ברטנורא על יומא ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

אמר להם הממונה - הוא הסגן:

צאו וראו - על מקום גבוה שהיה להם במקדש:

זמן השחיטה - שהשחיטה פסולה בלילה. שנאמר (ויקרא יט) ביום זבחכם:

ברקאי - האיר והבריק השחר:

האיר פני המזרח - זמן זה אחר ברקאי דאמר ת"ק. והלכה כמתתיה בן שמואל:

עד שבחברון - אותן העומדין למטה שואלין לו הגיע האור לחברון, והוא משיב הן. וכדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון:

(ב)

שפעם אחת עלה מאור הלבנה - לאו ביוה"כ קאמר, דא"א לעלות מאור הלבנה סמוך לשחר ביוה"כ שהוא בשליש החודש אלא בסוף אחד מן החדשים כשהלבנה עולה סמוך לעלות השחר אירע זה הטעות וחששו שמא ביה"כ יארע טעות אחר כיוצא בו לכך הוצרכו לכל זה:

הורידו כהן גדול - מלתא באנפי נפשה היא. והשתא מהדר להא דתנינן לעיל עד חברון והוא אומר הן. ולאחר שהשיב הרואה הן היו מורידין כהן גדול לבית הטבילה שהיה טעון טבילה קודם שישחט התמיד:

המיסך רגליו - כנוי לנקבים גדולים:

(ג)

לעבודה - לאו דוקא :

עד שיטבול - שהדברים קל וחומר ומה כהן גדול המשנה מקודש לקודש, מעבודת חוץ לעבודת פנים ומעבודת פנים לעבודת חוץ, טעון טבילה בין עבודה לעבודה , זה הבא מביתו שהוא מחול לקודש לא כל שכן שטעון טבילה:

על בית הפרוה - על לשכת בית הפרוה:

חוץ מזו - הראשונה , שהיתה בחול ע"ג שער המים, ובצד לשכתו היתה:

(ד)

סדין של בוץ - כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ, לפי שהוא רגיל לשמש כל השנה כולה בבגדי זהב:

ונסתפג - ונתקנח:

וקדש ידיו ורגליו - מן הכיור. שצריך לכל חליפות בגדי היום קדוש לפשיטה וקדוש ללבישה. וטבילה ראשונה זו שהפשיטה של בגדי חול היא, לא הוצרך קדוש ידים ורגלים על הפשיטה :

קרצו - שחטו ברוב שני סימנין, הכשר שחיטה בלבד:

ומירק אחר - וגמר כהן אחר בשחיטה. לפי שאין קבלת הדם כשרה אלא בכהן גדול וצריך למהר ולקבל:

על ידו - בשבילו. אי נמי על ידו, אחריו וסמוך לו כמו ועל ידו החזיק. בספר עזרא :

(ה)

בין דם לאברים - לאו דוקא, דהא תנן לעיל וקבל את הדם וזרקו נכנס להקטיר קטורת ולהטיב את הנרות ולהקריב את הראש ואת האברים, אלמא היתה קטורת קריבה בין דם לנרות ולא בין דם לאברים. אלא לא בא התנא עכשיו לומר סדר ההקרבות זו אחר זו איך היו אבל רצה לומר בלבד שלא היתה זריקת הדם והקרבת האברים רצופים זו אחר זה שהרי הקטורת היתה מפסקת ביניהן, והוא הדין נמי שהטבת הנרות היתה ביניהן לאחר הקטורת קודם הקרבת האברים:

אסטניס - שגופו מצונן וקר:

מחמין לו חמין - בערב יום הכיפורים:

ומטילין - ביום הכיפורים לתוך חקק בנין בית טבילתו:

שתפיג - להסיר צינתן במקצת. כמו מפיגין טעמן, [ביצה י"ד]:

(ו)

לבית הפרוה - מכשף אחד ששמו פרוה בנאה ונקראת על שמו:

ובקודש היתה - שטבילה שניה זו עם כל שאר טבילות, חוץ מן הראשונה, טעונות מקום קדוש, כדכתיב (ויקרא יו) ורחץ את בשרו במים במקום קדוש:

רבי מאיר אומר - פשט תחלה ואח"כ מקדש. ואין הלכה כרבי מאיר:

בגדי לבן - כתונת, ומכנסים, ואבנט, ומצנפת האמורים בפרשת אחרי מות, שכל עבודות פנימיות היו בהן. ועבודות חיצונות כגון תמידין ומוספין היו בבגדי זהב שהוא משמש בהן כל השנה כולה. ובין כל חליפה וחליפה טעון טבילה ושתי קדושי ידים ורגלים מן הכיור:

(ז)

פלוסין - בוץ דק ויפה הבא מארץ רעמסס, תרגום ירושלמי רעמסס, פילוסא:

הנדואין - מארץ הודו:

ובין הערבים - בגדים שלובש להוצאת כף ומחתה:

הכל שלושים מנה - להכי הדר כללינהו, תנא לאשמועינן דשלושים מנה סך הכל לומר לך שאם פיחת לאותן של שחרית וריבה לאותן של ערבית לית לן בה:

אם רצה להוסיף מוטיף משלו - ובלבד שיתן אותו תוספת מתנה להקדש:

(ח)

בין האולם ולמזבח - כל צפון העזרה היה כשר מן הדין להעמדת הפר, דכולה לפני ה' היא, ולא היו מעמידים הפר בין האולם ולמזבח קרוב להיכל אלא משום חולשא דכהן גדול שלא יכבד עליו טורח משא מזרק הדם למרחוק:

ראשו לדרום ופניו למערב - בדין היה שיהיה ראשו להיכל שהוא במערב ואחוריו למזבח אלא שמא יטיל גללים וגנאי הוא להראות בית הרעי שלו לצד מזבח לפיכך היה ראשו לדרום וזנבו לצפון דהכי שפיר טפי. ואמצע גופו בין האולם ולמזבח ועוקם ראשו עד שיהיו פניו למערב:

והכהן עומד - ואחוריו למזרח:

(ט)

בא לו למזרח העזרה - שלא היו מכניסים השעירים בין האולם ולמזבח כשרוצה לתת עליהם גורלות אלא בעזרה היו עד שעת שחיטה:

וקלפי - כלי עץ חלול:

של אשכרוע - בוס"א בלע"ז. מין עץ וחשוב הוא:

בן גמלא - יהושע בן גמלא כשנתמנה להיות כהן גדול עשאן של זהב:

(י)

בן קטין - כהן גדול היה:

עשה שנים עשר דד לכיור - כדי שיהיו שנים עשר כהנים הזוכים בפייס של תמיד של שחר מקדשים בבת אחת. ואע"פ ששלשה עשר כהנים היו כדאמרן בפירקא בראשונה, לא עשה דד לשוחט שהשחיטה כשרה בזר:

מוכני - גלגל לשקעו בבור, שיהיו מימיו מחוברים בבור ולא יפסלו בלינה :

נברשת - מנורה :

שפרשת סוטה כתובה עליה - ולא יצטרך להביא תורה לכתוב ממנה פרשת סוטה:

נקנור - שם אדם:

נעשו נסים לדלתותיו - שהלך לאלכסנדריא של מצרים להביא דלתות, ובחזרתו עמד סער גדול בים לטבען נטלו אחד מהן והטילוה בים להקל מעליהם, בקשו להטיל האחרת אמר להם הטילוני עמה, מיד נח הים מזעפו. כיון שהגיעו לנמל של עכו היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה:

(יא)

לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים - שלא היו יודעים שאר אומנין לרדותם מן התנור שלא יהא נשבר, מפני שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה:

לא רצו ללמד על מעשה הקטורת - מכירין היו בעשב אחד ששמו מעלה עשן וכשהיו מערבים אותו עם סממני הקטורת היה עשן הקטורת מתמר ועולה כמין מקל ולא היה פונה אילך ואילך:

פרק' בשיר - הכרעת קול נעימה:

על מעשה הכתב - קושר ד' קולמוסים בד' אצבעותיו, וכותב שם בן ד' אותיות כאחת:

על הראשונים - בן גמלא ובן קטין, מונבז והלני אמו, וניקנור:

ועל האחרונים - בית גרמו ובית אבטינס, הגרוס בן לוי ובן קמצר. ואע"ג דבית גרמו ובית אבטינס נתנו טעם לדבריהם שלא רצו ללמד, שמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד לע"ז בכך. לא קבלו חכמים את דבריהם: