בבא מציעא ח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
שמעית מיניה דמר שמואל תרתי רכוב ומנהיג חד קני וחד לא קני ולא ידענא הי מינייהו היכי דמי אילימא רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני אלא אי איכא למימר דלא קני רכוב הוא דאיכא למימר אלא רכוב במקום מנהיג איבעיא ליה מאי רכוב עדיף דהא תפיס בה או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה אמר רב יוסף אמר לי רב יהודה נחזי אנן דתנן אהמנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים ר"מ פוטר את היושב בקרון ומדאפיך שמואל ותני וחכמים פוטרין את היושב בקרון שמע מינה רכוב לחודיה לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג אמר ליה אביי לרב יוסף הא זמנין סגיאין אמרת לן נחזי אנן ולא אמרת לן משמיה דרב יהודה א"ל אברא ודכרנן נמי דאמרי ליה היכי פשיט מר רכוב מיושב יושב לא תפיס במוסירה רכוב תפיס במוסירה ואמר לי רב ושמואל דאמרי תרוייהו במוסירה לא קני איכא דאמרי א"ל אביי לרב יוסף היכי פשיט מר רכוב מיושב יושב לא תפיס במוסירה רכוב תפיס במוסירה א"ל הכי תנא אידי מוסירה לא קני אתמר נמי אמר רבי חלבו אמר רב הונא מוסירה מחבירו קנה גבמציאה ובנכסי הגר לא קני מאי לשון מוסירה אמר רבא אידי אסברא לי כאדם המוסר דבר לחבירו בשלמא מחבירו קני דקא מסר ליה חבריה אלא במציאה ובנכסי הגר מאן קא מסר ליה דליקני מיתיבי היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו' מני אילימא רבי מאיר השתא יושב קני רכוב מיבעי אלא לאו רבנן ושמע מינה דרכוב קני הכא במאי עסקינן במנהיג ברגליו אי הכי היינו מנהיג תרי גווני מנהיג מהו דתימא רכוב עדיף דהא מנהיג ותפיס בה קמ"ל ת"ש השנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג
רש"י
[עריכה]שמעית מיניה דמר שמואל תרתי - שמעתי ממנו שני דברים דין רכוב ודין מנהיג בחד אמר לי קני ובחד אמר לי לא קני ולא ידענא כו':
אי נימא רכוב לחודיה - שאין אחר מנהיג עמו ובא אחד מן השוק וחוטפו ממנו בפנינו ומושכה לקנותה וכן מנהיג ואין רכוב עמו ובא אחד וחוטפו ממנו בפנינו לקנותה וקאמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ומאן דחטף שפיר חטף ומבעיא ליה לרב יהודה בהי מינייהו:
מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני - הא משיכה היא זו ובהמה נקנית במשיכה ומאי תיבעי ליה לרב יהודה אי ודאי אמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ברכוב הוא דקאמר דקסבר משיכה בעינן שתעקור יד ורגל כדאמרינן בקדושין (דף כב:):
אלא רכוב במקום מנהיג - שניהם באים לפנינו זה רכוב וזה מנהיג זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי אמר שמואל חד קני ומבעיא ליה לרב יהודה היכא דאיתנהו לתרוייהו הי עדיף רכוב עדיף דהא תפיס בה וכי אמרינן משיכה קני היכא דליכא רכוב אבל במקום רכוב. לא:
או דלמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה - והיא הגדולה בקנין:
למאן אי לר' מאיר כו' עד לרבנן - לא גרס:
נחזי אנן - אית לן למפשט משמעתא דמר שמואל בהי מינייהו אמר:
המנהיג - בשור וחמור:
פוטר - קסבר לאו מידי עביד:
ומדאפיך שמואל כו' - ש"מ סבירא לשמואל רכוב לאו מידי מעשה עביד ומשום דיחיד ורבים הלכה כרבים אפכה למתניתין לאוקמא פטורא כרבנן: הכי גרסינן שמע מינה ס"ל לשמואל רכוב לחודיה לא קני ולא גרס לרבנן:
והא זמנין סגיאין אמרת - להא שמעתין נחזי אנן:
ולא אמרת לן - אלא משמך למפשט ספיקו דרב יהודה:
אברא - אמת הוא אמר לי נחזי אנן וזכור אני שאמרתי לו היכי תפשוט מר רכוב מיושב בקרון:
מוסירה - קבישטר"א:
מוסירה אינה קונה - במציאה עד שיוליכנה ותעקור יד ורגל ואף על גב דבמכירה קני כדתנן (קדושין דף כה:) בהמה גסה נקנית במסירה לגבי מציאה לא קני כדאמרינן טעמא לקמן בשמעתין:
איכא דאמרי - רב יוסף משמיה דנפשיה קאמר נחזי אנן וא"ל אביי היכי תפשוט רכוב כו':
אידי - שם חכם:
מחבירו - מקח וממכר:
בנכסי הגר - שמת ואין לו יורשין וכל הקודם בנכסיו זכה בהן:
ומהו לשון מוסירה - שמוסרין אותו בו ללוקח:
אי נימא ר' מאיר - דאמר היושב בקרון סופג את הארבעים ומתניתין יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה:
השתא לר"מ יושב קני - דקאמר היושב בקרון סופג את הארבעים:
רכוב מיבעיא - ולמה לי לאשמועינן בתרתי:
אלא לאו רבנן - ואשמועינן דביושב הוא דפטור אבל רכוב לא ותיובתא לרב יהודה דפשט רוכב מיושב:
במנהיג ברגליו - דקנייה במשיכה שבועט בה ברגליו והולכת מחמתו כדרך רוכבי סוסים:
היינו מנהיג - והו"ל למיתני או שהיו שניהם מנהיגים:
תרי גווני מנהיג - דאי אשמועינן בשני מנהיגים דיחלוקו לא היינו יודעים להאי מהו דתימא כו': חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה:
תוספות
[עריכה]מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קנה. אע"ג דלר"ש אית ליה בפ"ק דקדושין (דף כה: ושם) דבהמה [בין דקה בין גסה] אינה נקנית אלא בהגבהה מ"מ פריך מכח סתם מתניתין דהא תנן אחד רכוב ואחד מנהיג כו' והא דתנן בפ"ק דקדושין (שם) בהמה גסה נקנית במסירה דברי ר"מ ור"א אף במסירה קאמר וכ"ש במשיכה וכן התם בגמ' דהיכא דמזכיר מסירה הוי פי' אף במסירה ובמקום שמזכיר משיכה דוקא ולא מסירה ובלאו הכי צריך לומר כן התם:
רכוב הוא דלא קני. ומתני' דאחד רכוב דחי לקמן במנהיג ברגליו:
רכוב עדיף דתפיס בה. אין לפרש דתפיס ברגליו או במה שיושב עליה דהאי לא מיקרי תפיס בה אלא במה שהוא תפוס במוסירה קרי תפיס בה דהא בסמוך נקט האי לישנא וצריך לומר דתפיס בה ואזלא נמי מעט מחמתיה או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה טובא דאי לא מיבעיא ליה ברכוב אלא משום דתפיס בה גרידא א"כ מה פושט בסמוך מיושב דפטור והכי נמי דרכוב לא קני והלא לענין כלאים אינו תלוי כלל בתפיסה אלא באזלא מחמתיה ולענין קנין אינו תלוי כי אם בתפיס בה ולא באזלא מחמתיה:
או דלמא מנהיג עדיף כו'. תימה דלפשוט ממתני' דמנהיג קונה במקום רכוב ואי רכוב איירי במנהיג ברגליו כ"ש דמנהיג עדיף דאפילו במקום רכוב ומנהיג ברגליו קני כ"ש במקום רכוב לחודיה וי"ל דמן המשנה אין להוכיח דקני מנהיג במקום רכוב דאפילו לא קני מיקרי מוחזק דכיון דמנהיג לחודיה שלא במקום רכוב קני מקרי מוחזק אפי' במקום רכוב ומ"מ לקמן מוכיח שפיר ממתניתין דרכוב לחודיה קני מאחר שקרוי מוחזק דאי אפילו לחודיה לא קני סברא הוא דאפי' מוחזק נמי לא הוי וכן לעיל דקאמר אילימא מהא שנים אוחזין האי אמר כולה אגבהתי' אבל שנים שהגביהו לא קנו התם נמי אע"ג דכמו שהם שניהם תפוסים לא קנו מקרי מוחזק כיון דאם היה מגביה לחודיה אילו לא היה חבירו תפוס בצד השני היה קונה לכך איקרי מוחזק אפילו עם חבירו ומסיפא אין להוכיח דרכוב ומנהיג קנו שניהם זה במקום זה דקתני אם היו שניהם מודים יחלוקו דאין שניהם מודים שכך קנו אותה ביחד זה ברכיבה וזה בהנהגה אלא שניהם בהנהגה או בקנין אחר:
רכוב לחודיה לא קני. נראה דרב יהודה היה מסופק אם שמע משמואל ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ואז פשיט ליה דרכוב הוא דלא קני או אם שמיע ליה ברכוב במקום מנהיג ואז מספקא ליה הי מינייהו קני דאי לא מספקא ליה אלא שמע משמואל ברכוב במקום מנהיג ותו לא א"כ ס"ל לשמואל דרכוב לחודיה קני והשתא פשיט רב יהודה דאפילו לחודיה לא קני:
מהו דתימא רכוב עדיף. פי' חזקתו עדיף ויבטל את חזקת המנהיג קמ"ל דשניהם מוחזקים ויחלוקו אבל אין לפרש מהו דתימא דרכוב עדיף ויבטל את קנין המנהיג קמ"ל דשניהם קנו כדפרישית לעיל דאפילו לא הוי קני במקום רכוב מקרי מוחזק כיון דמנהיג לחודיה קני וא"ת לעיל כי פריך השתא יושב קני רכוב מיבעיא לישני דקא משמע לן דלא מבטל חזקת רכוב דתפיס בה ואזלא מחמתיה את חזקת המנהיג וי"ל דאין צריך להשמיענו דפשיטא דרכוב לחודיה בלא מנהיג ברגליו לא חשיב לבטל את חזקת המנהיג דאי משום דתפיס בה מנהיג נמי אזלא מחמתיה טפי מרכוב אבל השתא דמיירי במנהיג ברגליו דכיון דכל מה שיש במנהיג יש ברכוב ועוד דתפיס בה יבטל את חזקת המנהיג קא משמע לן ולפי מאי דאוקימנא השתא במנהיג ברגליו אתיא כרבנן וכל שכן כרבי מאיר:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]נז א מיי' פ"ט מהל' כלאים הלכה ט', סמג לאוין רפב, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף י"ב:
נח ב ש"ע ח"מ סי' קצז סעיף א, וע"ש בטור וב"י:
נט ג מיי' פי"ז מהל' אבידה הלכה ו', סמ"ג עשין עד, טור ושו"ע חו"מ סי' רע"א סעיף ב':
ס ד מיי' פי"ז מהל' אבידה הלכה ז', ומיי' פ"ב מהל' מכירה הלכה ו', ומיי' פ"ט מהל' טוען ונטען הלכה ז', סמ"ג עשין עד וסימן סב וסימן צה, טור ושו"ע חו"מ סי' קל"ח סעיף א', וטור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ז סעיף ה', וטור ושו"ע חו"מ סי' רע"א סעיף ג':
סא ה מיי' פי"ז מהל' אבידה הלכה ה', ועי' בהשגות ובמגיד משנה ובכסף משנה, סמ"ג עשין עד, טור ושו"ע חו"מ סי' רע"א סעיף א':
ראשונים נוספים
הא דאמרן רוכב ומנהיג חד קני וחד לא קני ואמר רב יהודה נחזי אנן מדתנן בפ' כלאי הכרם המנהיג סופג מ' וכו'. פי' המנהיג בשור (או) ובחמור ודש או חרש סופג מ' והיושב בקרון סופג מ' ר"מ פוטר את היושב בקרון.
