ירושלמי מעשרות ד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת מעשרות · פרק ד · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה א משנה[עריכה]

הכובש השולק המולח בשדה חייב המכמר באדמה פטור המטבל בשדה פטור הפוצע זיתים שיצא מהן השרף פטור הסוחט זיתים על בשרו פטור ואם סחט ונתן לתוך ידו חייב המקפא לתבשיל פטור ולקדירה חייב מפני שהוא כבור קטן

הלכה א גמרא[עריכה]

הכובש השולק כו' אור טובל מקח טובל מלח טובלת תרומה טובלת שבת טובל חצר בית שמירה טובלת דאמר רבי יוחנן הרי מקח ושבת וחצר אינן תורה רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש המחוור שבכולן זו חצר בית שמירה הכובש עד שיכבוש כל צרכו השולק עד שישלוק כל צרכו נשמעינה מן הדא המהבהב שיבלין באור נטבלו בלא כך אינן מחוסרין מלאכה על ידי האור שנייא היא שהוא גמר מלאכתו ויידא אמרה דא המקטף שיבלין לעיסתו לאוכלן מלילות ניטבלו לעשותן עיסה לא נטבלו כבש ושלק שלא מדעת הבעלים תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאיתפלגון הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו ר' יוחנן אמר נטבל ורבי שמעון בן לקיש אמר לא נטבל אמר רבי יודן תמן אפשר לו שלא לכבוש שלקו ברשות ההקדש פדאו והכניסו לחצר בית שמירה מהו על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש נטבל זו תורה וזו אינה תורה הכניסו לחצר בית שמירה פדיו ושלקו מהו דברי הכל נטבל וכי מה עשה מעשה ברשות ההקדש הקדישו ושלקו הכניסו לחצר בית שמירה פדיו ושלקו מהו דברי הכל נטבל פדיו וצימקו מהו אין תימר האור טובל האור פוטר ואין תימר אין האור טובל אין האור פוטר רבי ירמיה בעי טיגנו בשדה מהו בלא כך אין האור טובל אילו אפשר דלא מיתן גביה משח בעי הוה רבי יוסי בר כהנא אמר רבי יונה תני רבי חלפתא בן שאול עשה היסב בשדה טובל אם לא היסב אינו טובל אין הוא היסב שהוא טובל כל היסב שיש בו יין קצב להיסב ולא היס תני השום והשחליים והחרדל ששחקו בשדה טבלו עד כדון בשום של טבל ששחקו בשמן של חולין שום של חולין ששחקו בשמן של טבל רבי זעירא רבי חייא בר אשי בשם רב אשכול שסחטו לכוס נטבל לתמחוי לא נטבל בלא כך אין האור טובל תפתר בתבשיל צונין לקדירה חייב אמר רבי לעזר לקדירה ריקנית היא מתניתא לא אמר כן אלא המקפה לתבשיל פטור לקדירה חייב מפני שהוא כבור קטן