משנה יומא ג ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ג · משנה ח | >>

בא לו אצל פרוטז, ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח, ראשו לדרום ופניו למערב, והכהן עומד במזרח ופניו למערב, וסומך שתי ידיו עליו ומתודהיז.

וכך היה אומר, אנא יח השםיט, עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי.

אנא השם, כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים, שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך, (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יי תטהרו.

והן עונין אחריו, ברוך כ שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

משנה מנוקדת

בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ,

וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ,
רֹאשׁוֹ לְדָרוֹם וּפָנָיו לְמַעֲרָב,
וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בְּמִזְרָח וּפָנָיו לְמַעֲרָב,
וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה.
וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר:
אָנָּא הַשֵּׁם,
עָוִיתִי, פָּשַעְתִּי, חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי.
אָנָּא הַשֵּׁם,
כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי,
כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (ויקרא טז, ל): "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עַלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ".
וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד":

נוסח הרמב"ם

בא לו - אצל פרו.

ופרו היה עומד - בין האולם ולמזבח,
ראשו לדרום, ופניו למערב.
והכוהן עומד - במזרח,
ופניו - למערב.
וסמך שתי ידיו עליו - והתוודה.
וכך היה אומר:
"אנא ה' -
עוויתי, פשעתי, חטאתי לפניך - אני וביתי,
אנא ה' -
כפר נא - לעוונות, ולפשעים, ולחטאים,
שעוויתי, ושפשעתי, ושחטאתי לפניך - אני וביתי,
ככתוב בתורת משה עבדך לאמור:
"כי ביום הזה יכפר עליכם,
לטהר אתכם מכל חטאותיכם,
לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל)".


[ט] *הערה 1: והכהנים, והעם - העומדים בעזרה,

כשהיו שומעין - את שם המפורש,
יוצא מפי כוהן גדול - בקדושה, ובטהרה,
היו כורעין, ומשתחווים - ונופלים על פניהם,
ואומרין: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

פירוש הרמב"ם

כל מה שמשתמשין חכמים בכל המשנה מצורת המקדש או חלק מחלקיו, ודמיון רוחותיו והעזרה והלשכות והמזבח וזולתו, לא תבקש ממני לציירו לך בכל מקום, לפי שאני עתיד לבארו לך ולהרבות צורותיו עד שתדמה אותו דמיון יפה, ויצטייר הכל בדעתך כאילו ראית אותו בעין במסכת מידות בעזרת השם:

משנה ט [נוסח הרמבם]

והכהנים והעם - אמר הכתוב "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו"(דברים לב, ג), ובא בקבלה כי משה רבינו עליו השלום אמר לישראל, בזמן שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא, אתם הבו גודל לאלהינו. וכן ראוי ומצוה לעשות כן תמיד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בין האולם ולמזבח - כל צפון העזרה היה כשר מן הדין להעמדת הפר, דכולה לפני ה' היא, ולא היו מעמידים הפר בין האולם ולמזבח קרוב להיכל אלא משום חולשא דכהן גדול שלא יכבד עליו טורח משא מזרק הדם למרחוק:

ראשו לדרום ופניו למערב - בדין היה שיהיה ראשו להיכל שהוא במערב ואחוריו למזבח אלא שמא יטיל גללים וגנאי הוא להראות בית הרעי שלו לצד מזבח לפיכך היה ראשו לדרום וזנבו לצפון דהכי שפיר טפי. ואמצע גופו בין האולם ולמזבח ועוקם ראשו עד שיהיו פניו למערב:

והכהן עומד - ואחוריו למזרח:

פירוש תוספות יום טוב

פרו. כמו שנאמר בפרשת אחרי מות, בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ומשלו היה כדכתיב אשר לו:

בין האולם ולמזבח. פירש הר"ב כל צפון העזרה היה כשר כו'. עיין במשנה דלקמן:

ומתודה. דכתיב (ויקרא טז) וכפר בעדו וגו' ואי אפשר לומר כפרת דמים שעדיין לא נשחט הפר אלא כפרת דברים דומיא דשעיר המשתלח. דכתיב גבי' (שם) לכפר עליו. גמ':

אנא. כתיב הכא כפרה וכתיב בחורב (שמות לב ל) אולי אכפרה. ונאמר שם אנא חטא העם הזה. אף כאן באנא. גמ':

השם. דילפינן מכפרה דעגלה ערופה. דכתיב ביה (דברים כא ח) כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' אף כאן בה'. גמ'. ולפי שהוא אמר השם ככתבו לפיכך לא הזכירו התנא אלא תני השם. וכן אנו עושין בפיוט. ומדתנן לפני ה' תטהרו בלשון הכתוב אע"ג דכהן גדול ככתבו אמרו. ש"מ דבלשון הכתוב לא בעי לשנויי אלא שנאו בכנויו. והכי שפיר למעבד בפיוט גם כן. ותסייע לסברת הרי"ץ ן' גיאות בטור סימן תרכ"א. [וגירסתינו הכא השם. וכן בפרק דלקמן משנה ב' ולא כן בפ"ו משנה ב' שהגירסא בשם ושם אפרש בס"ד]:

עויתי פשעתי חטאתי. עיין במשנה ב' דפרק דלקמן. ותימה על הר"ב והרמב"ם דנטרי להו עד התם ולא פירשו הכא. ובגמרא אמתני' דהכא מתנייה:

והן עונין אחריו בשכמל"ו. ובגמרא תניא רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. א"ל משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל. רמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טז) (על המשנה) פרו. שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת. ומשלו היה כדכתיב אשר לו:

(יז) (על המשנה) ומתודה. דכתיב וכפר בעדו ואי אפשר לומר כפרת דמים שעדיין לא נשחט הפר אלא כפרת דברים דומיא דשעיר המשתלח דכתיב גביה לכפר עליו גמרא:

(יח) (על המשנה) אנא. כתיב הכא כפרה וכתיב בחורב אולי אכפרה. ונאמר שם אנא חטא העם הזה. אף כאן באנא. גמרא:

(יט) (על המשנה) השם. דילפינן מכפרה דעגלה ערופה דכתיב ביה כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' אף כאן בה'. ולפי שהוא אמר השם ככתבו לפיכך לא הזכירו התנא אלא תני השם. תוי"ט:

(כ) (על המשנה) ברוך כו'. תניא רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. א"ל משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בא לו אצל פרו:    פרק קבלה דף כ':

ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח:    משום [חולשא] דכ"ג כדפי' ר"ע ז"ל ובהכי מיתוקמא מתני' בין כותיה דר' אלעזר בר"ש דאמר דוקא עד בין האולם ולמזבח והוא בכלל הוא קרוי צפון ולא מקום דריסת רגלי ישראל ומקום דריסת רגלי הכהנים ובין כותיה דרבי דמוסיף אף אלו:

עומד במזרח:    אחוריו למזרח:

ומתודה וכו':    דת"ר וכפר בעדו ובעד ביתו בכפרת דברים הכתוב מדבר דהיינו ודוי או אינו אלא כפרת דמים הרי אני דן נאמר כאן כפרה ונאמר בשעיר המשתלח כפרה לפני ה' לכפר עליו מה להלן כפרת דברים אף כפרה האמורה בפר כפרת דברים וכי תימא נילף משעיר הנעשה בפנים שכפרתו בדמים הרי הוא אומר והקריב את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ועדיין לא נשחט הפר דבתר הכי כתיב ושחט את פר החטאת אשר לו ומנין שבאנא וכו' עויתי פשעתי חטאתי מתני' ר"מ היא ושמו שפי' ר"ע ז"ל בפירקין דלקמן. ועיין בספר קרבן אהרן פרשה ב' דפ' אחרי מות:

אני וביתי:    ואינו אומר כאן בודוי ראשון ובני אהרן ועיין במה שכתבתי בשם תוס' ז"ל בספ"ק דשבועות:

אנא בשם:    גרסינן בבית וכן בתוספתא ובירוש' א"ר חגי בראשונה הוא אומר אנא השם ובשנייה הוא אומר אנא בשם. אבל ר"ח ז"ל גריס במתני' בשניהם אנא השם ודחה הירוש' ועיין בטור א"ח בסימן תרכ"א. וכתוב שם בספר הלבוש ומה שאומרי' אותו בלשון אנא השם ולא בכנוי באל"ף דלי"ת מפני שהכהן לא היה קורא אותו במקדש כמו שאנו קורים באל"ף דלי"ת אלא היה קורא אותו במקדש בד' אותיותיו בכתיבתו מה שאין אנו רשאין לקוראו וכן כי הוא הנקרא שם המפורש שהוא המקור לכל השמות ע"כ בקיצור:

והן עונין אחריו:    כתב הר"מ דילונזאנו ז"ל וז"ל ה"ר לויירו ז"ל גריס כאן והכהני' והעם וכו' ואף הוא היה מתכוין וכו' ככתוב בסדורי' וכן גריס הרמב"ם ז"ל ע"כ וגם ה"ר יהוסף ז"ל כתב שכן ראוי לגרוס דהא יותר הגון הוא שיאמרו גבי הזכרת השם הראשון היאך היו עושים ושכן הוא ברוב הספרים. ובגמ' תניא רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו אמ' להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל חנניא בן אחי ר' יהושע אומר זכר צדיק לברכה אמר להם נביא לישראל בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה וביד פ' שני דהל' עבודת יוה"כ ובפ"ד:

תפארת ישראל

יכין

בא לו אצל פרו:    שצריך להביא הפר משלו:

ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח:    בצפון העזרה. דאע"ג דכל צפון העזרה כשר לשחיטה, אפ"ה משום חולשא דכוה"ג, מקרבין השחיטה להיכל, שלא יכביד עליו הולכת הדם:

ראשו לדרום ופניו למערב:    בדין הי' שיהי' אחוריו למזבח, כדי שיהי' ראשו להיכל רק חששו לגנאי המזבח, כשיגלה בית הרעי כשיטיל גללים לכן העמידוהו אחוריו לצפון כאילו בא מצפון ומעקם פניו להיכל:

והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסומך שתי ידיו עליו:    מניחן בין ב' קרניו:

אנא השם:    לפי שאמר כאן השם ככתבו, להכי לא הזכירו התנא [כ"כ רתוי"ט, ותמהני מלקמן פ"ד מ"א, לה' חטאת שנמי הזכירו ככתבו, דהרי הוא בכלל היו"ד פעמים שמזכירו ככתבו ביו"כ [כיומא דל"ט ב'], ואפ"ה קאמר התנא לה'. ואפשר דהתם א"צ תנא להזכיר כך, מדכבר כתוב בתורה גורל א' להויה. וצ"ע]:

חטאתי לפניך אני וביתי:    עי' פ"ד סי' י"ז:

והן עונין אחריו:    בהשתחויה, דכששמעו השם ככתבו השתחוו וענו ברוך וכו':

בועז

פירושים נוספים