חולין ק א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בריה שאני:
וכן חתיכה של נבלה [וכו']:
ותבטיל ברובא הניחא למאן דאמר כל שדרכו לימנות שנינו אלא למ"ד את שדרכו לימנות שנינו מאי איכא למימר שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים וצריכא דאי אשמעינן גיד משום דבריה היא אבל חתיכה אימא לא ואי אשמעינן חתיכה הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים אבל גיד אימא לא צריכא דרש רבה בר בר חנה חתיכה של נבלה ושל דג טמא אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות אוקי רב אמורא עליה ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה אמר ליה רב ספרא לאביי מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כרבי יהודה דאמר מין במינו לא בטיל מאי איריא כי נתן טעם אפילו כי לא נתן טעם נמי אמר ליה הכא במאי עסקינן בשקדם וסלקו רבא אמר
רש"י
[עריכה]הניחא למ"ד - במסכת ביצה (דף ג:):
כל שדרכו לימנות שנינו - במסכת ערלה (פ"ג משנה ו) גבי חבילי תילתן דלא בטיל הא נמי פעמים שנמנית דאדם עשוי למנות חתיכותיו למנין אורחים שזימן:
אלא למ"ד את שדרכו - מיוחד למנין הוא דלא בטל כגון תבלין אבל דבר העשוי לינתן באומד אע"פ שנמנה לפעמים בטל אמאי לא בטלה:
חתיכה של נבלה - ומכירה:
אינה אוסרת - בפליטתה עד שיהא בה כדי ליתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות:
אוקי רב אמורא עליה - העמיד מתורגמן לפניו לדרוש ולהשמיע לרבים שלא ילמדו מרבה בר בר חנה:
כיון שנתנה טעם בחתיכה - אחת שהיתה בצדה תמיד או שנתבשלה תחלה עמה קודם שיתן שאר החתיכות בקדרה ולא היה בזו ששים באיסור ונתנה הנבלה טעם בה ואח"כ נתן שאר החתיכות בקדרה:
חתיכה - זו שקבלה טעם הנבלה נעשת נבלה עצמה:
ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה - וקא ס"ד מפני שהן מינה לא בטלי ואפילו יש בהן כדי ביטול שתיהן:
רב - דאמר מפני שהן מינה כמאן אמרה כו':
אפילו לא נתנה טעם - בחתיכה שבצדה לא בטלה נמי דהא נבלה גופה מינייהו היא ולא בטלה:
בשקדם וסלקו - לאיסור וסלק רוטב קודם שיתן האחרות בקדרה הלכך נתנה טעם בראשונה הרי זו חוזרת ואוסרתן ואי לאו במאי מיתסרי ואשמועינן דחתיכה עצמה נעשת נבלה לאסור חברותיה בפליטתה:
תוספות
[עריכה]בריה שאני. ואפילו באלף לא בטיל וכן חתיכה הראויה להתכבד לא בטלה כדאמר הכא והיכא דפירש חד מינייהו נמי אסור גזירה שמא יקח מן הקבוע כיון שאין האיסור ניכר כדפרישית לעיל (דף צה.) ודבר שאינו לא בריה ולא חתיכה הראויה להתכבד בטל ברוב ואפילו איסור מדרבנן ליכא כדמשמע הכא ומיהו שמא לחד גברא היה אסור:
שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד. וא"ת אם כן אמאי אמר בפרק הערל (יבמות פא:) דחתיכה של חטאת טמאה במאה של חטאות טהורות תעלה וכי תימא שאני חתיכה דנבלה דראויה להתכבד לפני אורחין עובדי כוכבי' אבל של חטאת טמאה אסור בהנאה דהא חתיכת בשר בחלב תנן בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף עד.) דלא בטלה אע"ג דאסור בהנאה כדקאמר התם ויש לומר דכל דבר הראוי להתכבד אם היה מתבטל חשיב ולא בטיל אבל בהערל (יבמות פא:) אפילו תתבטל בחטאות טהורות התם אינה ראויה אלא לכהנים ולא חשיבא דכהנים אין מחזיקין טובה זה לזה שכולן שוין דלכל בני אהרן תהיה איש כאחיו כתיב (ויקרא ז) אבל של חטאת בשל חולין קאמר התם דלא תעלה וא"ת דמשמע הכא דחתיכת נבלה לא בטלה ובפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף עד.) משמע דבטלה דפריך האי תנא מאי קא חשיב אי דבר שבמנין קא חשיב ליתני נמי חתיכת נבלה ואי איסורי הנאה קא חשיב ליתני נמי חמץ בפסח ומשני דתרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה ומפרש נמי התם דהרי אלו אסורין למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה אי נמי איסורי הנאה ולאו דבר שבמנין וי"ל דהתם לא קאמר אלא דלא איירי בהו תנא דמתניתין דהתם ולאו משום דסבר דבטלי והא דקאמר למעוטי היינו למעוטי דלא חשיב להו וכה"ג יש בריש פ"ק דבבא קמא (דף ה:) דמנינא דמתניתין למעוטי דרבי חייא ודרבי חייא למעוטי דרבי אושעיא ולא משום דפליגי אבל קשה דכי פריך התם וליתני נמי חתיכת נבלה אמאי לא משני דלא תני לה משום דכבר תנא ליה הכא במתניתין כדמשני התם אהא דפריך התם וליתני נמי אגוזי פרך ורמוני באדן ומשני הא תנא התם הראוי לערלה וכו' וי"ל דהכי פריך התם וליתני נמי חתיכת נבלה ואי משום דכבר תנא ליה הכא א"כ לא ליתני חתיכת בשר בחלב כיון דכבר אשמועינן הכא דחתיכת איסור לא בטלה משום דהוי דבר שבמנין ומשני דההוא תנא תרתי אית ליה ולפירוש זה צריך לפרש דדבר שבמנין ולא איסור הנאה בטל לההוא תנא ולכך לא נקט אלא חתיכת בשר בחלב ופליג אתנא דהכא:
חתיכה עצמה נעשת נבלה. פי' בקונטרס שנתבשלה תחילה עמה קודם שנתן שאר חתיכות בקדרה ולא היה בזו ששים באיסור ונתנה הנבלה טעם בה ואח"כ נתן שאר החתיכות בקדרה חתיכה זו שקבלה טעם הנבלה חתיכה עצמה נעשת נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה וקשה לפירושו דא"כ גם הרוטב שהיה באותה שעה נאסר מתחלה ע"י טעם הנבלה ובסמוך משמע דמבטלינן לחתיכות ע"י רוטב דהוי שאינו מינו והלא רוטב עצמו נאסר מתחלה ונעשת נבלה ואוסר כל הרוטב שאחרי כן מפני שהוא מינו ויצטרך שיהא ששים בחתיכות שנתן אחרי כן לבטל הרוטב דמעיקרא אלא י"ל דמיירי כגון שיש חתיכה של היתר כולה חוץ לרוטב וחתיכת נבלה מונחת עליה חוץ לרוטב ונעשת חתיכת היתר נבלה לפי שבולעת טעם נבלה דאין בהן ששים לבטל הטעם ואחרי כן כשמנער הקדרה אוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה:
בשקדם וסלקו. את האיסור וא"ת למה לי שחתיכה של היתר קבלה טעם מן הנבלה אפילו לא נתנה טעם נמי דהא במינה אוסרת בכל דהו ואומר ר"ת דנהי דהיא גופה מיתסרא בכל שהוא מ"מ לא אמרינן שתעשה נבלה לאסור כל האחרות כיון שהיא עצמה לא נאסרה אלא ע"י כל שהוא ורבינו אפרים היה אומר מתוך כך דאפילו כי נתנה בה טעם אין ההיתר נעשה נבלה שיצטרך ששים כנגד כל החתיכה אלא כנגד האיסור הבלוע הלכך לרב דאמר הכא דמין במינו לא בטיל כשחתיכת היתר קבלה טעם מן הנבלה חשיב האיסור כאילו הוא בעין ואוסרת כל החתיכות במשהו אבל כי לא נתנה הנבלה טעם בה לא היתה אוסרת החתיכות מפני שהם מינה שהרי אין צריך לבטל אלא האיסור לבד וכיון שלא נתנה טעם בחתיכה הוי האיסור כמאן דליתיה דלא הוי כאילו הוא בעין ולא אסר אלא חתיכה ראשונה שאין ההיתר נעשה איסור ולא אסר שאר חתיכות ודוקא גבי טפת חלב אמרינן לקמן בפרק כל הבשר (דף קח.) דחתיכה עצמה נעשת נבלה וצריך ששים כנגד כל החתיכה ולא סגי בביטול טיפה לחוד משום דכל חד וחד באפיה נפשיה שרי וכי איתנהו בהדי הדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור ולוקה אם אכל חצי זית מבשר וחצי זית מחלב ולכך צריך ברוטב ששים לבטל כל החתיכה שנפלה עליה טיפת חלב אבל חתיכת היתר שבלעה טעם נבלה ונאסרה וחזרה ונתנה טעם ברוטב אין צריך אלא ששים לבטל האיסור שנבלע בחתיכה ואין צריך שיעור ששים של אותה חתיכה וקשה לפירושו לרבא דמשני אפילו תימא לא קדם וסלקו מאי מהני ליה חתיכה של היתר שנאסרה מתחלה ונעשת נבלה והלא לעולם אין צריך ס' ברוטב אלא כדי לבטל חתיכה של נבלה לבדה ולא בעינן ששים לבטל שתי חתיכות של נבלה ושל היתר שנאסרה על ידה וי"ל כגון שנתמעטה הנבלה הרבה מכמו שהיתה קודם שנבלע טעמו בחתיכה של היתר והשתא לפי שנתנה טעם בשל היתר צריך ס' כנגד כל מה שהיתה מתחלה ואין שיעור ברוטב לבטלה אבל לא נתנה בה טעם אין צריך ס' אלא כנגד מה שנשאר בנבלה ויש שיעור ברוטב לבטלה ורב דאתא לפלוגי אדרבה בר בר חנה לא היה צריך רב לומר אלא חתיכה של נבלה אוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה אלא אגב אורחיה אשמועינן דדוקא נתנה בה טעם נבלה אבל לא נתנה בה טעם נבלה לא ורבינו אפרים עליו השלום היה מביא ראיה מהא דאמר לעיל (דף צח.) ההוא כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא ודיקולא הוא סל מלא חתיכות של בשר רותח ולא אמר שתעשה נבלה אותה חתיכה שנפל עליה כזית חלב ותאסור שאר חתיכות שאין בהן ששים כנגד כולה לפי שבאותה חתיכה עצמה לא היה בה כדי לבטל הכזית אלא משערינן הכזית בכל הבשר שבסל ואין משם ראיה כלל דדיקולא היינו קלחת וכדפירש הקונטרס וכדפירשנו לעיל ואפילו אם נאמר דדיקולא הוא סל כדמשמע הכא ובכל דוכתא אין ראיה משם דממה נפשך אם אין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כמו שפירשנו לעיל א"כ אין אסור אלא החתיכה שנפלה עליה החלב והשאר מותרות ואם הוא מפעפע מחתיכה לחתיכה א"כ בדין הוא שכל החתיכות מסייעות לבטל ולא אמרינן שתעשה נבלה אותה חתיכה שנפלה עליה חלב מאחר שסופו להתפשט בכל החתיכות מידי דהוה אטיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר דאם אין נ"ט מותר אע"פ שקודם שתתפשט הטפה נ"ט במקום נפילתה ולא אמרינן שיעשה אותה הבשר נבלה כיון דסוף הטיפה להתפשט בכל החתיכה מיהו לפי מה שפי' לעיל בשם הרב רבי אלעזר ממי"ץ דבחצי חתיכה אין שייך לומר שתעשה נבילה אין ראיה משם ואין ראיה לרבינו אפרים מהא דאמר (תרומות פ"ה משנה ו) אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ולא אמרינן שיעשה הכל תרומה דיש לחלק בין דבר יבש לדבר הנאסר ע"י בליעה ולפירושו ניחא הא דאמר גבי יין נסך בסוף מסכת ע"ז (דף עג:) יין נסך שנפל לבור
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ז (עריכה)
שאני חתיכה הואיל וראויה כו' כלומר דדבר חשוב הוא:
וצריכא דאי אשמעינן גיד. כלומר דלא בטיל:
למה לי נותן טעם כלומר הכי סבר רב דאמר אפילו לא נותן טעם אלא בחתיכה אחת חתיכה עצמה נעשת נבלה [וע"כ] בשאין מכירו עסיק' ואי בשאין מכירו למה נותן טעם אפילו לא נתן טעם נמי האמרינן כולן אסורות:
הכא במאי עסיקינן בשהכירו וקדם וסילקו כלומר רב דאמר בנותן טעם לא אמר בשאין מכירו דאי בשאין מכירו אפילו לא נתן טעם נמי אלא הכא במאי עסיקינן בשהכירו וקדם וסילקו לפי' אינו אסור עד שיתן טעם בחתיכה ואותה חתיכה אוסרת שאר חתיכות:
רבא אמר אפי' לא קדם וסילקו כלומר אפי' לא קדם וסילקו אם אינו נותן טעם בחתיכות וברוטב הוה מין ומינו ודבר אחר רוטב זהו דבר אחר ושאינו מינו רבה עליו כלומר אם אינו נותן טעם ברוטב:
שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד בה בפני האורחים: כלומר אורחים נכרי, דאי לישראל לא חזי, ואם תאמר במס' ע"ז (עד, א) אלו אוסרין בכל שהן וחשיב בשר בחלב ואף על פי שאינו ראויה להתכבד בפני שום אדם דאסורי הנאה הוא, ואם תאמר דהכא לא ראוי להתכבד בזו קאמרינן אלא בשכנגדה, אכתי תיקשי לן הא דתניא ביבמות (פא, ב) חתיכת חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות חולין כולן אסורות, חתיכות חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות טהורות כולן מותרות, ואמאי מותר. ומאי שנא מבשר בחלב ומחתיכת נבילה דההיא נמי ראוי להתכבד בכנגדה לפי האורחים. תירצו בספר התרומות שזה כללו של דבר כל דבר שאם נתבטל במה שנתערב בו והוא ראוי להתכבד בו לפני האורחים כחתיכה נבלה שנתערב בשל היתר או חתיכה חטאת טהורה בשל חולין, שאם תתבטל בחולין תהא כחולין וראוי' להתכבד בה, זו אינה בטלה, וזו היא רישא דברייתא בפרק הערל דקתני חתיכת חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות חולין כולן אסורות, וכן נמי בשר בחלב דכותה, אבל חטאת טמאה שנתערבה בחתיכות טהורות שאם תתבטל בתוך הטהורות לא תהיה ראויה להתכבד בה בפני האורחים, דאף על גב שראויה לתת אותה לזכרי כהונה מכל מקום אסורה היא לנכרי ולנשים ולישראלים אלא לזכרי כהונה בלבד, ומשום זכרי כהונה לבד לא חשבינן לה ראויה, ומ"מ לא אמרו בחתיכה הראויה להתכבד שאינה בטלה אלא בעוד שהיא שלמה, אבל אם נחתכה אחר נפלה לקדירה בטל חשיבותה ובטלה ההיא בס' כשאר האיסורים, שהרי אגוזי פרך ורמוני באדן אם נתפצעו האגוזים נתפרדו הרמונים בטלים הם כדאמרינן במסכת גיטין (נד, ב) ובמקומות אחרים. אלמא אין דבר אוסר במשהו אלא כשהוא בעיניו ובחשיבותו, וכשהוא בעינו לא בטיל אפילו באלף מדלא יהבי ליה שיעור בגמרא, אלמא בכל שהוא אוסר, (ובתוספתא חתיכה אסורה שנתערבה בחתיכות ואפילו הן אלף כולן אסורות והרוטב בנותן טעם). ובתוספתא דמס' תרומות (פ"י, ה"?) חתיכה שנתערבה בחתיכות אפילו הן אלף כולן אסורות והרוטב בנותן טעם אם נמחה הרי זה בנותן טעם, וזה מה שכתבנו דאינה אוסרת בכל מה שהוא אלא כשהיא שלמה אבל נמחה בטל חשיבותיה. והוא שנמוחה מעצמה אבל בשנמחה על יד הבעלים פלוגתא דר' יהודה ורבנן היא בגיטין (שם) אי קנסינן שוגג אטו מזיד באיסורא דרבנן, דהאי איסורא דרבנן הוא, דהא מדאורייתא לא שנוא חשוב ולא שנא שאינו חשוב חד בתרי בטיל ביבש.
וכתב הר"א ב"ד ז"ל דדוקא כשנתערבה מעצמה או נתערבה בשוגג הוי איסורא דרבנן כדאמרן, דמדאורייתא חד בתרי בטל מאחר שנתערבה שם בשוגג או מאליו, ונמצא כשהוא פוצען לבסוף אינו עובר על דבר תורה דאינו מבטל דבר תורה אלא אסורה [מ]דרבנן, אבל מערב לכתחלה ואפילו משהו כדי להתירן עובר על דבר תורה וכמו שכתבתי למעלה דילפינן לה מזרוע בשלה דקרינן ליה חדוש, משום דמבטלין אותו לכתחלה, אלמא שאין מבטלים איסור לכתחלה דאורייתא היא, וכבר כתבתי למעלה דכיון שמבטלו במזיד קנסינן ליה למבטל אבל לאחרים שרי.
וכתבו רבותינו הצרפתים ז"ל שלא אמרו בחתיכה הראויה שאינה בטלה אלא בשאסורה מחמת עצמה כעין נבילה ודוגמתה, אבל חתיכת היתר שקבלה טעם מן האיסור ונאסרה, אפילו למאן דאמר חתיכה עצמה נעשית נבילה בטלה היא בששים כשאר האיסורין, שהרי האיסור שהוא מתבטל אינו חשוב, ואף על פי שאמרו בבשר בחלב בשלהי עבודה זרה (עד, א) שאינה בטלה בשראויה להתכבד בה, שאני התם דכיון שנתבשלו זה עם זה חזר הכל כגוף אחד של איסור, מה שאין כן בשאר איסורין, ודבר נאה ומתקבל הוא. ורבינו אלפסי ז"ל שלא הביא משנתינו ומה שנאמר עליה בגמרא אלא דברי רבה בר בר חנה לבד שאמר חתיכת נבלה וכן חתיכת דג טמא אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה בחתיכות, כבר כתתבי בע"ז בסופה מה שנראה בו מדעת הרב ז"ל דשמא סברתו לומר שמשנתינו חולקת אמשנת ע"ז דקתני אלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וע"ז ועורות לבובין וכו', דאמרינן עלה בגמרא תנא מאי קא חשיב אי דבר שבמנין קא חשיב ליתני נמי חתיכת נבלה, ואי איסור הנאה קא חשיב ליתני נמי חמץ בפסח, [ו]משני האי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה, דאלמא מתני' דהתם פליגא אדהכא דאין חתיכת נבלה אוסרת בכל מה שהיא, ופסק הרב זצ"ל כההיא מתניתין דהתם, ושם הארכתי בה ש"ל.
חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה: תימה אם כן היכן מצינן היתר קליפה, שהרי אותה קליפה נעשית נבלה ואוסרת קליפה שבצדה, וכן קליפה לקליפה ואין לדבר סוף. וכתבו רבותינו בעלי התוס' ז"ל דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה לאסור מה שבצדה ואף על פי ששניהם חמים, אלא אם כן רוטב מפליטו ומפשיטו על החתיכות, אבל ביבש לא, שאין ההיתר מוליך את האיסור אלא במקום שהאיסור בעצמו יכול לילך ולהתפשט שם, והתם גבי צלי אין האיסור מתפשט מצד אחד של קליפה ואפילו במה שקולפין אין שום איסור מצד הסמוך לבשר, ולפי זה יתיישב מה שהמלח שעל הבשר אינו אוסרו אף על פי שנאסר המלח מחמת הדם שנבלע בו והוא נותן טעם בבשר, לפי שאין המלח מבליע ומוליך הדך במקום שאין הדם מתפשט שם מעצמו, והילכך דאם או שומנו של גיד שאינן מפעפעין שנפלו על חתיכה יבשה רותחת, אף על גב שנפלו ע"ג מקום שומן שהוא מפעפע אין צריך רק קליפה, דאף על פי שהשומן שנפלו עליו מפעפע אין מוליך את האיסור אלא במקום שהוא יכול לילך שם ולהתפשט מעצמו, והא דאמרינן כיון שנותן טעם בחתיכה, פירשו רבותינו בעלי התוס' ז"ל שנותן טעם ממש. וקשיא להו אם כן כי פרכינן למה לי נותן טעם, כלומר למה לי שתאסור חתיכת הנבילה שאר החתיכות על ידי נתינת טעם (חתיכת) [בחתיכות] הכשירה, תאסור היא עצמו את החתיכות שאף הן מינה, ופריק בשקדם וסלקו, כלומר את האיסור, ולפיכך צריכה חתיכת הכשירה שבלעה מהאיסור שתאסור את השאר אכתי נתינת טעם למה דהא מין במינו במשהו לר"י, ועל כן היה רבינו אפרים ז"ל מביא ראיה מכאן דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה בלבד שאר החתיכות בשיעור כולה אלא בבשר בחלב בלבד, ומשום הכי בעינן נתינת טעם כדי שיתפשט אותו נתינת טעם שבחתיכה זו בשאר החתיכות ויאסור אותם במשהו לפי שהן מינה, אבל אם אין שם כדי נתינת טעם אין בו כח לצאת מן החתיכה ולהתפשט דמה שאינו אלא משהו לבד ואין בו שיעור כלל היאך יצא ויתפשט.
אבל רבותינו בעלי התוס' ז"ל תירצו דאפילו מאן דאית ליה חתיכה עצמה נעשית נבילה לית ליה שתהא צריכה ששים כמותה כנבילה עצמה, אלא אם כן קבלה תחלה טעם מן האיסור, אבל בכל שהוא היא עצמה אסורה, אבל לאסור אחרים ולהצריך ששים כמותה לא, ופירשו בענין זה הא דאמרינן בשלהי ע"ז (עג, א) כי אתא רבין אמר ר' יוחנן יין נסך שנפל לבור של יין היתר ונפל שם קיתון של מים רואין את ההיתר כאלו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו, ומפר' התם דלרבנן לא בעינן תחלה אלא אפילו נפלו המים לבסוף מבטלין האסור. וקשה אמאי לא אמרינן כיון שנתערב יין נסך בשל היתר הוה ליה של היתר חתיכות נבילה ולא יהו המים מבטלין עד שיבטל המים טעם היין כולו כאלו הכל יין נסך. ופירשו ז"ל דמיירי שלא נפל שם מן היין נסך תחלה כ"כ שיתן טעם בכנגדו במים אף על פי שנאסר יין היתר במשהו אפילו הכי לא החמירו לעשות הכל נבילה להצריך [ס'] בכל היין. והרמב"ן ז"ל לא נראו לו דברי רבותינו הצרפתים ז"ל בזה, שאלו היה עיקר היו מפרשים אותו בגמרא אלא מאן דאית ליה חתיכה עצמה נעשית נבלה אפילו בשלא קבלה טעם קאמר, והכא לאו נותן טעם ממש קאמר, אלא כיון שנתבשלה עמה בקדרה ואסרה קאמר, ומשום דודאי חדא בחדא יש בה בנותן טעם, משום הכי נקט האי לישנא, והאי דיין נסך לרבנן דלא בעינן תחלה טעם אחר יש לו וכבר הארכתי בזה בע"ה שלהי פרק השוכר בס"ד.
הא דתנן בחתיכה נבלה שתנבשלה עם החתיכו' שאם אינה מכירה שכולן אסורות הוינן בה ותיבטל ברובא. פי' היכא דליכא טעמיה כדפי' לעיל: הניחא למ"ד כל שדרכו לימנות שנינו: פי' פלוגתא דרבנן ור"מ היא התם דר"מ ס"ל כל שדרכו לימנות חשיב ואוסר תערובתו במינו ברבוא ורבנן ס"ל שאינו אוסר אלא ו' דברים אגוזי פרך ורימוני' וכו'. ור"ע מוסיף ככרות של בע"ה ועל מלת' דר"מ איפלגי ר"י ור"ל במסכ' ביצה ובמס' יבמות דר"ל ס"ל כל שדרכו לימנות אפילו לפעמים שנינו ור"י ס"ל כל שדרכו לימנות לעולם שנינו: והשתא אמרינן דמתניתין לרבנן לא אתי' כלל דלדידהו אין אוסר אלא ו' דברים. אבל לא דבר חשוב אחר חוץ מבעלי חיים דמרבי רב אש' התם בפ' כל הזבחים דבע"ח לא בטילי והוה כמו ו' דברים. אבל לר"מ אליבא דר"ל דאמר כל שדרכו למנות שנינו אתי' שפיר:
שאני חתיכה הואיל וראוי להתכבד לפני האורחים. דקדקו בתוספו' כיון שאסורה היא האיך נותנין אות' לפני האורחי' וכ"ת לפני אורחי' עכו"ם קאמר והא אמרינן בפ"ב דע"ז דבשר בחלב אוס' בכ"ש כשהוא דבר שבמינו ואין זה אלא בחתיכה הראוי להתכבד ואלו בשר בחלב אסור בהנאה. וכי תימא דה"ק כל שכיוצא בה כשהוא מותרת ראוי להתכבד בה לפני האורחין. איכא למידק מהא דפרק הערל חתיכה חטאת טמאה שנתערבו במאה חתיכות טהורות כולם מותרת חתיכת חטאת טהורה שנתערבו במאה חתיכו' כולן אסורו וע"כ מיירי בחתיכה הראוי להתכבד וא"כ מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהא כל אחת מהן כשהיא אסורה אין מתכבדין בה ואלו היה דהתירא מתכבדין בה לכך פי' הרב בעל התרומ' ז"ל דה"פ חתיכ' הראוי להתכבד בה לפני האורחים ישראלים אם אתה אומר שתהיה מבוטלת בתערובתה. הילכך חתיכת חטאת שנתערבה בתוך החולין אלו נתבטלה ראויה היתה לישראל. אבל חתיכת חטאת טמאה שנתערבה בין חתיכות חטאת שהם טהורות. אפי' אתה מבטלה אסורה לישראלים שאינה נאכלת אלא לזכרי כהונה כדין חטאת והלשון דחוק: גם דהא חתיכת חטאת טמאה אם אתה מבטלה ראוי היא לפני אורחים כהנים: ורבי' הלוי ז"ל תירץ דלעולם שכיוצא בה מתכבד לפני אורחים וההיא דיבמות שאני היא שלא אמרה חתיכה הראוי להתכבד בה שלא יהיה לה ביטול אלא כשאיסורה מעצמה כגון חתיכה נבלה או דג טמא או בשר בחלב שתערובתן עושה אותן חתיכות דאיסורא משא"כ בתתיכת של היתר שבלע' שמנוני' של איסור היא בטלה בס' לרבנן כדאיתא לקמן בהא דרב גבי דנתן טעם בחתיכה: וכן פי' לנו המאור הגדול ר"י הזקן ז"ל בעל התוס' וההיא דחתיכת חטאת טמאה שנתערב' שאיסורו מחמת טומא' לא עדיפא מחתיכה שנאסר' מחמת טעם האיסור: ועוד א"ל מורי הרב הלוי ז"ל שאין חתיכ' חשובה אוסרה באלף אלא במבושלת שראוי כמות שהיא להתכבד. אבל אם היו חי' בטלה ככל שאר איסורין חד בתרי והיינו דקתני במתני' שנתבשלה וכו'. וזהו דלגבי שור הנסקל שנתערב בין השוורים שאמרו כולן ימותו פי' הטעם בפ' כל התערובות משום בע"ח לא בטלי אלמא אם היה שחוט היה מתבטל. ואמאי להוי כחתיכה הראוי' להתכבד. ויש מרוב רבותינו אומרי' שאין דין זה נכון ומתניתין נקט נתבשלה אגב רישא דאשמעינן דיש בגידין בנ"ט וההיא דפ' כל התערובות לרבנן היא דליתא להו כל שדרכו למנו' אסו' וכן נמי לית להו דין חתיכה הראוי להתכבד ואינה אוסרת אלא ו' דברים בלבד אגוזי פרך וכו'. ואינו נראה דהא אליבא דר"מ אמרינן כל שדרכו למנות אוסר והלכה כמותו דר"י ור"ל נחלקו בפי' דבריו וסוגיין כוותי' הכא ובכל דוכתי': לכך נראה דעת רבותינו בעלי התוספת ז"ל:
דרש רבה בר ב"ח חתיכת נבלה וכו' אינה אוסרת בפליטתה עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכת פי' רש"י ז"ל חתיכה נבלה ומכירה אינה אוסרת בפליטתה עד שתתן טעם ברוטב וכו' וס"ל כרבנן דאמרי אפי' מין במינו בנ"ט ופליגי אאידך דרב דאוקי אמור' ודרש וס"ל כר"י:
אוקי רב אמורא ודריש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת בפליטת' כל החתיכות מפני שהן מינה ואוקמ' כר"י דאמר מין במינו לא בטילי דאלו לרבנן אין פליטתה אלא בס': וכל שמעתין איירי באיסור פליטתה כדפי' רש"י ז"ל: ואוקמ' אביי כשקדם וסילק את האיסור קודם שנתן שם שאר החתיכות דאם לא כן פליטת חתיכה האיסור אוסרת כולן ואפילו הם אלף אליבא דר"י מפני שהן מינה כדלקמן: והקשו בתוס' כיון דלר"י קאמר לה ל"ל למימר כיון שנתן בו טעם הא אסר ליה במשהו אפילו ליכא נ"ט דהא מין במינו הוא ותירצו דמשהו חשוב לאיסור אבל לא חשיב לעשות ההיתר כחתיכת נבלה אלא אם כן יש בו בנ"ט. והיינו דאמרינן בפ' השוכר את הפועל יין נסך שנפל לבור ואסרו ונתן שם קיתון של מים שיש בו ס' נגד איסור שהוא מותר ופירשו רבנן אפילו נפל האיסור בתחילה והא התם דלכ"ע מין במינו במשהו ואפ"ה לא נעשית יין שבבור חתיכה דאיסור' עד שיהא צריך ס' נגד כולו וזהו שאמרו אין המדומע חוזר ומדמע אלא לפי חשבון ואין המחומץ וכו' אלא לפי חשבון ואין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון והקשו עוד ולמה אנו צריכין לדון בה שתהא חתיכה נעשית נבלה. היא כיון שנאסרה במשהו אותה בליעה שנבלע בתוכה חוזרים ואוסרים בפליטת' לחתיכות האחרון כולן במשהו דהא מין במינו לא בטיל: ויש מתרצים דאהני מה שתעשה חתיכת ההיתר חתיכה נבלה להצריך ברוטב ס' נגד כולה. וא"ת א"כ כי פרכי' ל"ל נ"ט נימא דאהני להצריך רוטב ס' נגד כל שתיהן וי"ל דק"ל לישנא דאמר רב ואוסרין כל החתיכות דלענין שאר החתיכו' ל"ל נ"ט כי לא נ"ט נמי. ואין זה מחוור דהא ודאי מלשונו של רב נראה דאפילו לענין שאר חתיכות עצמן נמי הוצרך לומר שתתן הנבל' טעם בחתיכו' ההיתר לכך הנראה יותר נכון דס"ל לרב שאין שום דבר אוסר במשהו אלא כשהוא איסור בעין אבל כשהיא מעורב בין איסור והיתר אינו אוסר ולכך הוצרך לומר חתיכה עצמה נ"נ ובזה יהא נידון מה שיפליט מן החתיכה ההיא כאילו הכל איסור גמור בלא תערובות היתר ורבינו אפרים ז"ל הצרפתי היה אומר שא"א חתיכה נ"נ אלא בבשר וחלב והא דאמרינן הכא חתיכה נ"נ לאו דוקא שיהא ההיתר נעשה איסור אלא לומר כי אותה בליעה שנבלעה בחתיכה ההיתר אוסרת שאר החתיכות והא דאמרינן כיון שנתן טעם בחתיכה לאו דוקא אלא ה"ק כיון שנכנס בה משהו מטעם הנבלה תחזור אותה חתיכה ותאסור כל החתיכות מפני שהן מינה ופרכינן ל"ל האמצעי הזאת בלא"ה נמי חתיכת איסור גופי' אוסר במשהו ופרקי' בשקדם וסלק לאיסור קודם שנתן שם חתיכות ההיתר. וקמ"ל שהנאסר כדין האוסר לאסור במשהו. והרב ז"ל הביא ראיות מהא דאמרינן אין המחומץ וכו'. וכן ההיא דע"א דרבנן דלא בעי תתלה ולפי שיטה זו קשה הא דפריק רבא אפי' תימא לא קדם וסלקו הוה מין במינו ודבר אחר וכו' דמ"מ כיון שאין האיסור אלא מפליטת האיסור עצמו שאין אנו דנין חתיכות היתר כולה נבילה למאי הילכתא קאמר שנ"ט בחתיכ' הרי אפילו לא נכנסה בליעת האיסור בתוכם כיון שלא סילק האיסור הרי כל האיסור נשאר בקדרה וצריך רוטב נגד שיעור איסור מתחילתו שהרי כולה עודנה בקדרה: וי"ל דהוי ס"ד כי מה שנבלע מן האיסור לחתיכת היתר כיון שאינו מעצמו גם לא נתן בו טעם הניכר לחיך אם ניער הקדירה שיהא כאלו נתבטל והיינו שיהא ברוטב כדי החתיכה הראשונה שנצטמקה. קמ"ל דצריך ס' ברוטב נגד הבליעה שנכנסה בחתיכה וכנגד כל החתיכה כמו שהיתה בנפילתה בקדרה משערי ברוטב וכל זה דוחק ועוד דלישנא דנ"נ משמע שבא לומר טעם היתר שבה נ"נ ומיהו אתיא שפיר גם לשיטה ההיא דהא דאמר רב כיון שנתן טעם לאו דוקא טעם הניכר אלינו לחיך כדכתיבנא הנבלע בחתיכה לפי שהיא חם בחם וכדכתיבנא לדעת רבינו אפרים ז"ל וכן פירש רבינו הרמב"ן ז"ל:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה