משנה יומא ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ג · משנה ד | >>
פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם.
פשט, ירד וטבל, עלה, ונסתפג.
הביאו לו בגדי זהב, ולבש, וקידש ידיו ורגליו.
הביאו לו את התמיד.
קרצוט, ומירק י אחר שחיטה על ידו.
קיבל את הדם וזרקו.
נכנס להקטיר קטורת של שחר, ולהיטיב את הנרות, ולהקריב את הראש ואת האיברים ואת החביתין ואת היין.
פֵּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם.
- פָּשַׁט, יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג.
- הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב, וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.
- הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד.
- קְרָצוֹ, וּמֵרֵק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ.
- קִבֵּל אֶת הַדָּם וּזְרָקוֹ.
- נִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל שַׁחַר, וּלְהֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת,
- וּלְהַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָאֵבָרִים וְאֶת הַחֲבִתִּין וְאֶת הַיַּיִן.
פרסו סדין של בוץ - בינו לבין העם.
- קידש ידיו ורגליו,
- ופשט - וירד, וטבל,
- ועלה - ונסתפג.
- הביאו לו בגדי זהב - ולבש,
- וקידש ידיו ורגליו.
- קידש ידיו ורגליו,
- הביאו לו את התמיד - קרצו,
- ומירק - אחר שחיטה על ידו,
- וקיבל את הדם - וזרקו.
- נכנס -
- להקטיר את הקטורת,
- ולהטיב את הנרות.
- ומקריב -
- את הראש, ואת האיברים,
- ואת החביתים, ואת היין.
סדין של בוץ - עניינו רדיד של פשתן.
קרצו - כמו שחטו, והוא מגזרת "קרץ מצפון בא"(ירמיה מו, כ). והוא שישחוט רוב שנים, כי עבודת היום לא תהיה אלא בכהן גדול.
ופירוש מירק אחר שחיטתה על ידו - השלים אחר שחיטה אחריו. ו"מירוק" נקרא השלמת הפעולה, איזו פעולה שתהיה.
ונסתפג - כמו נתקנח:
סדין של בוץ - כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ, לפי שהוא רגיל לשמש כל השנה כולה בבגדי זהב:
ונסתפג - ונתקנח:
וקדש ידיו ורגליו - מן הכיור. שצריך לכל חליפות בגדי היום קדוש לפשיטה וקדוש ללבישה. וטבילה ראשונה זו שהפשיטה של בגדי חול היא, לא הוצרך קדוש ידים ורגלים על הפשיטה ח:
קרצו - שחטו ברוב שני סימנין, הכשר שחיטה בלבד:
ומירק אחר - וגמר כהן אחר בשחיטה. לפי שאין קבלת הדם כשרה אלא בכהן גדול וצריך למהר ולקבל:
על ידו - בשבילו. אי נמי על ידו, אחריו וסמוך לו כמו ועל ידו החזיק. בספר עזרא ג':
פשט ירד וטבל כו'. כתב הר"ב וטבילה ראשונה זו כו' לא הוצרך קדוש כו'. ואקשינן בגמרא דתשעה הוו ולעיל תנן עשרה קדושין. ומשנינן קדושא בתרא כי פשיט בגדי קדש ולבש בגדי חול עביד ליה התם. [ועיין במשנה ו']:
[ונסתפג. פי' הר"ב ונתקנח עיין מ"ש במשנה ה' פ' כ"ב דשבת בס"ד:
וקדש ידיו ורגליו. פי' הר"ב מן הכיור וכן פי' רש"י. ולא דייקא דהא תנן בפרק דלקמן משנה ה' והיום בקיתון של זהב. וכן כתב הרא"ש בכאן]:
קרצו. כדכתיב (ירמיה מו כ) קרץ מצפון בא בא. ומתרגמינן [עממין] קטולין מציפונא ייתון עלה. גמרא:
ומרק. נקרא השלמת הפעולה איזה פעולה שתהיה. הרמב"ם. והושאל ממורק ושטף (ויקרא ו כא) ומרקו הרמחים (ירמיה מו ד) שענינם צחצוח וגמר כלי על שלימת צחצוחו:
על ידו. כתב הר"ב בשבילו. וכתב רש"י כמו קוצץ אדם ע"י עצמו (דתנן במשנה ו' פ"ז דב"מ):
ולהטיב את הנרות. עיין במשנה ב' דפרק קמא:
ואת האברים ואת החביתים. תימה דלא תנן והסלת והרמב"ם העתיק גם כן המשנה כלשונה בפ"ב מהלכות עבודת יום הכפורים:
(ח) (על הברטנורא) ואקשינן בגמרא דתשעה היו ולעיל תנן עשרה ומשני קדושא בתרא כי פשיט בגדי קדש ולבש בגדי חול עביד ליה התם:
(ט) (על המשנה) קרצו. קרץ מצפון בא בא (ירמיהו מו) מתרגם עממין קטלין מצפון ייתון עלה. גמרא:
(י) (על המשנה) ומרק. מלשון ומרק ושטף (ויקרא ו) ומרקו הרמחים (ירמיהו מו) שענינם צחצוח וגמר כלי על שלימות צחצוחו:
פָרְסוּ סדין של בוץ בינו לבין העם ופשט: גרסי' וצריך למחוק קדש ידיו ורגליו דברישא. וכך נקט הר"מ הנז' ז"ל הפ"א בקמץ. ובגמ' מתני' דלא כר"מ דתניא פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם פשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ר"מ אומ' פשט קדש ידיו ורגליו עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ואטבילה ראשונה נמי פליג דבעיא תרי קדושי וטעמא דר"מ דס"ל דשני קדושין שהצריך הכתוב בין בגד לבגד משום בגדי קדש שהוא בא ללבוש הוא ורבנן ס"ל חד אפשיטה וחד אלבישה הלכך הכא דפשיטה דבגדי חיל היא לא בעי קדוש וקדוש עשירי משכחת לה לרבנן כשגמר עבודת כל היום ופושט בגדי קדש ולובש בגדי חול עביד לה התם כשבא לפשוט בגדי קדש דלדידהו ס"ל חד אפשיטה וחד אלבישה ולר"מ לא מקדש מידי שהרי אינו בא ללבוש בגדי קדש ורב חסדא אית ליה אליבא דרבי סברא שלישית דשני הקדושין שניהם צריכין להיות קודם לבישה אלא שהאחד אחר פשיטה קודם טבילה והאחד אחר טבילה מיד קודם לבישה ופליג ארבנן ואר"מ דאילו רבנן אמרי כשהוא לבוש מקדש ואיהו אמר כשהוא פושט מקדש ואילו ר"מ אמר כשהוא לובש מקדש הך קדוש בתרא כדקתני בברייתא דלעיל ולבש וקדש ידיו ורגליו ואיהו רבי אמר כשהוא פושט מקדש ואמ' רב אחא בר יעקב הכל מודים ואפי' רבי דקדוש שני שלאחרי טבילה שהוא הסמוך לפני עבודה שלובש הבגדים שהוא מחליף ואח"כ מקדש ואינו מקדש כשהוא ערום דכתי' גבי קדוש בגשתם אל המזבח ירחצו מי שאינו מחוסר אחר קדוש אלא גישה יצא זה שמחוסר אחר קדוש לבישה וגישה ואמרי' בגמ' דלא רב חסדא אית ליה דרב אחא ולא רב אחא אית ליה דרב חסדא דא"כ דאית להו כהדדי הוה להו חמיסר קדושין לרבי שלש בכל טבילה ב' כשהוא ערום ואחד כשהוא לבוש:
הביאו לו את התמיד: פ"ק דמכילתין דף ט"ו ובפ' השוחט (חולין דף כ"ט:)
מֵרֵק: בנקודת ציר"י המ"ם והרי"ש נקדם הר"מ הנז' ז"ל:
על ידו: כמו בשבילו והכי תנן נמי בפ' הפועלין קוצץ אדם ע"י עצמו ע"י בנו ובתו וכו'. ועיין במ"ש שם פ"ק דמכלתין ראש הפרק ובמה שכתבתי בארך בשם הראב"ד ז"ל ר"פ לא היו כופתין:
את הראש ואת האברים: נלע"ד דלמעלת חשיבות הראש הזכירו לבדו אע"ג דבכלל אברים הוי:
ואת החביתין ואת היין: כצ"ל. וסלת דלא תנייה הכא אפשר שרצה לרמוז לנו שודאי היא בכלל הסלת דחביתין כיון שהיא בכל יום תמיד כמותה ותו דלשניהם שם מנחה דמטעם זה תנא בפירקי' דלעיל חביתין גבי סלת והדר תני יין אע"ג דיין וסלת תרוייהו צרכי התמיד נינהו משום דלשניהם שם מנחה להם ועוד אפשר לומר שמפני שהוא קרבן שלו ושמח בו שזכה להקריבו ביום הכפורים לרמוז לנו זה סתם התנא ולא פירש הסלת שהיא סלת כמו החביתין:
יכין
בינו לבין העם: להזכירו ולהעם, שהיום יעבוד ג"כ בבוץ, ולא בבגדי זהב לבד, להכי פרסו סדין בוץ על פתח המקוה:
עלה ונסתפג: נתקנח שלא ילכלך הבגדים:
וקדש ידיו ורגליו: מקיתון זהב ולא מהכיור כדי לכבדו. ולא קידש אפשיטת בגדי חול. אבל מקדש בסוף עבודת היום כשלבש בגדי חול:
קרצו: ר"ל הרגו. ונקרא כך. מדלא שחט רק רוב ב' הסימנים, דשחיטת התמיד רק מדרבנן אינה כשירה רק בו [תוס']. ועשו כן כדי שימהר הכוה"ג לקבל הדם דכל עבודת היום אינן כשרות רק בו:
ומרק אחר שחיטה על ידו: ר"ל גמר אחר השחיטה בשבילו. וי"א דעל ידו ר"ל סמוך לו:
נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהטיב את הנרות: מנקה ב" [לאמפען] הנותרים, דה' נרות כבר הטיבו הכהנים קודם הקטרה. [ולרמב"ם הטבה היא הדלקה, שמדליק הנרות גם ביום [עי' כ"מ פ"ג מתמידין הי"ב] אמנם ביני ביני כבר הפשיטו ונתחו התמיד והעלו האברים לכבש [כפ"ב מ"ג]:
ואת היין: להכי פרט כאן הראש, ולא תני גבי' הרגל, רק כאלו עם האברים. דקמ"ל דא"צ להקריבו עם הראש, כסדר שהעלהו לכבש. ולא זכר כאן סולת. דנכלל באיברים מדשייך לתמיד. ולאאמ"ו הגזצוק"ל, סולת נכלל בחביתין, ולא פרט כאן כל א" לבד, מדבל"ז הכל בכוה"ג, משא"כ לעיל [פ"ב מ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
רבינו אשר |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות ישנים
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי