תפארת ישראל על יומא ד

משנה יומא, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

טרף בקלפי: ר"ל הכוה"ג חוטף מהר הגורלות מתוך הקלפי, שלא יתכוון להעלות של שם מימינו שזה סי' יפה לו, וי"א טרף בקלפי ר"ל נענע הקלפי, כמו ביצים טרופית:

והעלה שני גורלות: א' בימין וא' בשמאל:

ואחד כתוב עליו לעזאזל: כך נקרא כל הר זקוף וקשה כאבן [יומא ס"ז ב']:

הסגן בימינו: ר"ל שעומד לימינו של כוה"ג. ואע"ג שכבר אשמעינן כן [פ"ג מ"ט], נקט לה תו הכא להודיענו הטעם למה כשהשם עלה בימינו הסגן א"ל הגבה וכו' היינו משום שהסגן עמד באותו צד, ולא משום שבח הכוה"ג מדעלה השם בימינו יחשיבוהו שיאמר לו הסגן שחשוב טפי מהראש בית אב:

אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי: אדוני:

נתנו על שני השעירים: הגורל שהעלה בימין הניח על השעיר שעומד מימינו, ואותו שבשמאל הניח על השעיר שבשמאלו:

ואומר לה' חטאת: ואע"ג דבנדרים [ד"י ע"ב] אמרי' דלא לימא, לה' עולה לה' שלמים, דלמא ממליך אחר שאמר לה', ויהיה מזכיר השם לבטלה [תוס' ישנים הכא]. נ"ל דהתם בנדבה דשייך בהו ממליך משא"כ הכא בחובה. ותו דכבר הניח הגורלות, להכי תו לא חיישי' שמא ממליך:

ר' ישמעאל אומר: כוה"ג היה:

והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: כך אומרי' בהשתחוי', מדהזכיר השם ככתבו [עי' פ"ו סי' יט]:

משנה ב

קשר לשון של זהורית: צמר סרוק [קארמאזין]:

בראש שעיר המשתלח: בין קרניו:

והעמידו כנגד בית שלוחו: פני השעיר נגד שער המזרח שדרך שם יוציאוהו:

ולנשחט: הי' קושר זהורית:

כנגד בית שחיטתו: ר"ל בצוארו, שלא יתחלפו זה בזה, ולקחו זהורית מדכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, והי' סימן טוב לישראל שילבין הזהורית שבשעיר המשתלח כשהשליכו מהצוק. והזהורית שבשעיר הנשחט, כששחטוהו תלו הזהורית על פתח ההיכל, וכשהגיע השעיר הנשלח, להמדבר, הי' זה הזהורית שעל הפתח מלבין [ספ"ו]:

בא לו אצל פרו שנייה: ר"ל פעם ב':

וסומך שתי ידיו עליו: ז' בין קרניו:

חטאתי: זו דברי ר"מ, שנאמר והתודה עליו עונות בני ישראל, לכל פשעיהם לכל חטאותם. אבל חכ"א, חטאתי, עויתי פשעתי, דחטא שוגג, ועון מזיד פשע מרד, והרי צריך להתוודות על הקל קל תחלה. ואף דהקרא זכרם להיפך. הכי קאמר קרא ע"י שיתוודה, עונות ופשעים, יתהוו ויתהפכו כולן לחטאים, ר"ל לשגגות:

כי ביום וכו' והן עונין אחריו ברוך שם וכו': בהשתחויה, מדהזכיר השם ככתבו:

משנה ג

שחטו: אבל לא קרצו, כלעיל [פ"ג סי' כ"ג]. דעבודת היום מדאו' אין כשר רק בו, ואף דצריך לקבל הדם מהר, לגבי עבודת היום זריז הוא [כיומא ד"ע ע"ב], ובל"ז יזהר לקבל מהר:

ונתנו למי שהוא ממרס בו: ר"ל להגיס ולמעך בדם שלא יקרש עד אחר שיקטיר הקטורת ויכניס הדם [תרגום או מעוך, דמריס]:

על הרובד הרביעי שבהיכל: בש"ס קאמר שמהיכל, ור"ל שעומד הממרס, על השורה הד' שבאבני הרצפה מפתח ההיכל ולחוץ:

כדי שלא יקרוש: נ"ל דהאי שלא יקרש אתרוויי' קאי, דלהכי היה ממרס ולהכי ג"כ דוקא ארובד הד' דהיינו סמוך להיכל בתוך ד' אמות, כדי שלא יקרוש, כשיוליכנו הכה"ג להדם להיכל אפשר שיקרוש בדרך, דכל כמה שאפשר למנוע הקירוש שפיר טפי:

נטל: הכוה"ג:

וחותה: ר"ל לקח גחלים בוערות במחתה:

מן המעוכלות הפנימיות: ר"ל מהגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב, שלא יהיו כאודים שמעלים עשן. [אב"י וקשה מפני מה לא הזכירה המשנה דין המוזכר בקרא [ויקרא טז יב] ולקח וכו' גחלי אש מעל המזבח לפני ה' מצד שלפני הפתח והיא צד מערבי, וכת"כ, ורמב"ם הלכות יה"כ פ"ד ה"א הזכיר רק שנטל האש מעל המזבח מסמוך למערב ולא הזכיר שנטל מהמעוכלות הפנימיות, ותמה הרכ"מ. ורתוי"ט כתב שהרמב"ם לא גרסו כלל במשנה. ול"מ נ"ל דבאמת לרמב"ם פנימיות דאמרה המשנה היינו הסמוך למערב שהוא צד פנים דק"ק ודו"ק]:

וירד: מהמזבח:

והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה: ר"ל הניח המחתה על הרצפה אצל הממרס בדם מדצריך לחפון אבל המחתה העמיד לצד חוץ מההיכל, דהיינו לצד העזרה, מדאינו רק מכשיר לקטורת משא"כ הדם דאיהו גופי' מכפר, העמידו לצד פנים סמוך להיכל [כך נ"ל]:

משנה ד

בכל יום: כשחותה גחלים לקטורת בכל יום:

היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב: ולא חתה בשל זהב שלא להפסיד ממון של ישראל:

והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס: שלא להטריח הכוה"ג:

בכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה בתוך של שלשת קבין: דג' קבין הי' השיעור להקטרת הקטרת. ולא לקח מיד בשל ג' קבין. מדמתפזרים גחלים בירידתו מהכבש, שהמחתה צריכה להיות גדושה, מפני הכבוד:

בכל יום היתה כבדה: שהיה דופנה עב:

והיום קלה: דופנה דק:

בכל יום היתה ידה: [האנדגריף]:

קצרה והיום ארוכה: כדי שתהיה זרוע הכוה"ג מסייעתו כשיחפון בפנים [עי' פ"ה מ"א]:

בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום: שחשוב ביותר מזהב ירוק:

בכל יום מקריב פרס: קטורת משקל חצי מנה:

והיום מוסיף מלא חפניו: דמלבד שיעור הנ"ל שמקטיר במזבח הזהב, מקטיר ג"כ מלוא חפניו בק"ק:

והיום דקה מן הדקה: זו שמכניס לק"ק:

משנה ה

ויורדין במערבו: דכבש היה בדרום במזבח, והעולה בה פונה לימינו, שהוא למזרח הכבש, דכל פינות שאדם פונה, ראוי שיהיה לימין, ומה"ט כשיורדים, יורדים במערב הכבש, שהוא לימין היורד:

והיום כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע: משום כבודו, שהולך במקום הנאות להלוך:

והיום מן הקתון: [קריגכען]:

של זהב: משום כבודו לא יקדשי מהכלי שהשאר הכהנים מקדשין ממנו:

משנה ו

בכל יום היו שם ארבע מערכות: בד' מקומות על מזבח החיצון, היו עצים ואש סדורות. א' מערכה גדולה להקרבת איברי התמיד, הב' לגחלים לקטורת והג' לקיום האש, הד' לאברי תמיד של בין הערביים שמאתמול שלאנתעכלו עדיין:

והיום חמש: דמוסיף א' לגחלים לקטורת שבק"ק:

רבי יוסי אומר בכל יום שלש: דס"ל דאברים שנתותרו מתמיד של בין הערביים, נשרפין במערכה גדולה:

רבי יהודה אומר בכל יום שתים: דס"ל דא"צ אחד מיוחד לקיום האש:

בועז

הלכתא גבירתא