תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אבא בר איבו (רב)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



ר' אבא בר איבו (רב)[עריכה]

הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת שבהיכל אמור רז"ל (זהר נשא קלד.), והאמת כן הוא, כי כמעט אין אחד בכל התנאים והאמוראים שזכו להכתב ולעמוד על תולדות ימי חייו כתולדות רב, ספרים רבים נכתבו לכבודו, חכמי הדור עמלו בכל כחם לפאר ולשכלל את ימי חיי הדגול לרבבה הלזה, וכלם יש להם על מה שיסמכו, יען כי הוא המאחז שתי תקופות שונות זו מזו, תקופת התנאים ותקופת האמוראים, וההשגחה העליונה האצילה עליו מטובה ביד רחבה, בתבונה בחכמה בדעת בעושר ביופי ובגבורה ובאריכת ימים.

והנה בימי רבינו הקדוש נראה דבר פלא, שמבחירי האומה עלו לא"י כר' חייא ובניו, ר' חנינא, לוי, רב, רבה בר חנא ור' יונתן, וזה יען כי לולא הם אז מי יודע אם היה יכול רבי להוציא לאור את בנינו הנפלא נשמת אומה הישראלית בשם ששה סדרי משנה, ואך בעזרת חכמי הבבלים הדליקו נרותיה נר התורה בא"י, נר תמיד לא תכבה, וההשגחה העליונה לא העלימה עיניה גם מבני ישראל אשר ישבו זה כמה מאות בשנים במדינת בבל, שבכמה מקומות היו מפוזרין בין אומות העולם בקיבוצים קטנים, ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם עד שבאיזה מקומות התחילו לזלזל בדיני התורה, לכן הקדים ה' את הרפואה קודם להמכה והולידה ארץ בבל את האיש הפלאי הזה אשר אחרי שינק משרי התורה והחכמה בא"י מפי רבינו הקדוש שב לבבל והחזיר את העטרה ליושנה, והוא הבעיר אש דת בכל מדינת בבל והעמיד תלמידים לאלפים ולרבבות, ומפיו אנו חיים כהיום הזה.

משפחת רב ובית אביו[עריכה]

אבי אביו דאבי רב היה בשמו סלא מכפרי (עיר כפרי קרובה לסורא כב"מ ו: עג.), וסלא הוליד בן בשם אחא, ואחא הוליד בן בשם אבא, ואבא זה זכה להעמיד חמשה ארזים בישראל כמפורש סנהדרין ה., איבו (אבי רב), וחנא (אבי רבה) ושילא ומרתא ור' חייא כולהו בני אבא בר אחא בר סלא מכפר הוי, (בגמרא איתא כרמלי אך בדק"ס איתא בר סלא), ואבא אבי אביו דרב ילדה לו אשתו הראשונה ד' בנים, ואח"כ נשא אשה אשר הביאה עמה בת בשם "אימא" מבעלה הראשון, והיא ילדה לאבא את ר' חייא, ולכן חשבו לר' חייא באחרונה אע"פ שהיה גדול בתורה מכולם, ואיבו אחי ר' חייא מאביו נשא את "אימא" אחות אחיו ר' חייא, וילדה לו את רב, קראו בשם אבא ע"ש אביו, ובזה היה ר' חייא דוד רב מצד האב ומצד האם, וזה שאמרו בפסחים ד., מו"ק כ., סנהדרין ה., רב בר אחוה דר"ח ובר אחתיה ופירש"י בפסחים ד. "שאימא" שהיתה אמו של רב, אחותו של ר"ח היתה מן האם, ובערוך ערך אבא מביא בשם אחד מן חסידי מגנצא שאם רב "מרתא" שמה, ומביא ראיה מסנהדרין ה., אך משם אין שום ראיה כמו שבארנו בערך מרתא, שורש משפחת רב לדעת הבבלי כתובות סב: המה מזרע שמעא אחי דוד, ולדעת הירושלמי תענית פ"ד סה"ב וב"ר פצ"ח ס"ח, ע"פ מגילת יוחסין שמצאו בירושלים שהיה מזרע שפטיה בן אביטל אשת דוד, ובשבת נו. אמר רב בעצמו "רבי" דאתי מדוד וכו' משמע כדעת הבבלי.

אביו איבו היה ג"כ ת"ח כנזיר נט. שר' חייא קרא את רב "בר פחחי" ופירש"י בנו של ת"ח, ובסוכה מד: אמר איבו היה קאמינא קמיה דר"א ב"ר צדוק, ואמר שם משמו, ופירש"י איבו אבוה דרב, אך יותר נראה גרסת דק"ס, אמר איבו הוה קאמינא קמיה דר"א בר' יצחק, וקאי על ניד רב ע"ש, וה' ברך את איבו בבן יקיר אשר נתברך בכל מילי דמיטב, כי היה גדל הקומה כמפורש נדה כד: שהיה ארוך בדורו (ובסה"ד מביא בשם גלילה א"י שקברו של רב ארוך שמונה אמות), ובן היה יפה תואר מאוד עד שאמרו עליו ב"מ פד. וב"ב נח. שופריה דרב מעין שופריה דר' אבהי (לפי גרסת דק"ס) וכן היה גבור כחולין פד. שא"ר יוחנן אבא (רב) ממשפחת בריאים הוה.

מי היו רבותיו בבבל בימי נעוריו לא מצינו בשום מקום וגם לא מצינו שום שיח ושיג בינו לבן אביו, ואך זאת מצינו ב"מ פ"ב ה"א חד בר נש פתח פומיה דרב (שלמד עמו תורה בילדותיה) ושמע שמת וקרע עליה כמו על רבו, ובעירובין ח: רב כהנא רביה דרב ואמרי לה ר"כ בר מלכיו היינו רבו דרב, וגרסת הרי"ף והרא"ש רב כהנא רבה, וכן נראה עיקר כברכות פ"ו ה"א מ: מצינו כהנא בר מלכיה בשם רב, אבל בכלל כל מעשי רב מילדותיה טרם עלה לא"י מכוסה בערפל, כמו שאין ידוע לנו כל תולדות חכמי הבבלים, וגם בדבר בואו לא"י מתי בא שמה יש מחלוקת בין חכמי הדור, ולמותר לנו להביא את כל דבריהם כי המה ארוכים יותר מדאי ללא תועלת, ואנחנו לרגל המלאכה נשתדל למצא מקורים היותר נאמנים, מש"ס בבלי וירושלמי.

והדבר הקרוב אל האמת שרב בעודו בימי עלומיו עלה עם ר' חייא ובניו אשר עליהם אמרו חולין פו. משעלו בני הגולה, ואך יען שר' חייא היה כבר גדול הדור לכן נזכר שמו, אבל בל"ס עלו עמו כמה חכמים מבבל, כמו ר' חנינא ור' יונתן ולוי, ועמהם התחברו גם רב ורבה בר חנא, וראה זה פלא שמכל גדולי תלמידיו דרבי כמעט כולם היו אך בבלים, ולהיפוך חכמי א"י כמו ר' ינאי ובנו ר"ג ונכדו ר' יהודה נשיאה אע"פ שידוע לנו שהיו תלמידיו דרבי, אעפ"כ לא מצינו אותם ששקלו וטרו לפני רבי כחכמי בבל.

בבוא רב לא"י, כפי הנראה היה רבו הראשון אשר למד עמו הלכות התנא ר' יצחק רובה הוא ר' יצחק בר אבדימי כחולין קי. כי סליק ר' אלעזר אשכחיה לזעירי א"ל איכא תנא דאתנייה לרב כחל (והוא היה התנא בישיבת רבי ללמוד גרסאות משניות וברייתות כמו שהיה ר' יעקב קורדאי התנא בימי רשב"ג באושר כמבואר בערכו) ובב"ב פז. הגרסא "דאתנייה ליה רב" מדות והוא ט"ס וצ"ל כמו בחולין קי., וכן הוא גרסת התוס' ודק"ס בכל הכ"י.

אבל רבו המובהק היה דודו ר' חייא כאשר אמר ר' יצחק בר אבדימי בעצמו חולין קי. שאמר לזעירי אני לא שניתי לו - אני כחל של מניקה שניתי לו ומפלפולו של ר' חייא. ויש לנו ראיות ברורות שרב עלה לא"י בימי עלומיו, כזבחים קב. אמר רב האי דינא מר' אלעזר בר' שמעון גמירנא, וידוע שראבר"ש נפטר הרבה קודם רבי כב"מ פד: לערך עשרים שנה. וכפי שמבואר בערך רבי שנפטר תק"ה לשטרות ג"א תתקנג הנה נפטר ר"א בר' שמעון לערך תפ-ה, ואז היה רב כבר בא"י.

וכן זכה עוד לראות את ר' אלעזר בר' יוסי אשר אותו כמעט לא מצינו בדור רבי אך עם דור שלפני רבי ובלי ספר נפטר הרבה קודם רבי, ממנו קיבל רב כמו עד ראיה, ומאחיו ר' ישמעאל בר' יוסי כברכות כז: אר"א א"ר חנינא אמר רב בצד עמוד זה התפלל ר' ישמעאל בר"י - כי אתא עולא אמר לא ריבר"י הוה אלא ר' אלעזר בר' יוסי. וכן מצינו שבת פג: שאמר רב לעולם אל ימנע - שהרי כמה שנים נשנית - עד שבא ר' חנניא בן עקיבא ופירשה. והלשון הזה משמע שהיה אז בבהמ"ד ושמע מפיו. ופסחים קיב: לגרסת רבינו חננאל ודק"ס שר' ישמעאל בר"י צוה את רב ג' דברים, ובכתובות קס. אמר רב העיד ר' ישמעאל בר"י לפני רבי משום אביו. וכן אמר בשם ר' יוסי איש הוצל כפסחים קיג: ובשם חכם אחד בשם מבוג כזבחים ט: ויען שזכה עוד לראות את דור התנאים לכן לא לפלא מה שאמר רבינו האי גאון מובא בערוך ערך רב. שבג' מקומות נזכר רב בברייתא. ובשמו האמיתי "רב אבא" ואחד מהן בכתובות פא. א"א אבא שאלתי את סומכוס, וכבר הארכתי בערך ר' אבא א).

וכל זה מורה שרב היה בא"י עוד בזמן התנאים ולא היה ידוע עוד שם "אמורא" ולכן נקבעו דבריו בברייתות, ולא מצינו על שום אחד מכל תלמידיו דרבי לומר עליו שהוא תנא ופליג זולת על ר' חייא כב"מ ה. ועל רב כעירובין נ:, כתובות ח., גיטין לח:, ב"ב מב., סנהדרין פג:, חולין קכב:, ובלי ספק אין הכונה שיכול לחלוק על התנאים הנזכרים במשנה. אך הכונה על התנאים השונים והמפרשים דברי המשנה ולא מצינו בשום מקום שרב חולק על משנה אך אמרו "מתניתא" קרמית עליה דרב? רב תנא ופליג, ומה שמצינו ב"ב מב. שפריך הגמרא וכי תימא רב תנא ופליג וקאי שם על המשנה. באמת היינו יכולין לתרץ שאך על מתניתא פליג, אבל הגמרא מקשה קושיא יותר חזקה.

אבל מה שמצינו רב משום ר' מאיר ברכות ס:, פסחים ג: או משום ר' ראובן האצטרובלי מו"ק יח: ויש שרוצים לומר שראה את ר' מאיר מעירובין יג: שיש גורסין שם אמר רב האי דמחרדנא מחבראי דחזיתיה לר"מ מאחוריו, או שראה את ר"א בן עזריה מפני שאמר עליו שעישר י"ב אלפי עגלי כשבת נד: זה טעות גדול. כידוע שראב"ע נפטר קודם ר' יהושע ור"ע ורבי לא נולד אז או שהיה אז תינוק. וכן ר"מ ידוע שנפטר קודם ר' יסי ור' יהודה. שהיו מדור שקודם רבי. ולכן בל"ס שאך היה בידו קבלות מרבותיו, וכמו שאמרנו שרבו המובהק היה ר' חייא. ולא לבד שהיה תלמידו אבל חשבהו כבן לו מפתו אכל וממימיו שתה כעירובין עג. שאמר רב אין אנו צריכין לערב שהרי אנו סומכין על שלחנו של ר' חייא ופרש"י שהיה מקבל פרס מבי ר"ח, ועיין שבת סו:, והיה סופרו ושומר גנזיו דר"ח כב"ק צט: שא"ר ר"ח לרב זיל חלפיה ניהלה וכתוב אפנקסי דין עסק ביש ופרש"י רב שומר גנזיו של ר"ח דודו הוה. וב"מ פ"ו ה"א ר"ח רובא אגר חמרין למיתא פשתן הלכו ומצאוהו לחה א"ל רב פוק (נראה דצ"ל אמר ליה לרב) והב לון אגרן משלם. וסנהדרין פ"ג ה"ו רב נפק למיתרי משכין לר"ח רבה, וע"פ פשטות שהלך לראות ולקנות עורות עבור ר"ח, ובסנהדרין כח: מובא המעשה בקצרה רב איקלע למזבן גוילי וכו', וכפי הנראה קבץ על יד וגם הלוה כסף מבת ר' חייא כה"מ מ"ד: ובירושלמי שם רפ"ד, ועשה מסחר בפשתן בפ"ע כמע"ש פ"ה ה"ח רב הוה ליה כיתן ולקת שאל לר"ח מהו שישחוט עוף יען שצריך לדם עבור הפשתן (כי כן קרה לר"ח ושאל לרבי כחולין פה:), וגם לוה מקרובו רבה בר חנא כסף כמ"מ פ"ה ה"ה.

וזה עשה אך שלא לעשות התורה קרדום לחפור בה, אבל רובי עתותיו היה לו לתורה ועבודה, ור"ח דודו לא אצל ממנו כל טובו, כאשר יסופר כלאים פ"ט ה"ד שפ"א כעס רבי על ר"ח ונהג נזיפותיה תלתין יומין ולא על לבי רבי ואז למד עם רב כל כללי דאורייתא, ובב"ר פל"ג ס"ג שהמה היו הלכתא דבבלאי, וכן מו"ק טז: שפ"א גזר רבי על החכמים שלא ישנו לתלמידיהם בשוק ור"ח יצא ושנה לשני בני אחיו רב, ורב"ח, בעי מר"ח כנזיר נט. הקשה לר"ח ככריתות כא. והביט על דרכי ר"ח ללמוד ממנו הלכה למעשה כדמצינו פסחים קיז. אמר רב חזינא תילי (ספר תהלים) דבי חביבי, ומכות יא. אמר חזינא לתפלין דבי חביבי וכו', וביבמות קב. אמר אי לאו דחמיתיה לחביבי דחלץ וכו', וכן קראו כמעט תמיד בשם חביבי ככתובות נב., נדרים עו., מכות ג: הכי אמר חביבי, ובעירובין יב:, נדרים עו:, כתובות נב., ב"מ עו:, ב"ב מא: מו. אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי, ואימת רבו היה עליו כ"כ עד שאמר לרב כהנא חולין לב. לא הוה בדיחנא בחביבי דאישיליה, ובמגילה פ"א סה"ט אמר רב שמעית מן חביבי, ובשבת פ"א סה"ג א"ל ר"ח לרב אם אתה יכול לאכול כל השנה מוטב ואם לאו אכול ז' ימים בשנה, וביומא כ: אמר לר' שילא כי הוה קאימנא עליה דר"ח.

ונתעלה כ"כ עד שנעשה מתורגמנו כדמשמע יומא כ:, ובע"ז עד: ההוא דאתא לקמיה דר"ח - א"ל לרב זיל בהדיה וחזי דלא מצווחת עלי בי מדרשא - והינו דא"ל חביבי, ונסמך מר"ח כסנהדרין ה..

רב משום ר"ח כשבת צב. צח. ק. קא. קלח., עירורבין פו., פסחים פה:, ב"ק קטו., חולין עו., מע"ש פ"ה ה"ח, ביצה פ"ד ה"ב, סוכה פ"ג הי"ב, מגילה פ"א ה"ד סהי"א, יבמות פט"ז ה"א, גיטין פ"ח ה"י, סוטה פ"ה ה"ב.

ור' חייא דודו קראו בכל לשונות של חביבות, כמו שקראו תמיד "בר פחתי" כברכות יג: מג., שבת ג. כט., נזיר נט. ורש"י פירוש בר פחתי בן גדולים או בן ת"ח ובערוך פירש בן נשיא, וכן קראו בן אחותי על שם חכמתו כסנהדרין ה..

וכשראה ר"ח שהוא מלא רוח חכמה אז הציגו לפני רבינו הקדוש, ורבי הטה חסדו אליו וכבדו לסעוד אצלו ביחד עם דודו, ור"ח ידע היטב כי בן אחותו לא ניסה עוד לישב על שלחן מלכים מלכי רבנן כרבי, למדו הלכות ד"א וישב עמו יחד להיות לעזר לו כברכות מג. רב ור"ח הוי יתבי קמיה דרבי בסעודתא, א"ל רבי לרב קום משי ידך חזייה (ר' חייא) דהוה מרתת (שרב חשב שמא ראה בו דבר מגונה ולכך יאמר לו לרחוץ ידיו) א"ר ר"ח בר פחתי! בשעה שמעביר ידיו על עיניו וכו', ובחולין טז. יתיב רב אחורי דר"ח ור"ח קמיה דרבי ויתיב רבי וקאמר - א"ל רב לר"ח מאי קאמר וכו'.

ורב שהיה בדעתו לשוב אל ארץ מולדתו, וקרוב מאוד לומר שירד לישא אשה, ואפשר שזה הוא מה שאמרו יבמות סג. רב כי הוה מיפטר מר"ח א"ל רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממותא - את האשה. ואך שהיה מוסמך כבר מר"ח והיה מבחירי תלמידיו אבל אז אירע מעשה אשר יסופר בסנהדרין ה: שפ"א הלך רבי למ"א ומצא שמגבלין עיסותיהם בטומאה וכששאלם למה עושין כן? א"ל תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצעים אין מכשירין והוא מי ביצים דרש להו, באותו שעה גזרו תלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו, ולכן ביקש ר' חייא עבור רב ורבה ב"ח מרבי לסמוך אותם, ורבי מלא בקשתו והסמיך לרבה ב"ח להורות ולדין וגם לראות מומי בכורות אבל את רב הרשה אך לדון ולהורות אבל לא הרשהו לראות מומי בכורות וע"פ הירושלמי חגיגה פ"א ה"ה שלא הרשהו לראות מומין שבסתר, ואמרו שם רבי עשה זאת לא מפני שום פניה אך יען ידע שרב בקי גדול במומין שלמד יח' חדשים מרועה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר ומרוב חכמתו יתיר מום כזה שאין ידוע לאינשי ויבאו להתיר עי"ז גם מום עובר, ושנית כי ידע רבי את גודל תלמידו רב הידוע לתהלה ולתפארת, ובלעדי סמיכתו יכבדוהו, ורב"ח אין ידוע כ"כ לכן נתן לו שכם אחד על רב כדי שיכבדו גם אותו.

והלכו שניהם לבבל על משך זמן קצר, ובא רב לנהרדעא, וזה כונת סדר התנאים ואמוראים שאמר בימי רבינו הקדוש ירד רב לבבל והורה איסור והיתר והלכות בנהרדעא, ומשם שלח ספיקותיו לרבו הקדוש, ככתובות סט. תלא ליה רב לרבי ביני חוטי, האחין ששיעבדו מהו, יתיב ר"ח קמיה, - לרב אי מכרו קמיבעיא ליה נכתוב ליה מכרו וכו', ובגיטין פ"ח ה"ג רב הוה כתיב לרבי ביני שיטייא, אבל לא היו בבבל זמן רב, וחזרו שניהם לא"י, וכמפורש בסנהדרין ה: שרב"ח חזר, ועל רב מפורש בירושלמי פאה פ"ו ה"ג וסוטה פ"ט ה"ב, רב כד נחת לתמן אמר אנא הוא בן עזאי דהכא, אתא ההוא סבא שאל ליה - וכד סלק אתא לגבי דרבי א"ל יאות אמר לך וכו'.

וקרוב הדבר לומר שאז נפטרו הורי רב, וזה שאמרו פסחים ד. כי סליק רב א"ל ר"ח אבא קיים אימא קיימת, ומתשובתו המחוכמת הבין ר"ח ששניהם נפטרו לחיי עד, ומיום בואו רב לא"י שנית דבר ברבו רבינו הקדוש עד שנתעלה להיות לפסיק סדרא קמיה דרבי, כיומא פז:, (וזה מצינו אך בבנו של רבי ר' שמעון כב"ב קסד: ולוי בר סיסי כע"ז יט.). וביצה כב: אמר רב שאלית את רבי ביחור ומנו רבינו הקדוש, בעי מרבי שבת ג., ב"ק קטז., ורבו היה גדול וקדוש כ"כ בעיניו עד שאמר עליו סנהדרין צח: דאי משי מן חייא (מן החיים) כגון רבינו הקדוש.

ונתעלה כ"כ עד שפ"א צרפוהו לב"ד של רבי כגיטין נה. רבי השיב ב"ד ונצנו - אמר רב אנא הואי במניינא דבי רבי ומנאי דידי מנו ברישא, וזה יען שהיו שם עוד זקני הדור בפני רבי והוא היה הצעיר שבהם, לכן מנו אותו ברישא, ולא עזב את רבו הקדוש וכשיצא רבי וב"ר מבית שערים לצפורי מצינו גם את רב לפני רבי, כעדות ר' יוחנן חולין נד. כששאלו ר"ל מנו רב ומנו רב (שמזכירין אותו תמיד בבהמ"ד) א"ל ולא נהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה ור' חייא והאלקים כל אותן שנים ששימש בישיבה אני ששמשתי בעמידה ומאן גבר, הוא גבר בכולא, וכן חולין קלז: כשאיסי בר היני הזכיר לפני ר"י את שם רב בשם "אבא אריכא", א"ל אבא אריכא קרית ליה? נהירנא כד הוה יתיבנא אחרי שבסרי שורן אחוריה דרב קמיה דרבי ונפקו זקיקין דנורא מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידע מה הן אומרין, וכבר בארתי בערך ר' יוחנן שנולד בציפורי כשהיה רבי בציפורי, וידוע שרבי היה בציפורי אך י"ז שנים א"כ היה זה בסוף ימי רבי.

וכן מצינו בסנהדרין פ"ג ה"ו, רב נפק למיתרי משכין - אשכח ר' יוחנן יתיב ומקשי.

ולגרסת הילקוט ויקרא תס"ט היה גדול כ"כ בעיני רבי עד שבעי רבי מיניה מה אני בשעיר, כהוריות יא., אבל גרסא שלנו שבעי מר"ח הוא הנכון.

ובהיותו בישיבת רבי התחבר שמה עם כל גדולי תלמידיו ויהי לחבר להם כמו בר קפרא, לוי, שמעון בר רבי, ור' חנינא כיומא פז: רב הוה פסיק סדרא קמיה דרבי, אתא ר' חייא הדר לרישא, עיין בר קפרא הדר לרישא, אתא ר"ש בר רבי הדר לרישא, אתא ר' חנינא בר חמא אמר רב כילי האי נהדר וניזיל? לא הדר איקפד ר' חנינא, אזל רב לגביה יג' מעלי יומי דכפורי ולא איפייס, ולא שר' חנינא היה גדול מרב כי אמרו שם רב שאני שהיה מחמיר לעצמו ור"ח לא רצה להתפייס יען רצה שילך רב לבבל כי ידע שאם ישאר רב בציפורי יהיה הוא הראש, ובאמת מצינו ברכות כז: ר' חנינא אמר רב, (וגרסת דק"ס אמר רבי), וכן מצינו אותם ביחד רב ור' חנינא דאמרי תרוייהו כיבמות מא., מחלקותן מצינו שבת ט. כד., חולין קכב: וכן לוי בר סיסי היה חברו כביצה כד: שאמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו מבהמ"ד אפילו שעה אחת דאנא ולוי הוינו קמיה דרבי וכו', ובכתובות נב. ונדרים עו: לוי סבר למעבד עובדא א"ל רב הכי אמר חביבי, מחלקותם מצינו פסחים יז., כתובות נג:, ב"מ מא. מה:, סנהדרין פז:, זבחי נד., חולין מה. קח:, מעילה ט:, נדה לז: סד: סח., ובסוטה פ"ג ה"ד רב ולוי דאמרי תרוייהו, והיה גם חבירו אח"כ בבבל כדמוכח ע"ז לח: שרב חולק עם אבוה דשמואל ולוי.

וכן ר' ינאי דעת היוחסין שרב היה גדול מר' ינאי, ומה שמצינו יבמות צג. רב כר' ינאי ור' ינאי כר"ח, לא שרב היה תלמידו כי ידוע שר' ינאי לא היה מתלמידיו המובהקים דרבי כרב כמבואר בערכו, אך יען שר' ינאי קיבל הדין הזה מר"ח, ורב קיבל ממנו הדין בשם ר' חייא לכן אמר הלשון רב כר' ינאי, וזה כדעת הראב"ד ולא כהרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה, ובזה סרה קושיית הגאון בעל חות יאיר תשובה צד.

מחלקותן מצינו ב"ק קטו., ב"מ סג., סנהדרין ק:, אבל לא מצינו בשום מקום שידברו פא"פ.

וכן מצינו מחלוקת רב ור' יונתן ככתובות נה., ושם ט"ס ר' נתן וצ"ל ר' יונתן וכן מובא בתוס' מנחות ל:.

וזה כוונת רש"ג באגרתו ח"ב פ"ג שאמר והיו חכמים אחרים תנאים ואמוראים כגון ר' חנינא ור' ינאי ור' שהיו תלמידי רבי.

ומה שלא מצינו את רב בפטירת רבינו הקדוש אין ראיה שלא היה אז בא"י. יען כי מצינו בירושלמי חגיגה פ"א ה"ח שאחר פטירת רבי ביקש רב מרבן גמליאל בנו להתירו לראות מומי בכורות או מומין שבסתר והושיב לו איני מוסיף לך, מזה אנו רואין בבירור שהיה בימי בנו בא"י, ומה שלא מינוהו רבי לראש בישיבה תחת ר' חנינא, זה בל"ס שידע רבי שמגמת רב לירד לבבל להרביץ שם תורה.

וכן מצינו בפירוש שאחרי פטירת רבי הרביץ רב תורה בא"י והיו לו תלמידים כברכות מה: שאמרו והא רבנן דאתו ממערבא אמרי - דשמיע להו מרב מקמיה דנחית לבבל, וכן עירובין כז: אמרו בגמרא הא מקמי דאתא רב לבבל וכו', ומו"ק כא. יסופר שלרבה בר חנא איתרע ביה מלתא סבר דלא למיפק לפיקרא א"ל ר' חנינא אם רבים צריכין לו אינו נמנע סבר לאוקי אמורא עליה (כי גם רב"ח ישב ימים רבים בא"י והרביץ תורה הרבה וירד אח"כ עם רב לבבל) א"ל רב תניא וכו', מזה אנו רואין שגם אחרי פטירת רבי היו רב ורב"ח בא"י במקום ר' חנינא בציפורי כידוע שר' חנינא לא ירד לבבל מיום עלותו לשם. וא"א לומר שזה היה בימי רבי, שאז עדיין לא הגיעו לכלל לדרוש ברבים ע"י מתורגמן.

ובירושלמי שבת פ"ג ה"א רב כד הוה מורה בחברותא הוה אמר כר"מ, בצוברא הוה מורה כר"י הסנדלר א"ר שמעון כרסנה בר"י בר' יוסי "דרש לן, וידוש שר"ש כרסנה היה אך בא"י, ולמד לפני רב בא"י.

וגם אחרי פטירת ר"נ בר רבי שמלך זמן קצר כמבואר בערכו ועל כסאו ישב ר' יהודה נשיאה בנו גם אז היה עדין רב בא"י כירושלמי ע"ז פ"ב ה"ה, ר' יצחק ב"ש בר מרתא נחת לנציבין אשכח לר' שמלאי הדרומי יתיב ודריש רבי וב"ד התירו השמן (הוא ר"י נשיאה כמפורש בע"ז לה:) שמואל קביל עליה ואכיל, רב לא אכיל א"ל שמואל אכול דאי לא כן כתיבנא עלך זקן ממרא. א"ל רב "עד דאנא תמן" אנא ידע מאן ערער עלה שמלאי הדרומי וכו'. וידוע שר' שמלאי היה שמעיה ותלמידו דר' יהודה נשיאה שהתיר השמן ורב היה עדיין אז בא"י כשרצו להתיר השמן ע"י השתדלות ר' שמלאי. וכן מובא המעשה בקצרה בע"ז לו: וקראו שמלאי לודאה יען שבאמת היה כתלמיד לפני רב ולא היה בר סמכא בעיניו אך כאשר א"ל שמואל כי ההיתר יצאה מר"י נשיאה אז חזק רב ואכל, ורב שכל מגמתו היה לילך לבבל ולהרביץ שם תורה, השתלם את עצמו בכל חכמות ומדעים מלבד חכמת התורה כיאות לאיש רם המעלה העומד בריש העם.

כדמצינו שהיה בקי בטבעיות כב"מ קז: רב סליק לבי קברי - אמר צט' מתים בעין רעה ואחד בד"א, ובחולין נח: אמר לית בקא בר יומא ולית דידבא בת שתא.

ולמד ידיעת טבע המאכלים והדגים מפי אחד בשם אבא ציידא כמו"ק יא. וטבע העופות כפסחים עד. קיט:, והזרעים כברכות נז:, ביצה יג:, יבמות סג., ותבשילים כנדרים מט:.

והיה מומחה גדול ברפואות כברכות יא. מ., שבת קכט., פסחים קיג., סנהדרין קח:, ע"ז לא:, חולין עז..

ובדברים המזיקין לגוף להתרחק מהן, כפסחים עד: קו:, ביצה יג:, מו"ק יא., נדרים מט. ובירושלמי ביצה פ"א ה"ו.

גם היה בקי בידיעות גלילי הארץ והימים והנחלים, כשבת קמה:, ר"ה כג., קידושין עא:, בכורות מד: נה:.

ובחובי האלילים וחגאותיהם כסנהדרין סג:, ע"ז יא: וירושלמי ע"ז פ"א ה"ב.

גם היה לו יד ושם בחכמת הקבלה בשמות הקדושים ובצרופי אותיות התורה ובעשר ספירות, בלחשים ועניני כשוף כדמוכח ממאמריו ברכות נה., שבת סו:, יומא פג:, חגיגה יב., קידושין עא., ב"מ קז:, וע"פ קבלת הרמ"ע מפאנו (מובא בספר כנפי יונא ח"ג ססס"ב) קיבל רב חכמת הקבלה מפי רשב"י ור"א בנו ור"פ בן יאיר וחבריהם ונקרא בזהר "ר' אבא" אשר נזכר בזהר כמה מאות פעמים, ואם קבלה הוא נקבל. אבל לפי סדרי הדורות שר"ש בן יוחי נפטר בהיות רבי עוד תלמיד יושב לפני רבותיו כמבואר ב"מ פד: א"א לומר כן יען שרב לא נולד אז עדין. ויש שנותנים לרב שלש או ארבע מאות שנה וחי מזמן החורבן עד ימות הגאונים, למותר לנו לבטל דבריהם הנאמרים שלא בצדק וד"ל.

וכן ידע לשון פרסי כדמוכח פסחים מא., ולשון יון כר"ה כג., ובלשון ארמית היה בקי גדול עד שהיה שגור בפיו צחות הלשון ומליצותיה כדמצינו שבת קנב. שאמר אדלא אבידנא בחישנא, ועירובין פו. נכח בך כלבא עול בכח בך גורייתא פוק. שם ק: זבינא לך זוגא דמטי לך עד כרעיך. וביומא כ: אבוב לחרי זמר לגרראי לא מקבלה מיניה, אי תגרית ליה פוץ עמריה, וביבמות סג. דנפיק מינך טעמא מלפך, וסנהדרין מט. תהא לוטה ולא תהא לאטא. שם קו. גמלא אזלא למיבעי קרני אודני דהוה ליה גזיזן מיניה, וב"ב צא. כודנא עקרה במאי פרע לי.

ובתהלוכות וחכמת המסחר היה בקי גדול, כנראה ממאמריו המחוכמים שלמד אח"כ לאיבו בנו ולרב כהנא, כפסחים קיג. שאמר לרב כהנא הפוך בגבלתא ולא תיפוך במילי, פשוט נכלתא בשוקא ושקיל אגרא ולא תימא כהנא וגברא רבה אנא. ולבנו איבו אמר אדחלא אכרעיך זבינך זבין, כל מילי זבין ותחרט בר מחמרא - שרי כיסיך פתח שקיך, קבא מארעא ולא כורא מאיגרא, תמרא בחלוזך לבי סודנא רהיט, וביבמות סג. אמר אי נייפת איתנופי הפיכו בעיסקא טב מינך, ובחולין קכז. נרשאה נשקיך מני ככיך נהור פקודאה לויך מגלימא שפירא דחזי עלך, פומבדיתאה לויך אשני אושפיזך. מאמריו היקרים בהויות העולם, שבת י: ישב אדם בעיר שישיבתה קרובה, שם יא. תחת חבר ולא תחת ת"ח, תחת ת"ח ולא תחת יתום ואלמנה, שם קנג. איזהו בן עו"הב ואזניך וכו', ביצה לב. כל המצפה לשלחן אחרים עולם חשך בעדו. מגילה טז: בשביל משקל ב' סלעים וכו' שאל ישנה אדם בין הבנים, יבמות סג. בנוי נכל אכעיסם זו אשה רעה וכתובתה מרובה, ולכן אמר קידושין פ"ד ה"ד נחות דרנה ונסיב אתתא, כתובות כח. טלטולי דגברא קשין מדאתתא, סוטה ח. ת"ח צריך שיהא בו אחד משמיני שבשמינית, שם ט: ניכרין דברי אמת, שם כב: לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, קידושין עא. שתיקותא דבבל היינו יחוסא, ב"מ נט. לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, ב"ב קסח. רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע. חולין סג: לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה, ובירושלמי סוף קידושין עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל.

וכשהגיע רב כבר לימי זקנה וידע בעצמו שרכש לו כל המעלות ומדות שצריך ת"ח לקנות, אז גמר בדעתו לשוב אל ארץ מולדתו.

וכאשר הבאנו למעלה שרב היה בא"י עוד בימי מלוכת ר' יהודה נשיאה קודם היתר השמן, יבואר לנו בזה אמתת גרסת רש"ג באגרתו ח"ג רפ"ב, וז"ל "בכל הנוסחאות, ובימי רבי נחת רב לבבל בשנת תלק לשטרות שנת ג' אלפים ותתקעט ליצירה והוה הכא ר' שילא רישא דרבנן בתר רבי והוה מקרי ריש סדרא בבבל וכו' ", עכ"ל. וכבר האריכו בזה כל חכמי הדור העבר, כהגאון החכם ר"ש רפפרם בערך מלין ערך אנטונינוס והחכם גרעץ, ווייס, וכולם הסכימו כי א"א לומר שרבי האריך ימים כ"כ עד שנת תלק, ולכן רצו להגיה שצ"ל שרב ירד לבבל שנת ת"ק.

ובדבר אחד הצדק אתם שרבי באמת נפטר לא מאוחר משנת תק"ה, אבל מה שרצו להגיה תחת תקל אל תק' הוא ללא אמת, כי בפטירת רבי היה אז הריש בבבל ר' אחי בר' יאשיה כמפורש קידושין עב. ונפטר בנהרדעא כמפורש שבת קנב: וא"כ איך יאמר הגאון שר' שילא היה הריש בבבל אחרי רבי?

וזאת שנית איך אפשר לשבש כל הנוסחאות באגרת דרש"ג שכתוב בפירוש תק"ל.

אך האמת יורה דרכו כדעת הגאון החכם בעל דורות הראשונים בח"ב ערך ירידת רב לבבל, שטעות קטן נפל באגרת וצ"ל ובימי ר' יהודה נשיאה תחת ובימי רבי ודעתו שהטעות נפל עוד מאת המעתיקים הראשונים שמצאו דבר חידוש בו שהוא נגד הגמרא המפורשת בסנהדרין שרב ירד לבבל בחיי רבי וחשבו שכונתו על רבי יהודה הנשיא ובקצרה נעשה מזה "רבי", והצדק עם הגאון, יען שהליכתו בחיי רבי לבבל היתה אך לזמן קצר לעסקיו הפרטים ושב אח"כ לא"י וכל ימי חיי רבי ור"ג בנו וגם בתחלת ימי ר"י נשיאה היה רב בא"י כאשר בארנו כבר באריכות בראיות ברורות, אבל הליכתו האחרונה לבבל ע"מ להתיישב שם זה היה לערך כ"ה-ל שנה אחרי פטירת רבי.

ואז היה באמת ר' שילא הריש סדרא בנהרדעא, ואבוה דשמואל היה ריש הדור, והריש גלותא עם ב"ד היה מר עוקבא בכפרי ושמואל וקרנא היו דייני דנהרדעא (כן היו נקראין בשם דייני גולה כב"ב נא. ופהרשב"ם ורבינו גרשום שם שהמה שמואל וקרנא וכן מובא שם ע. ק. קז: ומה שאמרו סנהדרין יז. דייני גולה קרנא ולא קחשיב את שמואל זה יען ששמואל היה בסוף ימיו רבן של כל בני הגולה. אבל קודם שבא רב לבבל היה אז גם שמואל אך דיין בנהרדעא, וזה ברור).

ובא"י היה בעת ההיא ר"י נשיאה הנשיא, ור"ש ברבי (אשר האריך ימים יותר מר"ג אחיו) החכם, וריש במתיבתא היה ר' אפס, אבל ר' חנינא ישב בריש זמן רב אחר ירידת רב לבבל כמבואר שבת נט: שאז היה רב כבר בסורא. וזה מכון ממש לשנת תקל באמצע ימי נשיאות ר"י נשיאה.

ביאת רב לבבל לעיר נהרדעא[עריכה]

הנה כבר ידוע מה שכתב רש"ג באגרתו ח"ג פ"ב שרב הוה קשיש טובא משמואל, ולפי החשבון שבארנו למעלה שבין ירידת רב בפעם הראשונה עם ביאת רב לבבל ע"מ להתישב היה לערך יותר משלשים שנה, לכן ברור לנו ששמואל לא ידע את רב כי היה אז עול ימים. וכל זה מבואר לנו מגמרא מפורשת שבת קח. שיסופר שם ביאת רב, וז"ל שמואל וקרנא הוו יתבי אגודא דנהר מלכא (נהר אצל נהרדעא כקידושין ע:) חזינהו למיא דקא דלו ועכירי א"ל שמואל לקרנא גברא רבה קאתי ממערבא וחייש במעיה וקא דלו מיא לאקבולי אפיה קמיה זיל תהי ליה אקנקניה אזל אשכחיה לרב א"ל מניין שאין כותבין תפילין אלא ע"ג עור בהמה טהורה א"ל דכתיב - מניין לדם שהוא אדום שנאמר - מניין למילה שבאותו מקום, נאמר וכו', ורב הבין שלנסותו בא וקללו, ואח"כ עייליה שמואל לביתיה ואוכליה נהמא דשערי וכו' כי היכי דלישתלשל, ורב לא הבין ששמואל שעה כן לטובתו ואמר מאן דמצערן לא לוקמיה ליה בני.

ומנין ידע שמואל דגברא רבה קאתי ממערבא וחייש במעיה, מצינו בערוך ערך דל ובפורש ר"ח שבת קח: דשמואל שמע דגברא רבה אתי ממערבא בההוא יומא וכיון דחזי למיא דעכירי הבין שא"א דלא שתי מינייהו והיה ברור ליה דמאן דשתי מהנהו מיא בעידן בעכורי חייש במעיה.

העתקנו כל זה להראות דקרנא וגם שמואל לא ידעו את רב ורב לא ידע אותם עד יום בואו.

אבל תומ"י הכירו שגדול הדור ומורם מעם בא לגבולם, ואז אירע המעשה המבוא כיומא כ: שרב איקלע לאתירה דר' שילא (ואולי ישיבת ר' שילא לא היתה בנהרדעא עצמה אך סמוכה לנהרדעא) ולא הוה אמורא למיקם עליה (ור' שילא לא ידע מרב) קם רב עליה וקמפרש מאי קריאת הגבר קרא גברא, א"ל ר' שילא ולימא מר תרנגולא, א"ל רבוב לחרי זמן לגרדאי לא מקבלוה מיניה כי הוה קאימנא עליה דר"ח ומפרישנא מאי קריאת הגבר קרא גברא ולא א"ל ולא מידי - א"ל מר ניהו רב? נינח מר (שאינו ראוי שתהא מתורגמני), א"ל אמרי אינשי אי תגרת ליה פוץ עמריה - מעלין בקודש ולא מורידין, ובספר ערך מלין צד 117 יאמר שרב נשאר מתורגמן לר' שילא עד יום מותו, ושגגה היא כי אך בפעם הזאת טרם ידע שהוא רב נעשה מתורגמנו, וגם בפעם הזאת לא רצה ר' שילא שישלים הדרשה ואך רב א"ל מעלין בקודש וכו', אבל לא שנעשה מתורגמנו כל הימים שאין שום מקור לזה, ואך דבק לחבירו שמואל וכאשר נבאר.

ורב התישב בנהרדעא לפי שעה, ואע"פ שר' שילא הכיר את מעלת רב שהוא גדול ממנו, אבל רב לא נגע חו"ש בגדולת ר' שילא, כמבואר סנהדרין מד. שפ"א דרש ר' שילא ואע"פ שלא ישרה דרשתו בעיני רב אעפ"כ לא אמר בפניו כלום ואך כשסיים הדרשה ויצא, אז אוקי רב אמורא עליה ודרש.

ובתענית פ"ד ה"ב יסופר ששמואל ואילין דבית שילא (ר' שילא ובית ר' שילא אחד הוא כי מה שאמרו יומא כ: מחלוקת רב ור' שילא הוא בירושלמי סוכה פ"ה ה"א כלשון תרגם רב קומי דבית ר' שילא יען כי היו שם קבוצת חכמים גדולים אשר ר' שילא היה האיש סידרא עליהם) היו שואלין בכל יום בשלום דנשיא והיו עולין תחלה ואח"כ שמואל, ואח"כ חלקו כבוד לשמואל שיכנס הוא תחלה, וכשבא רב לבבל חלק שמואל כבוד לרב שיכנס הוא תחלה, אבל בית ר' שילא לא רצו שיהיו אחרונים ומחל שמואל כבודו ונכנס רב תחלה ואח"כ בית ר' שילא ואח"כ שמואל.

אך פ"א אירע בדבר הנוגע לדין תורה אז לא נשא רב פנים לר' שילא, כיבמות קכא. שפ"א נטבע אחד במים שאין להן סוף והתיר ר' שילא את אשתו, ורב שראה שטעה בהוראתו א"ל לשמואל תא נשמתיה, אך שמואל בקשו שישלחו אחריו וישאלו לו מ"מ התיר, וכשבא לפניהם הורה להם שטעה, כי חשב שהיה מים שיש להם סוף וחזר בו מהוראתו, אז קרא שמואל על רב לא יאונה לצדיק כל און ורב קרא על שמואל ותשועה ברב יועץ, ורב לשיטתו שאמר ברכות יט: כ"מ שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב.

וכפי הנראה השיג רב משרה אצל ריש גלותא להשגיח על המדות והמשקלות הנודע בשם "אגרדמי" וזה שאמרו בירושלמי ב"ב פ"ה ה"ח ריש גלותא מני לרב אנגרמוס, והוה מחי על מכילתא ולא על שיעוריא, הכשיה ריש גלותא, עאל רב קרנא גביה, א"ל אנגרמוס שאמרו למדות ולא לשיעורין א"ל והא תנית אנגרמוס שאמרו למדות ולשיעורין א"ל (רב) פוק אמור להו אנגרמוס שאמרו למדות ולא לשיעורין, נפק (קרנא) ואמר להו בר נש דתנה כשבה ראהינו חבשין ליה? ופיר' הפני משה כבשה דאינהו, שהיה שונה דברים העיקרים והכבושים, ובמראה הפנים מפרש מענין אשכול של תמרים כלומר דבר נאה ומשובח, אלא דבכ"מ בש"ס משמע דאהינו פירושו תמרים שלא בישלו כל צורכן ולפ"ז לא היה ממליץ בעד רב וכו', ובמחילה מכבודם הרמה, כי כונה אחרת ואמיתית ע"ד שאמרו מגילה כח., שאל ר' עקיבא את ר' נחוניא הגדול במה הארכת ימים אתו גווזי וקמחו ליה סליק ויתיב ארישא דדיקלא א"ל רבי! אם נאמר כבש למה נאמר אחד (היה צריך לכתוב "האחד") א"ל צורבא מרבנן הוא שבקוהו, ומיני אז היה לשיחה בפי הכל אם חבשואו הכו לצורבא מרבנן אמרו בקצרה "כשבה דאהינו" על דבר השאלה ששאל ר"ע אם נאמר כבש כשהיה יושב על הדקל (כי אהינו הוא אשכול של תמרים כדמובא בערוך ערך אהן). וזה שאמר קרנא אחרי שהיה ידוע לו את גדולת רב אשר אך בידו הגרסאות האמיתית במשנה ובברייתא, ולכן יצא להודיע לריש גלותא הלא חבשתם אדם גדול כר"ע.

וכפי הנראה עזב רב את משמרתו זאת ויעש לו בית שכר כפסחים קז. ובראשיתו לא הצליח רב במסחרו החדש כדמוכח מו"ק יב: שאמרו שם רב חצרו לו חצדא בח"מה שמע שמואל ואיקפיד - ורב מ"ט עביד הכי? אין לו מה יאכל הוה, ואפשר שאז נתמנה לזמן קצר להיות המפקד בב"המד דר' אחי בר' יאשיה, כדמובא מעשרות פ"ד ה"ו, ע"ז פ"ד ה"א, ובעת ההיא נפטר ר' שילא והוצרכו להעמיד ריש סידרא כדמפורש באגרת דרש"ג ח"ג פ"ב וז"ל "אחרי מות ר' שילא היו כאן רב ושמואל ולא רצה רב להיות לריש ולהושיב את שמואל לפניו, גם לא רצה שמואל להיות לריש ולהושיב את רב לפניו כי רב היה זקן הרבה יותר משמואל - ע"כ הניח רב לשמואל בנהרדעא שהוא מקום תורה והוא התרחק למקום שלא היה בו תורה והוא סורא דהיא מתא מחסיא", עכ"ל.

והאמת כן הוא כדמצינו שבדרך מסעו מצא בכמה עיירי ישראל שנשכח מהן דיני ומנהגי ישראל, והוא ברוב גדלו החזירם לדת התורה כעירובין ק: שאיקלע לאפסטיא ואסר בגדודא, ואמרו רב בקעה מצא וגדר בה גדר, ופרש"י שמצאן שאינן בני תורה, וכן שם ו. בבואו לעיר דמחריא עליהם בדיני עירוב. ובשקלים פ"ז ה"ד רב כד נחית לבבל וראה שהן מזלזלים בבשר שנתעלם מן העין והחמיר עליהם ומובא בחולין צה. שבא לעיר אישתטית ואסר להם בשר שנתעלם מן העין, ובחולין קי. איקלע לעיר טטפלש ומצא שמזלזלין בדיני בשר בחלב, ועבור זה אסר להם גם כחל, וכן קידושין כה: דרש בקימחוניא.

וידוע שנהרדעא ונהר פקוד היו תמיד מרובין באוכלוסין מבני ישראל והיה שם מקום תורה משנים קדמוניות, אבל בשארי עיירות אשר ישבו עם הפרסים ולא היו להם ישיבות ובתים לתורה במשך הזמן התחלו לזלזל מעט במצות התורה עד שבא רב והאיר הדרך לפניהם, והעמידן על האמת, ובלוח א"י שנה עשירית צד 145 יאמר מר בערמאן וז"ל בבוא רב ושמואל (?) בבלה מצאו שם בקעה להתגדר בה - מצאו עם חשוך לא לומד רחוק ממצות ה' וכו'. וכל דבריו עזות וחוצפה יתירה ושקרים. האם בא שמואל בבלה? הלא היה שם כל ימי חייו, וגם אביו ור' שילא ור"ה ריש הגולה ור' אחי בר' יאשיה בהוצל וקרנה, ובדורות שעברו היו חנניה ב"א ר' יהושע ור' יצחק ור' נתן, ואיך יוציא דבה על עם ה' לשקר. אבל האמת כמו שאמרנו, שרב התרחק מנהרדעא והלך לתור למקומות אשר ב"י מפוזרין בין האומות אשר לא היה להם עוד קהלות מתוקנות בכל טהרת הקודש ולמדם תורה.

וכשבא רב לסורא, הבין כי פה הוא המקום אשר הוכיח לו ה' להרביץ תורה, וכן היה, כי בזמן קצר הפך ים ליבשה וארץ ציה למוצאי מים.

וראשית מעשיו היה להעמיד בית אולפנא ובית המדרש וה' הצליח בידו שמצא נכסי הגר שמת וזכה בהם וקראם נינתא דבי רב כב"ב נד. וגם הרכיש לו שדה כקידושין נט. ובנה אכסדרא סביב כב"ב קלה: וגם בנה קיטונה כשבת סו..

וה' שלח ברכתו ונתעשר ממסחר השכר שהיו לו מכבר וגם סחר בתבואות שהביא ממקום הזול סורא כפסחים קז., ב"מ עג., וזה שאמר ברכות נז: לא איעתרי עד דחזאי ראשי לפתות.

ונתקבצו אליו כל גדולי הדור כמו רב כהנא ורב אסי ורב ירמיה בר אבא שהיו תלמידים וחברים שלו, וכל תלמידיו הגיעו לאלפים עד שאמרו כתובות קו. כי הוו מפטרי רבנן מבי רב, הוו פיישי אלף ומאתים.

ובגודל חכמתו רכש לו אהבת שרי המלוכה כע"ז י: ששר גדול אחד בשם אדרבן היה אוהבו וכשמת אמר רב נתפרדה החבילה. ודעת הגאון שי"ר בערך מלין שהיה מלך פרס, ואולי הוא ארטבן ששלח לרבינו הקדוש חד מרגלא כדמובא פאה פ"א ה"א, ויותר נראה גרסת ב"ר ספל"ה ושם אך ששלח לרבינו והוא רב, ומאז ואילך התייסדו שתי ישיבות גדולות ככל חוקי ישיבות א"י, אחת בסורא תחת דגל רב, ואחת בנהרדעא תחת גדל שמואל, ושניהם היו נקראין בשם "רבותינו שבבבל" כסנהדרין יז:.

וזה כונת הגמרא גיטין ו. שאמר ר"ה עשינו עצמנו בבבל כא"י לגיטין מכי אתא רב לבבל (וקבע ישיבה בסורא רש"י), וכל ישראל בבבל קבלו עליהם לנהוג כרב מלבד נהרדעא שהיה מקומו של שמואל ככתובות נד., ולסורא היה שייך גם העיר מחוזא ככתובות נ:, וחרתא דארגיז כשבת יט:, ושום טמיא כב"ב קנג..

ורב אף שהיה עניו גדול אף להקטנים ממנו, אבל בכ"מ שראה שעת לעשות לה' אז התגבר כארי ולא נשא פנים ותיקן תקנות גדולות כיבמות נב. שהיה מלקה על המקדש בביאה ומאן דמקדש בשוקא, ודמקדש בלא שידוכי ודמבטל גיטא או דמוסר מודעא אגיטא, ומאן דפקיר שלוחא דרבנן ומאן דלא ציית לבא לב"ד ועל חתנא הדר בבית חמיו.

ובירושלמי נדרים פ"ט ה"ד יסופר שפ"א שלח אחר עשיר אחד שיבא לפניו לדין, והעשיר הזה התגאה ברוב עשרו וישלח אליו לאמר שכל גמלי הערביים לא יספיקו לטעון מפתחות אוצרותיו וקללו רב, ובאו מבית המלך ונטלו כל אשר לו, אז נכנע מלפני רב וביקש ממנו מחילה, ואז לא איחר רב מלהתפלל עליו, והחזירו לו את אשר לו.

וכן יסופר תענית כא: בסורא הוות דבר ובשיבבותיה דרב לא הוות - רב דנפישי זכותיה טובא, הא מילתא זוטרא ליה לרב, ובמגילה ה. שראה לאחד שזורע בפורים וקללו ולא צמח, וביבמות מה. המעשה דיהיב ביה עיניה ושכיב.

שם האמיתי של רב וכנוייו[עריכה]

בלי שום ספק היה שמו של רב, "אבא" וראיה היותר ברורה מיומא פז. שטבח אחד חטא נגד רב, ואזל רב בעיו"הפכ לפייסו וכשבא אצלו וחזייה א"ל "אבא" את זיל לית לי מלתא בהדך, ואם שם "אבא" הוא אך כינוי לשם כבוד איך קראו בשם זה כשרצה הטבח לביישו ולא לכבדו, וכן חולין קלז: כשבא איסי בר איני לפני ר"י ושאלו מאן ריש סידרא בבבל א"ל "אבא אריכא", ור"י כעס עליו ור"ל אבא אריכא קרית ליה? (ולא רבינו), וכן העיד רבינו האי גאון שבשלשה מקומות מצינו בברייתא את "רב אבא" והוא רב, וכן כתב הרשב"ם בפסחים קיט: ד"ה אבא.

ולמה נקרא בכל הש"ס בבלי וירושלמי ומדרשים בשם "רב" כבר כתב הרשב"ם בפסחים קיט. וב"ב נב. שקראוהו בשם רב בבבל כמו שקראו לר' יהודה הנשיא בשם "רבי", וכונתו שכמו רבי היה רבן של ישראל בזמנו וכשאמרו "רבי" כולם ידעו כשהכונה על רבינו הקדוש, כן היה רב בבבל שהוא היה רבינו רבן של כל בני הגולה בבבל, וכן כתב רש"י ביצה ט. משום שרב רבן של כל בני הגולה חוץ משמואל לכן מקשינן ממנו על אמורא אחר.

אבל אין אחד מכותבי דברי הימים עמד ע"ז מתי התחילו לקראותו בשם זה? הלא אך כשיסד ישיבתו הגדולה בסורא ונתרבו תלמידיו ואז באמת נעשה רבן של כל הגולה, אבל קודם לזה לא היה רבן של כל ישראל, יען שאז היו עוד בחיים כל דור התנאים שהאריכו ימים אחר רבי כמו בניו של רבי ור"י נשיאה ור"ש בן חלפתא ור' סימאי ור' חנינא וכל חבריהם, וא"כ איך כשבא רב לר' שילא ונעשה מתורגמנו א"ל מר ניהו "רב" כיומא כ:, ולפי דעת כל החכמים הרוצים לומר שזה היה כשבא רב לבבל בפעם הראשונה ודאי לא הגיע אז למדרגת גדול הדור לקרא אותו בשם סתם רבי? אבל גם לפי שהבאתי לעיל שזה היה כשבא רב לבבל בפעם האחרונה ע"מ להתיישב שם גם אז היו בחיים כל ראשי הדור וגם אבוה דשמואל שהיה אז מנהיג הדור?

ולכן נראה לי השערה חדשה הקרובה אל האמת. כידוע שרבה ורבא שמם האמיתי היה ג"כ "אבא" ואך יען שהיו כמה ר' אבא בזמנם לכן קצרו את שמם וכדי שלא להחליף את רבה ברבא לכן קראו אחד בשם רבה ואחד בשם רבא, והוא ר"ת רב בא וכן נקרא רבא בירושלמי בשם אבא כמבואר בערכו.

וכן הכונה מה שקראו את רבינו הקדוש בשם רבי שהוא ב' כונות

  1. רבן של ישראל.
  2. ר' יהודה.

וכדי שלו להחליפו בשם ר' יהודה אחר קצרו השם וקראוהו בשם "רבי".

וכן היה בשם רב שבאמת היה נקרא ר' אבא או בקיצור ר' בא וכדי שלא להחליפו בר' בא אחר לכן קצרו את שמו "רב" והוא ר"ת ר' בא, ובזה ניחא למה לא קראוהו בשם "רבי" הלא קיבל סמיכה בא"י מרבינו הקדוש, שבאמת היה נקרא בפי כל ר' אבא או בא, ולכן כשבא לר' שילא א"ל מר ניהו ר"ב. ובאמת קראו ר' בא, אבל אח"כ כשהיה באמת רבן של כל בני הגולה, קראוהו אך בשם "רב" כדי להבדילו "מרבי" ונשכח שמו האמיתי שם אבא או בא, ואף אם קראוהו בשם אבא לא היתה כונתם על שמו הפרטי אך כמו אב ונשיא, ובזה יבורר לנו מה שקראו אותו בשם אבא גם תלמידיו, כמו רב כהנא א) ברכות סב. שאמר דמי פומי דאבא וכו', וכן ר"ה כפסחים קז. רב אשכחיה ר"ה דקדיש אשיכרא א"ל שרי "אבא" למיקני איסתרי משיכרא, וביומא פז. כשהלך רב לפייס להטבח א"ל ר"ה אזל "אבא" למיקטל נפשא, או כונת ר"ה היה לומר שמה שקראו הטבח בשם "אבא" זה גרם לו שימות. וכן ר' יוחנן כשכעס על איסי בר היגי שקראו אבא אריכא כחולין קלז: כי ר"י הבין שכוונת איסי לקרותו בשם זה אך להקטין מעלתו, אבל ר' יוחנן בעצמו קראו בשם "אבא" כחולין פד. שאר"י "אבא" ממשפחת בריאים הוה.

ויותר מכולם קראו שמואל כן כברכות מז. ופרש"י שמואל היה קורא לרב "אבא" לכבודו. וכן שם ס:, שבת נג., תענית ד. (ושם פרש"י אבא חברי), וביבמות נז: אמר שמואל ומודה לי אבא (ופרש"י משום דקשיש מיניה קרי ליה אבא לשון נשיאי ורבי). וכן קראו אבא עירובין עח. צד., פסחים פ. קיט., כתובות קז., ב"ק יא. סב. פב., ב"ב נב. נג., חולין לח. מה:, ובירושלמי ב"ק פ"א סה"א שאמר שמואל ואבא מודה לי מקשה הגמרא ומאן הוא אבא, רב או רבא בר אבוה (צ"ל או אבא אביו) ומתרץ אר"ח נעשה עיקר טפילה? פי' שא"א לומר כן ששמואל יאמר כן על אביו ופשיטה שכונתו על רב.

ובפי תלמידו היה נקרא גם בשם סתם "רבינו" כב"ב קלה. כששלח ר' אלעזר לגולה בשם רבינו ופרשב"ם שהוא רב, ורב חסדא כביצה כה. שאמר מדברי רבינו נלמד, וברכות לח: דרש ר"ח משום רבינו ומנו רב, ובסוכה לג. אר"ח ד"ז רבינו הגדול אמרו המקום יהיה בעזרו, ופרש"י הוא רב. וכן הוא ברכות מה נדה מט:, ורב יוסף כעירובין יא. רבה בר ר"ה כביצה כה..

וכן היו נקראין רב ושמואל בשם רבותינו שבבבל כסנהדרין יז: ובירושלמי רבותינו שבגולה כשבת פ"ה ה"ד, ביצה פ"ב ה"ח, ב"ב פ"ג ה"א, ולישיבתו הגדולה קרא ר' אלעזר בשם "בית רבינו" שבבבל כמגילה כט., ורבה בר"ה קראו בי דינא רבה כקידושין סה:, וע"פ עדות של"ה הקדוש בתורה שבע"פ אות וי"ו שכ"מ שנזכר בש"ס והאמר מר הוא רב.

חביריו ותלמדי-חברים שלו בבבל[עריכה]

חבר הריש והחביב של רב היה שמואל, ומיום שבא רב לבבל הכירו כי הוא מלא רוח חכמה ודעת ולכן אע"פ שרב היה גדול ממנו בתורה כדמצינו שבעי שמואל מרב כברכות נג:, ב"מ טו:, שבת פ"ג ה"ג, עירובין פ"א ה"ב פ"י ה"ח, כתובות פ"ב ה"ה, ע"ז פ"ג ה"ד, וגם היה שולח לשאול ספיקותיו לרב כיבמות עה:, קידושין מד:, וכשהשיב לו רב תשובה היה חוזר עליה מ' פעמים כדי שלא תשתכח ממנו ככתובות כב., עירובין פ"א ה"ב, ומפרש דברי רב וטעמיה כברכות יב., וכן תרגמה שמואל אליביה דרב כשבת נב:, ב"מ קז:, בכורות נה..

ושמואל חלק לו כבוד לרב והניחו מקומו, שרב יכנס תחלה לבי ריש גלותא כתענית פ"ד ה"ב, וקראו שמואל תמיד בשם החביב אבא כאשר הבאנו לעיל.

אבל רב היה נוהג כבוד גדול לשמואל וקרי רב עליה כל רז לא אניס לך כחולין נט. וקרי עליה ותשועה ברב יועץ כיבמות קכא., וכן מצינו איתיביה רב לשמואל כב"ק עה., ורב אע"פ שהיה קרי במקום כהן אבל כשאקלע במקום שמואל לא עשה כן מפני כבוד שמואל כמגילה כב. וכן כשהיה בא רב לאתריה דשמואל היה נוהג כשמואל כעירובין צד., חולין נג:, וב"ק פ: יסופר שיען שקללו לשמואל עלי חנם כשבא לבבל כשבת קח. לכן קיבל על עצמו לנהוג בו כבוד.

והיו באין זל"ז לפעמים כברכות מז. רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא אתא רב שימי בר חייא (נכד רב), וכן ברכות פ"ח ה"ב שמואל סליק לגבי רב, וכן הוא חולין קז. וכשהתיר ר"י נשיאה שמן עכ"ום כפה שמואל לרב לאכול וא"ל אי לא תיכול כתבינא עלך זקן ממרה כשבת פ"א ה"ד וע"ז פ"ב ה"ח, ושתה ע"י מי צתרי כתרומות פ"י ה"ד, ורב אמר עליו חולין קיא: חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליספי לי מידי ולא סבירי לי, ובקידושין מד: אמר רב חס ליה לזרעיה דאב"א דנימא הכי.

וזה כוונת רש"ג באגרתו ח"ג פ"ב שאמר ולפרקים הוו חזו רב ושמואל אהדדי, והאמת כן הוא וכדמצינו עוד אותם ביחד בנהרדעא כר"ה כד:, ולכן מצינו כ"כ פעמים רב ושמואל דאמרי תרוייהו כברכות כט. לג: לו: לז: לח., שבת ד: כב. לז: מ. מו. נ. נט. סח. צז. קטז: קכט. קכט:, עירובין כח. לד: מ: פט. צ., פסחים כט: נב., סוכה יז., ביצה ד:, מגילה יח., כתובות נח: עח: פד:, נדרים מב., גיטין לה. לז., קידושין מו. נט., ב"מ ח:, ב"ב פד: קיא. קעא: קעד:, ע"ז נג:, מנחות לג: סח., חולין יח. מה. סח:, ערכין כד., נדה סה:, תרומות פ"ח ה"ג ל. ועוד.

מחלקותם בהלכה ובאגדה מלאים בכל הש"ס עד שיעלה לאלפים, והמה הניחו אבן היסוד להתלמוד בבלי וירושלמי גם יחד ולא על חנם קראום בשם הוויות דרב ושמואל כברכות יט: כי באנת הוא וחברו שמואל אחדו ב' תקופות יחד ושניהם האירו בחכמתם לארץ ולדרים עליה.

אבל רב היה הריש והראשון לכל זה וכעדות רש"ג שרב הוה קשיש טובא משמואל, והחכם גרעץ בח"ב צד 357 ואמר שרב נולד לערך ג"א תתקלה ונפטר ד"א-ז היינו שחי עב' שנה, ועל שמואל יאמר שם שנולד ג"א תתקך ונפטר ר"א-יד היינו שנולד קודם רב טו' שנה ונפטר אחריו ז' שנה, ממש הפוך האמת.

אבוה דשמואל לפי ערך סדר הזמנים היה קשיש כרב וכשבא רב לבבל מצאו מנהיג שררה בבבל אבל לא מצינו ששקיל וטרי עמו זולת כתובות נא: שרב איתיביה והוא לא ידע להשיבו וקרי רב עליה שרים עצרו במלים. ובע"ז לח: מצינו מחלוקת רב עם אבוה דשמואל.

לוי חבירו עוד בהיותו בא"י בישיבת רבי כביצה כד:, וכשהתיישב רב בסורא אז בא לוי לבבל כשבת נט: ובלי ספק ראו זא"ז גם בבבל כדמצינו בע"ז לח: שחולק עם רב אבוה דשמואל ולוי.

רבה בר חנא בן דודו למד ג"כ עמו ביחד בהיותם בא"י מר"ח כמו"ק טז: ושניהם קבלו סמיכה מרבי וירדו לבבל כסנהדרין ה. ואח"כ עלו שניהם לא"י כמו"ק כא..

וכשהתיישב רב בסורא מצינו אתו גם רבה בר חנא כחולין מד: ההיא פסוקת הגרגרת דאתאי לקמיה דרב - א"ל רב כהנא ורב אסי - שדריה לקמיה דרבה בר חנא ואכשריה.

אבל רב היה גדול הרבה מרב"ח כדמפורש סנהדרין ה. והוה כייף לרב וישב ושנה לפניו כשבת נ., מכות ג:, מנחות מט., ותני קמיה כב"ק צא., ושאל ממנו הלכות כב"ב נב. (ושם איתא רבב"ח וצ"ל רבה בר חנא כב"ק פ"ט ה"ז), וכן בא לדין לפניו כב"מ פג., ושנה לתלמידיו הלכות רב כברכות פ"ח ה"ט, סוכה פ"ג ה"י, ומגילה פ"א ה"ט אמרי ואית דאמרין רב בשם רבה בר חנא. מחלקותם ע"ז עד:, חולין ח: ק., שבת פ"ד ה"ב, ביצה פ"ד ה"ד, (וב"מ שמצינו רבה בב"ח עם רב צ"ל רבה בר חנא), אבל רבה בר בר חנא היה מאוחר ותלמידו דר' יוחנן ויען ששניהם נקראו בשם אבא ובקצרה "רבה" לכן נשתבש באיזה מקומות שמם זב"ז אבל בירושלמי מצינו תמיד אך רבה בר חנא עם רב וזה ברור.

ר' שילא כבר מובא לעיל.

זעירי מי שהיה תלמידו דר' חייא כשבת קנז. מצינו אותו חולק עם רב (ואין זה זעירי חבירו דר"נ כב"ב קנז. שעלה אח"כ לא"י ולמד לפני ר"י) ושמואל ורב אסי כיבמות כא., גיטין כד:, ב"ק ל..

קרנא כמו שהבאנו לעיל.

וכן היה שם איסי בר היני כחולין קלז: וכפי הנראה לא היה בשלום עם רב והלך מפניו לא"י.

רב כהנא קמיה ורב אסי כשבא רב לבבל מצאן גדולי הדור כסנהדרין לו: דלגמריה דרב הוו צריכי (יען שרב שימש את רבי ושאר גדולי התנאים והיה בידו כל ספרי הברייתות) אבל לסבריה דרב לא הוו צריכי, וזה שכתב רש"ג באגרתו ח"ב פ"ג והוו נמי רבנן אחריני - כגון שמואל - ורב כהנא קמא ורב אסי.

והאמת כן הוא שרב ידע גדולת מעלתם כשבת קמו: רב איקלע לההוא אתרא - אייתי ליה ביה סדיא לא יתיב - משום כבוד רבותינו רב כהנא ורב אסי, ובשבת קכז: ר"כ איקלע לבי רב וצוה שיביאו שותא לכהנא וישב עליה.

וכן מצינו א"ל ר"כ ורב אסי לרב - שתק רב כסוכה ו:, ביצה י. לז:, ב"ק יא., ב"מ סט: צו:, ב"ב סב., ובשבת מה. אמרו לו הכי הלכתא? (ושם איתא בטעות ר"כ ורב אשי וצ"ל ורב אסי) וכן א"ל לרב לדידך ככתובות פט:, מ"ט לא מפרשית לן כנזיר יט., הדר ביה משמעתיה? כב"ב נא..

וכן ארחו לחברה אתי כשהלך רב לעיירות לדין ולהורות, כע"ז נז., חולין צה:.

ועל זה רב כהנא, אמרו פסחים קיג. שא"ל רב הפוך נבלתא ולא תיפוך במילי, פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא ולא תימא כהנא אנא (וזה ר"כ היה באמת כהן אבל רב כהנא תלמידו דרב לא היה כהן כמבואר פסחים מט. ובב"ק קיז. ובזה שגג הרב בעל משפחות סופרים בספרו צד 52), ובסנהדרין פב. בעי ר"כ מרב אינשייה רב לגמריה אקרוהו לר"כ בחלמיה - אדכריה רב לגמריה, ובסנהדרין קיא. מצא רב לר"כ דקא חייף רישיה וסליק ויתיב קמיה א"ל רב לא תמצא בארץ החיים א"ל ר"כ מילט קר לייטת לי?, מחלקותם מצינו פסחים עט..

וזה ר"כ עלה לא"י בראשית ימי מלוכת רב כי בשעלה שם מצא עוד את ר' שמעון בר רבי כזבחים נט., ואת יהודה וחזקיה בני ר"ח כמנחות כג:, ונשאר בא"י ולכן לא מצינו את רב כהנא עם רב לפעמים כעם רב אסי שהיה כל ימיו עם רב.

ומה שמצינו ר"כ אמר רב הוא ר"כ תלמידו דרב שעלה לא"י כשהיה ר"י כבר זקן וגדול הדור כב"ק קיז. וזה ברור.

ורב אסי ישב עמו בהיות חייא בנו גדול ככתובות מח: אותיב ר"ה לרב אסי ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי - א"ל רב לאו אמינא לכו וכו', וכן הוא קידושין מו., כריתות יז:, וכן מצינו קידושין מח: הוה עובדא וחש רב להא דרב אסי, ופסחים קיג. א"ל רב לא תדור במתא דלא צניף בא סוסיא, ואל תדור בעיר דריש מתא אסיא, ולא תנסיב תרתי וכו', וכן מצינו רב אסי אמר רב כשבת כב., ביצה טז., סוטה ל., ע"ז לח..

חולק עם רב כמגילה ה., קידושין מה:, גיטין כה., סנהדרין כט:, גיטין פ"ג ה"א, ב"ק פ"י ה"ג ונזכרו בירושלמי ע"פ רוב בשם כהנא, אסי.

רב חנינא בר שילא היה מאוהביו הגדולים כסנהדרין עב: שאמר רב כל דאתי עלי במחתרת קטלינא ליה לבר מרב חנינא ב"ש - דקיים לי בגויה דמרחם עלי כאב על הבן, ואולי הוא בנו של שילא דוד רב.

תלמידיו הגדולים ואומרי מאמריו‏[1][עריכה]

ר' אבא אמר רב יומא סד:, ביצה טז:, מגילה ל., יבמות לז: סח: עז., גיטין פז:, ובירושלמי בכמה מקומות.

ר' אבא בר אבינה, ובירושלמי נקרא ר' בא בר בינא, אמר בשם רב ב"מ פ"ד ה"א, סנהדרין פ"ג סה"ג.

אבא בר ר"ה, הוא רבה בר"ה עיין לקמן.

ר' אבא בר זבדא שאל מרב הלכה למעשה ב"מ פ"ב ה"ד, אמר רב ברכות יא., שבת קיא. קכ., סוכה כה:, כתובות ז., ב"מ כה:, ובירושלמי בכמה מקומות.

אבא בר חייא בשם רב כלאים פ"ב ה"א, והמאמר הזה מובא ב"ב צג: ושם רבה בר חייא קטוספאה בשם רב.

אבא בר חנא לעיל בין חביריו.

ר' אבא בר טבליי בשמו ב"ב ספ"ד, ע"ז פ"א ה"א.

ר' אבא בר יהודה בשמו עירובין פ"ו ה"ו, ושבועות רפ"ג, ובשניהם נפל טעות וצ"ל ר' אבא בשם רב יהודה בשם רב.

ר' אבא בר יצחק הוא רבה בר רב יצחק עיין לקמן.

ר' אבא בר כהנא בשמו סוטה פ"ט הי"ג, ב"ר פ"ד-ז, ויק"ר ספל"ה ונזכר כמה פעמים בירושלמי ביחד עם ר' חייא בר אשי בשם רב.

ר' אבא בר מינא הוא ר' אבא בר בינא.

ר' אבא בר ממל אמר רב ב"ב לח. פח: קה., שביעית פ"י ה"ב, שבת פט"ז ה"ו, יבמות פ"ו ה"א, סוטה פ"א ה"ב.

ר' אבא בר נתן עיין מו"ק פ"ג ה"ד, ועיין ערכו.

ר' אבא בר עילאי בשמו ברכות ספ"ט, ר"ה פ"ד ה"י, תענית פ"ג ה"ט.

ר' אבמרי, בעירובין פ"ז ה"א אמר מחלוקת רב ושמואל וכו'.

ר' אבהו בשמו ע"ז פ"ד ס"הא.

אביטל ספרא משמיה מו"ק יח..

אביי בשבת נז: וב"ב קסז: אמר הכי אמר רב, ומה שאמרו זבחים קי. שאמר אביי בפירוש שמיע לי מיניה דרב צ"ל מיניה דמר והוא רבה, ובבכורות מה. אמר רב א"ל אביי צ"ל אמר רבא.

אבימי נותאה משמיה דרב שבת יז: וע"ז לו..

ר' אבין או ר' בון בשמו שביעית פ"י ה"א, כתובות פ"ב ה"א, ע"ז פ"ה הי"ג.

ר' אבין בר רב אדא אמר רב קידושין ע. והוא רבין בר רב אדא דלקמן.

ר' אבונה בשמו כתובות רפ"ז, פ"ט ה"ט, פי"ג ה"ד.

ר' אדא אמר רב יבמות פג:, מנחות לט. ומדרש שוחר טוב מזמור קכ"ב.

רב אדא בר אהבה, אמר על רב ושמואל ור"י מג' קראי שמיע לי ע"ז מ., והיה חשוב מאוד על רב כתענית כ: שאמר רב לשמואל שאני ר"א בר אהבה דנפיש זכותיה, וכשנפטר רב קם ראב"א אהדר קרעיה לאחוריה יקרע קריעה אחרינא אמר נח נפשיה דרב וברכת מזוני לא גמרינן כברכות מג..

אמר בשם רב עירובין ז. נט:, ביצה יג:, כתובות מ. סב:, גיטין כו:, ב"ב קע., מכות כג:, שבת פ"ב ה"ב, ספי"ד, סוף שקלים, כתובות פ"ז ה"ו, קידושין פ"א ה"ו, ב"ק פ"ד ה"ב, שבועות פ"ו ה"ב, ונקרא בירושלמי ע"פ רוב רב אדא בר אחוה.

ר' אדא בר אחא בשמו ברכות פ"א ה"ב-ז: גיטין פ"ט ה"ג.

רב אדא בר מתנה אמר רב ברכות ל: (כן כתוב בגליון) שבת קט:, יומא ד., ע"ז כח..

רב אושעיא משמיה סנהדרין לח. והוא אחי רבה.

ר' אחא משמו ירושלמי ריש עירובין, סוכה רפ"א, ביצה פ"א ה"ו, תענית פ"ב סה"א.

ר' אחא בר אדא תלמידו כברכות כט: שהעיד רב פפא בריה ששמע מאביו ואביו מרב, אמר רב קידושין סה., ע"ז יט:, חולין טו:.

ר' אחא בר אושעיא אמר רב סנהדרין כה. לגרסת דק"ס.

ר' אחא ברדלא, בסוכה כו. רב שרא ליה וכו', ובגיטין יד., א"ל רב קכא דמוריקא אית לי גבך וכו'.

רב אחדבוי בר אמי אמר רב תמורה ל:, ובע"ז לד: חסר תיבת בר אמי, ובחולין קיג: בעי מרב.

רב אחדבוי בר מתנא אמר רב שבת כד: לגרסת דק"ס.

אחוה דאימי דר' אדא, ברכות פ"ד ה"א הוה צייר גולתא דרב.

איבו בנו, עיין לקמן.

איבו בן בתו וחזקיה אחיו אייתו ערבה לקמיה דרב, סוכה מד:.

ר' אידי בשם רב ברכות פ"א ה"ב. ר' אידי בר אבין אמר רב קידושין ל:.

ר' אילא או אילעא, אילעאי אלעי אמר רב שבת קמב., עירובין ג. יד., נדרים ז:, ב"ק ק. קיז:, ערכין ז., ירושלמי ריש סוכה.

ר' אילא ברב שמואל בר מרתא משמיה דרב ברכות יג:, וגרסת דק"ס ר' יצחק בריה דר"ש בר מרתא.

ר' אלעזר היה תלמידו כחולין קיא:, שא"ל שמואל לרבך (רב) ימיבי ואכל, אתא לקמיה דרב א"ל הדר ביה מר משמעתיה? בעי מרב כשבת קנג., עירובין סה:, יבמות קב: קט:, ב"ק פז., מנחות טו. טו:, ר"א אמר רב שבת כ., כתובות עז., גיטין פו:, וקראו לרב רבינו כגיטין ט:, ב"ב קנב., ובמגילה כט. דרש ואהי להם למקדש מעט זה בית רבינו.

ר' אלעזר בר יוסף בשמו ברכות ספ"ז.

ר' אמי אמר רב נדרים מ: מא., בכורות נה:, נדה פ"א ה"א.

ר' אמי בר יודן עיין לקמן רמי בר רב יוד.

ר' אמי (רמי) בר יחזקאל בשמו עירובין פ"ה ה"ג, תענית פ"ב ה"יד.

ר' אמי בר קרחה בשמו ב"ב פ"י ה"ח.

רב אסי לעיל בין חביריו.

אשיין בר נדבך בשמו מנחות כט: לפי גרסת הרי"ף והרא"ש כה' קטנות ה' ס"ת וכן הוא בדק"ס.

ר' ביבי בשמו מד' איכ"ר פ"א-כח ומד' תהלים פ"כב.

ביבי בר נוזלן בשמו ב"מ פ"ב ה"ה.

ר' ביסנא בשמו פסחים פ"ד סה"ג, מו"ק רפ"א, ע"ז פ"א סה"ו.

בנימין גנזבייה בשמו ברכות פ"א ה"ו ועיין לקמן מנימין סקסנאה.

רב ברדלא בר טביומי אמר רב חגיגה ה..

רב ברונא תלמידו כפסחים קג., יבמות קי., חולין פו:, אמר רב שבת כא. כד: כו., עירובין סג: פה:, פסחים קו:, כתובות סב:, סנהדרין כח:, ע"ז לה. מ..

ר' ברכיה בשמו ברכות ספ"ט, שקלים פ"א ה"ב.

גוריון בר אסטיון בשמו ב"מ פו:.

רב גידל תלמידו דרב כעירובין יז., אמר רב ברכות כא: מג: מט., שבת כד. ל:, עירובין כט. עב. צד., פסחים עח:, סוכה יג., יומא יח:, מו"ק יז. יח:, חגיגה י., יבמות כ. לה. ס. צז. קו., כתובות קו., נדרים ח. טז:, סוטה כט., קידושין מב:, ב"ב טו. קע., סנהדרין יד: צח., שבועות מט., זבחים נט., מנחות ל., חולין קכז., ערכין יח: כ., נדה ו. מח: סז..

גידל בר בנימין (או מנימין) פסחים ספ"ח (ונראה שהוא סתם רב גידל כי המאמר הוא בפסחים עח: ע"ש סתם רב גידל אמר רב), יבמות פט"ו ה"ו, סוטה פ"ו ה"ד.

רב גידל בר מנשיא, שלח לרב ילמדנו רבינו ב"ב קנה., אמר רב מו"ק כד:.

גניבא, רב איקלע לבי גניבא ברכות כז., אמר משמיה דרב ברכות כה., ע"ז לו:, חולין מד. נ:, ובירושלמי ע"ז פ"ב ה"ח מחלוקת רב וגניבא ואמר רב אני זקן והוא זקן.

גורסק בר דרו משמיה עירובין כט. לגרסת דק"ס וכן היה הגרסא לפני היוחסין.

דארו בר פפא משמיה ע"ז כז..

רב דימי, ברכות מס. כי אתא רב דימי אמר רב, ובל"ס זה מן ההלכות שאמר רב בעדן היותו בא"י.

רב דימי בר יוסף אמר רב ברכות מה: והוא סתם רב דימי.

רב דימי בר שישנא משמיה גיטין סב., מנחות צ..

רב דניאל בר רב קטינא אמר רב מו"ק ח. יב., חגיגה ח., ב"ק צז..

רב הונא תלמידו המובהק שישב כל ימיו לפניו והוא ישב על כסא רבו בסורא עיין ערכו.

רב הונא בר אשי אמר רב סוטה טז:.

רב הונא בר חייא בשמו סנהדרין פ"א ה"ה.

רב הונא בר חיננא, ב"ב קסז: אמר הכי אמר רב.

רב הונא בר רב קטינא, יתיב קמיה רב זבחים קטו: לגרסת דק"ס, וגרסא שלנו קמיה דרב חסדא.

רב הונא בר תחליפא משמיה דרב קידושין עא. וכבר בארתי בערכו שצ"ל משמיה דרבא.

רב המנונא תלמיד רב כב"ק קו. והיה חביב על רב שקראו בני כעירובין נד. אמר רב עירובין טז. עז:, סוכה כא:, קידושין סה., ע"ז יט:.

רב המנונא סבא, בפסחים קה. אמר לתלמידי דרב, הכי אמר רב.

רב זוטרא בר טוביא אמר רב ברכות ז. מג:, שבת עה., פסחים פז., תענית טז:, יומא לט:, חגיגה יב. יג:, נדרים מא:, ב"מ נט., ב"ב צז., סנהדרין קו., ע"ז כד:, מכות ו: יב., זבחים סד:, מנחות יא..

ר' זירא (או זעירא) אמר רב שבת כא. קכה. קל:, עירובין צא:, ביצה ז:, יומא נד., סוטה יח., ב"מ כג:, ב"ב קמה: קמז., סנהדרין ל: ק:, זבחים כה: (ושם אמר רבי וצ"ל רב), חולין קז: קט:, בכורות לט:, ברכות ספ"ג, מעשרות פ"ד ה"א, ערלה פ"א ה"ז, שבת פי"ז ה"א, יבמות ספ"ט, גיטין פ"ט סה"ח.

ר' חונה בשם רב כן הוא בירושלמי והוא רב הונא.

ר' חזקיה בשמו ירושלמי סוף קידושין, ובע"ז פ"ג ה"ג ר' חזקיה בשם רב כיני ראה אותן וכו', ובסה"ד שגג ועשה ממנו אמורא בשם ר' ביני ובאמת הוא בירושלמי כמו בבבלי הב"ע, ובמשפחות סופרים ערך רב צד 60 אות פא מחקו בחנם.

חזקיה בן בתו לקמן בסדר בניו.

ר' חייא בר אבא אמר רב חולין צב., ובדק"ס מביא מילקוט כ"י שצ"ל ר' חייא בר רב.

ר' חייא בר אבין תלמידו דרב, והעיד שרב צלי של שבת בע"ש בברכות כז: אך שם צ"ל ר"ח בר אשי. אמר רב עירובין לח: מ. פא., גיטין לח: מ., ב"ק כא:, סנהדרין ל:.

חייא בר אדא, בתשובת הגאונים שערי תשובה סקע"ח, מביא שרב היה קולו ערב וירד לפני התיבה ונהג חייא בר אדא אחריו כן. ובב"ר פ"ב-ו חייא בר אדא הוה יתיב קמיה דרב אבל ביבמות פ"ד הי"א איתא חייא בר אשי.

רב חייא בר אסי אמר רב תענית יח., וצ"ל בר אשי, דק"ס.

רב חייא בר אשי תלמידו כברכות יא: שאמר זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי פרקין בספרא דבי רב, אמר רב בכמה מקומות כמבואר בערכו באריכות.

רב חייא בר יוסף אמר רב שבת ז: ל:, עירובין צ., פסחים ז. כא:, יבמות צב: צד: צז. קי., כתובות נ: קו., נדרים ח. טז:, קידושין מב., חולין נד..

חייא בר רב, לקמן במשפחתו.

רב חייא בר רב מתנה, דרש משמיה דרב נדה ס:.

ר' חייא דכפר תחומין, פרשיה לפני רב תרומות פי"א ה"ה, אך שם צ"ל לפני רבי והוא ר' יהודה נשיאה ב).

ר' חייא קטוספאה משמיה דרב ביצה לח:, וב"ב צג: גרס רבה בר חייא קטוספאה, ובכלאים פ"ב ה"א גרס אבא בר חייא.

ר' חלבו בשמו ברכות ספ"ט, תענית פ"ג ה"ט.

ר' חלבו בר חנן בשמו ברכות פ"ו ה"א.

ר' חלפתא דמן הונא (או דמן חיפא), בגיטין פו: א"ר יוחנן לבני ר' חלפתא דמן הונא הכי אמר אבוכון [משמיה דרב ס"א].

רב חלקיה בר טובי אמר רב ב"ב לט:.

רב חמא אבוה דר' הושעיא, בויק"ר פ"א-ג אמר בשם רב, והמאמר נשנה ברו"ר רפ"ב שאמר בשם רבי והאמת כן שהיה בימי רבי.

ר' חמא בר אושעיא אמר רב סנהדרין כה. לגרסת דק"ס.

רב חמא בר גוריא אמר רב שבת ט. י: יא. לז. קלט:, עירובין ט. מו: טז., מגילה יח: יט., תענית יב: כז., מו"ק יב., יבמות מה:, גיטין פו:, קידושין עו:, ב"ק קיג:, ע"ז טז:, מנחות לב: עח., חולין מה., שבת פ"ט הי"א.

רב חנא בשמו ר"ה פ"ב ה"א.

רב חנין אמר רב יומא מא:, נדרים ז:, סוטה ט: י..

רב חנן בר אבא (או רבא - רבה) היה חתנו כחולין צה: ולמד עם חייא בר רב כשבת סו., יומא יט: ומחוי ליה רב איפוך, אמר רב שבת קיב:, עירובין ה:, סוכה ב: (ושם רבה), ר"ה כב. לא., יבמות סג:, כתובות טו., גיטין לז:, ב"ב צא., ע"ז יא: טז., חולין סג., ברכות פ"ח ה"א, וברכות פ"א ה"ה י: אמר ראיתי לרב עביד וכו'.

רב חנן בר רב חסדא אמר רב ע"ז יא:, ושם טז: א"ר חנן בר"ח ואמרי לה רב חנן בר רבא אמר רב, והספר אם רב חנן חתנו אמר בשמו או נכדו.

רב חיננא בר יהודה בשמו סנהדרין עז:.

רב חיננא בר כהנא אמר רב ר"ה יט: והוא ר' חנינא ב"כ דלקמן.

רב חיננא (או חנינא) בר שלמיה, למד עם חייא בר רב כעירובין צח: וכן הוא בירושלמי שם פ"א ה"א ה., בעי מרב נדה סה., וקרא לרב מר כנדה כה., משמיה דרב שבת מג: קכג., פסחים קח., ביצה לא: לב:, ב"ב קיא., חולין לז:, נדה כה:, ביצה פ"א ה"ה, סוכה פ"א ה"ו, סנהדרין פ"א ה"ב.

רב חיננא סבא משמיה ברכות יב: לגרסת עין יעקב, וצ"ל רבה בר חיננא סבא משמיה דרב.

ר' חנינא בר אבדימי אמר רב נדרים סא:, קידושין סד:, ב"ק צו:.

ר' חנינא בר כהנא אמר רב ביצה ו., ר"ה יט:, (ושם רבי וצ"ל רב), ע"ז כ:.

רב חננאל תלמידו דרב כפסחים קג., יבמות קי., חולין פו:, אמר רב ברכות מג: מט., פסחים סח., ר"ה לה., מגילה נ., מו"ק יב:, תענית ה., חגיגה יג:, יבמות קי., קידושין עב., מנחות ל: לא: לד:, חולין צא:, אודי ליה רב מו"ק יט..

רב חסדא אע"פ שלא מצינו שדבר עם רב פא"פ, אבל מצינו שקראו תמיד רבינו כסוכה לג., בכורות מה., נדה מט: שאמר דבר זה רבינו הגדול אמרו והמקום יהיה בעזרו, וברכות לח: דרש רב חסדא משום רבינו ומנו רב, ביצה כה. אמר מדברי רבינו נלמד, ר"ח אמר רב ברכות מג., עירובין צו., פסחים קז., נזיר מג:, ע"ז לא. נב. ס:, מנחות יז., והיה חביב עליו שמעתתא דרב עד שנתן לרבא בר מחסיא ב' מתנתא דתורא שאמר לו הלכה חדשה מרב כשבת י:.

רב מבי בשמו תרומות פ"ה ה"ג, סוכה פ"ג ה"א.

רב טבלא בעי מרב שבת קא., עירובין יב., אמר רב ב"מ צד., ובעירובין פ"ח ה"ו ר' טבלאי בשם רב.

ר' יאשיה אמר רב סוכה ב:, וכבר בארתי בערכו שהוא ר' יאשיה דמן אושא.

רב יהודה תלמידו המובהק שישב כל ימיו לפניו ואחרי פטירת רבו ישב לפני שמואל ואח"כ יסד ישיבתו הגדולה בפומבדיתא, עיין ערכו.

רב יהודה בר אשי משמו כן הוא בברכות יט: וכבר בארתי בערכו שצ"ל בר אמי משמיה דרב יהודה וכן הוא בדק"ס.

רב יהודה בר זבדי אמר רב קידושין עג: ונראה שצ"ל כמו ביבמות פג: א"ר אבא אחוה דר"י בר זבדי אמר רב יהודה אמר רב.

רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה, ברכות מז. מח., שבת ל: קיח: קיט: קנג., עירובין יד: צז., פסחים קיג:, סוכה מו:, תענית יד. כט., מגילה ה., מו"ק טז., מנחות לה:.

ר' יודן משמיה עירובין פ"ה ה"ד.

ר' יוחנן מצינו בסנהדרין פ"ג ה"י שאשכח רב לר' יוחנן יתיב מקשי וכו', ובזהר חדש בראשית כג: ר' יוחנן אמר רב, ובשבת פ"ה ה"ב ר"י מטי בה בשם רב, וכל ימי רב כשהיה בבבל היה שולח לו ר' יוחנן כל ספיקותיו והיה כותב לקדם רבינו שבבל כחולין צה:, ושם קלז: כעס ר"י על איסי בר היני שקרא לרב אבא אריכא וסיפר לו גדולת רב כשהיה בישיבת רבי, וכן שם נד. סיפר לר"ל גדולתו וכבר הארכתי לעיל בזה.

ר' יונה בשמו ברכות פ"ד ה"ג, תרומות פ"ח ה"ג, כלאים פ"ד ה"ו, תענית פ"ב ה"ב, ובעירובין פ"ו ה"ז אמר אתפלגון רב ושמואל.

ר' יוסי בר' בון בשמו כלאים פ"א ה"ב, פ"ד ה"ד, פסחים פ"ז ה"א, סוטה פ"ה ה"ב, קידושין פ"ג הי"ב.

ר' יוסי בר מנשיא בשמו סוכה פ"ג סה"א, מגילה פ"ב ה"ד.

ר' יוסי בן שאול אמר רב ביצה ז., אך שם הוא ט"ס וצ"ל אמר רבי.

רב יוסף אמר רב עירובין יא. מא., יומא סט:, גיטין לח:.

רב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל, בקידושין עט: עבד עיבדא כוותיה דרב ואיקפד שמואל, ובנדה כו: משמע שהיה תלמיד מובהק לרב, ואפשר שהוא ר' יוסי בן מנשיא דלעיל.

רב ייבא חמוה דאשיאן בר נדבך משמיה ב"ב כב:.

רב ייבא בר יוסי אמר רב ערכין ה..

רב ייבא סבא בשמו פסחים קג:, ושם עד: לגרסת דק"ס שהוא טפליה בר נוזלא לרב.

ר' יעקב, בשבת קלד: כי אתא רב דימי - הוו בה במערבא - א"ל ההוא מרבנן ור' יעקב שמו - דאמר רב.

ר' יעקב בר אבא תרגים קמיה דרב ב"מ מא., סנהדרין פ"ז הט"ו.

ר' יעקב בר אדא בעי מרב ורב שתיק סנהדרין סו:.

ר' יעקב בר אחא בשמו מו"ק כב:, כתובות פ"ד ה"ח.

ר' יצחק בר אבא בר מחסיא בשמו מגילה פ"ב ה"ב.

רב יצחק בשמו, ירושלמי שבועות פ"ד ה"ב.

רב יצחק בר אדא אמר רב חולין טו:.

רב יצחק בר אשי אמר רב פסחים מה:.

רב יצחק בר יונתן בשמו נדה פ"ב ה"ז.

רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב ברכות ג. (ושם חסר תיבת בר מרתא) יג: מו. (ושם ר' אילא וצ"ל רב יצחק, דק"ס), פסחים קו:, יבמות כד:, גיטין יג. סג:, קידושין סה:, סנהדרין ח:, מנחות כט:, חולין נא. עד. צב:.

רב ירמיה בר אבא היה תלמיד מובהק לרב כביצה כב: שאמר שאלית את רבי ביחוד ומנו רב, ונתעלה כ"כ עד שנעשה לתלמיד חבר שלו כברכות כז: לט:, אמר רב ברכות נו:, עירובין ז: יב. כא., פסחים לז., ביצה כב: כט., מגילה יח:, כתובות ס., ב"מ כ:, ב"ב סה., ובירושלמי מצינו כמה פעמים ר' ירמיה בשם רב והוא ר' ירמיה בר אבא וגם בהוריות מצינו כמה פעמים ר' ירמיה בשם רב והוא רב ירמיה בר אבא, וגם בהוריות ו. מצינו רב ירמיה אמר רב והוא ר"י בר אבא כבדק"ס, וברכות פ"ז סה"ד ר' ירמיה מטובה בשם רב, צ"ל ר' ירמיה מטי בה בשם רב, ובחרדים שם אמר שזה שם עיר ושגגה יצאה מלפני השליט וזה ברור.

ר' ירמיה בר אחא אמר רב חולין נא:.

ר' כהן בשמו ירושלמי סוף קידושין.

רב כהנא תלמידו דרב וקפסיק סידרא קמיה כשבת קנב., אמר רב ברכות יד:, תענית יב:, יבמות קב., כתובות עט:, גיטין עא. ורב שלחו לא"י וצוהו שלא יקשה לר' יוחנן שבע שנים כב"ק קיז..

כהנא בר מלכיו בשמו ברכות פ"ח ה"א מ:.

כהנא בר תחליפא בשמו ע"ז פ"ב ה"ט.

ר' מנחם בשמו ב"ר פכ"ד-ז.

ר' מנחמא בשמו שבת פי"ד ה"ג, ויק"ר פט"ז-ח.

מנימין סקסנאה, בנדה סה. סבר למעבד כוותיה דרב - שכיב באורתא קרי שמואל עליה דרב וכו', וברכות פ"ב ה"ו גרס בנימין גנזכייה.

רב מנשיא בר זביד אמר רב שבועות מה:, מנחות קח:.

רב מנשיא בר ירמיה אמר רב פסחים סח., נזיר סה:.

רב מנשיא בר שנובלי משמיה עירובין כט..

רב מנשיא בר תחליפא אמר רב ברכות מט:, פסחים ו:.

רב משרשיה בעי מרב ב"ב צז: לגרסת השאלתות ודק"ס אבל צ"ל מרבא.

רב מתנא אמר רב שבת (כא. לגרסת דק"ס) כד. כט., כתובות מג: סב:, ב"ק נו:, ב"מ לז., מגילה פ"ב ה"ו, מכות פ"א ה"ה.

ר' נחום בשמו שבת פ"י ה"ו.

ר' נחמן (סתם הוא רב נחמן בר יעקב) אמר רב עירובין עב:, פסחים יג. מה: קי:, מגילה יד., כתובות ח. קו., סוטה יב:, ב"מ צד., בכורות כג:, ערכין כב., וברש"י ביצה כה. ד"ה מדברי, שר"נ היה תלמיד רב, וכבר בארתי בערכו שלא ראה את רב מימיו ואך קבל מרבותיו הלכות רב, ובירושלמי מצינו כמה פעמים ר"נ בר יעקב בשם רב.

רב נחמן בר אבא (או רבא) אמר רב ע"ז לט..

רב נחמן בר זבדא אמר רב שבת כה:.

רב נתן בר אבא אמר רב ביצה לב:, וכב"מ מא. תרגמא רב נתן [בר אבא דק"ס] קמיה דרב.

רב נתן בר אבין חולין מה: יתיב קמיה דרב והקשה לו ורב השיב לו.

רב נתן בר מניומי אמר רב שבת כא: לגרסת הרא"ש ודק"ס.

ר' סימון אחוה דרב יהודה בר זבדי בשמו ב"ב רפ"ג וספ"ג ב"ר ספפ"ה.

ר' עוירא בשמו פסחים קיט: וצ"ל משמיה דר' אמי.

עולא אמר רב שבת קמג:.

ביר עוקבן בשמו עירובין פ"ח ה"ה.

רב עמרם אמר רב פסחים קה., מו"ק יט:, יבמות לד., נדרים כח., סוטה יב: יח., ב"ב קסד:, סנהדרין קד:, בכורות כז., מכות פ"א ה"ב.

רב ענן אמר רב ברכות ל:, שבת יב:, שבת רפ"ג, יבמות ספ"ט.

רב ענן בר רבא אמר רב ר"ה לא. וצ"ל רב חנן בר רבא.

ר' פנחס משמיה חגיגה כו. ובאמת צ"ל שם משמיה דרבא.

רב פפא סבא משמיה דרב קידושין עא:, סנהדרין מט:, מנחות לג:.

ר' פרנך בשמו סוכה פ"ג ה"א.

רבא בר רב אדא משמיה יומא נג:, קידושין ע. ועיין ערכו.

רבא בשם רב ויק"ר פל"ב-ז. וצ"ל ר' בא.

רבה אמר רב גיטין לח:, ובנדרים עז. רב שרא נדרא לרבה בקיטונא דבי רב, אבל הוא ט"ס וגרסת היוחסין נכונה שגרס רב שרא לרב חננאל.

רבה בר אבוה אמר רב שבת קכט: קל:, עירובין עה: פה., נדרים כז:, גיטין סג. עב. עו. עו:, ב"מ צט., סנהדרין נא:, ע"ז נא., זבחים מד:, בכורות י:, כריתות יח..

רבה בר איסי אמר רב סוטה ל..

רבה בר רב הונא זכה עוד לישב לפני רב כב"ב קלו: שרמי רבה בר"ה קמיה דרב, וביום חתונתו היה עדיין רב קיים כמגילה כז:, אמר רב ברכות כה., שבת צז. קז., עירובין פה:, פסחים לט., ביצה כה., יבמות כו:, ב"מ עט., ב"ב צא., חולין נג., ובירושלמי דמאי פ"ד ה"ה ר' בא בר"ה אמר רב.

רבה בר חייא קטוספאה עיין לעיל ר' חייא קטוספאה.

רבה בר חנא לעיל עם חביריו בשם רבה בר חנא.

רבה בר חיננא סבא בשמו ברכות יב. יב:.

רבה בר טוביא בר יצחק אמר רב עירובין כח:.

רבה בר יוסף אמר רב ערכין ה:.

רבה בר יצחק אמר רב יבמות עא: (ובקידושין כז. גרס רבה בר יצחק ובב"ב עז. גרס רבה), חולין מה:, סנהדרין צו: מט: ושם רבא.

רבה בר ירמיה אמר רב ע"ז טז..

רבה בר לימא משמיה ר"ה ד. (וברש"י שם ד"ה ורבה, שהיה תלמיד רב), מגילה יג:.

רבה (או רבא) בר מחסיא, שבת י: אמר היינו דאמר רב.

רבה בר שמואל אמר רב יומא לו:.

רבה בר תחליפא משמיה שבת קכ:.

רבין אמר אמר נדרים מ. כמה מאמרים.

רבין בר רב אדא משמיה יומא נג:, קידושין ע: ועיין ערכו.

רבין סבא, פסחים עד: טפליה בר גוזלא לרב, ובקידושין נג: תרגם קמיה דרב.

רבנן דקיסרין בברכות פ"ד ה"א כז:, תענית פ"ד ה"א טז: אמרי איתפלגין רב ור' יוחנן.

רכיש בר פפא משמיה חולין מב: נה..

רמי בר רב יוד אמר רב פסחים סב: ובזבחים נח: בר רב יודא ובדק"ס בר רב יוד, וכן שבת לב: לגרסת דק"ס, ואפשר שוהא ר' אמי בר יודן שמביא היוחסין.

רמי בר יחזקאל חולין מא. אמר הכי אמר רב.

רמי בר רב אמר רב שבת לב:.

אבא שאול משמיה דרב נדה לח. אך צ"ל משמיה דרבי.

ר' שילא אמר רב ברכות מט: ובירושלמי ספ"ד דברכות.

ר' שילא בר אבימי או אבינא אמר רב ע"ז טו. כב:, ובנדה לו: שהיה תלמיד מובהק דרב.

רב שימי בר חזקיה בשמו כתובות ו. וצ"ל בר חייא.

שימי בר חזקיה בשמו כתובות ו. וצ"ל בר חייא.

שימי בר חייא בנו עיין לקמן.

רב שמואל בר איניא משמו עירובין סג:, ר"ה יח., מגילה כו., חגיגה ה:, יבמות קה., כתובות יז., סנהדרין כב. מד:.

רב שמואל בר בידרי אמר רב מנחות לה: וגרסת הרא"ש בהל"ק ה' תפלין פי"ג רב שמואל בר מרי, ובדק"ס בר מרדכי.

רב שמואל בר רב יצחק אמר רב ברכות יד: נט., שבת נא., פסחים קיג:, יבמות מו. צז., גיטין עח., ב"מ מא., ב"ב קיט., פסחים פ"ז ה"יב, ובנדה סד: אמר לדידי מיפרשא לי מיניה דרב.

רב שמואל בר מרתא אמר רב פסחים קיג:.

ר' שמואל בר נחמן בשם רבותינו שבגולה במ"ר פ"ז-ד. והמה רב ושמואל כדלעיל.

רב שמואל בר סיסרטא עיין תענית יד..

רב שמואל בר שילת היה אהוב לרב ככתובות סב. שרב קרא עליו הפסוק כן יתן לידידו שנה, וב"ב ח: קרא עליו הפסוק ומצדיקי הרבים ככוכבים, ובשבת קנג. בקשו רב כשיפטר יעשה עליו הספד, וכתובות נ. א"ל רב בציר מבר שית לא תקבל וכו', בעי קומי רב ברכות פ"ז ה"ב, אמר משמיה עירובין כח., פאה פ"ח סה"ד, מגילה פ"ד ה"ג.

ר' שמי בשמו מגילה פ"ב סה"ה.

שמעון בר חייא בשמו עירובין פ"ה ה"ה ועיין ערכו.

ר' שמעון בר כרסנא בשמו שבת פ"ג ה"א.

רב ששת בשמו ע"ז פ"ב ה"ה.

רב תחליפא בר אבדימי, ביצה טז: עבד עובדא כותיה דשמואל ואמר רב תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן לקלקולא.

תלמידי דרב נמצא כמה פעמים בש"ס.

מדותיו היקרות[עריכה]

המה מלבד גדולתו בתורה אשר הלכותיו ומאמריו היקרים מלאים בכל הש"ס בבלי וירושלמי ואשר גם אליו יתיחס שהוא סידר ספרא דבי רב - תורת כהנים כעדות הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשנה ויד החזקה, וספרי דבי רב עיין רש"י יומא עד. ורשב"ם ב"ב קכד:, יש לנו קבלה נאמנה מפי הגאונים מובא בשערי תשובה סק"עח וכן מובא ביוחסין אות רי"ש ונדפס כעת בספר האורה לרש"י, שעשרה מלין דחסידותא קיים רב ואשר תלמידיו הדורות שלאחריו לא נמצא אף אחד שהיו בו כל החסידות שלו ביחד. וזה לשון היוחסין:

  1. שלא היה רואה לעילא מד' אמות (ובשערי תשובה הגרסא דלא הוה מסני ד' אמות בקומה זקופה, ויפה כיון הגאון ר' גרשון העניך בפי' לארחות חיים שהמקור הוא מירושלמי עירובין פ"א ה"ד).
  2. שלא הלך בגלוי הראש (והוא מירושלמי ברכות פ"ד ה"א, הגאון הנ"ל).
  3. קיים שלש סעודות בשבת.
  4. היה מכון לבו בתפלה (בעירובין סה. שאמר בעצמו כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל).
  5. דלא הביט לצדדין (במנחות כט. קי., בכורות מג:, נדה כד. ועי"ש פירש"י).
  6. שהיה מקיף שלא להטריח את הצבור (כמגילה כב:).
  7. לא אכל בסעודת הרשות (כמפורש חולין צה:).
  8. כל מי שהקניטו היה הולך לפייסו (כמפורש יומא פז.).
  9. שהיה קולו ערב והיה יורד לתרגם (כמגילה כב.).
  10. שהיה רגיל בציצית ותפלין (וזה מובא ברמב"ם ה' תפלין ס"ד ה"כד, "אמרו עליו על רב שכל ימיו לא ראוהו שהלך ד' אמות בלא ציצות או בלא תפילין", עכ"ל, ובל"ס היה לו לרבינו איזה מקור בש"ס, ואפשר שמזה אמרו עליו שלא הלך בגילוי הראש, יען שתמיד היה עוסק בתורה ועבודה והיה עליו תמיד אימתא דשמיא).

והנה מלבד העשרה מלין דחסידותא האלו מצינו שלא שח שיחה בטילה מימיו כדמובא ברמב"ם ה' דעות פ"ב ה"ד וז"ל אמרו עליו על רב תלמידו דרבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה כל ימיו. ואפשר שמקורו חגיגה ה: שאמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו בשעת מיתה, וגם לא שינה בדבורו מעולם כירושלמי סוף שביעית שאמר רב כד אנא אמר ליתן מתנה לבר נש איני חוזר בי, וזה שאמר לרב כהנא פסחים קיג. הפוך בנבילתא ולא תיפוך במילי, וכן היה ותרן בממונו כגיטין פ"ד ה"ג, והיה עושה תמיד לפנים משורת הדין כב"מ פג., ולא מנע עצמו מב"מהד יומם ולילה כמאמריו שבת פג:, ביצה כד., ולא הוציא דבר שקר מפיו מעולם אפילו מפני דרכי שלום כיבמות סג., ולא היה ישן ביום יותר מס' נשמי כסוכה כו:, והיה נופל על פניו בפשוט ידים ורגלים כמגילה כב:, וכשהיה יוצא לדין אמר הכי, בצבי נפשיה לקטלא נפיק כיומא פו:, ובכל ערב ט"ב היה טובל פתו באפר כתענית פ"ד סה"ו, והיה קדוש וטהור כ"כ עד כשהיה נוסע מביתו לעיר אחרת והיה מתיירא פן תעלה עליו שום מחשבה זרה לכן היה מכריז מאן הויא ליומא כיומא יח:, והיה איסטניס גדול שאע"פ שהיה זהיר בנטילת ידים לא היה יכול לאכול אך במפה כחולין קז. וברכות פ"ח ה"ב.

נוסחי תפלותיו היקרות[עריכה]

בברכות טז: שבתר צלותיה אמר יהי רצון מלפניך שתתן לנו חיים ארוכים וכו' (וזה מה שאנו אומרין קודם שמברכין החדש ומסיימין בזכות תפלת רב), וכן תיקן מודים דרבנן כברכות פ"א ה"ח, והנוסח למי שטעה ולא הזכיר של שבת כברכות מט., וירושלמי שם פ"ז ה"ד, והיה חותם בר"ח מקדש ישראל ור"ח כברכות מד., ובברכת אשר יצר חתם ברוך רופא חולים כברכות ס:. וברכת על ביעור חמץ כפסחים פ"ב ה"ב, נוסחא לומר על מצות הדלקת נר חנוכה כסוכה פ"ג ה"ד, תיקן תפלה על הגשמים כתענית ו:, וכן תיקן תפלת ותודיענו שאנו אומרין ביו"ט שחל במוצאי שבת וקראום חז"ל בשם מרגניתא דרב ושמואל כברכות לג:, וכן תיקן תפלת אתה זוכר לר"ה, כר"ה פ"א ה"ג, ופדר"כ פ' בחודש ופ' דרשו ונקראת בשם תקיעתא דרב.

אשתו בניו ובנותיו חתניו ונכדיו[עריכה]

כפי שבארנו לעיל שכשהלך רב בפעם הראשונה מא"י לבבל וכשבא ליקח ברכת הפרידה מר"ח ברכו רחמנא ליצלך ממידא דקשה ממותא - זו אשת רעה כיבמות סג., אבל לדאבון לבו לא נתקיימה ברכתו כאשר יסופר שם שאשתו הוה קא מצערה ליה, וכל מה שאמר לה היתה עושה להיפך, כי א"ל אבידי לי טלופחי עבדה ליה חימצי, וכשא"ל עבידי לי חימצי עבדה טלופחי, וזה שאמר רב שבת יא. כל רעה ולא אשה רעה, וביבמות סג. אמר בנוי נבל אכעיסם זו אשה רעה וכתובתה מרובה, אך הוא נשא בדומיה והאמין בה' שהכל בהשגחה פרטית, ולא על חנם שאל לר' חייא דודו ברכות יז. נשים במאי זכיין (כי ברוב חסידותו חשב בל"ס שאשתו היא הטובה מכולן והיא מצערת לו כ"כ) ור' חייא ניחם לו והשיבו באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן, ובאמת כן היה כי ילדה לו בנים נחמדים, הראשון היה חייא שמו, ורב ראה כי ברכה בו השתדל בכל כחו ולמד עמו כפסחים ע. מתני ליה רב לחייא בריה, וברכות נג:, נזיר סו: א"ל רב חטוף ובריך, ופסחים ע. צוהו לא תשתי סמא ולא תשוור ניגרא, ולא תעקר ככא, וכן נדרים מט: א"ל כל מידי לא תפליט קמיה רבך לבר מן קרא ודייסא וכו', וכן למדו הלכות דרך ארץ כתמיד כז: שא"ל חשיך תקין נפשך וכו'.

ומלבד מה שלמדו בעצמו בירר לו מבחירי תלמידיו ללמוד עמו כדמצינו עירובין ב: יא: מתני ליה רב יהודא לחייא בר רב קמיה דרב - וא"ל רב אתנייה צריך למעט - אתנייה רחבה וכו' ובעירובין מז. מתני ליה רב חייא בר אשי קמיה דרב, ובעירובין צח: מתני ליה רב חיננא בר שלמיה קמיה דרב, ובשבת סו., יומא יטו: מתני ליה רב חנא בר רבא קמיה דרב.

ומצא בבנו נוחם מעט, כי כשגדל וראה צרת אביו איך יסבול מאמו, וכשידע שרב רוצה לאכול טלופחי אמר לאמו שאביו רוצה היום חימצי, והיא שעשתה היפוך רצון בעלה עשתה טלופחי, כרצון רב, ורב חשב שנתהפך לבה לטובה ושמח מאוד אך בנו גילה לו סוד הדבר, אז א"ל רב היינו דאמרי אינשי דנפק מינך טעמא מלפך, אבל א"ל שאינו רשאי לעשות כן כי ירגיל א"ע לדבר שרק כיבמות סג..

ובנו שהיה ידוע חולי הביט עליו אביו בעינא פקיחא כע"ז לא: שאמר רב האי שיכרא דארמאה שרי וחייא ברי לא נישתי מיניה - הואיל ולקי, וכפי הנראה נהל כל עסקי רב כב"ר פט"ז ס"ג שא"ל רב בני לי בית בא"י, וזכה להובילו לחופה כגיטין יח. שרב היה כשנכתבה הכתובה מבנו לאשתו, ומו"ק כ. צוהו רב באפה נהוג אכילותא. ובנו הוליד בן יקיר בשם "שימי" אשר זכה ללמוד לפני זקנו והיה חביב עליו מאוד כנדה כד., וישב קמיה רב כקידושין יב., הקשה לרב כיומא כח:, יבמות מה., ע"ז נז., מנחות כט. קי., ורב היה רגיל לבא אצלו גם לעת זקנתו כחולין קיא:, אמר משמיה דרב שבת קיא. וכן צ"ל בכתובות ו. ושם בר חזקיה בטעות.

בנו השני בשם איבו (ע"ש אביו) הוא לא ראה סימן ברכה בלמודו כפסחים קיג. שא"ל רב טרחי בך שמעתא ולא מסתייע מילתא תא אגמרך במילי דעלמא, ומסר לו ידיעת המסחר, וכפי הנראה מסר לו הבית שכר שלו וזה שא"ל תמרא בחלוזך לבי סודנא רהיט.

ובן אחד מת לו על פניו כדמשמע ירושלמי גיטין פ"ד ה"ג שאמר רב לכלתיה אילולא דאנא ותרן אפילו קלוסיתיה דעל רישך דידי הוא, אך אם הוא בנו איבו או בן שלישי לא נודע, אבל חייא בנו חי גם אחר פטירתו כברכות יב. שישב לפני שמואל וא"ל בר אוריאן תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אביך, וכן הוא חגיגה יד..

וגם שלוש בנות היו לו, אחת שנשאת לתלמידו דרב רב חנן בר רבא כחולין צה:, ובת רב חנן בר רבא נשאה רב חסדא כקידושין פא:, ובנות רב חסדא נישאו לרב עוקבא ולרמי בר חמא, ואח"כ לרבא כמבואר בערכם. ובתו השניה היתה אם החכמים הנודעים בשם איבו וחזקיה כסוכה מד:, ובתו השלישית היתה אם של האחים גדולי הדור ומקורבים למלכות הנודעים בשמם רבנא עוקבא ורבנא נחמיה כחולין צב..

פטירת רב וישיבתו אחריו[עריכה]

רב זכה לאריכות ימים כאשר כבר בארנו לעיל שבא עם ר' חייא עול ימים עוד בחיי ר' אלעזר בר' שמעון, ורבי נפטר לערך תק-ה לשטרות, נראבר"ש נפטר לערך עשרים שנה קודם רבי כב"מ פה. היינו שנת תפ' לשטרות ורב היה אז לערך טו' שנה א"כ נולד לערך תסה' לשטרות, ויחי בבבל כח' שנה כי ע"פ עדות רש"ג ח"ג פ"ב שעלה לבבל שנת תקל' לשטרות ונפטר תקנח' א"כ חי לערך יותר מתשעים שנה.

וכפי הנראה נקבר בקבורות אבותיו בכפרי "לא בסורא" במקום שהרביץ תורה, כדמוכח ברכות מב: דאמרו שם כי נח נפשיה דרב אזלו תלמידיו בתריה ופרש"י דקברוהו בעיר אחרת, וגם רב אדא בר אהבה היה עמהם, וכשישבו לאכול אנהר דנק (והיטב הניח החכם הגדול נייבוער ז"ל שצ"ל נהר דאנק, כי כן הוא בדק"ס "בנהר אנק", הנהר ההולך אצל סורא), לא ידעו הדין בדין זימון, אז קם רב אדא בר אהבה וקרע שנית וצווח נח נפשיה דרב וברכת מזוני לא גמרינן, ושמואל חבירו האהוב כששמע פטירת רב קרע עליו יג' מני ואמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה כמו"ק כד., ור' יצחק בר ביסנא גזר שכל השנה לא לימטייא אסא וגידמי לבי הלולא, ואחד עבר על גזרתו ונשכו נחש ומת כשבת קי..

ונתקדש כ"כ עד שלקחו מאפר קברו לרפואה וגם שמואל הורה להיתר כסנהדרין מז., ונשאר בפי רבנן לומר מאן יהיב לן מעפריה דרב ושמואל ומלאינן עיינן כב"ב קעא., ע"ז נג:, חולין קי..

ואחר פטירתו נשאר שמואל רבן של כל בני הגולה וכל תלמידי דרב הלכו לפרקים לפני שמואל וגם חייא בר רב עמהם, כברכות יב., חגיגה יד., גיטין סב., ערכין טז: אבל ישיבת רב לא נתבטלה, אך לא הוקם ריש מתיבתא מפני כבודו דשמואל, ורב המנונא היה המנהל את ישיבת סורא כירושלמי קידושין פ"א ה"ז ואז היה נקרא הישיבה בשם "אמרי דבי רב" ושם למדו הלכות רב כשבת פד:, עירובין פט: צד:, יבמות פג., שאמרו אמרי בי רב משמיה דרב.

והלשון אמרי בי רב נמצא, ברכות נו:, שבת פה. קמא: קנב., ביצה ז., ר"ה כג., סוכה לז. נב:, מגילה ז: יד:, יבמות פג:, כתובות פ., קידושין כד:, ב"ק יח:, ב"מ קב:, ב"ב ס. פ: קה: קנב., מכות כג., ע"ז כ: עה., סנהדרין נז. עד: צז., זבחים פז..

או אמרי דבי רב בב"ק כז:, או בי רב אמרי כפסחים מב., חולין ל: מה:, או דבי רב אמרי כשבת טו:.

וכל הספיקות היו שולחים משם לשמואל וזה שמצינו שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו כגיטין סו: פט., ב"ב קנב:, סנהדרין כד., שבועות מו..

וכשנפטר שמואל ז' שנים אחר רב שנת תקסה' אז הוקם רב הונא תלמודו הגדול בסורא על כסא רב ורב יהודה יסד ישיבתו הגדולה בפומבדיתא כדמובא באגרת דרב שרירא גאון ח"ג פ"ב.

  1. ^ מסודר על פי סדר אלפבתי