קטגוריה:בראשית לה י
ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ ע֜וֹד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּֽאמֶר־ל֥/וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְ/ךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְ/ךָ֨ ע֜וֹד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔/ךָ וַ/יִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖/וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ שְׁמָךְ יַעֲקֹב לָא יִתְקְרֵי שְׁמָךְ עוֹד יַעֲקֹב אֱלָהֵין יִשְׂרָאֵל יְהֵי שְׁמָךְ וּקְרָא יָת שְׁמֵיהּ יִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ עַד כְּדוּן הֲוָה שְׁמָךְ יַעֲקב לָא יִתְקְרֵי שְׁמָךְ תּוּב יַעֲקב אֱלָהֵן יִשְרָאֵל יְהֵי שְׁמָךְ וּקְרָא יַת שְׁמֵיהּ יִשְרָאֵל: |
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(י) "שמך יעקב". יעקב הוא שם הטבעי מצד הנהגתו הטבעיית, ושם ישראל הוא מצד ההנהגה הנסיית, שיחול עליו הענין האלהי עד שמפניו יגורו אלים ובני אלהים ישרתוהו, אמנם שם יעקב לא נעקר כי היה שם יהדות, ולפעמים יתנהג בדרך הטבע כי הנס אינו מתמיד, לא כן באברהם שנעקר השם הראשון כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וע"כ אמר "שמך יעקב" ר"ל גם שם זה ישאר, אבל "לא יקרא שמך עוד יעקב", ר"ל ששם יעקב לא יהיה שם העצמי המורה על מהותך, אבל באברהם אמר לא יקרא עוד את שמך אברם, הקדים מלת עוד והוסיף מלת את, ששם אברם לא יקרא בו עוד כלל, וע"כ הוסיף והיה שמך אברהם, ששלל שם אברם לגמרי, ולכן הקורא לאברהם אברם עובר בלאו, וגם שמלת כי אם ישמש לפעמים לתנאי שלא יקרא שמך יעקב רק בתנאי, אם ישראל יהיה שמך העקרי, אז יקרא גם שם יעקב, וכבר אמר לו המלאך זאת (למעלה לב כט), רק שם אמר לא יעקב יאמר עוד שמך, אינו שולל הקריאה רק האמירה, וה' הוסיף ששם ישראל יהי' השם שיקראו לו כמו שם העצם:
כלי יקר (כל הפרק)
"שמך יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב". מדקאמר שמך יעקב משמע ששם יעקב ישאר במקומו ולא יעקר, ואח"כ אמר לא יקרא עוד שמך יעקב, אלא ודאי שבא לומר לא שיעקר שם יעקב אלא יהיה טפל כו', אבל אצל אברהם ארז"ל (ברכות יג:) כל הקורא לאברהם אברם עובר בלא תעשה, והיינו טעמא לפי שלא נאמר אצלו שמך אברם כמו שנאמר כאן שמך יעקב.
ועל צד הרמז, יש מקום אתי לפרש שני שמותיו של יעקב על שם שני הגאולות יען כי מצינו לרז"ל (שם יב:) לא שתעקר יצ"מ לגמרי אלא שזכירת נסי יצ"מ יהיו טפל, וזכרון נסים שלעתיד יהיו עיקר, וכן כאן אמרו (בר"ר עח.ג) לא שיעקר שם יעקב לגמרי אלא יהיה טפל ושם ישראל עיקר, א"כ שניהם ענין אחד, וכן הוא אומר בגאולה אחרונה (ישעיה מ.ד) והיה העקוב למישור. עקב נגזר מן שם יעקב, ומישור נגזר מן שם ישראל ישר אל, ולפי שנאמר (מיכה ז.טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ש"מ שניסים שלעתיד לא יהיו גדולים מן ניסי מצרים, ולמה יהיו ניסי מצרים טפל, אלא לפי שבגאולה של מצרים לא היה זכותם מספיק להוציאם ביד רמה והוצרכו לילך בעקבה ורמיה, כי אמרו נלך לזבוח לה' אלהינו, וכל בורח הולך בחפזון, כמ"ש (שמות יב.יא) ואכלתם אותו בחפזון, וגאולת בבל פשיטא שלא היתה גאולה שלימה כ"א פקידה בעלמא, וגם שם נאמר (ישעיה מח.כ) צאו מבבל ברחו מכשדים.
אבל בגאולה אחרונה, אחר שנתמרק העון מכל וכל באורך גלות החל הזה, יספיק זכותם שיצאו ביד רמה במישור ולא בעקבה ולא בחפזון, כמ"ש (שם נב.יד) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, זש"ה והיה העקוב למישור ומ"מ לא יעקר שם יעקב לגמרי, וכן לא תיעקר זכרון יצ"מ לגמרי, כדי שיזכרו שני הגאולות יחד וידעו ויכירו ההבדל שביניהם אשר גרם החטא, כי בלי ספק שהיו במצרים רעים וחטאים כמבואר בנבואת יחזקאל (כ.ח.) אשר מזה הצד ראוי שתהיה טפל, וכן שם יעקב לא נעקר לגמרי מזה הטעם ועוד שהגאולה משמשת שני גאולות, גאולת הגופות מן השעבוד והצרות, וגאולת הנפש מצד הענינים הרוחניות שנתנו לישראל, כהוראת שם יעקב וישראל, אחד חומרי, ואחד רוחני, כדאיתא ברבינו בחיי, ואע"פ שהרוחני עיקר מ"מ שם יעקב לא יעקר לגמרי, כי צריך האדם ליתן חלק לזה ולזה אבל שם אברם נעקר לגמרי, כי לעולם בכל הדורות הרי הוא אב המון גוים, כי גם אהלי אדום וישמעאל מיוצאי חלציו המה.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל
זאת הפעם השניה שיעקב לומד ששמו יהיה מעכשו והלאה ישראל, ייתכן שלפי ראשי התיבות של שמות כל האבות והאמהות.
י=יצחק, יעקב; ש=שרה; ר=רבקה, רחל; א=אברהם; ל=לאה (לבן?)
אנו עם ישראל של כל שלושת האבות וארבעת האמהות. ואם חוקרים טוב, נראה שללבן היתה השפעה גדולה על אופינו והצלחתנו, וראוי ללבן להצטרף ללאה באות "ל".
מחקרים רבים נעשו מתי יעקב נקרא יעקב ומתי הוא נקרא ישראל.
- כאשר מדובר באיש, הוא נקרא יעקב, כאשר מדובר בעם הוא והעם נקראים ישראל. יש מספיק דוגמאות לסתור טענה זו.
- יעקב התנגד לשינוי שמו לישראל, והשתהה זמן רב עד שחזר "אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת" (ביאור:בראשית כח טו) בבית-אל. יעקב המשיך לקרוא לעצמו יעקב, וטען שאלוהים שאלוהים קרא לו יעקב, בחלומו, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי" (ביאור:בראשית מו ב). ועד יומו האחרון יעקב המשיך לקרוא לעצמו יעקב, כדבריו: "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם" (ביאור:בראשית מט ב).
למה שמו שונה?
יעקב נולד כילד זעיר בלידת כתף, כדי לשמור עליו הוא קיבל את השם יה'-עקב, במשמעות 'אלוהים ישמור'. יעקב אהב את שמו וחשב ששמו עזר לו בחייו ושמר עליו. יעקב לא הבין שתפקידו עומד להגמר. הוא יורד מלהיות הגיבור המרכזי, ובניו נעשים השחקנים הראשיים ביצירת עם ישראל ובני ישראל (ולא עם יעקב, או בני יעקב)
לפני הקרב עם עשו, בשינוי שמו, המלאך למעשה הודיע ליעקב: "אתה לא חשוב, ילדיך קיבלו את הברכה וימשיכו". האבק כרצונך, אבל כאשר עשו יראה את כל ילדיך הוא ידע שאין באפשרותו לנצח, ונקמה בך היא חסרת משמעות. יעקב הבין שמעמדו ירד כאשר שמו שונה לישראל ולכן הוא התנגד לשינוי שמו. יעקב השתמש בשני השמות, אבל החשיבות שיעקב העניק לשמו, איבדה את חשיבתו לתולדות עם ישראל.
כאשר יעקב קיבל את השם ישראל, רחל ולאה שמחו שהן כלולות באמהות, ובניהן יהיו לעם שיחיה לנצח, ככוכבי השמים לרוב. אולם רחל פחדה ייתכן שרק רבקה הביאה את האות "ר" הן לה היה רק בן אחד. כאשר בא הבן השני, לפני מותה, רחל ידעה שהיא הצליחה וגם היא כלולה. (אפרים ומנשה אבדו בעשרת השבטים, אבל בנימין נשאר עם שבט יהודה וכך הוא שרד כיהודים. (ראו: מרדכי איש ימיני קורא לעצמו מרדכי היהודי)
מקורות
[1] נלקח מ- "פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי". אילן סנדובסקי [גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (14/09/2010)
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית לה י"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.
