ביצה ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תלמוד בבלי

<< · ביצה · ג ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

רבינא אמר: לעולם לא תיפוך. ורבי יהודה, לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי, אפילו בראשון נמי שריא, דאוכלא דאפרת הוא. אלא לדידכו, אודו לי מיהת דבשני שריא, דשתי קדושות הן. ואמרי ליה רבנן: לא! קדושה אחת היא!

רבינא בריה דרב עולא אמר: הכא - בתרנגולת העומדת לגדל ביצים. ורבי יהודה לטעמיה דאית ליה מוקצה.

מיתיבי: אאחד ביצה שנולדה בשבת, ואחד ביצה שנולדה ביום טוב – אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי, ולא לסמוך בה כרעי המטה; באבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר; גוספיקא אסורה; דואם נתערבה באלף, כולן אסורות. בשלמא לרבה דאמר משום הכנה, הוי ספיקא דאורייתא, וכל ספיקא דאורייתא לחומרא! אלא לרב יוסף ולרבי יצחק דאמרי משום גזרה, ספיקא דרבנן היא, וכל ספיקא דרבנן לקולא

(א"ל) סיפא אתאן לספק טרפה.

אי הכי, אימא סיפא: "נתערבה באלף כולן אסורות". אי אמרת בשלמא ספק יו"ט ספק חול, הוי דבר שיש לו מתירין! הוכל דבר שיש לו מתירין, אפילו באלף לא בטיל! אלא אי אמרת ספק טרפה, דבר שאין לו מתירין היא! ותבטל ברובא? וכי תימא ביצה חשובה ולא בטלה, הניחא למאן דאמר "כל שדרכו לימנות שנינו"! אלא למאן דאמר "את שדרכו לימנות שנינו" מאי איכא למימר? דתנן: מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם, ידלקו. נתערבו באחרות, ואחרות באחרות, כולן ידלקו. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: ויעלו באחת ומאתים; שהיה רבי מאיר אומר: את שדרכו למנות מקדש; וחכמים אומרים: אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד. רבי עקיבא אומר: זשבעה. ואלו הן: אגוזי פרך, ורמוני באדן, וחביות סתומות, וחלפי תרדין, וקלחי כרוב, ודלעת יונית. רבי עקיבא מוסיף: אף ככרות של בעל הבית. הראוי לערלה, ערלה; הראוי לכִלְאֵי הכרם, כִּלְאֵי הכרם. ואתמר עלה: רבי יוחנן אמר: את שדרכו למנות שנינו; ורבי שמעון בן לקיש אמר: כל שדרכו למנות שנינו. הניחא לרבי שמעון בן לקיש! אלא לרבי יוחנן, מאי איכא למימר?

אמר רב פפא: האי תנא - תנא דליטרא קציעות הוא; דאמר: כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל; וכל שכן בדאורייתא. דתנן: ליטרא קציעות שדרסה על פי עגול, ואינו יודע באיזה עגול דרסה; על פי חבית, ואינו יודע באיזו חבית דרסה; על פי כורת, ואינו יודע באיזו כורת דרסה; רבי מאיר אומר: רבי אליעזר

רש"י[עריכה]


רבינא אמר - הא דקאמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה לא תיפוך:

אוכלא דאפרת הוא - וכיון דמשום סחיטה ליכא משום משקין שזבו נמי ליכא בעומדת לאכילה:

לדידכו - דאסריתו לה אף בשני נהי נמי דאית לכו בביצה גזירת משקין שזבו ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה:

אודו לי מיהת דבשני שריא - דחד מינייהו חול הוא:

קדושה אחת היא - ולא דמו לשאר ימים טובים דהנך לאו משום ספקא אתקון דאף בזמן ב"ד היו עושין אותם שני ימים אם באו עדים מן המנחה ולמעלה כדאמרינן בר"ה (דף ל:):

רבינא ברי' דרב עולא אמר - רבי יהודה אדר' יהודה מעיקרא לא תקשי דהא דקאמר בשני אין בראשון לא בעומדת לביצים קאמר ומשום מוקצה ולא משום משקין שזבו:

מיתיבי - אהנך אמוראי קמאי דאפלוג בטעמא דבית הלל דמתני':

לכסות בה את הכלי - פי צלוחית:

לסמוך בה - זוקפה כנגד חודה וסומך בה:

אבל כופה עליה כו' - ואע"ג דהיא אינה ניטלת מטלטלין את הכלי לצורכה ולאפוקי מדר' יצחק דאמר (שבת דף מג.) אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת ואיהו מוקי לה בצריך למקומו של כלי:

וספקא - של זו אסורה קא סלקא דעתך ספק נולדה ביו"ט ספק בחול אסורה ביו"ט:

ספק דרבנן היא - דאפי' ודאי משום גזירה הוא דאתסר וכי הויא לה ספיקא הוי ספק במידי דאסור מדרבנן:

לספק טריפה - ספק נולדה מתרנגולת טרפה ולאו ביו"ט קאי ואיידי דאיירי באיסור ביצה איירי נמי בהא:

שיש לו מתירין - שיכול לאכלו אחר יו"ט בהיתר גמור:

אפילו באלף לא בטיל - ואע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטיל דכתיב (שמות כג) אחרי רבים להטות אחמור רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול:

הניחא למ"ד - לקמן:

כל שדרכו למנות שנינו - במשנת ערלה כדלקמן דלא בטיל משמע כל דבר שיש בני אדם המקפידין עליו מפני חשיבותו למוכרו במנין ביצה נמי הרבה מוכרין אותה במנין:

אלא למאן דאמר את שדרכו - דמשמע את המיוחד לכך שאין אדם מוכרו באומד:

מאי איכא למימר - הרי ביצה הרבה נמכרת באומד בלא מנין:

תלתן - מין קטנית למתק קדירה פילוג"ר בלע"ז:

ידלקו - כדין כלאי הכרם שנאמר (דברים כב) פן תוקדש תוקד אש דאסירי בהנאה:

יעלו באחת ומאתים - אם נתערב אחד מהן במאתים של היתר יעלה אחד מהן וידלק והשאר מותרין וזה שיעור ביטול כלאים וערלה באחד ומאתים:

שהיה ר' מאיר אומר - כלומר להכי אמר ר' מאיר כולן ידלקו ולית להו ביטול שהיה ר' מאיר אומר הואיל ודרכן לימנות אין בטלין ומקדשין לאסור כל המתערבין בהן:

וחכמים אומרים - כל פירות שבעולם בטלים חוץ מששה דברים הללו המנויין כאן שהן חשובין מאד:

פרך ובאדן - מקומות הן:

קולחי - קלחי כרובין גדולים עם עלין שלהן וכרוב של א"י היה גדול כאילן כדאמרינן בכתובות (דף קיא:):

הראוי לערלה ערלה - אותן שהן מין אילן וערלה נוהגת בהן מקדשין את ערוביהן משום ערלה:

והראוי לכלאי הכרם - כגון חלפי תרדין וקולחי כרוב וככרות שאינן מין אילן מקדשין ערוביהן באיסור כלאי הכרם:

את שדרכו לימנות שנינו - במילתיה דר' מאיר:

הניחא לר' שמעון בן לקיש - איכא לאוקמא לברייתא דלעיל דקתני ביצה לא בטלה כר' מאיר:

האי תנא - דלעיל:

תנא - דאיירי גבי ליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שיש בו מנין אפילו במידי דרבנן כגון ליטרא קציעות דאיירי בתרומת פירות דרבנן לא בטיל כדמפרש לקמיה:

וכ"ש - ביצה טרפה:

ליטרא קציעות - תאנים שנתייבשו בשדה וקצען במקצוע והוא שם כלי העשוי לכך וחותכין בו עוקצי התאנים ואחר כך דורסים אותם בכלי עגול והן נדבקין יחד ונעשין כגבינה והוא נקרא עגולי דבילה וכשבאין למוכרן מפרידן במגריפה ומוכרן במשקל ליטרא:

שדרסה ע"פ כלי - ששמו עגול שבו עושין העגולין:

ואינו יודע באיזה עגול - אבל יודע שעל פיו הוא ולא בתוכו:

רבי מאיר אומר - כן נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע בדבר זה ר' אליעזר אומר אף על פי שאין לטרות תחתונות בספק דמוע מצטרפות התחתונות אל הפומין של כל העגולין הללו:

תוספות[עריכה]


אבל כופה עליה כלי. פירש רש"י דמהך ברייתא פריך התם לר' יצחק דאמר דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל והוא תירץ בצריך למקומו ומכאן פוסקין דהא דקי"ל דדבר שמלאכתו לאיסור אסור אינו אלא דוקא שאינו לצורך גופו או לצורך מקומו אבל לצורך גופו או לצורך מקומו שרי ואם התחיל לטלטלו בשביל שצריך לגופו או למקומו מותר להוליכו אפילו בחדרו אם ירצה דהא חזינא הכא דהואיל וצריך למקומו או לגוף הכלי כופהו על הביצה: לדידי אפי' בראשון נמי שריא ותימה ר' יהודה דאמר כבית שמאי וכי שביק ב"ה ועביד כב"ש וי"ל דר' יהודה היה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה מעולם:

ואחרות באחרות וכו'. תימה דאם כן אוסר ספק ספיקא ובהתערובות (זבחים דף עד. ושם) . דקאמר מי איכא דאסר ספק ספיקא באסורי הנאה אמאי לא פשיט ליה מהכא דאסרינן אע"ג דאיכא ספק ספיקא בשלמא ההיא דלעיל דאמר וספיקא אסורה נתערבה באלף כולן אסורות נוכל לפרש כדפירש ר"ת נתערב' באלף אאיסור עצמו קאי א"נ הא דלעיל ברייתא היא ומאי אולמא דהך ברייתא דהכא מהך ברייתא דהתם אבל (. מברייתא קשיא למשנה) ע"כ לא גריס ר"ת ואחרות באחרות ורבינו יצחק ב"ר ברוך אומר דגרס ליה שפיר וה"פ שנתערב גם האיסור דסד"א שמותר הואיל ואיכא כעין תרי רובי קא משמע לן ועוד תירץ הר"ר יצחק דגרס ליה שפיר ואעפ"כ לא מצי למיפשט מהכא דקים לן כל דבר שיש לו חשיבות אינו בטל אלא בתרי רובי לכך אינו בטל הכא אבל התם מוכיח ליה מתרי רובי דקאמר אם נתערב רובא בתוך רובא והתניא וכו' אבל הכא אין כאן תרי רובי שהתערובת הראשון היה שוה ובפרק הערל (יבמזת דף פא. ושם בד"ה נתערבו) פירשתי:

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/ביצה/פרק א (עריכה)

טו א מיי' פ"א מהל' יו"ט הלכה כ , סמ"ג לאוין עה , טור ושו"ע או"ח סי' שכב סעיף א , וטור ושו"ע או"ח סי' תקיג סעיף א:

טז ב מיי' פ"כה מהל' שבת הלכה כג , סמ"ג לאוין עה , טור ושו"ע או"ח סי' שי סעיף ו, וטור ושו"ע או"ח סי' שכב סעיף א , וטור ושו"ע או"ח סי' תקיג סעיף ד:

יז ג מיי' פ"ב מהל' יו"ט הלכה ו , טור ושו"ע או"ח סי' תקיג סעיף ב , וטור ושו"ע יו"ד סי' קב סעיף א:

יח ד מיי' פ"א מהל' יו"ט הלכה כ , סמ"ג שם , טור ושו"ע או"ח סי' תקיג סעיף א , טור ושו"ע יו"ד סי' קב סעיף א:

יט ה מיי' פ"א מהל' יו"ט הלכה כ , ומיי' פ"טו מהל' מאכלות אסורות הלכה ט והלכה י' , סמ"ג לאוין עה קמח , טור ושו"ע יו"ד סי' קב סעיף א:

כ ו מיי' פ"טז מהל' מאכלות אסורות הלכה ח:

כא ז מיי' פ"טז מהל' מאכלות אסורות הלכה ג , טור ושו"ע יו"ד סי' קי סעיף א: