משנה יומא ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אמר להם הממונה:

"צאו וראו - אם הגיע זמן השחיטה".

אם הגיע -

הרואה אומר: "בורקי".

מתיה בן שמואל אומר:

"האיר פני כל המזרח,

עד שהוא בחברון?"

והוא אומר: "הין".

(ב) ולמה צרכו לכך?

פעם אחת,

עלה מאור הלבנה,

ודימו שהאיר המזרח.

שחטו את התמיד,

והוציאוהו לבית השריפה.

והורידו כוהן גדול - לבית הטבילה.

זה הכלל היה במקדש -

כל המסך את רגליו - טעון טבילה.

וכל המטיל מים - טעון קידוש ידים, ורגלים.

(ג) אין אדם נכנס לעזרה לעבודה,

אפילו טהור - עד שהוא טובל.

חמש טבילות,

ועשרה קידושין,

טובל כוהן גדול,

ומקדש בו ביום.

וכולם - בקודש, בבית הפרווה,

חוץ מזו בלבד.

(ד) פרסו סדין של בוץ - בינו לבין העם.

קידש ידיו ורגליו,

ופשט - וירד, וטבל,

ועלה - ונסתפג.

הביאו לו בגדי זהב - ולבש,

וקידש ידיו ורגליו.

הביאו לו את התמיד - קרצו,

ומירק - אחר שחיטה על ידו,

וקיבל את הדם - וזרקו.

נכנס -

להקטיר את הקטורת,

ולהטיב את הנרות.

ומקריב -

את הראש, ואת האיברים,

ואת החביתים, ואת היין.

(ה) קטורת של שחר -

היתה קריבה - בין דם לאיברים.

ושל בין הערבים -

היתה קריבה - בין איברים לנסכים.

ואם היה כוהן גדול,

זקן, או אסתניס -

מחמין לו חמין,

ומטילין לתוך צונין,

כדי שתפוג צינתן.

(ו) הביאוהו - לבית הפרווה,

ובקודש היתה.

פרסו סדין של בוץ - בינו לבין העם.

קידש ידיו ורגליו - ופשט.

רבי מאיר אומר:

פשט - וקידש ידיו ורגליו.

ירד, וטבל - עלה, ונסתפג.

הביאו לו בגדי לבן - ולבש,

וקידש ידיו ורגליו.

(ז) בשחר -

היה לבוש פילוסין - של שנים עשר מנה.

ובין הערבים -

הנדוים - של שמונה מאות.

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:

בשחר - היה לבוש, של שמונה עשר מנה.

ובין הערבים - של שנים עשר מנה.

הכל - שלשים מנה.

אלו - נוטל מן ההקדש.

ואם רצה להוסיף - מוסיף משלו.

(ח) בא לו - אצל פרו.

ופרו היה עומד - בין האולם ולמזבח,

ראשו לדרום, ופניו למערב.

והכוהן עומד - במזרח,

ופניו - למערב.

וסמך שתי ידיו עליו - והתוודה.

וכך היה אומר:

"אנא ה' -

עוויתי, פשעתי, חטאתי לפניך - אני וביתי,

אנא ה' -

כפר נא - לעוונות, ולפשעים, ולחטאים,

שעוויתי, ושפשעתי, ושחטאתי לפניך - אני וביתי,

ככתוב בתורת משה עבדך לאמור:

"כי ביום הזה יכפר עליכם,

לטהר אתכם מכל חטאותיכם,

לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל)".

[ט] *הערה 1: והכהנים, והעם - העומדים בעזרה,

כשהיו שומעין - את שם המפורש,

יוצא מפי כוהן גדול - בקדושה, ובטהרה,

היו כורעין, ומשתחווים - ונופלים על פניהם,

ואומרין: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

(ט) [י] בא לו - למזרח העזרה, לצפון המזבח.

הסגן - מימינו,

וראש בית אב - משמאלו.

ושם - שני שעירים.

וקלפי היתה שם -

ובה שני גורלות - של אשכרוע היו.

ועשאן בן גמלא - של זהב,

ומזכירין אותו - לשבח.

(י) [יא] בן קטין -

עשה שנים עשר דד - לכיור,

שלא היו בו - אלא שנים.

אף הוא, עשה מוכני - לכיור,

שלא יהו מימיו נפסלין - בלינה.

מונבז המלך -

עשה כל ידות הכלים,

של יום הכיפורים - של זהב.

הילני אימו -

עשתה נברשת של זהב,

על פתחו של היכל.

אף היא,

עשתה טבלה של זהב,

שפרשת סוטה - כתובה עליה.

ניקנור -

נעשו ניסים - לדלתותיו,

ומזכירין אותו - לשבח.

(יא) [יב] ואלו לגנאי:

בית גרמו -

לא רצו ללמד - על מעשה לחם הפנים.

בית אבטינס -

לא רצו ללמד - על מעשה הקטורת.

הוגדס בן לוי -

היה יודע פרק בשיר - ולא רצה ללמד.

בן קמצר -

לא רצה ללמד - על מעשה הכתב.

על הראשונים נאמר:

"זכר צדיק לברכה" (משלי י ז);

ועל אלו נאמר:

"ושם רשעים ירקב" (שם).

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה יומא ג

משנה יומא, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב