משנה יומא ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ג · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור, עד שיטבול.

חמש טבילות ו ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכולן בקודש על בית הפרוה, חוץ מזו בלבד.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵין אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה אֲפִלּוּ טָהוֹר עַד שֶׁיִּטְבֹּל. חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַיּוֹם, וְכֻלָּן בַּקֹּדֶשׁ עַל בֵּית הַפַּרְוָה, חוּץ מִזּוֹ בִּלְבָד.

נוסח הרמב"ם

אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כוהן גדול ומקדש בו ביום וכלם בקודש בבית הפרווה חוץ מזו בלבד.

פירוש הרמב"ם

אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול כו': כל טבילה מקדש ידיו ורגליו לפניה ולאחריה כאשר יתבאר ואמר חוץ מזו רוצה לומר הטבילה הראשונה והוא יגיד אותה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לעבודה - לאו דוקא ד:

עד שיטבול - שהדברים קל וחומר ומה כהן גדול המשנה מקודש לקודש, מעבודת חוץ לעבודת פנים ומעבודת פנים לעבודת חוץ, טעון טבילה בין עבודה לעבודה ה, זה הבא מביתו שהוא מחול לקודש לא כל שכן שטעון טבילה:

על בית הפרוה - על לשכת בית הפרוה:

חוץ מזו - הראשונה ז, שהיתה בחול ע"ג שער המים, ובצד לשכתו היתה:

פירוש תוספות יום טוב

לעזרה. לעזרת ישראל כן פי' הר"ב במשנה ח' פ"ק דכלים. ואני הארכתי להוכיח שכדבריו כן הוא בספר צורת הבית סי' ע"א:

[לעבודה. פי' הר"ב לאו דוקא ומסיימי התוס' אלא אפילו לשחיטה דלאו עבודה היא מוכח לקמן דבעי טבילה ואפילו בלא עבודה רק שנכנס לעזרה וכן מוכח בירושלמי דקאמר לא סוף דבר לעבודה אלא אפילו שלא לעבודה וכן מוכח לקמן עכ"ל]:

עד שיטבול. פי' הר"ב שהדברים ק"ו ומה כ"ג המשנה מקדש לקדש כו'. אע"פ שטבל כבר טבילה חשובה במקום קדוש. ואע"פ שהוא כ"ג דקדוש טפי ואע"פ שהוטלה עליו כל עבודת היום וזריז וזהיר טפי מתוך כך. ומחמת שכפרת היום מרובה אפ"ה צריך טבילה וכו' כל אלו חומרות צריך להכניס בק"ו דאלת"ה איכא למפרך. כ"כ התוס':

חמש טבילות ועשרה קדושין. דכתיב. (ויקרא ט"ז) בגדי קדש הם ורחץ בשרו במים ללמדך שכל חליפות קדש בו ביום טעון טבילה. ומניין שכל טבילה צריכה ב' קדושין. ת"ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש. אם אינו ענין לטבילה דנפקא מבגדי קדש תנהו ענין לקדוש. דכתיב (שם) ופשט את בגדי הבד. וסמיך ליה ורחץ וגו' ולבש את בגדיו שדינן ורחץ אופשט ואולבש כאילו כתיב [ורחץ] תרי זמני. גמרא [ורש"י]:

וכולן בקודש וכו'. עיין בפי' משנה ו':

על בית הפרוה. עיין משנה ח' פ"ג דמעשר שני. [ועיין במשנה ו']:

חוץ מזו בלבד. פי' הר"ב הראשונה. וכתבו התוס' סברא הוא כיון דאכתי לא נתחדש בבגדי קדש שיטבול בחול:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) אלא אפילו לשחיטה דלאו עבודה היא מוכח לקמן דבעי טבילה ואפילו בלא עבודה רק שנכנס לעזרה. תוספ':

(ה) (על הברטנורא) אע"פ שטבל כבר טבילה חשובה במקום קדוש. ואף על פי שהוא כה"ג דקדוש טפי ואע"פ שהוטלה עליו כל עבודת היום וזהיר וזריז טפי כו' אפ"ה צריך טבילה. כל אלו חומרות צריך להכניס בק"ו דאלת"ה איכא למפרך. תוספ':

(ו) (על המשנה) חמש טבילות כו'. דכתיב בגדי קדש הם ורחץ בשרו במים ללמדך שכל חליפות קדש בו ביום טעון טבילה. ומנין שכל טבילה צריכה ב' קידושים ת"ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש כו' ושדינן ורחץ אופשט ואולבש כאלו כתיב ורחץ תרי זימני. גמרא:

(ז) (על הברטנורא) סברא הוא כיון דאכתי לא נתקדש בבגדי קדש שיטבול בחול. תוספ':


פירושים נוספים