משנה יומא ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר בורקי מתיה בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון והוא אומר הין.

(ב) ולמה צרכו לכך פעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח שחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה והורידו כוהן גדול לבית הטבילה זה הכלל היה במקדש כל המסך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים.

(ג) אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כוהן גדול ומקדש בו ביום וכלם בקודש בבית הפרווה חוץ מזו בלבד.

(ד) פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם קידש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו וקיבל את הדם וזרקו נכנס להקטיר את הקטורת ולהטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת האיברים ואת החביתים ואת היין.

(ה) קטורת של שחר הייתה קרבה בין דם לאיברים ושל בין הערביים הייתה קרבה בין איברים לנסכים ואם היה כוהן גדול זקן או אסתניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך צונין כדי שתפוג צינתן.

(ו) הביאוהו לבית הפרווה ובקודש הייתה פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם קידש ידיו ורגליו ופשט רבי מאיר אומר פשט וקידש ידיו ורגליו ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו.

(ז) בשחר היה לבוש פילוסין של שנים עשר מנה ובין הערביים הנדווים של שמונה מאות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בשחר היה לבוש של שמונה עשר מנה ובין הערביים של שנים עשר מנה הכל שלשים מנה אלו נוטל מן ההקדש ואם רצה להוסיף מוסיף משלו.

(ח) בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב והכוהן עומד במזרח ופניו למערב וסמך שתי ידיו עליו והתוודה וכך היה אומר אנא ה' עוויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי אנא ה' כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים שעוויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך לאמור כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו (ויקרא טז ל).

והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעין את שם המפורש יוצא מפי כוהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעין ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

(ט) בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו ושם שני שעירים וקלפי הייתה שם ובה שני גורלות של אשכרוע היו ועשאן בן גמלא של זהב ומזכירין אותו לשבח.

(י) בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו בו אלא שנים אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהו מימיו נפסלין בלינה מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יום הכיפורים של זהב הילני אימו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו ומזכירין אותו לשבח.

(יא) ואלו לגנאי בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת הוגדס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה (משלי י ז) ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב (שם).

הדף הראשי של משנה יומא ג