ברכות יב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
רב ששת אכי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא:
ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב בכל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט ורבי אלעזר אמר אפילו אמר האל הקדוש יצא שנאמר (ישעיהו ה, טז) ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט אלו עשרה ימים שמר"ה ועד יוה"כ וקאמר האל הקדוש מאי הוה עלה אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבה:
ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר (שמואל א יב, כג) גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם אמר רבא אם ת"ח הוא צריך שיחלה עצמו עליו מ"ט אילימא משום דכתיב (שמואל א כב, ח) ואין חולה מכם עלי (ואין) [ו]גולה את אזני דילמא מלך שאני אלא מהכא (תהלים לה, יג) ואני בחלותם לבושי וגו':
ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר (יחזקאל טז, סג) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים דילמא צבור שאני אלא מהכא (שמואל א כח, טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה ואילו אורים ותומים לא קאמר משום דקטליה לנוב עיר הכהנים ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנא' (שמואל א כח, יט) (ויאמר שמואל אל שאול) [ו]מחר אתה ובניך עמי וא"ר יוחנן עמי במחיצתי ורבנן אמרי מהכא (שמואל ב כא, ו) והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' יצתה בת קול ואמרה בחיר ה' אמר ר' אבהו בן זוטרתי אמר רב יהודה בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור מ"ט אילימא משום דכתיב בה (במדבר כג, כב) אל מוציאם ממצרים לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים אלא אמר ר' יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא (במדבר כד, ט) כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ולימא האי פסוקא ותו לא גמירי כל פרשה דפסקה משה רבינו פסקינן דלא פסקה משה רבינו לא פסקינן פרשת ציצית מפני מה קבעוה א"ר יהודה בר חביבא מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ודעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז בשלמא הני תלת מפרשן עול מצות דכתיב (במדבר טו, לט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית דכתיב ועשו להם ציצית וגו' יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי וגו' אלא דעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז מנלן דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים אחרי עיניכם זה הרהור עבירה שנאמר (שופטים יד, ג) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אתם זונים זה הרהור ע"ז וכן הוא אומר (שופטים ח, לג) ויזנו אחרי הבעלים:
מתני' גמזכירין יציאת מצרים בלילות א"ר אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנא' (דברים טז, ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל להביא לימות המשיח:
גמ' תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר (ירמיהו כג, ז) הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו כיוצא בו אתה אומר (בראשית לה, י) לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך
רש"י
[עריכה]
כחיזרא - שבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת:
זקיף כחיויא - בנחת ראשו תחלה ואח"כ גופו שלא תראה כריעתו עליו כמשוי:
כחויא - כנחש הזה כשהוא זוקף עצמו מגביה הראש תחלה ונזקף מעט מעט:
המלך הקדוש - לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם:
המלך המשפט - כמו מלך המשפט. כמו נושאי הארון הברית (יהושע ג) כמו ארון הברית. וכן המסגרות המכונות (מלכים ב טז) שהוא כמו מסגרות המכונות. וכן העמק הפגרים (ירמיהו לא) כמו עמק הפגרים:
ה"ג ואם תלמיד חכם הוא וצריך לרחמים צריך שיחלה עצמו עליו - אם ת"ח הוא זה שצריך לרחמים צריך שיחלה חבירו עצמו עליו:
בחלותם - על דואג ואחיתופל הוא אומר שהיו ת"ח:
למען תזכרי ובושת - סיפיה דקרא בכפרי לך את כל אשר עשית:
גם בחלומות גם בנביאים - ולא א"ל גם באורים לפי שנתבייש ממנו שלא יאמר לו אתה גרמת לעצמך שלא נענית באורים ותומים לפי שהרגת את הכהנים:
ורבנן - סברי מהכא שמעינן דאחילו לו:
והוקענום - גבעונים אמרו לדוד בסוף ימיו שהיה רעב ג' שנים וישאל דוד בה' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים שהרג את הכהנים שהיו מספיקים לגבעונים לחם ומים שהגבעונים נתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ויאמר דוד אל הגבעונים ובמה אכפר לכם וברכו את נחלת ה' והם אמרו לו יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום בגבעת שאול ובת קול יצאה וסיימה אחריהם בחיר ה' דודאי הם לא אמרו בחיר ה' שהרי לגנותו היו באין ולא לכבודו:
פרשת רבית - אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' (ויקרא כה) וסמיך ליה יציאת מצרים:
ופרשת משקלות - אבני צדק וגו' (ויקרא יט) סיפיה דקרא אשר הוצאתי אתכם וגו':
כרע שכב - דדמי לבשכבך ובקומך שהקדוש ב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא:
ולימא האי פסוקא - וליכא טורח צבור:
עול מצות - ועשיתם את כל מצותי:
מינות - אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל:
וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים - ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים:
מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות - פרשת ציצית בק"ש ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו וזכרתם אומרים אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה:
כבן שבעים שנה - כבר הייתי נראה זקן ולא זקן ממש שבאת עליו שיבה יום שהעבירו רבן גמליאל מנשיאותו ומינו רבי אלעזר בן עזריה נשיא כדאיתא לקמן בפרק תפלת השחר (ברכות כח א) ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה:
תוספות
[עריכה]
כרע כחיזרא. ולקמן (ברכות כח ב) אמרינן עד שיראה איסר וכו' לא סגי בכריעה לבד וראשו זקוף אלא בעי נמי שיכוף הראש וכן איתא בירושלמי דפרקין ובלבד שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה ובלבד שלא יעשה כהדין חרדונא והיינו תרגום ירושלמי של צב (ויקרא יא) והצב כשהוא שוחה ראשו זקוף. ובר"ה וי"כ שאנו שוחין כל שעה בתפלה צריך ליזהר שיגביה קודם שיסיים הברכה רק שיכרע בברוך ושיגביה מיד דאמרינן לקמן סוף אין עומדין (ברכות לד א) אם בא לשחות תחלת כל ברכה וסוף כל ברכה מלמדין אותו שלא ישחה:
והלכתא כותיה דרבה. דצריך לחתום המלך הקדוש והמלך המשפט ואם לא אמר מחזירין אותו. וכן זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים ובספר חיים מחזירים אותו אם לא אמר. דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים אינו יוצא ידי חובתו וכך פסק רבינו יהודה אם ספק לו אם אמר אם לא אמר מחזירים אותו כדאיתא בירושלמי דתענית פ"ק (ירושלמי תענית א א) היה מתפלל ואינו יודע אם הזכיר טל ומטר ואם לאו כל שלשים יום בחזקת שלא למוד. פירוש שלא אמר אלא כמו שהוא למוד עד עתה שלא אמר כן. אחר כן בחזקת שהזכיר והוא הדין לכל הדברים שצריך להזכיר כך הדין. ואם כן בעשרת ימי תשובה דליכא שלשים יום צריך לחזור. ור"ח כתב דאין מחזירין אותו מכל אותן דברים דלא פסק בספר בפירוש והביא ראיה לדבריו:
בקשו לקבוע פרשת בלק בפרשת ק"ש ומפני מה לא קבעוה וכו'. איתא בירושלמי (ירושלמי ברכות א ה) דאותן ג' פרשיות שתקנו בקרית שמע לפי שבהן עשרת הדברות ועיין בו ותמצא הכל:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א (עריכה)
סו א מיי' פ"ה מהל' תפלה הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ג סעיף ו':
סז ב מיי' פ"ב מהל' תפלה הלכה י"ח, סמג עשין י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ח, וטור ושו"ע או"ח סי' תקפ"ב סעיף א':
סח ג מיי' פ"א מהל' ק"ש הלכה ג':
ראשונים נוספים
זה ששנינו אמר רבי אלעזר בן (עזריא) [עזריה] הרי אני כבן שבעים שנה. מיפרשא מילתיה בפרק תפלת השחר (ברכות דף כח) במעשה שהיה בין רבן גמליאל ור' יהושע בעת שהסכימו חכמים להעביר את רבן גמליאל מגדולתו ולהמליך תחתיו את ר' אלעזר בן עזריה אמר והא בר תמניסרי אנא ולית לי חיוראתא אירחיש ליה ניסא והדרו ליה תמניסרי דארי חיוראתא והיינו דתנן אמר ר' אלעזר בן עזרי' הריני כבן ע' שנה ולא בן שבעים:
כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש ואוהב המשפט חוץ מראש השנה ועד יום הכיפורים שמתפללין המלך הקדוש והמלך המשפט. ורבי אליעזר אומר אפילו אמר האל הקדוש יצא: יש לפרש דבלכתחלה פליגי- דרב סבר דלכתחלה צריך לומר המלך הקדוש והמלך המשפט ור' אליעזר סבר ד"המלך המשפט" צריך לומר לכתחילה, אבל ב"המלך הקדוש" פליג ואמר דאפילו לכתחלה יכול לומר "האל הקדוש"; והא דנקט "יצא" - לאו דוקא ולומר דרב פליג אליה סבר דלא יצא, אלא משום דר"א מתיר בין בהכי בין בהכי לא ניחא ליה למנקט "ורבי אליעזר אמר "האל הקדוש" דמשמע דדוקא בהכי ולא ב"המלך". והא דאמרינן "מאי הוי עלה? א"ר יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט. רבא אמר המלך הקדוש והמלך המשפט. והלכתא כרבא" - לומר לכתחלה צריך לומר, הא לא אמר- אין מחזירין אותו.
מכל מקום הא דאמר ר' אליעזר "יצא" לא משמע הכין; דאי איתא הוי ליה לומר "רבי אליעזר אומר, אומר הוא אפילו האל הקדוש"; אלא ודאי בדיעבד פליגי. וכיון דאפסיקא הלכתא כרבא, טעה ואמר "האל הקדוש והאל המשפט"- מחזירין אותו. וכן פסק רבינו אלפסי ז"ל.
מתני' אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא: כתב הראב"ד ז"ל "תמה אני, בתחלה שלא היו מזכירים יציאת מצרים בלילות, נמצא שלא היו אומרים לא פרשת ציצית, לא אמת ואמונה - אם כן ב' לאחריה היכי משכחת לה?! ונראה לי כי מה שאמר "ולא זכיתי" מן התורה קאמר, ולעולם היו קורים פרשת ציצית אמת ואמונה מדברי חכמים, עד כאן."
ואני תמה על זה, על הקושיא ועל תירוצה; דודאי לא היו קורין אותה פרשה כלל ואפילו הכי היו אומרים ב' לאחריה אלא שלא היו אומרים אמת ואמונה אלא "מודים אנחנו לך" כדאיתא לקמן (יד:) בגמ' "אלו הן בין הפרקים". ולא שיהו אומרים כאותו נוסח שאמרו שם שמזכירים בו יציאת מצרים אלא שמשם אנו למדים שלפי הפרשיות שהיו קורין היו עושין נוסח הברכה שלאחריה, ולעולם לא היו קורין פרשת "ויאמר" כלל שאילו היו קורין לא היה אומר "לא זכיתי שתאמר". ולקמן (יד:) משמע שבמקצת המקומות לא היו קורין אותה כלל. והכי נמי משמע בירושלמי דאמרו שם "מפני מה תקנו בשחר שתים לפניה ואחד לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה?" ואמרו "כדי להשוות מדת יום ומדת לילה" כלומר דבשחר קורא שלש פרשיות ושלשה ברכות, הרי שש; ובערב שתי פרשיות וארבע ברכות, הרי שש - כדי להשוות מדת יום למדת לילה. וחד אמר משום "שבע ביום הללתיך" דאלמא פעמים שלא היו קורין פרשת "ויאמר" כלל, ואפילו כן היו מברכין שתים לאחריה, ופירוש "שבע" כלומר, שבע ברכות. ובמדרש תלים מצאתי במזמור "שגיון לדוד" [1] "זהו שאמר הכתוב "שבע ביום הללתיך" אמר ריב"ל אלו שבע מצות שבקריאת שמע: יוצר אור, ואהבה רבה, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, ואמת ויציב וגאל ישראל ולפי שאין מצות ציצית ערבית מוסיף "פורש סוכת שלום".
- ^ אצלנו נמצא במזמור ו' - "למנצח בנגינות".
כל העושה דבר ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו שמתבייש בהן, שהבושה עולה לו לתשובה:
כי כרע כרע כחיזרא. [1] ירושלמי, [2] {בפרקין, הלכה ה'} תני רבי חלפתא בר שאול, הכל שוחין עם ש"ץ בהודאה, ור' ז[ע]ירא[3] אמר [4][ו]בלבד במודים. [רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף. וקאמר נמי][5] התם {שם} רבי שמואל בר נתן משמיה דר' אבא בר חנינא, מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי. [אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר][6], א"ר חייא לא העביר(ו)[7] אלא גער.
[כרע כחיזרא][8] פירש בערוך בשם רב האי גאון[9], חיזרא הוא אחד ממיני קוצין שמצוי בבבל וקורין אותן אלחזר. וכשכורע לא יכרע מאמצע מתניו וראשו זקוף ועומד, אלא צריך [שיכוף][10] את ראשו כאגמון ולכוף צוארו. ובירושלמי דפרקין תאני {שם}, ובלבד שלא [ישחה][11] יותר מדי. א"ר ירמיה, ובלבד דלא לעביד כהדין [12][חדרו]נא[13]. ופירש בערוך בערך ח[ד]ר[14], הצב למינהו בתרגום ירושלמי [15][חדרו]נא. כלומר הצב דומה לצפרדע, כששוחה שוחה ממתניו וראשו עומד [זקוף][16] כברייתו.
זקיף כחיויא. בסוף פרק קמא דבבא קמא {טז.} אמרינן, שדרו של אדם לאחר שבעים שנה נעשה נחש, והוא דלא כרע במודים, והיינו מדה כנגד מדה. שהיה לו לכרוע ולזקוף כנחש במודים והוא לא עשה כן, יעשה נחש.
והילכתא כרבה דאמר המלך הקדוש והמלך המשפט. [17] ואע"ג דפשיטא, דרבה ורב יוסף הלכה כרבה. מ"מ הוצרך לומר הכא, משום דקאמר ר' אלעזר [אם][18] אמר האל הקדוש יצא[19]. ויכול להיות דאפי' רבה מודה לר' אלעזר [20][ד]בדיעבד יצא. ואין מחזירין אותו אלא [21]ב[ה]מלך המשפט [לפי][22] שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות. [23] וכן זכרנו, ומי כמוך, וכתוב לחיים, ובספר חיים שמוסיפין בעשרת ימי תשובה, אם לא אמר מחזירין אותו בין ביחיד בין בצבור, דמשנה הוא ממטבע [24][ה]ברכות. ואם [הוא][25] מסופק (הוא)[26] אם הזכיר(ו)[27] אם לאו, יחזור ויתפלל, דאמרינן בירושלמי דתענית פרק קמא {הלכה א'}, תניא התפלל ואינו יודע אם הזכיר אם לאו, כל שלשים יום חזקה מה שלמוד הוא מזכיר, מכאן ואילך מה שהוא צריך הוא מזכיר, גבי משיב הרוח ומוריד הגשם. וה"ה לשאר דברים. [28]
בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש. ירושלמי, מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום. ר' סימון אומר, מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. ר' לוי אומר, מפני שעשרת הדברות כלולים בהם. אנכי ה' אלוקיך, [שמע ישראל וכו'. לא יהיה][29] לך, ה' אחד. לא תשא, ואהבת [וכו'], מאן דרחים למלכא לא מישתבע בשמיה לשקרא. זכור [את יום השבת, למען תזכרו ועשיתם][30] את כל מצותי. ר' אמי[31] אמר זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות. כבד את אביך, למען ירבו [32][ימיכם. לא תרצח, ואבד]תם מהרה, מאן דקטיל מיקטל. לא תגנוב, ואספת דגנך ולא דגן חבירך. לא תנאף, לא תתורו [33][אחרי לבבכם ואחרי עיני]כם. א"ר לוי עינא וליבא [תרי][34] סרסורי [ד]עבירה[35]. לא תענה, אני ה' אלוהיכם, וכתיב וה' אלוהים אמת. [36][מהו אמת, שהוא אלוהים חיים ומלך עו]לם. א"ר לוי[37] [אמר הקב"ה][38] אם העדת בחברך עדות שקר מעלה אני [עליך][39] כאילו העדת(ם)[40] בי שלא בראתי [שמים וארץ. לא תחמוד][41] בית רעך, וכתבתם על מזוזות ביתך ולא על [מזוזות][42] בית חבירך.
זו דעת צדוקית. והאי נמי בכלל עבודת כוכבים היא, וליכא אלא חמשה דברים.
- ^ כך מתחילים דברי דיבור זה בלשון תוס' ר"י שירליאון. אך בלשון כת"י ולשון דפוסים ישנים של דברי רבינו יש ביניהם שינויי גרסאות משמעותיים בלשון הדיבור הזה, באופן שאינו מצוי כל כך. שחלק מהדברים המובאים בכת"י אינם מובאים בדפוס ישן, וכן חלק מהדברים בדפוס ישן אינם מובאים בכת"י. וכשמסתכלים בלשון תוס' ר"י שירליאון שדברי רבינו משותתים הרבה על דבריו, רואים שגם הדברים המובאים בכת"י וגם הדברים המובאים בדפוס ישן ישנם בלשון תוס' ר"י שירליאון, אלא שמחלוקים הם לשני דיבורים שלשון הדיבור המתחיל שלהם דומה. ומכך הסקתי שטעות ושיבוש נפלו בכת"י שלפני ובכת"י שממנו הועתק הדפוס הישן שהפכו את שני הדיבורים לדיבור אחד, ומכך נוצרו גרסאות משובשות שונות בדיבור זה ובדיבור שאביא אחריו. ומכח מסקנא זו תיקנתי הגרסאות וחילקתים לשני דיבורים כפי שהם מצויים בלשון תוס' ר"י שירליאון בתוספת חיסורים מלשון התוס' הנ"ל.
- ^ דברים אלו עד ל-"מעשה באדם אחד" לא כולל, מובאים בדפוס הישן בלבד, ועשיתים לתחילת הדברים בדיבור זה בהתאם ללשון תוס' ר"י שירליאון. ומ-"מעשה באחד" קיים גם בכת"י.
- ^ כך הוא בלשון תוס' ר"י שירלאון. אך בדפוס ישן איתא "זירא".
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון.
- ^ כן הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון, אך בדפוס ישן
- ^ כן הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון. ובכת"י ובדפוס הישן חסר.
- ^ כך נראה כיון שאי אפשר לומר "העבירו", שלא היה זה אותו אחד שהעביר רבי.
- ^ דיבור זה הפרדתיו מהדיבור הקודם ועשיתיו לדיבור בפני עצמו בהתאם ללשון תוס' ר"י שירליאון. ותחילת דבריו לגבי לשון "חיזרא" מובאים בכת"י ובדפוס הישן בלשון הדיבור הקודם. והחלק השני של "הירושלמי" קיים בכת"י בלבד גם כן בלשון הדיבור הקודם. ובעניין ר' ירמיה שאמר "ובלבד וכו'" ישנם שני גרסאות שונות בכת"י ובדפוס ישן. ובררתי את הלשון הנכונה בהתאם ללשון תוס' ר"י שירליאון.
- ^ שם בערך "חזר=חיזרא" באמצע הערך. ויש שם תוספת דברים ע"ש.
- ^ בכת"י אזור מילה זו מחוק. ובדפוס הישן כתוב "ויכוון" אך אינו נראה. לכך הגהתיו בהתאם ללשון תוס' ר"י שירליאון.
- ^ כך נראה להגיה בהתאם לגרסת תוס' ר"י שירליאון, אלא ששם כתוב "ישוח". ובכת"י כתוב כאן "ישהא", ואפשר לישבו.
- ^ כן הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון. ובדפוס הישן כתוב כאן "חיזרנא" בשיבוש.
- ^ בדפוס הישן מוסיף כאן "אלא כל עצמותיו".
- ^ כן הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון וכן הוא בערוך. ובכת"י כתוב "חזר" בשיבוש.
- ^ כנ"ל בהערה הקודמת. ובכת"י כתוב כאן "חיזרונא" בשיבוש.
- ^ כן הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון, וכן נראה. ובכת"י כתוב במקום "ממתניו", ולא ברור.
- ^ גם כאן כמו בדיבורים הראשונים ישנם שינויי גרסאות משמעותיים בין הכת"י לגרסת הדפוס הישן, ובררתי הלשון מתוך שני הגרסאות הכי קרוב שאפשר ללשון וסדר הדיבור של תוס' ר"י שירליאון. וניכר מלשון הדברים שחלקים מסוימים צורפו ושונו ע"י מגיהים וסופרים.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון.
- ^ ע"פ גרסת כת"י, אך בגרסת הדפוס ישן גורסים מתחילה ועד כאן בלשון אחרת.
- ^ כך נראה לפי לשון המשפט.
- ^ כך נראה להגיה בהתאם ללשון תוס' ר"י שירליאון, וכן ניכר הדבר לשונית.
- ^ בכת"י איזור זה מחוק והשלמתיו בהתאם ללשון תוס' ר"י שירליאון.
- ^ ככאן ישנה תוספות בגרסת הדפוס הישן וכך לשונה: מדקאמר ר' אלעזר אפילו לא אמר האל הקדוש יצא, מכלל דלרב אפילו בדיעבד לא יצא, ורבה סבירא ליה כרב. ונראה שנוספה מאוחר יותר ע"י מגיה דהלא ניכר שהעתיק הרא"ש מדברי תוס' ר"י שירליאון ושם לא נאמרו דברים אלו.
- ^ כך נראה להגיה בהתאם ללשון תוס' ר"י שירליאון, וכן ניכר הדבר לשונית.
- ^ כך היא בגרסת הכת"י. אך בהמשך הדברים גורס הכת"י אחרת.
- ^ הוקף בהתאם להגהה ע"פ גרסת הכת"י.
- ^ כך נראה להגיה בהתאם ללשון תוס' ר"י שירליאון, וכן היכר הדבר קצת לשונית.
- ^ ובכת"י כתוב כאן: ור"י (או ר') הזקיק לאדם אחד לחזור ולהתפלל מפני.... אומר שאינו חוזר. ונראה שמגיה הוסיף קטע זה.
- ^ בכת"י נמצא באיזור מחוק והושלם ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון.
- ^ כנ"ל בהערה הקודמת.
- ^ בלשון תוס' ר"י שירליאון מובא זה בשם ר'.
- ^ בכת"י נמצא באיזור מחוק והושלם ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון.
- ^ כנ"ל בהערה הקודמת.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון, אך אינו בכת"י של רבינו.
- ^ כנ"ל בהערה הקודמת. ועיין בלשון תוס' ר"י שירליאון להמשך דברים בזה.
- ^ בכת"י נמצא באיזור מחוק והושלם ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון.
- ^ בלשון תוס' ר"י שירליאון ישנם כת"י שגורסים אמר ר'.
- ^ כן הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון, וכן מסתבר מלשון הדברים.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון, וכן ניכר מכיון שהתחיל בלשון יחיד. ובכת"י כתוב עליכם.
- ^ ניכר שכך מכיון שהתחיל בלשון יחיד.
- ^ כנ"ל בהערה הקודמת.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון, אך אינו בכת"י של רבינו.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
כל השנה כולה חותם בברכה שלישית האל הקדוש ובברכת אחד עשר ר"ל השיבה שופטינו חותם האל המשפט או האל אוהב צדקה ומשפט, או מלך אוהב צדקה ומשפט או מלך אוהב צדקה ומשפט, אבל בעשרת הימים שבין ר"ה ליום הכפורים חותם בברכה שלישית המלך הקדוש, ובברכת י"א המלך המשפט כלומר המלך מלך המשפט על דרך הארון הברית העם העם המלחמה, ואם לא חתם כן אלא שחתם כשאר ימות השנה יראה שלא יצא לת"ק שהרי חלק ר' אליעזר ואמר אפילו אמר האל הקדוש יצא דכתיב ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה אלמא אף בעת המשפט קראו האל הקדוש ואלמא דתנא קמא לא יצא קאמר, וכבר נפסקה הלכה כת"ק ומתוך כך כתבו גדולי הפוסקים שמחזירין אותו בראשונות כדינן, ואמצעיות כדינן, ויש אומר כן אף בנסתפק, ויש מי שחולק לומר שאין מחזירין אותו, וזה שאמר ר' אלעזר בהאל קדוש שיצא פירושו ידי חובת הענין כהוגן אחר מצינו במקרא שאף בשתע המשפט הוא קוראו האל הקדוש ואף לכתחילה כן, ואחר שכן אף מה שאתה מדקדק ממנה לת"ק שלא יצא פירושו כמו שאומר שלא יצא ידי חובת עשיית הענין כהוגן על דרך מה שאמרו כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו שאין הענין שלא יצא כלל אלא שלא הפליג הענין כראוי, ויש חולקים מיהא בהמלך המפשט הואיל ואף ר' אלעזר לא חלק, ונראה שהמדה שוה בשתיהן:
ממדות החכמים ומטכסיסיהן שלא יהא אחד פורק עול ומתיאש מענינים הצריכים לחברו, אמרו ז"ל כל מי שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש נקרא חוטא שנא' ואנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם וכן הוא אומר ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי:
כל העושה דבר ומתבייש בו מוחלים לו על אותו דבר שהבושה שהאדם מתבייש על מה שחטא הוא יסוד החרטה והחרטה הוא יסוד התשובה כמו שביארנו בחבור התשובה, ומה שהביאוה משאול כשהעלה את שמואל שלא הזכיר לו אורים ותומים מפני שהרג נוב עיר הכהנים ונתבייש ונתכפר לו כדכתיב מחר וכו' אתי במחיצתי, יש לעיין היכן תשובותו והלא שואל היה באוב, יש לומר מאחר שלא האמין בהם שהרי אמר לו שימות אם ילך ואעפ"כ הלך כבר קבל את הדין, והוא שאמרו בדרש אי ערקת אשתיבזת אי אזלת אתה ובניך עמי:
כבר ביארנו שאנשי משמר היו כוללים עשרת הדברות עם ק"ש אף חכמים בקשו לקבוע פרשת בלק (לק"ש)[בק"ש] בכל יוםף מפני שכל אותו ענין מורה על השגחת האל ית' עלינו ושכחום בו כרע שכב כארי שהוא מורה על הבטחה קיימת ולא נמנעו אלא מפני טורח צבור, ושמא תאמר ויאמרו פסוק זה לבד ר"ל כרע שכב כל פרשה שלא פסקה משה רבינו לא פסקינן לה, ואע"פ שאמרו שמע ישראל וכו' זו היא ק"ש של ר' יהודה הנשיא, לא לשם קביעות קריאה היה עושה אלא לקבל מלכות שמים בזמנה ואחר כך היה קורא וגומר לשם קריאה, ומכל מקום לפי האמור כאן מה שאמרו בתלמוד המערב שלא היו אומר בערבית אלא תחלת פרשה וסופה ר"ל דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם אני ה' אלקיכם אינה:
המשנה החמשית מזכירים יציאת מצרים וכו' כונת המשנה לבאר שאע"פ שאין לילה זמן ציצית מזכירים פרשה ציצית בק"ש של ערבית מפני יציאת מצרים שבה ואע"פ שיציאת מצרים לא היתה אלא בשחרית מכל מקום אנו מזכירין אותה מבערב שהתחלת גאולה מבערב היתה:
הרי אני כבן שבעים לא אמר שיהא בן ע' אלא שהיה נראה כבן ע' שקפצה עליו זקנה כמו שהתבאר בפרק תפלת השחר:
ולא זכיתי פי' ולא נצחתי כמו שאמרו במסכת חולין בהא זכינהו ר' נתן לרבנן ופירשו גדולי המפרשים לא נצחתי שתהא חיוב מן התורה, שאם תאמר שלא היו אמורים אותה אף מדרבנן, אם כן אף אמת ואמונה לא היו אומרים כמו שאמרו לא אמר אני ה' אלקיכם אינו אומר אמת ואם כן שתים שלאחריה היכן אלא שמן התורה קאמר, ומכל מקום אע"פ שלא היו אומרים פרשה ציצית אפשר שמצות שתים לאחריה היו מקיימים בנסח מודים אנחנו לך וכו', כדאיתא בפרק היה קורא ואף בתלמוד אמרו בשחר מברך שתים וכו' על שם והגית בו יומם ולילה שתהא הגהיית יום ולילה שוות שבשחרית אומר ג' פרשיות וג' ברכות ובלילה ב' פרשיות וד' ברכות אלמא שלא היו אומרים אותה כלל, ובמדרש תלים אמרו שבע ביום הללתיך אלו ז' מצות שבק"ש ב' מלפניה וג' פרשיות אמת ויציב וגאל ישראל, ולפי שאין ציצית בערבית מוסיף פורס סוכת שלום, ואיני מבין למה מונה החתימות בברכות אחרונות, ומכל מקום למדנו שלא היה אומר אותה בערבית אלא שהיו סומכים על נוסח קצר שהזכרנו, וכן למדו מכאן קצת מפרשים שפורס סוכת שלום היא חתימת השכיבנו אף בחול שהרי סתמא הזכיר אותה חתימה ונוהגים לחתום בה כן בכל יום, אלא שמעולם לא נהגו כן בגלילות אלו, ושמא אף בעל הדרש מפני שהיא חתימת שבת היתה חשובה אצלו והזכירה:
עד שדרשה בן זומא לדעת ראשון אנו מפרשים שעדיין חכמים אומר לא מן התורה הוא וכל ימי חייך לא בא לרבות את הלילות אלא לרבות שאף בימות המשיח שאע"פ שיתחדש לנו זמן גאולה אין גאולה אחרונה מפקעת הזכרת גאלת מצרים אע"פ שמכל מקום עקר הזכרה תהיה בגאולה אחרונה אשרי המחכה ויגיע:
וראיתי מי ששאל למה אין אנו מברכים אשר קדשנו במצותיו וציונו להזכיר את יציאת מצרים, וכן לק"ש, וכן להתפלל, ואיני רואה לשאלה זו שהרי ק"ש נתקנו לה ברכות שראוי להם לפטור ברכה זו, ויציאת מצרים ותפלה הרי הן ברכות גמורות בעצמן:
והזכרת יציאת מצרים בלילי הפסח בהגדה יש מי שמזהיר שלא לברך עליה לפניה ואע"פ שיש ברכה לאחריה, שהרי אפשר לו לסמוך על אמת ואמונה שכבר ברך וחתם בה גאל ישראל, ואע"פ שאין הטעם ברור מכל מקום המנהג כך הוא, אלא שיש חולקים ומברכים:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
כל העושה דבר ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו - שמתבייש בהן שהבושה עולה לו לתשובה:
סליק פרק מאימתי
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- בבלי מסכת ברכות
- רב ששת
- רבה בר חיננא סבא
- רב (אמורא)
- רבי אלעזר בן פדת
- ישעיהו ה טז
- רב יוסף
- רבה בר נחמני
- שמואל א יב כג
- רבא
- שמואל א כב ח
- תהלים לה יג
- יחזקאל טז סג
- שמואל א כח טו
- שמואל א כח יט
- רבי יוחנן
- שמואל ב כא ו
- רבי אבהו בן זוטרתי
- רב יהודה בר זבידא
- במדבר כג כב
- רבי יוסי ברבי בון
- במדבר כד ט
- רבי יהודה בר חביבא
- במדבר טו לט
- תהלים יד א
- שופטים יד ג
- שופטים ח לג
- רבי אלעזר בן עזריה
- שמעון בן זומא
- דברים טז ג
- ירמיהו כג ז
- בראשית לה י
- עשרת ימי תשובה