משנה יומא ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ג · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור, עד שיטבול.

חמש טבילות ו ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכולן בקודש על בית הפרוה, חוץ מזו בלבד.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵין אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה אֲפִלּוּ טָהוֹר, עַד שֶׁיִּטְבֹּל.

חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם,
וְכֻלָּן בַּקֹּדֶשׁ עַל בֵּית הַפַּרְוָה,
חוּץ מִזּוֹ בִּלְבַד:

נוסח הרמב"ם

אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כוהן גדול ומקדש בו ביום וכלם בקודש בבית הפרווה חוץ מזו בלבד.

פירוש הרמב"ם

אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול כו': כל טבילה מקדש ידיו ורגליו לפניה ולאחריה כאשר יתבאר ואמר חוץ מזו רוצה לומר הטבילה הראשונה והוא יגיד אותה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לעבודה - לאו דוקא ד:

עד שיטבול - שהדברים קל וחומר ומה כהן גדול המשנה מקודש לקודש, מעבודת חוץ לעבודת פנים ומעבודת פנים לעבודת חוץ, טעון טבילה בין עבודה לעבודה ה, זה הבא מביתו שהוא מחול לקודש לא כל שכן שטעון טבילה:

על בית הפרוה - על לשכת בית הפרוה:

חוץ מזו - הראשונה ז, שהיתה בחול ע"ג שער המים, ובצד לשכתו היתה:

פירוש תוספות יום טוב

לעזרה. לעזרת ישראל כן פי' הר"ב במשנה ח' פ"ק דכלים. ואני הארכתי להוכיח שכדבריו כן הוא בספר צורת הבית סי' ע"א:

[לעבודה. פי' הר"ב לאו דוקא ומסיימי התוס' אלא אפילו לשחיטה דלאו עבודה היא מוכח לקמן דבעי טבילה ואפילו בלא עבודה רק שנכנס לעזרה וכן מוכח בירושלמי דקאמר לא סוף דבר לעבודה אלא אפילו שלא לעבודה וכן מוכח לקמן עכ"ל]:

עד שיטבול. פי' הר"ב שהדברים ק"ו ומה כ"ג המשנה מקדש לקדש כו'. אע"פ שטבל כבר טבילה חשובה במקום קדוש. ואע"פ שהוא כ"ג דקדוש טפי ואע"פ שהוטלה עליו כל עבודת היום וזריז וזהיר טפי מתוך כך. ומחמת שכפרת היום מרובה אפ"ה צריך טבילה וכו' כל אלו חומרות צריך להכניס בק"ו דאלת"ה איכא למפרך. כ"כ התוס':

חמש טבילות ועשרה קדושין. דכתיב. (ויקרא ט"ז) בגדי קדש הם ורחץ בשרו במים ללמדך שכל חליפות קדש בו ביום טעון טבילה. ומניין שכל טבילה צריכה ב' קדושין. ת"ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש. אם אינו ענין לטבילה דנפקא מבגדי קדש תנהו ענין לקדוש. דכתיב (שם) ופשט את בגדי הבד. וסמיך ליה ורחץ וגו' ולבש את בגדיו שדינן ורחץ אופשט ואולבש כאילו כתיב [ורחץ] תרי זמני. גמרא [ורש"י]:

וכולן בקודש וכו'. עיין בפי' משנה ו':

על בית הפרוה. עיין משנה ח' פ"ג דמעשר שני. [ועיין במשנה ו']:

חוץ מזו בלבד. פי' הר"ב הראשונה. וכתבו התוס' סברא הוא כיון דאכתי לא נתחדש בבגדי קדש שיטבול בחול:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) אלא אפילו לשחיטה דלאו עבודה היא מוכח לקמן דבעי טבילה ואפילו בלא עבודה רק שנכנס לעזרה. תוספ':

(ה) (על הברטנורא) אע"פ שטבל כבר טבילה חשובה במקום קדוש. ואף על פי שהוא כה"ג דקדוש טפי ואע"פ שהוטלה עליו כל עבודת היום וזהיר וזריז טפי כו' אפ"ה צריך טבילה. כל אלו חומרות צריך להכניס בק"ו דאלת"ה איכא למפרך. תוספ':

(ו) (על המשנה) חמש טבילות כו'. דכתיב בגדי קדש הם ורחץ בשרו במים ללמדך שכל חליפות קדש בו ביום טעון טבילה. ומנין שכל טבילה צריכה ב' קידושים ת"ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש כו' ושדינן ורחץ אופשט ואולבש כאלו כתיב ורחץ תרי זימני. גמרא:

(ז) (על הברטנורא) סברא הוא כיון דאכתי לא נתקדש בבגדי קדש שיטבול בחול. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין אדם נכנס לעזרה לעבודה:    גרסי' וכן היא בירוש' ורש"י ז"ל והיינו עזרת ישראל: ובירוש' כיני מתני' לא היה אדם נכנס לעזרה ולעבודה אפי' טהור עד שהוא טובל לא סוף דבר לעבודה אלא אפי' שלא לעבודה וביד שם סי' ד' ובפ' שני דהלכות עבודת יום הכפורים כולה מתני' ע"ס סי' ו' וביד בפ' רביעי:

עד שיטבול:    שהדברים קל וחומר וכו' זו דברי בן זומא אבל ר' יהודה אומר סרך טבילה היא זו כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש ובגמ' מפ' במאי קמיפלגי דלבן זומא דאמ' ק"ו מחיל עבודה דקל וחומר דאורייתא הוא לר' יהודה לא מחיל עבודה דמדרבנן הוא ופריך עלה ולבן זומא מי מחיל והתניא וכו' ומסיק אלא למיקם בעשה קמיפלגי לבן זומא קאי בעשה לר' יהודה לא קאי בעשה ומפ' בגמ' דאפי' חציצה פוסלת בטבילה זו דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומשו' דהא טבילה מעלה יתירה היא וחומרא יתירה היא דאפי' טהור גמור הנכנס אפי' לביאה ריקנית גזור דיטבול דשמא יעבוד:

וכולן בקדש בגג בבית הפרוה חוץ מזו בלבד:    תימא לי והא גגין ועליות לא נתקדשו וי"ל דגג בית הפרוה היה שוה לקרקע עזרה דכה"ג משני בס"פ כיצד צולין אהא דפריך מהלשכות בנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קדש בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה אבל תימא לי אי גג בית הפרוה שוה לקרקע עזרה מסבה למה לי דתנן בסוף מדות לשכת המדיחין וכו' משם מסבה עולה לגג בית הפרוה וי"ל דגג בית הפרוה אע"ג דשוה לקרקע עזרה לא היה לו פתח לעזרה משום צניעות לפי שכ"ג טובל שם אלא היו נכנסין לו דרך לשכת המדיחין שהיתה תחת הקרקע ומשם מסבה עולה לגג בית הפרוה וצריך לומר דלשכת המדיחין תוכה קדש דאלת"ה ה"ל גג בית הפרוה כמו לשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול דאמרי' לעיל דתוכן חול אלא על כרחך לשכת המדיחין שגג בית הפרוה פתוח לה תוכה קדש תוס' ז"ל: ונרא' שהם ז"ל היו גורסין וכולן בקדש על גג בית הפרוה. ועיין במ"ש בסוטה ס"פ אלו נאמרין בשם הראב"ד ז"ל. ובת"כ היא שנויה סוף פ' ששי דפ' אחרי מות וכתב שם ספר קרבן אהרן בשם תוס' ז"ל דהא דלא טביל במקום קדוש טבילה ראשונה ג"כ כך הסברא נותנת לפי דאכתי לא נתקדש בבגדי קדש והובא ג"כ בתוספת יום טוב. ובגמרת הרב בצלאל אשכנזי ז"ל שהוא מוגה מכמה ספרי כתיבת יד מדוייקים שהיו בידו מחק מן המשנה. וגם מן הפסקא מחק מלות ועשרה קדושין וגם מלת ומקדש ולפי זה לא הוזכרו הקדושין במשנה אלא בברייתא. אכן ה"ר יהוסף ז"ל כתבו בשם ס"א. ובגמ' אמ' רב חסדא גמירי חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כ"ג ומקדש בו ביום ובברייתא בגמ' ילפי' לה מקראי והקשו תוס' ז"ל תימא לי אי הלכתא קרא למה לי ותרצו אי לאו קרא ה"א חמש טבילות יטבול אפי' בזה אחר זה כולם ביחד להכי איצטריך קרא דכשהיא משנה מעבודה לעבודה עבוד להו ואי לאו הלכתא ה"א אינו משנה לעבודה אלא שלש פעמים דהוו להו שלש טבילות ותו לא ע"כ:


פירושים נוספים