משנה יומא ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אמר להם הממונה:

"צאו וראו - אם הגיע זמן השחיטה".
אם הגיע -
הרואה אומר: "בורקי".
מתיה בן שמואל אומר:
"האיר פני כל המזרח,
עד שהוא בחברון?"
והוא אומר: "הין".


(ב) ולמה צרכו לכך?

פעם אחת,
עלה מאור הלבנה,
ודימו שהאיר המזרח.
שחטו את התמיד,
והוציאוהו לבית השריפה.
והורידו כוהן גדול - לבית הטבילה.
זה הכלל היה במקדש -
כל המסך את רגליו - טעון טבילה.
וכל המטיל מים - טעון קידוש ידים, ורגלים.


(ג) אין אדם נכנס לעזרה לעבודה,

אפילו טהור - עד שהוא טובל.
חמש טבילות,
ועשרה קידושין,
טובל כוהן גדול,
ומקדש בו ביום.
וכולם - בקודש, בבית הפרווה,
חוץ מזו בלבד.


(ד) פרסו סדין של בוץ - בינו לבין העם.

קידש ידיו ורגליו,
ופשט - וירד, וטבל,
ועלה - ונסתפג.
הביאו לו בגדי זהב - ולבש,
וקידש ידיו ורגליו.
הביאו לו את התמיד - קרצו,
ומירק - אחר שחיטה על ידו,
וקיבל את הדם - וזרקו.
נכנס -
להקטיר את הקטורת,
ולהטיב את הנרות.
ומקריב -
את הראש, ואת האיברים,
ואת החביתים, ואת היין.


(ה) קטורת של שחר -

היתה קריבה - בין דם לאיברים.
ושל בין הערבים -
היתה קריבה - בין איברים לנסכים.
ואם היה כוהן גדול,
זקן, או אסתניס -
מחמין לו חמין,
ומטילין לתוך צונין,
כדי שתפוג צינתן.


(ו) הביאוהו - לבית הפרווה,

ובקודש היתה.
פרסו סדין של בוץ - בינו לבין העם.
קידש ידיו ורגליו - ופשט.
רבי מאיר אומר:
פשט - וקידש ידיו ורגליו.
ירד, וטבל - עלה, ונסתפג.
הביאו לו בגדי לבן - ולבש,
וקידש ידיו ורגליו.


(ז) בשחר -

היה לבוש פילוסין - של שנים עשר מנה.
ובין הערבים -
הנדוים - של שמונה מאות.
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים:
בשחר - היה לבוש, של שמונה עשר מנה.
ובין הערבים - של שנים עשר מנה.
הכל - שלשים מנה.
אלו - נוטל מן ההקדש.
ואם רצה להוסיף - מוסיף משלו.


(ח) בא לו - אצל פרו.

ופרו היה עומד - בין האולם ולמזבח,
ראשו לדרום, ופניו למערב.
והכוהן עומד - במזרח,
ופניו - למערב.
וסמך שתי ידיו עליו - והתוודה.
וכך היה אומר:
"אנא ה' -
עוויתי, פשעתי, חטאתי לפניך - אני וביתי,
אנא ה' -
כפר נא - לעוונות, ולפשעים, ולחטאים,
שעוויתי, ושפשעתי, ושחטאתי לפניך - אני וביתי,
ככתוב בתורת משה עבדך לאמור:
"כי ביום הזה יכפר עליכם,
לטהר אתכם מכל חטאותיכם,
לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל)".


והכהנים, והעם - העומדים בעזרה,

כשהיו שומעין - את שם המפורש,
יוצא מפי כוהן גדול - בקדושה, ובטהרה,
היו כורעין, ומשתחווים - ונופלים על פניהם,
ואומרין: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".


(ט) בא לו - למזרח העזרה, לצפון המזבח.

הסגן - מימינו,
וראש בית אב - משמאלו.
ושם - שני שעירים.
וקלפי היתה שם -
ובה שני גורלות - של אשכרוע היו.
ועשאן בן גמלא - של זהב,
ומזכירין אותו - לשבח.


(י) בן קטין -

עשה שנים עשר דד - לכיור,
שלא היו בו - אלא שנים.
אף הוא, עשה מוכני - לכיור,
שלא יהו מימיו נפסלין - בלינה.
מונבז המלך -
עשה כל ידות הכלים,
של יום הכיפורים - של זהב.
הילני אימו -
עשתה נברשת של זהב,
על פתחו של היכל.
אף היא,
עשתה טבלה של זהב,
שפרשת סוטה - כתובה עליה.
ניקנור -
נעשו ניסים - לדלתותיו,
ומזכירין אותו - לשבח.


(יא) ואלו לגנאי:

בית גרמו -
לא רצו ללמד - על מעשה לחם הפנים.
בית אבטינס -
לא רצו ללמד - על מעשה הקטורת.
הוגדס בן לוי -
היה יודע פרק בשיר - ולא רצה ללמד.
בן קמצר -
לא רצה ללמד - על מעשה הכתב.
על הראשונים נאמר:
"זכר צדיק לברכה" (משלי י ז);
ועל אלו נאמר:
"ושם רשעים ירקב" (שם).


הדף הראשי של משנה יומא ג