאיקרי בפרשת במדבר סיני פתח סתמא אין לחוש כדפי' לעיל ואיבעית אימא קלעים ט"ו אמה בגובה הוא דכתיב כלומר קרא דויקהל דההוא ודאי ע"כ בגובה נמי כתיב דהא כתיב קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף וגו' וכתיב ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר והשתא אי לאו דקרא דלפניו בגובהה כתיב לא הוצרך לכתוב מזה ומזה לשער החצר כיון דכבר פי' צד אחד אלא וודאי קרא קמא איירי בגובה והא דכתיב בקרא קמא עמודיהם שלשה דמשמע דארוחבן קאי י"ל דאדלבתריה קאי ותדע דהמקשה הביא קרא דתרומה חמש עשרה אמה קלעים והמתרץ הביא קרא דויקהל קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף וגם רב אשי שסידר הש"ס הביא למעלה ולכתף השנית מזה ומזה דויקהל ולא הביא קרא דתרומה שהוא אצל הפסוק שהביא תחלה דהיינו ולכתף השנית חמש עשרה קלעים והביאו בשביל שתירץ בזה הפסוק והשתא ודאי הואיל וגובה היה כ"כ פשיטא דנקרא שער ומתחלה לא הקשה אלא דלא משמע ליה דאיקרי שער בעבור גובהו חמש:
אמר אביי פליג בברייתא. משמע ולעולם מפתח אולם גמר ומכשיר עד רוחב כ' וקשה דלקמן (ד' י.) אמר דלא מכשיר ר' יהודה אלא עד י"ג אמה ושליש:
עד ארבעים וחמשים אמה. אין להקשות השתא נ' שרי מ' מיבעיא דאיכא למימר מ' ונ' כדחמרי אינשי כדמשמע בפרק מפנין (שבת דף קכו:):
ליבעו דלתות כהיכל. ואע"ג דבאהל מועד שהיה נמי הפתח רחב י' לא היו דלתות ואפי' הכי קרי ליה פתח היינו משום שלא היה גבוה אלא י' א"נ ע"כ אהל מועד שלא כדין נקרא פתח שהרי היה פרוץ במלואו דלא הוה ליה גיפופי:
אלא מעתה לא תיהני ליה צורת הפתח. אבל לא תיהני ליה דלתות לא פריך דפשיטא הואיל ואית ליה דלתות והן ננעלות דהויא כמחיצה מעלייתא ולא שייך נמי למיפרך דליבעי צורת הפתח דצורת הפתח לא הוי אלא משום נוי בעלמא אבל האי פריך שפיר דלא תהני ליה צורת הפתח דאי הוה קרוי פתח אף כשגדול ביותר ע"י צורת הפתח היה לו לעשותו שוה לאולם:
מידי הוא טעמא אלא לרב. ואע"ג דברייתא נמי גמרה מהיכל איכא למימר דפליגא אמתני' א"נ לא נקט היכל אלא לסימנא בעלמא כדאמרינן בסמוך:
ראשונים נוספים
רחבו עשר באמה ויש לו אחריו ריוח בצפון כ' אמה ובדרום י' אמה הרי נשאר במזרחו של משכן נ' אמה אורך בנ' רוחב שנאמר ורוחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה.
עשו בקלעים ט"ו אמה מיכן וט"ו אמה מיכן הרי ל' אמה נשארו כ' אמה באמצע. (מהו) [וזהו] פתח המשכן ודחינן פתח שער אקרי פתח סתמא לא אקרי.
איבעית אימא כי כתיב קלעים חמש עשרה אמה בגובה הוא דכתיב ואקשינן איני והכתיב בגובה של קלעים וקומה חמש אמות ופרכינן ההוא משפת המזבח ולמעלה ה' אמות. זו השמועה מפורשת בשחיטת קדשים ששחטן בראשו של מזבח בתחלתו. דתניא א"ל ר' יוסי ואתה אי אתה אומר כן והלא נאמר ואת מסך שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח מקיש מזבח למשכן מה משכן י' אמות אף מזבח י' אמות ואומר חמש עשרה אמה קלעים וגו' הא מה אני מקיים וקומה ברוחב חמש אמות משפת מזבח ולמעלה שלא יהא כהן עומד במזבח ועבודה בידו והכל רואין אותו הכא נמי במזבח שכתוב בו רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קומתו משפת סובב ולמעלה. ותנן עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד. עלה חמשה וכנס אמה זהו סובב ומן הסובב ולמעלה ג' ואמה של קרנות הרי י' וקשיא לן מכ"מ ט"ו אמה הן אע"פ שתעשה קלעים בגובה בגובה כ' מנא ליה [דאקרי פתח] ופרקינן לעולם עד כ' אמה פתח אתקרי והאי דלא עבדו הכא משום דלא אצטריך דהא עלו בגובה מן המשכן חמש אמות מפני המזבח יתר מיכן לא איצטריכו:
ואקשינן ור' יהודה מפתחו של אולם גמר והתניא מבוי שהוא גבוה מכ' אמה ימעט ר' יהודה מכשיר עד מ' ונ' אמה.
אמר רב חסדא הא דתניא מבוי שהוא גבוה מכ' אמה יתר מפתחו של היכל אטעיתיה לרב הוא סבר מדרבנן מפתחו של היכל גמרי.
ר' יהודה נמי מפתחו של אולם גמר ולא היא ר' יהודה [מפתחא] דמלכי גמר. ורבנן דגמרי מפתח ההיכל ליבעי דלתות כהיכל ודחינן לא דלתות לצניעותא עבידי דלא יהוון חזיין מה דבגוא.
בין לרבנן בין לר' יהודה לילפי מפתח החצר: פירש רש"י ז"ל: דארוחב מקשה למה לא הכשירו בו רחב עשרים כשער החצר, אבל אגובה ולמפסל יותר (מ"מ) [מה'] לא מצי פריך דהא אשכחן פתח ההיכל דגבוה עשרים וקרי ליה פתח, וכן נמי פתח האולם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ולעיל מוכח דלא באו להחמיר במבוי לעשותו כקטן שבפתחים אלא להקל עליו ולעשותו כגדול שבפתחים. וכן פירש הראב"ד ז"ל, וכן נראה מפירוש ר"ח ז"ל. וא"ת א"כ קשיא הלשון שאמרו מה להלן חמש ברחב כ', ולא הוה ליה למימר אלא מה להלן כ' אף כאן רחב כ', כיון דאגבהו לא קא פריך מידי. כבר תירץ ר' יצחק ב"ר אברהם ז"ל (בתוס' ד"ה ואיבעית) [דלרבותא] קאמר, דבשער החצר דאינו גבוה אלא חמש אשכחן דהוי רחב עשרים כל שכן בפתח גבוה עשרים דיש להכשיר רחב עשרים.
ואי בעית אימא כי כתיב קלעים חמש עשרה אמה בגובהה הוא דכתיב: כך גריס רש"י ז"ל, ופירש דכי כתיב קלעים חמש עשרה אמה בגובהן של קלעים כתיב, דכל קלעי החצר גובהן ט"ו אמה, אבל לרחב השער לא למדנו שיעור. ופריך בגובה חמש עשרה אמה והא כתיב וקומה ה' אמה, ומשני ההוא משפת מזבח ולמעלה הוא דכתיב, דמזבח י' אמות גובהו והיו הקלעים עודפין עליו ה' אמה, שאינו בדין שיהא כהן עומד על המזבח ועבודה בידו והעם רואין אותו מבחוץ, ואתיא כר' יוסי דאמר הכי בפ' קדשי קדשים (זבחים נט, ב). ואף ע"ג דר' יהודה פליג עליה התם, י"ל דר' יהודה מתרץ לקושיין דהכא כלישנא קמא דשער החצר הפנימי אקרי פתח סתמא לא אקרי. כך היא שטתו של רש"י ז"ל. אבל ר"ת (בספר הישר סי' שיט ובתוס' זבחים ס, א ד"ה ואומר) הקשה עליו דאכתי לא קיימינן ארחב י', וכיון שכן אי ארחב פריך הוה ליה למימר הא דתנן הרחב מי' ימעט ואמאי לילף משער החצר. ועוד למה הוצרך לר' יהודה להקשות משער החצר, ליקשי ליה מאולם גופיה דמיניה הוה גמיר ר' יהודה, ומאחר דמסיק דר' יהודה פליג נמי ברחבה תו ליכא לאקשויי מידי.
על כן פירש ר"ת ז"ל דמגובה קא פריך דלא לתכשר ביותר מה' כשער החצר, דאי משום דפתח היכל גבוה עשרים ליכא למילף מיניה, משום דפתח אוהל מועד חידוש הוא ושלא כדין נקרא פתח לפי שהיה פרוץ במלואו שלא היו בו גיפופי כלל והלכך פתח ההיכל שהיה במקומו דילמא שלא כדין אקרי פתח, אלא משער החצר איכא למילף. וכתב גם כן ר"ת ז"ל דלא גרסינן הכא איבעית אימא כי כתיב קלעים ט"ו אמה בגובהה הוא דכתיב, דלא קאי אחמש עשרה אמה דקרא, דהא ההוא קרא ודאי משמע בהדיא דברחבה קאי דהא חשיב מעיקרא רחב לפאת קדמה ט"ו אמה ואח"כ ט"ו אמה קלעים לכתף ולכתף השנית חמש עשרה אמה קלעים ואח"כ ולשער החצר מסך כ' אמה. אלא הכי גרסינן: ואי בעית אימא קלעים ט"ו אמה בגובהה וכי כתיב וקומה ברוחב ה' אמות ההוא משפת קלעים ולמעלה, והאי קרא דבקומה ה' אמות דמייתי הכא היינו האי דכתיב גבי מסך בסוף ויקהל (לח, יח) קאי דמשפת קלעים ולמעלה קאמר, דאשתכח דמסך גובהו עשרים היא מדת גובהו של פתח. והאי שינויא בתרא אתיא כולה כרבנן ואליבא דרבנן הוא דמתרצינן, ור' יהודה מתרץ לה בשינויא קמא. זו היא שיטתו של רת"ם ז"ל. והקשו בתוספות (זבחים שם) דא"כ מאי קא משני פתח שער החצר [אקרי] פתח סתמא לא אקרי, דאי אפילו גבוה ה' אקרי שער כל שכן דאקרי פתח דפתח קטן משער, דכיון דאפילו שער הגדול לא הוי יותר מה' כל שכן פתח הקטן שלא יהא יותר מה'. ועוד קשיא לי כיון דאי אפשר להמקשה להקשות משער החצר אלא אם כן נאמר דמפתח ההיכל לא ילפינן דחידוש הוא וכמו שכתבנו, וכיון שכן לשינויא קמא דמשנינן שער החצר אקרי פתח סתמא לא אקרי ליכא למילף לא משער החצר ולא מפתח ההיכל, והוה ליה לאקשויי מכל מקום בין לר' יהודה בין לרבנן גובה עשרים או ארבעים מנא להו, וכן לשינויא בתרא לר' יהודה גובה ארבעים מנא להו.
ודברי רש"י ז"ל נראין לי עיקר, ואע"ג דאכתי אגובה קיימינן, מכל מקום כיון דאדרב אתינן למידק ורב קאמר דרבנן לא למדוה אלא מפתחו של היכל ור' יהודה לא למדה אלא מפתחו של אולם וקא מייתי הא דתנן פתחו של היכל גובהו עשרים ורחבו עשר הוה ליה כאילו בין בגובהו בין ברוחבו לא למדוה אלא מפתחו של היכל, וכיון שכן תו לא צריך למימר תנן הרחב מעשר, דאנן אדרב אתינן למידק והוא כבר אמר דרחבו נמי מפתחו של היכל גמרינן. וקס"ד דהאי מקשה (נמי) דר' יהודה לא יליף מפתחו של (היכל) [אולם] אלא גובהו אבל רוחבו לא, מדפליג במתני' בגובה ולא פליג בה ברוחב, ומשום כך הוא מקשה לתרווייהו, וכאילו אמר רב רבנן למדו גובה ורוחב מפתחו של היכל ור' יהודה מודה ברוחב וחולק בגובה. ובדין הוא שיקשה לר' יהודה מפתח האולם כי היכי דיליף מיניה לרוחב, אלא כיון דאשכח קושיא דשוה לתרווייהו משער החצר ניחא ליה טפי לאקשויי מיניה, ולא שיקשה מחצר לרבנן ויחזור ויקשה לר' יהודה מאולם. ואחר שתרצנו שאין להקשות להם משער החצר חזר להקשות לר' יהודה מאולם, והוא מה שהקשה ור' יהודה מפתחו של אולם גמר והתנן והרחב מעשר אמות ימעט. ובלשון הזה היה לו להקשות ור' יהודה כיון דמפתחו של אולם גמר לילף נמי מיניה לרחב, אלא דאלומי אלמה לקושייה וחדא דאית בה תרתי קא מקשה, כלומר: ור' יהודה היאך אפשר דגמר לגובהו מפתחו של אולם דהא איהו מודה להו לרבנן דהרחב מעשר ימעט דהא לא פליג, וכיון שכן אפילו גובהו נמי אי אפשר דגמיר מיניה דאי גמיר ליה מיניה אפילו הרחב מעשר יכשיר כפתחו של אולם.
ופריק אביי: פליג בברייתא: דקסבר אביי דר' יהודה מכשיר אפילו בעשרים רחב, ולית ליה הא דאמרינן עלה לקמן (י, א) סבר רב אחא קמיה דרב יוסף למימר עד שלש עשרה אמה ושליש ק"ו מפסי ביראות, ולקמן נמי לא אסיקנא בה מידי דהא פרכינן עליה. וא"ת כיון דאמרינן דר' יהודה פליג נמי ברחבה, כי אקשינן בין לרבנן בין לר' יהודה לילף משער החצר, אמאי לא שני ליה מידי ר' יהודה הכי נמי דעד עשרים קא מכשר דאפילו ברחבה נמי פליג דתניא וכו'. י"ל משום דאורחא דתלמודא בהכי דכל שהוא יכול לתרץ אפילו לדעת המקשה מתרץ. ועוד דמשום דאיכא דסבר דר' יהודה לא מכשר אלא עד שלש עשרה אמה ושליש לבד לא בעי לתרוצי ליה הכי השתא, אבל לבתר דאקשינן עליה דכיון דגמר מאולם נגמר נמי מיניה לרחבו תירץ אביי דאפילו ברחבו פליג ומכשיר (במ') [בכ'] כרחבו של אולם, כנ"ל.
ולא היא ר' יהודה מפתח מלכים גמר: אבל רבנן לעולם מפתחו של היכל גמרי.
אלא מעתה לא תהני ליה צורת הפתח: הא דלא אקשינן ליבעי נמי צורת פתח כהיכל כדאקשינן ליבעי דלתות כהיכל, מסתברא לי משום דאורחא דתלמודא דכל היכי דאיכא לאקשויי על מאי דאמר אידך בהדיא מקשינן, והלכך גבי דלתות דמפרש בה בהדיא במתני' (להלן יא, ב) דמתכשר בלא דלתות וכדתנן הכשר מבוי ב"ש אומר לחי (או) [ו]קורה, קא מקשי ואזיל ואמאי ליבעי דלתות, ואהא דקתני בהדיא במתני' ואם יש לו צורת פתח אינו צריך למעט קא מקשינן אמאי, והא היכל צורת פתח הוה ליה ואפ"ה עשר אמות הוי רויח, ולבתר דאמרינן נמי מידי הוא טעמא אלא לרב הא וכו' ואמר ליה רב אתנייה צריך למעט, לא מצי לאקשויי וליבעי צורת פתח כהיכל, דכיון דאית ליה לרב דצורת פתח לא מהני לרחבה אלמא לדידיה צורת פתח לא מעלה ולא מוריד אלא כדלתות דהוו ביה ולא מעלות ולא מורידות.
ובין לרבנן ובין לר' יהודה נילף מפתח שער החצר דכתיב אורך החצר כו'. פרש"י ז"ל דלא פרכינן מגובהה שלא נכשיר אלא עד (עשר) [חמש] כפתח החצר, דהא אמאי כיון דאשכחן פתח היכל או אולם שהוא גדול אין לתפוס אלא הגדול כי בזו שהיא תקנת חכמים תפסת מרובה תפסת, תדע שר' יהודה שביק היכל ונקיט פתח אולם דנפיש ורבנן לא פליגי עליה אלא משום דלא אשכחן דאקרי פתח, אלא מפותיא פרכינן דנכשיר עד עשרים רחב דהא פתח החצר הכי הוה כי רחב החצר חמישים אמה דל ט"ו דקלעים מהאי גיסא וט"ו מאידך גיסא פשו להו עשרים.
ופרקינן דכי כתיב ט"ו קלעים לכתף בגובהה הוא דכתיב. שכל הקלעים היו גבוהים ט"ו אמה ואלו לפותיא לא (יהא) [יהיב] שיעורא ואולי היו קלעים מרובים ולא פש לפתחא אלא עד עשר או פחות. ופרכינן דהא גובהה קומה חמש אמות כתיב.
ופרקינן דההוא משפת מזבח ולמעלה. שהיה המזבח גבוה עשר אמות, והקלעים גבוהים ה' אמות יותר שלא יראה הכהן כשעובד.
והא דפרכינן מינה אף לר' יהודה משום דקס"ד דר' יהודה לא פליג בסיפא וכדפרכינן בסמוך מדתנן והרחב מעשר, ובדין הוא דהכא מצי לשנויי לר' יהודה כדלקמן דר' יהודה פליג בברייתא וס"ל דעד עשרים כשר, אלא דניחא ליה לשנויי אפילו לדעת המקשה ולתרץ לרבנן ור' יהודה בחדא גוונא, והדר אקשינן לר' יהודה לחודיה ור' יהודה מפתחו של אולם גמר והתנן כו', ואליבא דר' יוסי בזבחים (נ"ט ב') כי גבהו של מזבח החיצון עשר אמות, ור' יהודה סבירא ליה התם דמזבח גבוה (י') [ג'] אמות ויתרץ כפירוקא קמא, זו גירסת רש"י ז"ל ופירושו.
והקשה ר"ת ז"ל דהשתא בדין גובה מבוי איירינן והיכי פרכינן סתם מפותיא, אפיסקא דלקמן גבי והרחב מעשר הוה לן לאתויי, אי נמי דננקוט הכא סיפא ונימא והא קתני והרחב מעשר וכדנקטינן לה בסמוך, ועוד היאך אפשר להקשות מפותיא משער החצר דהתם צורת הפתח הוה ותנן ואם יש לה צורת פתח אינו צריך למעט, ועוד היאך אפשר לגרוס ולומר דט"ו אמה קלעים בגובהה איירי דהא גופא דקראי מוכחי דבפותיא יהיב שיעורא דמיירי ברחב החצר ומפרנס אותה בקלעים כדכתיב ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה וחמש עשרה אמה [קלעים] לכתף כו' ולכתף השני כו'.
לפיכך פירש ר"ת ז"ל דפרכינן מגובהה דאע"ג דאיכא פתח היכל ואולם דנפישי לית לן [למילף] מינייהו כי הפתח ההוא +א"ה, ר"ל של המשכן+ משונה הוה בלא גפופי ובחדוש נקרא פתח ואין למדין ממנו, ואף על פי שאין אנו למדין אלא מהיכל ואולם דהוו להו גפופי ומשום דמשכן איקרי מקדש, מ"מ אני אומר לך כי כמו שקרא הכתוב לפתח משכן פתח אף על פי שהוא משונה בלא גפופי כך היכל ואולם שהם במקומו במקדש נקראים פתח בשינוי דכיון שהיו גבוהים כ"כ לא היה מן הדין שיהא נקרא פתח ואין לנו ללמוד אלא מפתח החצר שנקרא פתח כדרכו שהיה לו גפופי והתם לא היה גבוה אלא ה' אמות, ופרקינן קלעים ט"ו אמה בגובהה הוא ולא גרסינן כי כתיב ט"ו כו' דהכי פרקינן כי בחצר עוד היה בו גובה ט"ו אמה, ופרכינן והא וקומה חמש אמות כתיב, ופרקינן דההוא משפת קלעים ולמעלה כי לשאר הרוחות היו הקלעים גבוהים ט"ו אמה ולרוח מזרח היו הקלעים גבוהים עוד חמש אמה ומשלימים לעשרים ונמצא גובה הפתח עשרים, ע"כ שיטת ר"ת ז"ל.
ואינה מחוורת דא"כ היכי משני פתח שער איקרי דכיון דנמוך הוא חמש אמות ונקרא פתח שער כ"ש דקשיא טפי, דלישנא דפתח שער משמע יותר גדול מפתח סתם, [הא] חדא, [ועוד] שהוא מוחק הגירסא דכולהו נוסחי גרסינן כי כתיב קלעים ט"ו אמה בגובהה הוא דכתיב, ועוד דכיון דבהדיא ילפינן לעיל מפתחו של היכל או של אולם היכי סתר ליה הכא להדיא בדלא מפרש האי טעמא דאמרינן השתא דשאני התם שהוא פתח משונה, ועוד דמאי דקאמר שאין ללמוד מפתח אהל מועד שהיה משונה זהו לר' יהודה דלא אשכחן בהדיא פתח אולם אבל לרבנן בכמה מקומות כתיב פתח ההיכל ולא דחינן להו לכולהו משום שינוי פתח אהל מועד, ומה שאמרו למעלה ושניהם לא למדוה אלא מפתח אהל מועד משום ר' יהודה נצרכה שהיה סובר דילפינן משם פתח אולם ואמרו חכמים שאין למדין משם אלא לפתח היכל ולאו משום דצריכי רבנן לההוא קרא, ועוד א"כ כי תריץ במסקנא דגובהא עשרים הוה בקלעים לרבנן הוא שתירץ אבל לר' יהודה מה יתרץ דאנן בין לר' יהודה ובין לרבנן פרכינן.
והנכון כגירסת רש"י ז"ל ופירושו (דמגובהה) [דמרחבו] פרכינן, ודקאמרת דהא חצר צורת הפתח הוה ולפיכך נכשר ברחב עשרים, הא לא קשיא דאנן לרב מקשינן ורב סובר כי צורת פתח אינו מועיל כלום כדאיתא לקמן, ודקאמרת דהשתא בגובהה איירינן, כן הוא מ"מ אנן אדרב פרכינן דקאמר דילפי מפתחו של היכל ואולם ומשמע ודאי דבין בגובה ובין ברוחב קאמר ור' יהודה יליף גובה מאולם ויליף רוחב מהיכל ומשום הכי [פ]רכינן סתם דבין לרבנן ובין לר' יהודה אדילפי רוחב מן ההיכל לילפי משער החצר, דאם איתא דדינא דמבוי בשם פתח תלוי כפתחו של היכל ואולם בין לרבנן בין לר' יהודה תיקשי סיפא דרוחב מבוי, ועוד משום דבעינן למקשי על הרוחב בק"ו דגובה כדבעינן למימר בסמוך.
ומאי דקאמר דקראי להדיא מוכחי דמיירי בפותיא אין במקראות הכרח אדרבה המקראות שבפרשת ויקהל שהביאו בכאן בשמעתין מוכיחין יותר כי בגובה הם מדברים, וזה כי לדברי הכל אותם כתובים הם משונים כי הוא מונה לרוח מזרח מ"ה [אמות] קלעים שכן כתיב ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר ט"ו קלעים הרי ל' וכבר אמר כי ט"ו אמה קלעים לכתף, ופסוקים אלו ודאי צריך תירוץ אליבא דכולהו, ועוד אנו צריכין ליישב כי המסך היה לפתח החצר ואמר הכתוב עליו כי רחבו ה' אמות וקומתו עשרים וא"כ האיך היה נתון לכו"ע, ועוד צריך ליישב מה שנכתב במסך בפרשת ויקהל וקומה ברוחב חמש אמות מה רוצה לומר.
אבל זהו ישוב המקראות לפי דעתי, כי בתחלה היינו סבורים כי הקלעים מדברים מרחב החצר ונצטרך לומר שכן אומר הכתוב קלעים חמש עשרה אמה לכתף וכן לכתף השני בענין שיהיו מזה ומזה לשער החצר ט"ו קלעים לכל צד, ובא להשמיענו כי הקלעים הם גפופי השער מכאן ומכאן והריוח שבינתים הוא שער החצר והוא רחב עשרים, והיינו סבורים עכשיו לדעת המקשה כי גובהם חמש אמות כדפרכינן בסמוך להדיא, נמצא המסך נתון ארכו שהוא עשרים לרוחב החצר שהוא עשרים וגובהו שהוא חמש אמות לגובה החצר שהוא קומה חמש אמות, וזהו שנאמר במקרא האחר וקומה ברוחב חמש אמות שלא נפרסהו שם דרך קומתו כמנהג מסך אלא שנפרסהו לרוחב החצר שנעשה מן הרוחב שלו קומה כשהוא בשער החצר, וכי הדר פרקינן דכי כתיב חמש עשרה אמה קלעים בגובהו הוא דכתיב ולא בא לתת מנין לרוחב כי הקלעים היו רחבים מ"ה אמות ט"ו לכתף האחד וכן לכתף השני ט"ו ואח"כ נטול ט"ו קלעים מרובעות שגבוהים גם כן ט"ו אמה חצים מכאן וחצים מכאן שנמצא שיש לכל רוח כ"ב וחצי ובין כולם הם מ"ה, ונשאר בינתים ה' אמות לשער החצר בלבד והמסך (פרנס) [פרוס] שם לארכו רחבו ברוחב הפתח וארכו (ברחב) [בגובה] הפתח, ונשארו מן המסך עוד ה' אמות למעלה עודפות והם ה' על ה' ועליהם אמר וקומה ברחב חמש אמות כלומר שעודפין על הקלעים, וכך ישוב המקרא ט"ו אמה קלעים רוחב לרוחב החצר וכן לכתף השני, ועוד מזה ומזה לשער החצר ט"ו קלעים ברוחב ובגובה, ופרכינן והא וקומה חמש אמות כתיב, ופרקינן דההיא משפת קלעים ולמעלה כי שאר הקלעים היו של עשר גובה והט"ו הסמוכין לפתח היו גבוהין יותר ה' אמות כי היה גובהם ט"ו כדאמרן, ולגרש"י ז"ל שגורס משפת מזבח ולמעלה יהיו כל הקלעים ט"ו אמות וכולם היו מרובעות ויהיו עודפים הקלעים על המזבח ה' אמות כדפירש רש"י ז"ל, כנ"ל פירוש שמועה זו כפי גירסת הספרים וגירסת רש"י ז"ל ודרך שיטתו.
והקשה ריב"א ז"ל בין לפירוש רש"י ז"ל בין לפירוש ר"ת ז"ל מה הוצרך הספר לומר מה להלן חמש ברוחב עשרים אף כאן חמש ברוחב עשרים, דהא אנן לא פרכינן אלא או מפותיא או מגובהה, ותירץ דבכל דכן קאמר כי לשם שהיה רוחב עשרים נתנו חמש אמות קומה וא"כ בכאן שהכשרנו כ' אמות קומה היאך לא נכשיר אלא עשר רוחב, ולדעת ר"ת ז"ל כיון שלא נתנו שם לרוחב עשרים אלא חמש קומה, כ"ש בכאן לרוחב עשר שלא נתן אלא חמש בלבד קומה.
פתח אולם הבית. לא מצינו מקרא זה בשום מקום, ומפר"ש ז"ל כי מצינו (יחזקאל ח' ט"ז) והנה פתח היכל יי' כעשרים וחמשה איש בין האולם ולמזבח וא"כ להיכל קורא אולם, שהרי אומר שהיו עומדים בין האולם ולמזבח ואי פתח היכל ממש הרי אינם עומדים אלא בין האולם וההיכל אלא ודאי כדאמרן, ודרך התלמוד הוא שעושה פסוק אחד מעצמו כדאמרינן לקמן בפרק הדר (ס"ה א') שנאמר בצר אל יורה, והקשו בתוס' דכיון דלכו"ע אסיקנא השתא דקדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד היאך יקרא הכתוב פתח היכל לפתח האולם, ועוד מאי מקשה ליה אי כתיב פתח אולם כדקאמרת השתא דכתיב פתח אולם הבית כו' אדרבה כפי מה שאומר רבינו ז"ל פתח אולם הוא דכתיב כדכתיב פתח היכל יי' דלא כתיב פתח (אולם) היכל הבית, ולפיכך פירש ר"י ז"ל כי מצינו בהרבה מקומות שאומר פתח הבית ומצינו מקומות אחרים אולם הבית ולמדנו כי זה הבית אינו היכל דההוא היכל קרי ליה בכל דוכתא אלא לאולם קורא בית וכיון שכן כשאומר פתח הבית היינו פתח האולם, והיינו דאמרינן דכתיב פתח האולם שהוא הבית והוי כההיא דאמרינן שנאמר ונתן הכסף וקם לו, ועל זה השיבו דאילו כתיב בשום מקום פתח אולם בהדיא כדקאמרת, אבל השתא שלא מצאת בשום מקום כן אלא שאתה תופס מפתח הבית ומצרף אותו עם אולם הבית ואתה עושה ממנו פתח אולם הבית בית הפתוח לאולם קאמר, כי כשאומר אולם הבית ר"ל אולם של הבית דלהיכל קרי בית ועושה האולם סניפין לו וכבית שער שלו מפני שההיכל פתוח אליו וכי כתיב פתח הבית היינו פתח ההיכל, וא"ת ומה נעשה במקרא שהביא רשב"ם ז"ל, י"ל כי המקרא אומר שהיו עומדים פתח היכל יי' בין האולם ומזבח הזהב שבתוך ההיכל, אי נמי נ"ל כי האולם עצמו נקרא פתח ההיכל דלפנים מפני שהוא בית שער שלו שההיכל פתוח לו כדאמרינן הכא.
אמר אביי פליג בברייתא. פי' ולעולם יהא מכשיר רחב עשרים כפתחו של אולם וכדתניא וכו', וא"ת והא אמרינן לקמן (י' א') שלא הכשיר אלא עד י"ג אמה ושליש כפסי ביראות, וי"ל דאביי לית ליה (הכי) סברא דרב אתי דהתם דהא איפריך קל וחומר דידיה, אי נמי דאביי גופיה אית ליה ההיא סברא דרב אתי והכא לרב קא מתרץ דרב לית לי' דרב אתי.
פליג בגובהא וה"ה לרחבה. פי' דכיון דידיע דטעמא דידיה בגובהא משום דיליף מפתחו של אולם ממילא ידעינן דפליג ברחבה ולא מצטרכין למתנייה, אלא דתנא ברא אורחיה לפרושי מאי דסתים לן תנא דמתני'.
ר' יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה. וא"ת כיון דנקט חמשים ארבעים למה לי, וי"ל לאשמועינן דדוקא נקט חמשים ולא בגוזמא כדאמרינן גבי בר קפרא, ובתוס' תירצו דנקט ארבעים וחמשים כדאמרי אינשי וכדפרקינן בריש פרק מפנין (שבת קכ"ז א') ומשום דהכא מיירי על דברי אמורא לא טרחינן למפרך ולתרוצי הכי כדעבדינן התם, ועוד י"ל דהכי קאמר עד ארבעים כפתחו של אולם או אפילו חמשים כפתחי מלכים ולאפוקי ממאי דאמרי רבנן עד עשרים אמה, והכי קאמר להו היכי לא אמריתו אלא עשרים הא ודאי יש לכם להכשיר יותר דאי לא בעיתו למיגמר מפתחי מלכים הכשירו בארבעים כפתחו של אולם ואי בעיתו למגמר מפתחי מלכים הכשירו אפי' חמשים אמה או יותר כנ"ל, ובהא מתפרשא לי מאי דאמרינן בסמוך הא מתניתא אטעיתיה לרב דרב לא טעה לגמרי בדבריו למימרא דר' יהודה לא יליף כלל מפתחו של אולם דודאי יליף מינה קצת למפלג אדרבנן, אלא היינו טעותיה דתלי בהא כוליה טעמא דר' יהודה וכסבור דמהתם בלחוד גמר ולא יכשיר אלא עד ארבעים בלבד.
ותני בר קפרא. פירוש במקום דקתני האי תנא לר' יהודה עד ארבעים וחמשים תני בר קפרא במתניתא דידיה לר' יהודה עד מאה אמה וכדפירש רש"י ז"ל.
אלא מעתה לא תהני ליה צורת פתח וכו'. הקשו בתוס' אמאי נקט האי לישנא ולא נקט אלא מעתה תיבעי צורת פתח כדנקט באידך, ותירצו דלא מצי למימר הכי דבהיכל דאית ליה דלתות לצניעותא בעי צורת פתח שלא יהא כפרוץ למעלה אבל כל היכא דליכא דלתות לא בעי צורת פתח, ונכון הוא, ונ"ל כי לעולם דרך התלמוד הוא לתפוס הלשון הנופל כפי המשנה או הברייתא שרוצה להקשות ממנה, הלכך גבי דלתות דתנינן בהדיא דמבוי לא בעי דלתות נקטינן בקושיין ולבעי דלתות כהיכל אלמה תנן דלא בעי דלתות, והכא דאשכחן מתני' דמהני צורת פתח נקטינן האי לישנא אלא מעתה לא תהני צורת פתח והיכי תנן דמהניא, והיינו דפרכינן גבי אמלתרא בהאי לישנא גופיה מהאי טעמא דכתיבנא.
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק א (עריכה)
והקשו לשניהם לילפו מפתח שער החצר שהיה סבור מפשוטו של מקרא שלא (יהא) [היה] גבהו אלא חמש ורחבו עשרי' ולא בא לשאול לפסול ביתר מגובה חמש שהרי לא הקשה לרבנן מפני מה לא למדוה ממשכן שהרי על גדול שבשיעורין הם הולכים הואיל וקרוי פתח אלא להכשיר רחב עשרים. ואעפ"י שר' יהודה מיהא מכשיר ביתר מעשר הרי אמרו למטה שלא הכשיר ר' יהודה ברוחב אלא עד שלש עשרה אמה ושליש כענין פסי ביראות עד שפירש בהם שלא נקרא פתח סתם אלא פתח שער ואין זה כענין פתח אהל מועד שזה ר"ל פתח אהל הוא כמי שאומר פתח של בית זה אבל פתח שער אינו כן ואם אתה קוראו פתח אף אני מפרש וקומה חמש אמות משפת מזבח ולמעלה וקלעי' חמש עשרה לכתף על גובה הקלעים ולא דבר על קלעים שבצד הכניסה להיות קלעים חמש עשרה אמה מכאן וכן מכאן ופתח עשרים אלא קלעים חמש עשרה על הגובה ולא דבר על הפתח כלל אלא לא היה שם אלא פתח עשר. ומכל מקום תירוץ זה האחרון אינו לפי פשוטו של מקרא אלא גבהן חמש עשרה אמה וכן צדי הפתח לכל צד רחבן חמש עשרה אמה. ומכל מקום חזרו ושאלו לדעת חכמים אי מהיכל גמרי לא תיהני ליה צורת פתח להכשיר רחב מעשר שהרי היכל צורת פתח היתה לו ואעפ"כ לא היה בו אלא עשר אמות ריוח וכן חזרו והקשו ממקום אחר ולא נאמרה אלא משום היכר ולמעלה מעשרים אין כאן היכר. ומה שאמרו בברייתא מבוי שהוא גבוה יותר מעשרים יתר על פתחו של היכל וכו' לא נאמר אלא לסימן בעלמא וכן הלכה כמו שביארנו במשנה ולא כרב שלמדה מהיכל והיה סובר בה שמשום מחיצה היא ואין מחיצה כזו למעלה מעשרים מחיצה עד שאינה נתרת אף באמלתרא וצורת פתח שהרי על כרחך צורת פתח מועלת כמו שביארנו ואמלתרא מועלת כמו שיתבאר עכשיו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה