סמ"ג עשה סב
ארבע מצוות עשה יש במאכלות:
- לבדוק בסימני בהמה וחיה להבדיל בין טמאה לטהורה,
- לבדוק בסימני העוף להבדיל בין טמא לטהור,
- לבדוק בסימני חגבים להבדיל בין טמא לטהור,
- לבדוק בסימני דגים להבדיל בין טמא לטהור.
סימני דגים הם סנפיר וקשקשת [במשנה דף נ״ט]. סנפיר הוא שפורח בהם וקשקשת היא הדבוקה בכל הגוף. ובכל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר. ודורש שם [בדף ס״ו] שאם אין לו עכשיו, לכשיגדיל יש לו. ושיש לו קשקשת כשהוא בים וכשיעלה יסיר קשקשת, הרי זה מותר. ואם אין לו אלא סנפיר אחד או קשקשת אחת, הרי זה מותר. ובתוספתא שנינו [פ״ד דחולין ומבואר גם באשירי שם] וכמה קשקשים יהיו לו אחת תחת זנבו ואחת תחת לחייו ואחת תחת סנפיר שלו ומפרש מורי דאו או קתני בתוספתא ובאחת יש די וכן מוכיח בת״כ [שמיני פ״ד] שדי באחת ורבי יהודא אומר [שם ובמתניתין דלעיל] שני קשקשים וחגבים אין טעונים שחיטה כמו שפי׳ רבינו שלמה [בדף ס״ו דלעיל וכן בתוספות שם כל הסוגיא בד״ה במאי] ע״פ הלכות גדולות שהרי אחר דגים הזכירן הכתוב ודגים אין טעונים שחיטה דכתיב הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם ואם את כל דגי הים יאסף להם אסיפת הדגים כשחיטת הבקר ותניא [בת״כ דלעיל פי״ב]
זאת תורת הבהמה כמשמעה והעוף כמשמעו ולא שרץ העוף שאלו הן מינים קטני׳ וכל נפש החיה חרומשת במים אלו דגים וכל נפש השורץ על הארץ אלו חגבים. ועוד נאמר בחגבים אסיפה שנאמר אסוף החסיל ועוד הביא רבינו שמשון ראיה מדתניא בתוספתא דתרומות [פ׳ ט׳] אוכל אדם חגבים בין חיים בין שחוטין משמע דאין טעונים שחיטה. ואוכל לאו דווקא לעניין חיין דהא איכא בל תשקצו כדאמר בפרק ר״ע [דף צ׳] אלא כלומר אם אכלן חיין אין כאן אבר מן החי שהרי אין טעונין שחיטה.