משנה יומא ג יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ג · משנה יא | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ואלו לגנאי: של בית גרמו, לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים.

של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת.

הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד.

בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב.

על הראשונים נאמר, זכר צדיק לברכה.

ועל אלו נאמר, ושם רשעים ירקב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

וְאֵלּוּ לִגְנַאי: שֶׁל בֵּית גַּרְמוּ לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים. שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת. הֻגְרַס בֶּן לֵוִי הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בַּשִּׁיר וְלֹא רָצָה לְלַמֵּד. בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב. עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר (מִשְׁלֵי י, ז): “זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה", וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר (שם) “וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב".

נוסח הרמב"ם

ואלו לגנאי בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת הוגדס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה (משלי י ז) ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב (שם).

פירוש הרמב"ם

ואלו לגנאי של בית גרמו לא רצו ללמד כו': גנאי הפך שבח. ולחם הפנים עב היה כמו שיתבאר במנחות אבל היו מתקנין אפייתו בדפוסים עד שהיו מקפלים אותו כמו שמקפלין הבגדים והוא היה בתכלית ההשוייה ותקון האפייה במלאכה שהיתה ידועה אצלם. ופיטום הקטורת ידוע ועוד אזכרנו במקומו במס' כריתות [פרק א הל' א]. ובכלל סממניה עשב כשנותנין אותו עם הקטרת על האש היה העשן כולו עולה מכונס לא מפוזר והיו מכירים אותו העשב ולא הודיעוהו לאדם. והיה הוגרס בן לוי מוציא אותיות בפיו בהוצאה נפלאה בשעת קריאת השיר של כל יום שהיה נותן גודלו בפיו עם לשונו בשעת הקריאה ולא הודיע לשום אדם איך היתה המלאכה בשינוי נתינת הלשון בפה ואנה היה משים בוהנו כשהיו יוצאין אותן הנעימות הערבות. ובן קמצר היה כותב בקולמוסים רבים בבת אחת ואע"פ שכל אלו נתנו אמתלא מפני מה נמנעו מלמוד מעשיהם גנה אותם כאשר תראה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים - שלא היו יודעים שאר אומנין לרדותם מן התנור שלא יהא נשבר, מפני שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה:

לא רצו ללמד על מעשה הקטורת - מכירין היו בעשב אחד ששמו מעלה עשן וכשהיו מערבים אותו עם סממני הקטורת היה עשן הקטורת מתמר ועולה כמין מקל ולא היה פונה אילך ואילך:

פרק' בשיר - הכרעת קול נעימה:

על מעשה הכתב - קושר ד' קולמוסים בד' אצבעותיו, וכותב שם בן ד' אותיות כאחת:

על הראשונים - בן גמלא ובן קטין, מונבז והלני אמו, וניקנור:

ועל האחרונים - בית גרמו ובית אבטינס, הגרוס בן לוי ובן קמצר. ואע"ג דבית גרמו ובית אבטינס כז נתנו טעם לדבריהם שלא רצו ללמד, שמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד לע"ז בכך. לא קבלו חכמים את דבריהם:

פירוש תוספות יום טוב

הגרוס בן לוי. עיין בריש פ"ה דשקלים:

ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב. פי' הר"ב בית גרמו ובית אבטינס הגרוס בן לוי וכו'. ובריש פ"ה דשקלים נמנו אלו בין הממונים ואתיא הא דהכא דמפרש על בית גרמו וכו' כפי' השני שפירש הר"ב שם דממונים הראשונים הוא מונה [ועיין עוד מ"ש שם פי' שלישי בשם הירושלמי דאליביה אתיא נמי] דאילו לפי' א' דהחסידים הוא מונה לא נאמר ושם רשעים ירקב אלא על בן קמצר וחבריו. כלומר הדומים לו והכי איתא בהדיא בירושלמי דפרקין ודשקלים. וטעמא שכיון שמצאו תשובה לדבריהם נתקבלו. וכן נראה ג"כ בברייתא בגמ' דידן דעל בית גרמו וכו' לא נאמר ושר"י. ומה שלא מצא בן קמצר תשובה לומר ג"כ שמא ילמוד וכו' פי' ביפה מראה דמאי איכפת להו למכתב כל אותיות שמות האליל בבת אחת אבל בכתיבת השם הקדוש נראה דניחא שיהא כולו נכתב בבת אחת שלא יהיה רגע שיהיה השם חסר. ועוד שזה רמז לענין היחוד השלם וסלוק השנוי משמו יתברך ע"כ [ואני תמה על שלא מצא הגרוס ב"ל ג"כ תשובה לדבריו שמא ילמוד אדם שאינו הגון וכו']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כז) (על הברטנורא) ואית מפרשי דלא נאמר ושם כו' אלא על בן קמצר וחביריו וטעמא דאותן שמצאו תשובה לדבריהם נתקבלו. ותשובת בן קמצר לא נתקבל. עתוי"ט:


פירושים נוספים