שמואל מפיך ותני היושב בקרון סופג מ' דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין את היושב בקרון הנה היושב בקרון כמו רוכב הוא וכיון דפטרי ליה רבנן שמעינן מינה דלא הוא מנהיג הבהמה שרוכב עליה ולא מתעבידא מכחו ולא חרישה ולא דישה לפיכך הוא פטור הלכך רוכב לחודיה לא קני וכ"ש רוכב במקום מנהיג ודברים פשוטין הן. פי' מוסירה כגון פרומביא ואפסר כל בהמה בראוי לה. התופס במוסירה לא קני לא במציאה ולא בנכסי הגר דהא לא מסר ליה אחרינא אבל מוסירה מחבירו קני דהא מסר ליה חבריה.
מיתיבי היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו'. ופרקי' במנהיג הבהמה שרוכב עליה (בקרקע) [ברגליו].
[אי איכא למימר דלא קני רכוב הוא דאיכא למימר אלא רכוב במקום מנהיג מאי.] קשיא לן הך סוגיא מעיקרא פשיטא ליה דרכוב לא עדיף כמנהיג, ואי איכא למימ' דלא קני רכוב הוא דאיכא למימר והשתא מיבעי' ליה אי עדיף רכוב ממנהיג וצריך אתה לפרש' כך דרב יהודה אסתפוקי מסתפקא ליה הי מיניהו עדיף ומ"ה אקשינן אי במנהיג לחודיה ורכוב לחודיה שמעה ה"ל למפשט' דס"ל לשמואל רביה דמנהיג עדיף מרוכב ורוכב לחודי' לא קני וכ"ש במקום מנהיג דמנהיג לחודיה ליכ' למימר דלא קני דהיינו משיכ' אלא במנהי' ורכוב תרויהו שמע אבל רכוב לחודיה א"נ מנהיג לחודי' פשיט' ליה דקנו אבל ברכוב במקו' מנהיג קאמ' ליה חד קני וחד לא קני ורב יהוד' לא ידע הי מניהו עדיף.
תו תמיה' לן הא דקא פשיט רוכב מיושב בקרון מאי קא מדמי להו אהדדי מי דמי כלאים לקנייה התם כיון ולאו מכחו אזיל פטור הכא קני משום דתפיס ותו כיון דפשיטא ליה דמוסרה אינו קונה בנכסי הגר מאי קא מיבעיא ליה ובמאי קני לה וכי מפני שבין רגלו היא עומד' יקנה.
ואיכא לפרושי דמעיקר' קא מיבעי' ליה דילמ' רוכב קני משום דרכיב עלה מחמת רכיבתו של אדם בהמה מהלכ' אע"פ שזה מנהיג וזה מסייע בהילוכה ומחמתו היא הולכ' מעט ועוד שהוה תפוס במוסרה דזה וזה גורם לו לקנותה יותר ממנהיג לחודיה והיינו דקאמר רכוב עדיף דקא תפיס ביה כלומר מי אמרי' רכוב עדיף שהוא מנהיג ויש לו כח אחר יותר ממנהיג שהוא תפוס בה ומאי דאית ליה יותר ממנהיג קא חשיב או דילמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה שעיקר הילוכה בידו להנהיגו ולעכב' כרצונו ופשיטרב יהודה דכיון דגבי כלאים פטור ש"מ דלא אזלא מחמתיה כלל ואף על פי שדרכה של בהמה כשאדם רוכב עלי' היא מהלכת לא חשיב הילוכה מחמתו שאינה מהלכת אלא לדעתה ופעמים שהיא עומדת לגמרי והוא רוכב עליה וכיון דלא אזל מחמתיה אמאי תיקני לה משו' מוסרה בלבד מוסרה אינה קונה ואפילו לחודיה לא קני וכ"ש במקום מנהיג.
ולפי פי' זה יש מי שפי' הא מילתא דלעיל, דמעיקרא איבעיא ליה רכיב בלא תפיסת מוסרה ואקשי' עליה פשיטא דמנהיג קני ועדיף והדרינן ואמרינן דילמא ברוכב שתפוס במוסרה איבעיא ליה ובמקום מנהיג אבל לחודי' קני וה"ה למנהיג ולהאי פירושא הא דא"ל אביי היכי פשיט מר רוכב מיושב ה"ק ליה בשלמא רכוב לחודיה בלא תפיסת מוסרה ש"מ דלא קני אלא רכוב במקום מנהיג בשתופס במוסרה דילמא קני וא"ל מוסרה אינה קונה, וזה אינו מחוור כלל:
מני אילימא ר"מ השת' יושב קני רכוב וכו'. איכא דקשיא ליה ודילמא ר"מ היא וקמ"ל דרכוב אפי' במקום מנהיג קנה דבשלמא יושב קני לחודיה אבל לא במקום מנהיג ואתא לאשמועינן דרכוב קני אפי' במקום מנהיג דאי לא קני ה"ל כמאן דחד תפיס וחד לא תפיס א"נ מסרך בה סרוכי והמע"ה וכדאמרינן השת' לרבנן ש"מ רכוב קני דאי לא קני לא אמרי' יחלוקו אע"ג דתפסי תרויהו וניחא ליה וסברא דתלמודא הוא דרכוב במקו' מנהיג לא גרע מיושב לחודיה.
ולאו מילתא היא דהא קמשמע לן דרכוב במקום מנהיג תרויהו קנו ואדרבה לר"מ צריכא דלא תימא רכוב עדיף ואיכא למימר כיון דרכוב קני לעולם (אפילו) [רק] שלא במקום מנהיג [גם במקום מנהיג] חולקין אפי' תימא דבמקום מנהיג לא קני כיון דכל חד מיניהו קאמר כלה שלי ואין לך עסק בה שאני קניתיה ובתר הכי תפסת בה וזה אומר לא כי אלא אני קניתיה ברכיבתי ואתה תפסת בה וכלה שלי וכל א' וא' מוחזק בה חזקה גמורה ותפיס' גמורה הילכך לא שמעי' ממתני' דרכוב במקום מנהיג ליקני.
ומיהו רכוב לחודיה שמעי' מינה דקני שאלו לא קנה רכוב כלל אע"ג דאמ' אני קניתיה במשיכה קודם שתפסת בה לא מהימן כיון שזה טוען שקנא' במשיכתו שהוא עדיין מושך בה לפנינו וזה טוען טענה אחרת כלו' שקנאה בענין אחר והשתא לית' בידיה בענין שיקנה אותה אפי' הוא בלבד רוכב בה ודקאמרי' מהו דתימ' רכוב עדיף דקא מנהיג לה ותפיס כלו' סד"א ליהוי כיוצאה מתחת ידו של א' מהם ואידך מסרך בה סרוכי הואיל וזה תפוס ומנהיג דמנהיג לא עביד בה ולא מידי קמ"ל:
הא דאמר מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני: לא למימר דלא אשכחן דפליג בה, דהא איכא (ר' יהודה) [ר' שמעון] דאמר דאפילו גסה אינה נקנית אלא בהגבהה, כדאיתא בפרק קמא דקדושין (כה, ב), אלא הכי פירושו, אי איתא דרכוב ומנהיג חד מינייהו קני, מי איכא למימר דמנהיג לא קני, הא אין לך משיכה גדולה מזו.
ואלא רכוב במקום מנהיג קא מיבעיא ליה וכו': קשיא לן, דהא מעיקרא פשיטא לן דמנהיג עדיף מרכוב, והשתא איבעיא לן אי קני מנהיג במקום רכוב כלל, דאלמא רכוב עדיף. ולפי פירוש הראב"ד ז"ל, רכוב עדיף כמנהיג וקנה מחצה, [דאזלא] מחמתיה כל שהוא, ותפיס בה במוסרה, או דלמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רכוב ולא מידי. ואינו מחוור בעיני כלל, חדא דעדיף דרוכב לא הוה כעדיף דמנהיג. ועוד דהא שמואל חד לא קני קאמר, ואי פשיטא לן דרכוב במקום מנהיג לא קני כוליה, על כרחין (לא) קני כוליה דקאמר היינו מנהיג, וממילא רכוב לא קני כלל.
אלא יש לומר, דמעיקרא כדהוה מספקא ליה לרב יהודה ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה, ודאי אמרינן דמנהיג לחודיה עדיף, משום דעל כרחין מנהיג קנה, דאין לך משיכה גדולה מזו, ותנן (קידושין כה, ב) בהמה גסה נקנית במשיכה, ואי איכא למימר דלא קנה, רכוב הוא דלא קני, משום דאיכא למימר דסבירא ליה לשמואל, דכיון דאינו מנהיג ברגליו, אף על גב דאזלא תותיה, מנפשה הוא דקא אזלא ולא מחמת רכיבתו, אבל השתא פשיטא ליה דרכוב לחודיה ומנהיג לחודיה תרוייהו קנו, משום דרכוב נמי מחמת כובד רכיבתו אזלא וכאילו מנהיגה ברגליו, וכיון שכן מספקא לן רכוב במקום מנהיג, אי רכוב עדיף משום דאזלא נמי מחמתיה ועדיף ממנהיג משום דתפיס ביה, כלומר תפוס במוסרה, דמאי דתפיס בה ממש כלומר שעומד עליה לא מעלה ולא מוריד, אלא משום דתפיס במוסרה [דמהני] בדאיכא דעת אחרת מקנה מיהא, ואף על גב דפשיטא ליה לרב יהודה דמוסרה במציאה ובנכסי הגר לא קנה, כדאיתא בסמוך, מכל מקום כיון דבעלמא מהני, סניפין מיהא (הוא ממנהיג) [הויא] דעדיף ממנהיג, והא דלא אדכר הכא ברוכב דאזלא מחמתיה, משום דלא צריך לאדכורי אלא מאי דאיכא ברוכב וליתא במנהיג.
ואכתי תמיהה לי, כיון דכל חד מינייהו מהני באפי נפשיה, היכא דאיתנהו לתרוייהו אמאי מבטל האי קנייה להאי קנייה, תרוייהו ליקנו. ויש לומר דהכי קאמר כיון דרכוב לחודיה קני, אלמא כי אזלא מחמתיה אזלא ומחמת כובד רכיבתו, והילכך כיון דתפיס בה ואזלא מחמתיה, מנהיג לא מעלה ולא מוריד, דאפילו בלא הנהגתו קאזלא, והאי דתפיס [בה] עדיף וקנייה, או דלמא מנהיג עדיף, דבשלמא ברכוב לחודיה קני, משום דהא קא אזלא, ומחמת רכיבתו קא אזלא, ואלו רכוב דלא אזלא (תותיה) ודאי לא קני כלל, דהא (לא) ליכא משיכה אלא דיושב עליה בלבד, וכיון שכן במקום מנהיג איכא למימר דלא קני, משום דמספקא לן אי לאו מנהיג אי אזלא כלל [או לא], וכיון שכן דודאי מחמת מנהיג קא אזלא, ומשיכת מנהיג ודאית ומשיכת רוכב אינה ודאית, טפי עדיף מנהיג מרוכב, ומנהיג קני רוכב לא קני.
ופשיטנא ליה: מדתנן היושב בקרון סופג את הארבעים ואפיך שמואל ותני וחכמים פוטרים את היושב בקרון אלמא קסבר שמואל דרכוב לחודיה לא קני: אף על גב דאזלא תותיה דיושב בקרון נמי פעמים שהבהמות [הקשורות] בקרון הולכות כשמרגישות שהקרון טעון, ומחמת כובד היושב הן הולכות, ומדיושב לחודיה לא קני כל שכן דרוכב במקום מנהיג לא קני.
ואיכא למידק, כיון דסבירא ליה לשמואל דרכוב לחודיה לא קני, למה ליה למימר לרב יהודה דבמקום מנהיג לא קני. ויש לומר דרב יהודה כולה מלתא הוה מסתפקא ליה, והכי קאמר שמעית מיניה [דמר שמואל] וכו' ולא ידענא היכי שמעית מיניה, ובודאי אי רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה אלפן, רכוב הוא דאמר לי דלא קני. אבל אי רכוב במקום מנהיג קאמר ליה, הא ודאי מספקא ליה אי רכוב הוא דקני אי מנהיג הוא דקני. ופשיטנא ד[ל]שמואל רכוב לחודיה לא קני, וכיון שכן על כרחין רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר ליה לרב יהודה, וקאמר ליה מנהיג קני רכוב לא קני. והא דמסקינן מדרכוב לחודיה לא קני כל שכן רכוב במקום מנהיג, אנו הוא דמסקינן הכי, ולאו אסוקי אמאי דקאמר נחזי אנן הוא.
מחברו קני דהא מסר ליה חבריה: לא[ו] למימר דבעינן [שימסור] ליה מיד ליד, אלא כל דאמר ליה לך חזק וקני ואזל ותפיס במוסרה קני, כדאיתא בריש פרק הספינה (ב"ב עו, ב), דאמר התם אי דאמר ליה לך חזק וקני הכי נמי דקני, הכא במאי עסקינן דאמר ליה לך משוך וקני. והכא נמי קאמר מחברו קני, דהא מסר ליה מדעתיה ואמר ליה קני. וזה שלא כדעת מקצת המפרשים ז"ל (עי' תוס' קידושין כד, ב בד"ה בהמה) דצריך למסור לו מיד ליד, ודייקין לה מהכא וליתא.
השתא הא דאמר ר' מאיר יושב קני רכוב מיבעיא: לאו למימר דעדיף רכוב מיושב לדעת רב יהודה (דהא) דמקשה ליה מינה, דאי משום דתפיס במוסרה הא אמר רב יהודה דמוסרה במציאה ובנכסי הגר לא קנה, אלא הכי קאמר משנה יתירה למה לי, דאי משום דלא ניטעי למימר דרכוב לא קני, אי איכא למטעי בחד מינייהו [ד]לא קני, ביושב הוא דאיכא למטעי, וכיון דאשמעינן דיושב קני, כל שכן רכוב דעדיף משום דתפיס במוסרה דמהני בעלמא.
אלא לאו רבנן וכו': איכא למידק, ודלמא לעולם ר' מאיר היא, ואצצריך לאשמעינן דרכוב אפילו [במקום] מנהיג קני, דהא מילתא דספיקא היא וצריכה למילף כדאיתא לעיל. יש לומר דההיא נמי לא צריכה, דכיון דרכוב לחודיה לר' מאיר קני, על כרחין כשבאו לפנינו אחד רכוב ואחד מנהיג תרוייהו פליגו, משום דהאי אמר אני זכיתי בה תחלה ברכיבה, והאי אמר אני זכיתי בה תחלה בהנהגה, וכיון דתרוייהו אכתי מחזקין בה במאי דאי עבידי הכי כל חד מנייהו באפי נפשיה קני, פלגי לה תרוייהו וכי קא מיבעיא ליה לרב יהודה לעילהי מינייהו עדיף וקני, היינו כשהחזיקו בה בפנינו כהדדי זה ברכיבה וזה בהנהגה, הילכך מספקא לן כל שבאין בבת אחת הי מינייהו עדיף וקני. אבל לרבנן, אי איתא דרכוב לחודיה לא קני, השתא דאתו קמן חד רכוב וחד מנהיג, אף על גב דרכוב קטעין אני זכיתי בה תחלה שרכבתי עליה והנהגתיה ברגלי, לא מהימן, דכיון דהשתא לא עביד בה קמן מידי דמהני, וחברו מנהיג בה ועביד מידי דמהני, הויא לה בחזקת מנהיג ואידך מוציא מחברו, וכדאמרינן בכל מידי דחד מוחזק ואידך מסרך בה סרוכי דעליו הראיה.
איכא ספרים דגרסי הכי: אי הכי היינו מנהיג תרי גווני מנהיג: [ולא] מסיימי בה מהו דתימא רכוב עדיף דקא מנהיג לה ותפיס בה קא משמע לן דיחלוקו. ולספרים דמסיימי בה הכי, נראה לי דתרי לישני נינהו, והכי קאמר: איבעית אימא תרי גווני מנהיג, וקא משמע לן דמנהיג ברגליו אורחא היא וקני כמנהיג בידיו, ואיבעית אימא אדרבה איצטריך לאשמועינן דמנהיג במקום רכוב קני, ואף על גב דתפיס במוסרה, דמוסרה בנכסי הגר ובמציאה לא מעלה ולא מוריד, אי נמי יש לפרש תרי גווני מנהיג, כלומר קא משמע לן דתרי גווני מנהיג איכא שוין זה כזה, ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא רכוב עדיף דמנהיג לה ותפיס לה.
גמרא. שמעית מינה דמר שמואל תרתי וכו': פירש רש"י שני דברים דין רכוב ודין מנהיג וכו'. אמר זה לפי שלכאורה נראה שפירוש תרתי רוצה לומר שני אנשים האחד רכוב והאחד מנהיג ובאין לדין חד קני וכו' ואם כך הוא לא יצדק מה שאמרה הגמרא היכי דמי אילימא רכוב לחודיה וכו'. מהר"י אבוהב.
מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני: מכאן קשה לפירוש רש"י שפירש בפרק קמא דקידושין בהמה גסה נקנית במסירה דוקא במסירה. וכי תימא דהכי קאמר מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני אי רכוב קני דרכוב גופיה לא קני אלא משום דאזלה מחמתיה קצת מתוך שהוא יושב עליה ודמי למנהיג מדפשיט בסמוך למאן דאמר יושב בקרון אינו סופג וכו' דרכוב לא קני. אי אפשר לפרש כן דעל כרחך לאו מכח רכוב פריך במנהיג דליקני דאף על גב דרכוב לא קני אלא משום דאזלה מחמתיה קצת מכל מקום איכא למימר דעדיף רכוב ממנהיג משום דתפיס בה כדאמר בתר הכי דמהאי טעמא הוא דבעיא דרכוב במקום מנהיג הי מינייהו קני. הרא"ש.
וזה לשון גליון תוספות: קצת נראה דוחק מה שפירש בפנים דמכח סתם מתניתין פריך דאי איכא למאן דאמי לא קנה מתיישב שפיר. אלא נראה כמו שפירש בתוספות דרבינו שמשון ז"ל מנהיג מי איכא למאן דאמר דלא קני אי רכוב קני דלרבי שמעון רכוב לא קני ואף על גב דתפיס בה ואזלה מחמתיה דדוקא בהגבהה הוא דקני ולא במסירה ומשיכה ומיהו לרבי מאיר ולרבי אלעזר צריך לפרש כמו שכתוב בפנים דהא לדידהו לפירוש הקונטרס דקידושין רכוב קני דתפיס בה והויא מסירה ולא מנהיג אלא ודאי אף במסירה קני כמו שפירשו התוספות בפנים. עד כאן.
וכתוב בגליון וזה לשונו: כתוב בתוספות והא דתנן בפרק קמא דקידושין בהמה גסה וכו'. בכאן לא תרצת דמכח סתם מתניתין דהכא קפריך דאכתי יקשה דהא לקמן בעי לאוקומי מתניתין דהכא כרבי מאיר. כתוב בגליון תוספות מיהו לרבי מאיר ולרבי אלעזר צריך לומר כמו שכתוב בפנים וכו' מיהו יש לומר דהכי קאמר מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני אם תמצא לומר דרכוב קני במציאה דהך דפרק קמא דקידושין איכא למימר דאיירי במכירה דהתם ודאי מסירה קני אבל במציאה דמסירה אינה קונה אם תמצי לומר דרכוב קני זה צריך לומר משום דאזלה מחמתיה אם כן כל שכן מנהיג. עד כאן.
והריטב"א כתב וזה לשונו: מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני. ואם תאמר והא איכא רבי שמעון בפרק קמא דקידושין דסבירא ליה דבהמה גסה אינה נקנית אלא בהגבהה. ויש לומר דעל כרחך הא דשמואל לא אתיא כוותיה דאם כן לא רכוב קני ולא מנהיג קני אלא ודאי כרבנן סבירא ליה דאמרי בהמה גסה נקנית במשיכה ולדידהו מנהיג קנה שאין לך משיכה גדולה מזו. עד כאן.
והריצב"ש כתב וזה לשונו: מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני. אף על גב דאיכא מאן דאית ליה בפרק קמא דקידושין בהמה גסה אינה נקנית אלא בהגבהה ואיכא נמי מאן דאמר במסירה ופירש רש"י ולא במשיכה. הכא אי רכוב קני ליכא למימר דמנהיג לא קני דשאני מסירה דמסר ליה חבריה אבל רכוב דלא מסר ליה חבריה אי רכוב קני ליכא למימר דמנהיג לא קני. עד כאן.
אלא רכוב במקום מנהיג: כלומר דהא ודאי רכוב לחודיה או מנהיג לחודיה כל חד מינייהו קני אבל כי הוו תרווייהו כי הדדי זה רוכב וזה מנהיג הא אתא לקמיה דשמואל ואמר דחד מינייהו קנה ואידך לא קנה ולא ידע רב יהודה הי מינייהו קנה. והקשו בתוספות היאך אפשר לשמואל לומר בזו דחד קנה וחד לא קנה והלא שנינו במשנתנו או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג יחלוקו והיאך חולקים בשבועה דהא חד מינייהו לא קנה כלל והתנא בטוב היה יודע רכוב במקום מנהיג איזה מהם קנה וכי תימא דמתניתין במנהיג ברגליו והכא ברוכב שאינו מנהיג ברגליו אם כן היכי אמרינן או דילמא רכוב עדיף והלא אפילו רכוב שהוא מנהיג ברגליו קתני מתניתין דלא עדיף ממנהיג וכי תימא דהא דשמואל במנהיג ברגליו ומתניתין ברוכב שאים מנהיג ברגליו אם כן היכי אמרינן או דילמא מנהיג עדיף וכו' והיכי עדיף מנהיג דעלמא מרכוב המנהיג ברגליו. ותו דקאמר או דילמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה אבל רכוב לא קני כלל השתא ומה במתניתין דאוקימנא בשאינו מנהיג ברגליו רכוב קני ויחלוקו כל שכן הכא דמיירי במנהיג ברגליו דאית לן למימר דרכוב קני.
ויש שפירשו בתוספות דסבירא ליה לשמואל דמתניתין לא היה רכוב ומנהיג ביחד אלא שבאו לפנינו כן וכל אחד מהן אשמר אני לבדי החזקתי ובא חברי ותפס בשלי ואנן אמרינן דישבעו ויחלוקו דאימר תרווייהו הנהיגוה ביחד או רכבוה ביחד. ואין זה מחוור בעיני רבותי חדא דאם איתא דרכוב במקום מנהיג חד מינייהו לא קנה כשבאו לפנינו זה רוכב וזה מנהיג הרי אותו שאינו ראוי לקנות אינו לגבי חברו אלא כמאן דמסריך ביה סרוכי דלאו כלום הוא ולמה הוא נאמן עליו כי הוא ההזיק תחילה עד שיטול מחצה בשבועה. ועוד דכיון דקתני סיפא ואם יש עדים או ששניהם מודים יחלוקו בלא שבועה משמע דאכולה מתניתין קאי שיש עדים או מודים זה לזה שקנו זה ביחד כדרך שבאו לפנינו זה רוכב וזה מנהיג מדלא קתני בהדיא שבאו עדים או שמודים זה לזה שהנהיגו שניהם ביחד או שרכבו ביחד.
והנכון בזה כמו שפירש בתוספות בשם רבינו יוסף איש ירושלים כי בכלל ספקו של רב יהודה הוא גם כן באיזה רכוב איירי שמואל ובאיזה רכוב איירי מתניתין והכי קאמר מי קאמר שמואל רכוב עדיף דהא תפיס ביה וקני ליה כולה אבל מנהיג לא קני כלל ואם כן רכוב דהנא ליה שמואל דקני כולה אבל מנהיג לא קני כלל מימרי ברכוב ומנהיג ברגליו והא דתנן במתניתין דיחלוקו דמנהיג קני החצי מיירי שהרכוב אינו מנהיג כלל ברגליו או דילמא מנהיג עדיף דקא אזלא מחמתיה וקני כולה אבל רכוב לא קני כלל ואם כן הא דתני שמואל חד לא קני היינו רכוב ואינו מנהיג ברגליו ומתניתין דקתני דרכוב קני מיירי ברכוב ומנהיג ברגליו. הריטב"א ותוספות תלמיד הר"פ.
ואם תאמר כיון דהשתא סבירא לן דרכוב לחודיה קנה ומנהיג לחודיה קנה כי הוו תרווייהו בהדדי למה לא יקנו שניהם ויש לומר משום דכי הוו בהדדי דילמא אחד מהם מבטל כח חברו שלא תלך מחמתו ולא ידעינן הי מינייהו מעכב על חברו דליהוי עדיף טפי. הריטב"א.
והראב"ד כתב וזה לשונו: רכוב עדיף. פירוש עדיף כמנהיג וקונה מחצה או דילמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רוכב ולא מידי. אמר רב יהודה ניחזי אנן. פירוש אי אמר על רכוב לחודיה ודאי על רכוב קאמר דמנהיג מושך גמור הוא כדאיתא (בקונטרס) אי אמר על רכוב במקום מנהיג דלא קני אפילו מחצה אבל רכוב לחודיה קני כולה במנהיג דמחמתיה קאזלא אף על גב דלא מרהיט לה ובסוף הוא פושט דאפילו רוכב לבדו אינו קונה. עד כאן.
והרשב"א כתב וזה לשונו: ואלא רכוב במקום מנהיג קמיבעיא ליה וכו'. קשה לי דהא מעיקרא פשיטא לן דמנהיג עדיף מרכוב והשתא איבעיא לן אי קני מנהיג במקום רכוב כלל דאלמא רכוב עדיף ולפיכך פירש הראב"ד רכוב עדיף כמנהיג וקנה מחצה דאזלא מחמתיה כל שהוא ותפיס בה במוסירה או דילמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רכוב ולא מידי.
ואינו מחוור בעיני כלל חדא דעדיף דרוכב לא הוי כעדיף דמנהיג. ועוד דהא שמואל חד לא קני קאמר ואי פשיטא לן דרכוב במקום מנהיג לא קני כולה על כרחך קני כולה דקאמר היינו מנהיג וממילא רכוב לא קני כלל. אלא יש לומר דמעיקרא כד הוה מספקא ליה לרב יהודה ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ודאי אמרינן דמנהיג לחודיה עדיף משום דעל כרחך מנהיג קני דאין לך משיכה גדולה מוו ותנן בהמה גסה נקנית במשיכה ואי איכא למימר דלא קני משום דאיכא למימר דסבירא ליה לשמואל דכיון דאינו מנהיג ברגליו אף על גב דאזלא תותיה מנפשה הוא דאזלא ולא מחמת רכיבתו אבל השתא פשיטא לן דרכוב לחודיה ומנהיג לחודיה תרווייהו קנו משום דרכוב נמי מחמת כובד רכיבתו אזלא וכאלו מנהיגה ברגליו וכיון שכן מספקא לן רכוב במקום מנהיג אי רכוב עדיף משום דאזלא נמי מחמתיה ועדיף ממנהיג דתפיס בה כלומר תפיס במוסירה דמאי דתפיס בה ממש כלומר שעומד עליה לא מעלה ולא מוריד ואף על גב דפשיטא ליה לרב יהודה דמוסירה במציאה ובנכסי הגר לא קנה כדאיתא בסמוך מכל מקום כיון דבעלמא מהני סניפין מיהא הויא דעדיף ממנהיג והא דלא אידכר הכא ברוכב דאזלא מחמתיה משום דלא צריך לאדכורי אלא מאי דאיכא ברוכב וליתא במנהיג.
ואכתי תמיהא לי כיון דכל חד מינייהו מהני באנפי נפשיה היכא דאיתנהו לתרווייהו אמאי מבטל הא קניה להאי קניה תרווייהו ליקנו ויש לומר דהכי קאמר כיון דרכוב לחודיה קני דאלמא כי אזלא מחמתיה אזלא מחמת כובד רכיבתו והילכך בהא לא מחמתיה מנהיג אינו מעלה ולא מוריד דאפילו בלא הנהגתו קאזלא והאי דתפיס בה עדיף וקני או דילמא מנהיג עדיף דבשלמא ברכוב יחודיה קני משום דהא קאזלא ומחמת רכיבתו קאזלא ואלו רכוב דלא אזלא תותיה ודאי לא קני כלל דהא ליכא משיכה אלא דיושב עליה בלבד וכיון שכן במקום מנהיג איכא למימר דלא קני משום דמספקא לן אי לאו מנהיג אי אזלא כלל או לא וכיון שכן דודאי מחמת המנהיג קאזלא ומשיכת מנהיג ודאית ומשיכת רכוב אינה ודאית עדיף טפי מנהיג מרוכב ומנהיג קני רכוב לא קני. ופשיטנא לה מדתנן היושב בקרון וכו' אלמא קסבר שמואל דרכוב לחודיה לא קני אף על גב דאזלא תותיה דיושב בקרון נמי פעמים שהבהמות הקשורות בקרון הולכות כשמרגישים שהקרון טעון ומחמת כובד היושב הן הולכות ומדיושב וכו'. עד כאן.
וזה לשון הרמב"ן: קשיא לן הך סוגיא מעיקרא פשיטא ליה דרכוב לא עדיף כמנהיג ואי איכא למימר דלא קני רכוב הוא דאיכא למימר והשתא מיבעיא ליה אי עדיף רכוב ממנהיג. וצריך אתה לפרשה כך דרב יהודה אסתפוקי מסתפקא ליה הי מינייהו עדיף ומשום הכי אקשינן אי במנהיג לחודיה ורכוב לחודיה שמע הוה ליה למפשטה דסבירא ליה לשמואל רביה דמנהיג עדיף מרוכב ורוכב לחודיה לא קני וכל שכן במקום מנהיג דמנהיג לחודיה ליכא למימר דלא קני דהיינו משיכה. אלא במנהיג ורכוב תרווייהו שמע אבל רכוב לחודיה אי נמי מנהיג לחודיה פשיטא ליה דקנו אבל ברכוב במקום מנהיג קאמר ליה חד קני וחד לא קני ורב יהודה לא ידע הי מינייהו עדיף.
תו תמיהא לן הא דקא פשיט רוכב מיושב בקרון מאי קא מדמי להו אהדדי מי דמי כלאים לקנייה התם כיון דלאו מכוחו אזיל פטור הכא קני משום דתפיס. ותו כיון דפשיטא ליה דמוסירה אינו קונה בנכסי הגר מאי קא מיבעיא ליה ובמאי קני לה וכי מפני שבין רגליו היא עומדת יקנה.
ואיכא לפרושי דמעיקרא קא מיבעיא ליה דילמא רוכב קני משום דרכיב עלה מחמת רכיבתו של אדם בהמה מהלכת אף על פי שזה מנהיג וזה מסייע בהלוכה ומחמתו היא הולכת מעט ועוד שהוא תפוס במוסירה דזה וזה גורם לו לקנותה יותר ממנהיג לחודיה והיינו דקאמר רכוב עדיף דקא תפיס ביה כלומר מי אמרינן רכוב עדיף שהוא מנהיג ויש לו כח אחר יותר ממנהיג שהוא תפוס בה ומאי דאית ליה יותר ממנהיג קא חשיב או דילמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה שעיקר הלוכה בידו להנהיגה ולעכבה כרצונו ופשיט רב יהודה דכיון דגבי כלאים פטור שמע מינה דלא אזלא מחמתיה כלל ואף על פי שדרכה של בהמה כשאדם רוכב עליה היא מהלכת לא חשיב הלוכה מחמתו שאינה מהלכת אלא מדעתה ופעמים שהיא עומדת לגמרי והוא רוכב עליה וכיון דלא אזלא מחמתיה אמאי תיקני לה משום מוסירה בלבד מוסירה אינה קונה ואפילו לחודיה לא קני וכל שכן במקום מנהיג ולפי פירוש זה יש מי שפירש הא מילתא דלעיל דמעיקרא איבעיא ליה רכוב בלא תפיסת מוסירה ואקשינן עליה פשיטא דמנהיג קני ועדיף והדרינן ואמרינן דילמא ברוכב שתפוס במוסירה איבעיא ליה ובמקום מנהיג אבל לחודיה קני והוא הדין למנהיג. ולהאי פירושא הא דאמר ליה אביי היכי פשיט מר רוכב מיושב הכי קאמר ליה בשלמא רכוב לחודיה בלא תפיסת מוסירה שמע מינה דלא קני אלא רכוב במקום מנהיג בשתופס במוסירה דילמא קני ואמר ליה מוסירה אינה קונה וזה אינו מחוור כלל. עד כאן.
וכתב מהר"י אבוהב ז"ל וזה לשונו: היכי דמי אילימא רכוב לחודיה וכו'. הקשה הרמב"ן שבתחילה אנו אומרים דכי איכא למימר דלא קני הוא ברכוב ואחר כך מסתפק אם רכוב עדיף ממנהיג וזה תירץ רש"י בשלמות והוא שבתחילה אי אפשר לומר דמנהיג לחודיה לא קני מאחר שזאת היא המשיכה דקניה מן התורה הילכך אי איכא למימר וכו' ולא נחוש לסברת השכל אבל כי אמרינן דאמר ברכוב במקום מנהיג אף על פי שהתורה לא אמרה קניית רכוב השכל גוזר מאחר שהוא גם כן עושה משיכה דאילא מחמתיה שיהיה קונה ולא די זה אלא שיהיה לו יתרון על המנהיג ובזה אין אנו עוקרין התורה שאמת היא שמשיכה קונה אבל באלו השנים שבאין יחד לדין יש לאחד קנייה יותר מעולה מהאחר. והאריך באמרו אלא אי איכא למימר וכו' דלא הוה ליה למימר אלא רכוב הוא דאיכא למימר אבל בזה נתאמת פירוש הרמב"ן שמתחילה אנו מבינים אפילו רכוב רצה לומר שתופס במוסירה ואזלא מעט מחמתיה ולפיכך אמר אף על פי שרכוב יש לו קנייה בצד מה כיון שבמנהיג יש עיקר משיכה אין אנו עוקרין התורה. עד כאן.
וזה לשון הריצב"ש: אלא רכוב במקום מנהיג קא מיבעיא ליה מאי רכוב עדיף דקא תפיס בה או דילמא וכו'. ליכא לפרושי דרכוב לחודיה לא קני אבל רכוב במקום מנהיג קא מיבעיא ליה דהא אמרינן בשמעתין רכוב לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג. אלא הכי פירושו לאו ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר מר שמואל דאי הכי לא הוה אמר רב יהודה עלה ולא ידענא הי מינייהו אלא ודאי כל חד לחודיה קני אבל רכוב במקום מנהיג מיבעי הי מינייהו עדיף ואף על גב דלעיל אמרינן דמנהיג עדיף מרכוב ואי חד מינייהו לא קני רכוב הוא דאיכא למימר דלא קני היינו כל חד לחודיה שהרוכב עומד במקומו ואין הבהמה מהלכת אבל במקום מנהיג כיון שהוא רכוב על הבהמה והבהמה הולכת אף על פי שאינה הולכת מחמתו אלא מחמת המנהיג מכל מקום נראה שהולכת מחמתו. ועוד יתר רכוב על המנהיג שהוא תופס בה או דילמא מנהיג עדיף שהולכת מחמתו לפי האמת ופשטינן ממתניתין דמנהיג סופג את הארבעים דסבירא ליה לשמואל דרכוב לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג ואף על גב דאמרן דרכוב במקום מנהיג עדיף מרוכב לחדיה היינו כי סבירא לן דכל חד לחודיה קני איכא למימר דרכוב במקום מנהיג עדיף אבל השתא דאית לן רכוב לחודיה לא קני כל שכן כשהוא במקום מנהיג הקונה דרכוב לא קני. עד כאן.
רכוב עדיף דהא תפיס בה: כתוב בתוספות אין לפרש דתפיס ברגליו וכו'. פירוש וגם אזלא קצת מחמתיה דאם לא בן יקשה היכי פשיט לקמן מיושב כמו שפירש תוספות לקמן ומכל מקום הוה ניחא טפי לומר תפיס ברגליו אם היינו יכולין לומר כן דדוחק לומר במוסירה. דמאי קא מיבעיא ליה מה תועיל מוסירה במציאה מאן מסר ליה כדמסיק אלא שאנו צריכין לפרש בדוחק כיון דאזלא נמי מחמתיה אז תועיל תפיסת המוסירה להעדיף רוכב ממנהיג אי רכוב בלא מנהיג קני ובלא תפיס אבל אי רכוב בלא תפיס במוסירה לא קני אז אין. יכול לומר שעם תפיסת המוסירה תיקני ולא יקשה מיושב דהא פשיטא דתפיסת המוסירה לא תועיל לקנות כיון דזולתה לא קני דמאן מסר ליה אבל כשקונה בלא מוסירה אז תועיל בטוב להעדיף. אי נמי תפיס ברגליו הוי מעשה ומהני גם בכלאים ולכך הוה מילתי שפיר מיושב.
ואין להקשות היאך היינו יכולין לומר דתפיס בו בין רגליו אם כן היכי קאמר בסמוך יושב לא תפיס במוסירה. יש לומר דמהני תפיסת המוסירה עם מאי דתפיס ברגליו אבל תפיסת רגליו הוי עיקר ולכך פשיט מכלאים אלמא לא תשיב מידי תפיסת רגליו כיון דיושב פטור ותפיסת מוסירה לא חשוב לגרום הקנין כדפירשתי. עוד כתוב בתוספות אם כן מה פושט בסמוך מיושב וכו'. ואין לומר דתופס ברגליו מהני עם תפיסת מוסירה כדפירשתי. דהא כבר הוכחנו דלשון תפיס היינו במוסירה וכיון שהוא עיקר כיון שהזכירה אם כן על כרחך לא דמי לכלאים שאינו תלוי כלל במוסירה. גליון.
ומהר"י כ"ץ כתב וזה לשונו: רכוב עדיף דהא תפיס בה לפירוש התוספות דמפרשי דהיינו תפוס במוסירה ולא משום טעמא דתפוס לחוד בעי לייפות כח רוכב. קשה לי חדא דלא מידכר כלל טעמא דאזלא מחמתיה. ועוד לקמן דקאמר רב ושמואל דאמרי תרווייהו מוסירה וכו' אכתי היכי פשיט רוכב מיושב כיון דהכא גבי רוכב איכא תרתי תפיס בה וגם אזלא מחמתיה ומהאי טעמא נמי היה מסופק מתחילה. ונראה שהיה רוצה לייפות כח רוכב משום דתפיס בה ברגליו מהאי טעמא לחוד והשתא שפיר פשיט רוכב מיושב והדר פריך ליה מתפיסת מוסירה ומשני מדרב ושמואל אבל ודאי אי אפשר לפרש דהא תפיס בה ומשום האי טעמא לחוד אם כן תפשוט ליה מדרב ושמואל. עד כאן.
או דילמא מנהיג עדיף: כתוב בתוספות תימה דלפשוט ממתניתין דמנהיג קונה וכו' ואין להקשות דנימא דגם בזה היה מסופק אם שמע ברכוב שמנהיג ברגליו ושם רכוב עדיף או ברכוב לחודיה ואז מנהיג עדיף דאם כן הא דקאמר רכוב עדיף דתפיס בה הוי פירושו רכוב שמנהיג ברגליו דרכוב לחודיה אינו יכול להיות עדיף מכח מתניתין ולאחר כן דקאמר או דילמא מנהיג עדיף הוי פירושו עדיף מרכוב לחודיה כי אינו יכול להיות עדיף מרכוב ומנהיג ברגליו כך לא מסתבר כן נראה לי דעת התוספות ולקמן נפרש בעזרת השם ונאמר דרך אחר בענין זה.
עוד כתוב בתוספות ומכל מקום לקמן מוכיח שפיר ממתניתין דרכוב לחודיה קני כיון דאיקרי מוחזק וכו'. אין להקשות מה הוצרכו תוספות לזה נימא לעולם דאיקרי מוחזק אף על גב דלא קני ומכל מקום מוכיח שפיר לקמן רכוב קני דאי לא קני אז לא מיקרי מוחזק במקום מנהיג כיון דמנהיג קני ורכוב לא קני אבל לעולם היכא ששניהם שוין אף על גב דכל חד לחודיה לא קני מיקרי מוחזקים ויש לומר אם כן לא יתיישב הא דקאמר אילימא רבי מאיר השתא יושב קני רכוב מיבעיא דלימא דקא משמע לן דאפילו במקום מנהיג לא יבטל חזקת המנהיג חזקתו אף על גב דלחודיה קני כי היכי דבעינן למימר אף על גב אפילו אי לחודיה מיקרי מוחזק במקום מנהיג תבטל חזקתו כיון דחזקת המנהיג עדיף דקני לחודיה אף על פי שיש סברא לחלק מכל מקום הוי חדוש אלא ודאי אי לחודיה מקרי מוחזק גם במקום מנהיג הוי מוחזק והכל תלוי בהני דאי לחודיה לא קני גם לא הוי מוחזק לחודיה ואי לחודיה קני גם נקרא מוחזק אפילו במקום מנהיג כיון שלכל אחד יש קצת יפוי כח שאין באחר כדפירש בתוספות לקמן. גליון.
ומדאפיך שמואל ותני וכו': ואם תאמר לפירוש ה"ר יוסף איש ירושלים מאי מוכח דהוי רכוב דומיא דיושב דיושב דין הוא שלא יקנה שאינו מנהיג ברגליג אבל רכוב דמנהיג ברגליו לעולם קני. רש לומר דמכל מקום פשיט בטוב דודאי הוא דמנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה ומתניתין דקאמר דרכוב קני החצי היינו במנהיג ברגליו אבל רכוב שאינו מנהיג ברגליו לא קני כלל ואתי שפיר דיושב לא קני כלל דאי רכוב עדיף אפילו תאמר דהיינו רכוב המנהיג ברגליו והוי עדיף דקני כולה מכל מקום תיישב מתניתין דקא אמרה דרכוב לא קנה כי אם התצי ברכוב שאינו מנהיג ברגליו וקתני מיהא קנה החצי והכא קאמר דלא קנה כלל אלא שמע מינה דמנהינ עדיף כדפירשתי תלמיד ה"ר פרץ ז"ל.
שמע מינה דרכוב לחודיה לא קני: פירוש דאי אמרת רוכב קני שמפני שהבהמה הולכת מכוחו הויא לה כמשיכה אף ביושב בקרון הוה ליה לחיוביה שאף כשהבהמה מרגשת שהקרון טעון הולכת ביותר אלא לאו שמע מינה דאף על גב דהכי הוא גרמא בעלמא הויא ולא הוי כמנהיג רוכב נמי לענין קניה אף על גב דמחמתיה אזלא גרמא בעלמא הוא ולא הוי כמושך.
ואם תאמר ולמאי דפשיט השתא דרוכב לחודיה לא קני אלמא כי אמר שמואל ברוכב ומנהיג דחד מינייהו לא קני בכל חד וחד באפי נפשיה אמרה וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתא מאי קא מסתפקא ליה לרב יהודה דאי אימא למימר דחד מינייהו גרידא לא קני רכוב הוא דאיכא למימר. איכא למימר דודאי שמואל ברכוב במקום מנהיג אמרה דרכוב לא קני והא דרכוב לחודיה נמי הוה אמר הכי כדפשטינן אלא דעל ידי מעשה דרכוב ומנהיג אמרה אי נמי עלה דמתניתין הוה קאי ורב יהודה הוא דלא קאי אדעתיה דרביה ומסתפקא ליה בהי מינייהו אמר קני דדילמא סבירא ליה לרביה בכל חד וחד מינייהו באפי נפשיה קני והיכא דאיתנהו לתרווייהו בהדי הדדי איכא לספוקי הי מינייהו עדיף. הר"ן ז"ל.
וזה לשון הריצב"ש ז"ל: והקשו המפרשים כיון דאמרינן דשמואל לא אמרה ברכוב לחודיה או מנהיג לחודיה דאי הכי לא הוה אמר עלה רב יהודה ולא ידענא אלא ברכוב במקום מנהיג קאמר ועלה קאמר רב יהודה ולא ידענא דהוה סלקא דעתיה דסבירא ליה לשמואל כל חד לחודיה קני ומשום הכי מספקא ליה בתרווייהו כי הדדי הי מינייהו קני ובתר דאשכח דשמואל ברכוב לחודיה סבירא ליה דלא קני על כרחך ברכוב במקום מנהיג כל שכן דלא קני. והשתא אם כן קשיא לישמעינן שמואל דרכוב לחודיה לא קני וכל שכן במקום מנהיג ואמאי נקטה למילתיה במקום מנהיג.
ונראה לי דמשום הכי נקטה ברכוב במקום מנהיג לאשמועינן רבותא דמנהיג במקום רכוב קני דהוה אפשר למימר דאף על גב דמנהיג לחודיה קני ורכוב לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג דלא קני מיהו מנהיג במקום רכוב נמי אפשר דלא קני שהרי אין משיכתו מפורסמת שהרי יש לומר שמחמת הרכוב הולכת והוה אמינא דלא זה ולא זה יקנה משום הכי נקטה ברכוב במקום מנהיג דמנהיג קני ורכוב לא קני. וליכא למיטעי ולמימר דרכוב לחודיה קני דמדאפיך שמואל ותני וחכמים פוטרים וכו' שמעינן דרכוב לחודיה לא קני. כן נראה לי פירוש שמועה זו ובחידושין פירשוה בענין אחר. עד כאן.
וזה לשון הרא"ש ז"ל: שמע מינה רכוב לחודיה לא קני. ואם תאמר אם כן אמאי נקיט שמואל רכוב במקום מנהיג וכי תימא דרב יוסף היה מסופק מה אמר לו שמואל לרב יהודה אי ברכוב לחודיה ואי ברכוב במקום מנהיג וכשפושט דרכוב לחודיה לא קני יעמיד מה שאמר שמואל חד קני וחד לא קני ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה אכתי למה הוצרך שמואל להזכיר מנהיג כלל פשיטא דמנהיג קני ולא הוה ליה למימר אלא רכוב לא קני. ונראה לפרש דשמואל על מעשה שאירע אמר כן על שנים שהיה אחד רכוב ואחד מנהיג ואמר שמואל חד קני וחד לא קני. עד כאן.
והרשב"א תירץ כתירוץ התוספות וזה לשונו: ויש לומר דרב יהודה כולה מילתא הוה מסתפקא ליה והכי קאמר שמעית מיניה דשמואל וכו'. ולא ידענא היכי שמענא מיניה ובודאי אי רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר רכוב הוא דאמר ליה דלא קני אבל אי רכוב במקום מנהיג קאמר ליה הא ודאי מסתפקא ליה אי רכוב הוא דקני וכו' ופשיטנא דלשמואל רכוב לחודיה לא קני וכיון שכן על כרחך רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר לרב יהודה וקאמר ליה דמנהיג קני ורכוב לא קני והא דמסיק ומדרכוב לחודיה לא קני כל שכן רכוב במקום מנהיג אנן הוא דמסקינן הכי ולאו אסוקי ממאי דקאמר ניחזי אנן הוא עד כאן.
היכי פשיט מך רכוב מיושב וכו'. אמר ליה וכו': קשיא לי ואף על גב דמוסירה לחודיה אינה קונה מכל מקום אכתי קשיא היכי פשיט רכוב מיושב דאף על גב דיושב לחודיה לא קני ומוסירה לחודיה לא קניא מכל מקום רכוב ותופס במוסירה אפשר דקני ועדיף מיושב לחודיה. ונראה לי דהכי קאמר מוסירה אינו קונה במציאה ובנכסי הגר אף על גב דקניא בעלמא לחודה הכא כיון דליכא דעת אחרת מקנה אינו קונה שאין ענין המוסירה אלא באדם המוסר דבר לחברו ואם כן אינה מעלה ואינה מורידה ואי רכוב לחודיה לא קני גם בתפיסת מוסירה לא קני. ונראה שרש"י ז"ל הרגיש בקושיא זו ובתירוצה שהאריך כאן וכתב מוסירה אינה קונה במציאה עד שתעקור יד ורגל ואף על גב דבמכירה קני כדתנן בהמה גסה נקנית במסירה לגבי מציאה לא קני כדאמרינן טעמא לקמן בשמעתין. עד כאן לשון הריצב"ש ז"ל.
אתמר נמי אמר רבי חלבו וכו'. מוסירה מחברו קני במציאה וכו': יש לומר שאחר שאין חלוקה אחרת כי אם אלו השלשה ובאחד גזר שמוסירה קנה פשיטא שבשנים האחרים לא קנה. אבל הרגיש בעצמו קושיא אחת והיא שידוע דבתלמוד יש הרבה קניות ואחד מהן היא מוסירה אם כן מה חידוש בא להשמיענו שהתופס מוסירה מחברו קנה. לזה הביא השלילה לומר שחידוש גדול הורה לנו באומרו שבמקח וממכר קני מאחר שקניית המוסירה הנזכרת בתלמוד אינה כוללת אלא מקח וממכר וזהו מה שהודיענו שאף על פי שקניית המוסירה נראה מן התלמוד שהוא כולל אינו אלא פרטי מה תאמר מנין לו זה החדוש לזה אמר מאי לשון מוסירה שמהוראת הלשון אנו למדים. מהר"י אבוהב ז"ל.
מיתיבי היו שנים רוכבין וכו': משמע מדברי התוספות והמפרשים ז"ל דמרכוב ומנהיג מותיב. ואם תאמר אמאי לא מותיב מרישא דרכוב קני. ויש לומר דאי מרישא הוה אמינא מני רבי מאיר היא ודקשיא לך השתא יושב קני רכוב מיבעיא הא פרכינן לה לעיל ואמרינן דלא צריכא אלא משום סיפא נקט לה מורנו הרב נר"ו.
מני אילימא רבי מאיר השתא יושב קני רכוב וכו': איכא דקשיא ליה ודילמא רבי מאיר היא וקמשמע לן דרכוב אפילו במקום מנהיג קנה דבשלמא יושב קני לחודיה אבל לא במקום מנהיג ואתא לאשמועינן דרכוב קני אפילו במקום מנהיג דאי לא קני הוה ליה כמאן דחד תפיס וחד לא תפיס אי נמי מסרך בה סרוכי והמוציא מחברו עליו הראיה וכדאמרינן השתא לרבנן שמע מינה רכוב קני דאי לא קני לא אמרינן יחלוקו אף על גב דתפסי תרווייהו. וניחא ליה דסברא דתלמודא הוא דרכוב במקום מנהיג לא גרע מיושב לחודיה.
ולאו מילתא היא דהא קמשמע לן דרכוב במקום מנהיג תרווייהו קנו ואדרבה לרבי מאיר צריכא דלא תימא רכוב עדיף: ואיכא למימר כיון דרכוב קני לעולם אפילו שלא במקום מנהיג חולקין אפילו תימא דבמקום מנהיג לא קני כיון דכל חד מינייהו קאמר כולה שלי ואין לך עסק בה שאני קניתיה ובתר הכי תפסת בה וזה אומר לא כי אלא אני קניתיה ברכיבתי ואתה תפסת בה וכולה שלי וכל אחד ואחד מוחזק בה חוקה גמורה ותפיסה גמורה הילכך לא שמעינן ממתניתין דרכוב במקום מנהיג ליקני ומיהו רכוב לחודיה שמעינן מינה דקני שאלו לא קנה רכוב כלל אף על גב דאמר אני קניתיה במשיכה קודם שתפסת בה לא מהימן כיון שזה טוען שקנאה במשיכתו שהוא עדיין מושך בה לפנינו וזה טוען טענה אחרת כלומר שקנאה בענין אחר והשתא ליתא בידיה בענין שיקנה אותה אפילו הוא בלבד רוכב בה ודקאמרינן מהו דתימא רכוב עדיף דקא מנהיג לה ותפיס כלומר סלקא דעתך אמינא ליהוי כיוצאה מתחת ידו של אחד מהם ואידי מסרך בה סרוכי הואיל וזה תפוס ומנהיג דמנהיג לא עביד בה ולא מידי קמשמע לן. הרמב"ן.
וכתב מהר"י אבוהב וזה לשונו: השתא יושב קני רכוב מיבעיא. פירש רש"י ולמה לי לאשמועינן בתרתי. לכאורה נראה שרש"י אומר בהיפך ההלכה שמגמרא נראה שרכוב עדיף מיושב ולפיכך אמר רכוב מיבעיא ורש"י נראה שעשאן שוין כמו שכתב ולמה לי לאשמועינן בתרתי ומי הכניסו לרש"י בזה.
לזה נאמר שרש"י הוקשה לו דבשלמא אם בתחילה אמר רבי מאיר דין יושב ויחזור ויאמר דין רכוב שייך להקשות רכוב מיבעיא אבל אם נאמר שרבי מאיר אמר בתחילה דין רכוב ואחר כך דין יושב אם כן יצטרך רבי מאיר לחזור ולומר דין יושב וקושית הגמרא ליתא כלל לזה בא רש"י ועשאן שוין באופן שקושית הגמרא היא אמיתית מכל צד ומכל עבר. או נאמר שרש"י בא לתרץ קושית הרמב"ן דדילמא לעולם רבי מאיר היא וקמשמע לן דרכוב במקום מנהיג קני לזה בא רש"י לומר שעם כל זה שנאמר שבא לאשמועינן דרכוב במקום מנהיג קנה צדקה קושית הגמרא בזה האופן דלמה לי לאשמועינן בתרתי יאמר המחודשת שבשתיהם ואם רכוב במקום מנהיג הוא יותר גרוע. יאמר אותה ולשתוק מיושב. עד כאן.
והרא"ש כתב וזה לשונו: השתא יושב קני וכו'. הקשה ריב"ן ודילמא איצטריך לאשמועינן דרכוב במקום מנהיג קני. ותירץ דלהכי לא איצטריך דמדברי רבי מאיר שמעינן דאמר המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים אלמא יושב במקום מנהיג סופג את הארבעים. ולפי מה שפירשתי דמהכא לא שמעינן דרכוב ומנהיג שוין ניחא משום דבשעת קניה אמר כל אחד אני הנהגתי לבדי. ועוד יש לומר דאפילו אם תאמר דאתא לאשמועינן דרכוב במקום מנהיג קני אכתי תיקשי לך לישמעינן יושב במקום מנהיג וכל שכן רכוב עד כאן.
ובגליון כתוב וזה לשונו: השתא יושב קני וכו'. פירוש כיון דאמר יושב בקרון חייב אלמא אזלה מחמתיה וכיון דאזלה מחמתיה פשיטא דקני וכל שכן רכוב. ואין לומר דסבר דבא לסתום כרבי מאיר דאם כן תיקשי לו סתם מתניתין ועוד דאם כן לימא היה יושב בקרון דהוי רבותא טפי. ק"ל.
והקשה בגליון אם כן פשיטא ליה דרכוב אזלה מחמתיה כדפירשתי לעיל וכיון דאזלה מחמתיה פשיטא דקני דלא תוכל לומר אף על גב דאזלה מחמתיה מכל מקום כיון דלא אזלה הרבה מחמתיה על כרחך לא קנה אם כן היכי קאמר השתא יושב קני מנא לן דקני נהי דלקי משום דאזלה קצת מחמתיה מכל מקום לא קנה אלא ודאי קסבר דהא בהא תליא אי אזלה מחמתיה ודאי קני ואי לא לא קני. וזה מיושב בגליון דבזה עצמו היה מסופק אי אזלה מחמתיה אז נוכל לומר דרכוב עדיף ואי לא אז ודאי מנהיג עדיף.
ולי נראה ליישב הסוגיא הכי דשמע תרתי ברכוב ומנהיג חד קני וחד לא קני ולא ידע אם שמע רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה או אם שמע ברכוב במקום מנהיג או ברכוב שהוא מנהיג ברגליו. ונאמר גם כן כל מה שאינו קונה גם אינו נקרא מוחזק והיה מסתפק אי מתניתין איירי רכוב שהוא מנהיג ברגליו או לא והכי קאמר רכוב עדיף כלומר אם שמעתי דרכוב עדיף אי עדיפות צריך להיות מחמת שתפוס בה אז צריך להיות במנהיג ברגליו שיש בו כל שיש במנהיג וגם אותו דתפיס בה דאם לא כן אין רכוב יכול להיות עדיף כיון שגם במנהיג יש טיבותא דאזלא יותר מחמתיה וכשיש באחד שום טיבותא שאינו באחר אינו יכול להיות עדיף אותו האחר אף על פי שיש בו טיבותא אחרת גדולה יותר. או דילמא מנהיג עדיף פירוש אם שמעתי דמנהיג עדיף אז צריך להיות העדיפות משום דאזלא מחמתיה ולא מחמת הרכוב אם כן צריך להיות ברכוב שאינו מנהיג ברגליו דאי מנהיג ברגליו גם אזלא מחמתיה וגם יכול להיות אף על גב דלא אזלא מחמתיה במקום מנהיג משום דהבהמה אינה מרגשת ברוכב משום שזה מנהיגה מכל מקום ברכוב לחודיה אזלא מחמתיה ביושב לחודיהן דמאן דפטר פטר בכל ענין ומאן דמחייב מחייב בכל ענין. ובזה תתיישב כל הסוגיא וקאמר שפיר השתא יושב קני פירוש אפילו במקום מנהיג כיון דרבי מאיר מחייב יושב אפילו במקום מנהיג אלמא אפילו במקום מנהיג אזלא מחמתיה אלמא דקני. גליון.
רוכב מיבעיא: לאו למימרא דעדיף רוכב מיושב לדעת רב יהודה דהא מקשינן ליה מינה דאי משום דתפיס במוסירה הא אמר רב יהודה דמוסירה במציאה וכו' לא קנה אלא הכי קאמר משנה יתירה למה לי דאי משום דלא ניטעי למימר ברכוב לא קני אי איכא למטעי דחד מינייהו לא קני ביושב הוא דאיכא למטעי וכיון דאשמועינן דיושב קני כל שכן רכוב דעדיף משום דתפיס במוסירה דמהני בעלמא. הרשב"א.
אלא לאו רבנן ושמע מינה רכוב קני: ואם תאמר אמאי לא מותביה מינה לשמואל דרכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קני וכן מנהיג במקום רוכב ורוכב במקום מנהיג. ויש לומר דלשמואל לא קשיא דאיכא למימר רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ורכוב במקום מנהיג קנה אבל מנהיג במקום רכוב לא קני דרכוב עדיף דאית בה תרתי דמתניתין דקתני דמנהיג במקום רכוב קני היינו דמר אמר כולה שלי שאני רכבתי עליה ובא זה והנהיגה אחר כך ומר אמר כולה שלי שאני הנהגתי תחילה ובא זה אחר כך ורכב עליה אבל לרב יהודה מותיב שפיר דפשיט רוכב מיושב דלא קני וכיון דלחודיה לא קנה כל שכן במקום מנהיג דלא קנה. אי אמרת בשלמא דרוכב בעלמא קני היינו דבמתניתין חולק בה לפי שקנה אותה לפי טענתו שרכב תחילה אלא אי אמרת רכוב בעלמא לא קני לא מהניא טענתו אפילו לחלוק שהרי לא קנה כלל והרי זה כאיניש דעלמא שאינו רוכב על הבהמה שצועק על המנהיג לומר אני זכיתי תחילה שאין בטענתו ממש. מ"ה נר"ו.
יש להקשות שבאופן אחר היה יכול להכריע שמשנתנו רבנן ולא רבי מאיר דאי פליגי רבנן היה לו לומר דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא קנה אלא ודאי רבנן מודו דלא קנה. ונאמר שהמקשה כלל כל זה במלת אי לימא ואמר אי לימא רבי מאיר ותדחוק עצמך ותאמר שהוא כמו שאמר במשנתנו דברי רבי מאיר עדיין ישאר לך קושיא חזקה שהבאת דברי רבי מאיר שאין בו חידוש כלל והנחת מאמר חכמים שהוא חידוש גדול.
שמע מינה רכוב קני: פירש רש"י ותיובתא דרב יהודה דפשיט רכוב מיושב. אמר זה לפי שמפשט ההלכה נראה שהקושיא היא באופן אחר והוא שלמעלה נראה שמוסירה הוא סבת קניית הרכוב אם כן כל זמן שנמצא שרכוב קני יש לנו לומר שמוסירה קני אמנם במשנתנו נראה דרכוב קני אם כן הוא קושיא למה שאמרנו למעלה דמוסירה אינו קונה ורש"י נשמר מזה לפי שתשובתה בצדה דמשנתנו איירי במקח וממכר ובמקח וממכר מוסירה קני. מהר"י אבוהב.
במנהיג ברגליו: נראה לי דאם הולכת מחמת רכיבתו אפילו אין מנהיג ברגליו דמה לי ברגליו מה לי בגופו והלא אפילו קורא לה והיא באה הויא משיכה וכי אמרינן בכולה שמעתין דרכוב לא קני היינו שרוכב על הבהמה והיא עומדת במקומה. הריצב"ש.
אי הכי היינו מנהיג: פירוש אי אמרת בשלמא מתניתין רבי מאיר וקסבר רוכב קני ורבנן פליגי עליה ושמואל אמרה אליבא דרבנן והא דתני רכוב קנה איירי דאית בה תרתי חזקתו מבטל כח המנהיג דלית בה אלא חדא דאף על גב דרוכב אינו מנהיג ברגליו מכל מקום הא אזלא מחמתיה כשהבהמה מרגשת שיש עליה רוכב מיד היא מהלכת אלא השתא דאמרת רבנן ובמנהיג ברגליו אם כן היינו מנהיג. מורנו הרב נר"ו.
איכא ספרים דגרסי: אי הכי היינו מנהיג תרי גווני מנהיג ולא מסיימי בה מהו דתימא רכוב עדיף דקא מנהיג לה ותפיס בה קמשמע לן דיחלוקו. ולספרים. דמסיימי בה הכי נראה לי דתרי לישני נינהו והכי קאמר איבעית אימא תרי גווני מנהיג וקמשמע לן דמנהיג ברגליו אורחא וקני כמנהיג בידו איבעית אימא אדרבה איצטריך לאשמועינן דמנהיג במקום רכוב קני ואף על גב דתפיס במוסירה דמוסירה בנכסי הגר ובמציאה לא מעלה ולא מורידה. אי נמי יש לפרש תרי גווני מנהיג כלומר קמשמע לן דתרי גווני מנהיג איכא דשוין זה כזה ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא רכוב עדיף דמנהיג לה ותפיס בה. הרשב"א.
תא שמע שנים שהיו מושכים וכו': כבר אתה רואה רוע הסדר באלו הקושיות ונאמר שזה התא שמע לא בא דרך קושיא אלא למה לא בחר רב יהודה לפשוט מזאת המשנה שהיה ברור. מהר"י אבוהב.
ומ"ה נר"ו כתב וזה לשונו: ראיתי מי שדרכו לפרש בכיוצא בזה שהם דברי הדוחה. תדע דרכוב לא קני מהך מתניתין. ויש על שיטה זו כמה גמגומים והנכון שהכל הוא מקשה אחד והכי קאמר בשלמא אם הייתי אומר דהא מני רבי מאיר ושמואל דאמר אליבא דרבנן אם כן שמעינן דהויא פלוגתא דתנאי וכל משנה או ברייתא דמשמע מינה דרכוב קני רבי מאיר היא וכל משנה או ברייתא דמשמע מינה דרכוב לא קני רבנן היא ומדלא תרצת הכי משמע דסבירא ליה דכולי עלמא רכוב לא קני תא שמע מההוא דרכוב לא קני ומהך דלקמן דרכוב קני משמע דאיכא פלוגתא ומתרץ לתרווייהו ואזיל. עד כאן.
ולי נראה דכל הני תיובתי הוו לרב יהודה דפשט רוכב מיושב וכדפירש רש"י דאי לאו רב יהודה לא קשיא מתניתין אברייתא דודאי רכוב קני והא דקתני בברייתא או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג לא אתא לדיוקי דרכוב לא קני דודאי כל שכן רכוב דתפיס בה אלא להכי אתא לדיוקי מושך ומנהיג אין אבל יושב לא ומיהו לרב יהודה דפשט רוכב מיושב כך לי רוכב כמו יושב ותקשי ממתניתין ותקשי נמי מברייתא דמשמע דלכולי עלמא רכוב קני ולדידיה פליגי בה רבי מאיר ורבנן כי היכי דפליגי ביושב וקשיא נמי לדידיה מאידך דלקמן אחד רכוב חמור וכו'. וכדבעינן למכתב בסייעתא דשמיא כן נראה לי.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה