טור אורח חיים תקפב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תקפב | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

דיני ראש השנה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

ערבית נכנסין לבית הכנסת, וקורין קריאת שמע בברכותיה, וחותמין "ופרוס", ומתפללין שבע ברכות, ג' ראשונות וג' אחרונות וקדושת היום באמצע, כמו בשאר המועדות, אלא שחותמין בשלישי "המלך הקדוש", כדאיתא בפרק קמא דברכות, אמר ר' חייא סבא משמיה דרב: כל השנה מתפללין "האל הקדוש", "מלך אוהב צדקה ומשפט", חוץ מי' ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים שאומרים "המלך הקדוש", "המלך המשפט". ר"א אומר: עשרת ימי תשובה, אם אמר "האל הקדוש", "מלך אוהב צדקה ומשפט", יצא. ואסיקנא: מאי הוי עלה? רב יוסף אמר: "האל הקדוש", "מלך אוהב צדקה ומשפט"; רבה אמר: "המלך הקדוש", "המלך המשפט". ובדיעבד פליגי, מדאמר ר"א: יצא, מכלל דלרבה אפילו בדיעבד לא יצא. והלכתא כרבה, הלכך לא יצא וצריך לחזור.

הילכך ב"האל הקדוש" אם טעה בו חוזר לראש, כדלעיל, דג' ראשונות חשובות כאחד. ואם טעה ב"המלך המשפט", אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת "השיבה" ואומר משם ואילך על הסדר, למאי דפרישית לעיל גבי אמצעיות אין להם סדר; ואם לא נזכר עד שעקר רגליו, חוזר לראש. ואבי"ה כתב דלא פליגי אלא לכתחילה, אבל בדיעבד לכולי עלמא אינו חוזר, וכן כתב הראב"ד. והרמב"ם ורי"ף כתב שחוזר, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל.

נוהגים באשכנז להתפלל בראש השנה ויום הכפורים בכריעה, לפי שאנו תלויין בדין; לפיכך יכוין להתפלל באימה וביראה. והמדקדקים מכוונין לזקוף בסוף הברכות, משום הא דתניא בפרק אין עומדין (ברכות לד ב): אלו ברכות ששוחין בהם תחילה וסוף, באבות ובהודאות, ואם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא לשחות.

ותקנו להוסיף בברכת מגן "זכרנו לחיים", כי בחיים נופל לשון זכירה דכתיב (יחזקאל יח): "ובשוב רשע מרשעתו כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחיה", וכתיב זכירה באברהם, דכתיב: "כי זכר את דבר קדשו" וגומר, לפיכך תקנו זכירה במגן. ויש במטבע זה י"א תיבות עד "מלך עוזר ומושיע", ומשם ואילך הוא מטבע הברכה, כנגד י"א תיבות שבפסוק "החפץ אחפוץ מות רשע" וגו', וי"א תיבות שבפסוק "ובשוב רשע מרשעתו". וכן יש בפסוק (ישעיה ו) "ועוד בה עשיריה" וגו'. ותקנו כנגד אלו הפסוקים שיש בהם תשובה, לפי שהן ימי תשובה, ויש בהם ס"ח אותיות כמניין חיים, וזהו "זכרנו לחיים", וכנגד ס"ח תיבות שיש בפרשת הקרבנות של ראש השנה בפנחס, וכנגד ס"ח אלפין שהם בעשרת הדברות, על שם "עץ חיים היא למחזיקים בה", ואנו מבקשים חיים בזכות התורה.

והר"מ מרוטנבורג היה אומר "לְחיים" בשוא ולא "לַחיים" בפתח, כי "לַחיים" משמע לא חיים, כדאיתא בנדרים יא א: לחולין כמו לא חולין. ולא היה אומר "לחיים טובים" אלא "לחיים", עד לבסוף בהודאה שהיה אומר: "וכתוב לחיים טובים", כי המבקש צריך לבקש תחילה דבר מועט, ואח"כ מוסיף והולך, כמו שמצינו בדוד, תחילה אמר (תהלים יט) "שגיאות מי יבין" ואח"כ בקש על הזדונות, דכתיב "גם מזדים חשוך עבדך", ואח"כ "אל ימשלו בי אז איתם", פירוש העבירות החזקות. ומביא משל לזה, אמר ר' אבא: כותים הללו יודעים לבקש על הפתחים. תחלה אומר: תן לי מעט מים, ונותנין לו; תנו לי בצל אחד, ונותנין לו; אומר: בצל בלא פתא נסיב ליבא. כך הצדיקים יודעים לרצות בוראם, שנאמר: "שפתי צדיק ידעון רצון". וגם לפי חשבון התיבות שכתבתי שיש בה אין לאומרו.

"מי כמוך" יש בו ח' תיבות עד "ונאמן אתה", כנגד "ויזכור כי בשר המה" שיש בה ח' תיבות.

"ובכן תן פחדך" יש בו מ"ד תיבות, וכן יש ב"מלוך" עד "בכל משלה", כנגד מ"ד תיבות שיש מן (זכריה ה) "כה אמר ה' צבאות" עד "אשר יבא עמי לחלות פני", ותקנו לומר "ובכן", לשון המקרא, "ובכן אבא אל המלך" וגו', לפי שהוא עתה יום הדין ואנו באין לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. "בכן" עולה ע"ב, רמז לשם של ע"ב, ושם של ד' מתגלגל בצירופו ע"ב.

ומוסיפין בהודאה "וכתוב לחיים", כשמגיעין ל"וכל החיים יודוך סלה" יאמר: "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך". וב"שים שלום" סמוך לחתימה מוסיפין: "בספר חיים ברכה ושלום". ויש מהגאונים שאמרו שאין לאומרו, משום דקיימא לן (ברכות לד): לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות, וכן כתב בה"ג: לא ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות וכו'; ומהכא לא שבקו רבנן למימר אפילו "זכרנו לחיים" במגן, "וכתוב" במודים נמי לא אמרינן. אבל "בספר חיים" אומרים בשים שלום, דסלקו להו י"ח והוו להו כתחנונים. ורב האי כתב שיש לומר אותו, וההיא דאל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות היינו דוקא בצרכי יחיד, אבל בצרכי רבים שרי. וכן יש במסכת סופרים (פרק י"ט): כשם שחתימתן של ראש השנה ויום הכפורים משונה משאר ימים טובים, כך תפילתן משונה. ואין אומרים "זכרנו" בג' ראשונות "וכתוב" בג' אחרונות אלא בשני ימים טובים של ראש השנה וביום הכפורים בלבד, ובקושי התירו, עד כאן. וכבר נהגו לאמרו כל י' ימי תשובה. ואדרבה, תמהתי מעולם למה אין אומרים "ובכן תן פחדך" כל עשרת ימי תשובה, דמאי שנא זה התוספת שבברכת קדושת השם ממה שמוסיפין באבות וגבורות? ושמעתי שיש מקומות שנוהגין לאומרו.

וכתב ר"י, שאם לא אמר "זכרנו" ו"מי כמוך" "וכתוב לחיים" "ובספר חיים" שמחזירין אותו, כמו ב"המלך הקדוש", ואם מסופק אם אמרו אם לאו, חוזר. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: אני תמה למה מחזירין אותו, כיון שאינו מוזכר בתלמוד, דב"המלך הקדוש" ו"המלך המשפט" איכא פלוגתא, ופסיק תלמוד דלא יצא; אבל ב"זכרנו" ו"מי כמוך", אם תקנת גאונים היא לאומרו, מנלן דמחזירין אותו? אין זה משנה ממטבע ברכות, כיון שאינו מוזכר בתלמוד, עד כאן. וכן כתב הרמב"ן ז"ל בשם הגאונים שאין מחזירין אותו, בין יחיד בין ש"צ.

ואומר "אתה בחרתנו" וכו', "ותתן לנו ה' אלהינו את יום הזכרון הזה". ואין צריך להזכיר ראש חדש לומר "ואת יום ראש חדש הזה", דקיימא לן זכרון אחד עולה לכאן ולכאן, וכשאמר "את יום הזכרון הזה" גם ראש חדש בכלל, דכתיב: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם", וכתיב "והיה לכם לזכרון" ואכולהו קאי. ואם הוא שבת, אומר: "את יום המנוח הזה ואת יום הזכרון הזה".

ואין אומרים "ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון" לא בראש השנה ולא ביום הכפורים. אבל רב שר שלום כתב: אומר בב' ישיבות בראש השנה וביום הכפורים, בין בתפלה בין בקדושה, מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה, שהרי כתיב "אלה מועדי ה'" בריש ענינא, ובסוף ענינא "וידבר משה את מועדי ה'", וקאי אכל ענינא, אפסח עצרת ר"ה ויה"כ סוכה ושמיני עצרת, כולהו איתקוש להדדי לקרותו מועדי ה' מקראי קודש. וכן כתב רב פלטוי גאון זצ"ל, ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה, וכן כתב רב שמואל בן חפני, מנהג ב' ישיבות לאומרו. וכתב עוד, שאם חל ראש השנה בחול, אומר "יום תרועה מקרא קודש", ואם חל בשבת, אומר "זכרון תרועה מקרא קודש", וכן נוהגין באשכנז. וכתב רב האי שאין מנהג לומר "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון", אלא "את יום הזכרון הזה זכרון תרועה", וכן פשט המנהג.

ונוהגין בספרד לומר "את יום חג פלוני הזה את יום טוב מקרא קודש הזה", ובחול המועד לומר "את יום חג פלוני הזה את יום מקרא קודש הזה", והכי איתא במסכת סופרים, בין בתפלה בין בכוס צריך להזכיר יום טוב מקרא קודש הזה יום חג פלוני הזה, ובראש השנה: "ביום טוב מקרא קודש הזה ובראש חדש הזה וביום ראש השנה הזה וביום תקיעת שופר הזכרון הזה". ובאשכנז אין נוהגין לאומרו, והכי מסתבר, דכיון שאומר "את יום חג פלוני הזה" הכל בכלל, דמאי שנא להזכיר מקרא קודש טפי מאיסור עשיית מלאכה ושאר כל הלכותיו? וכן אמר רב האי גאון, אין אומרים בבבל אלא "ותתן לנו את יום חג פלוני הזה".

ואומר "יעלה ויבא", "מלוך על כל העולם כולו בכבודך", "קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת כי אתה אלהים אמת ודברך מלכנו אמת וקיים לעד בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון". ואם הוא שבת, חותם "מקדש השבת וישראל ויום הזכרון". אבל "והשיאנו" הנהיג ר"י בגרמיש"א שלא לאמרו, לפי שברכת מועדיך לא שייך אלא בג' רגלים, דכתיב: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך", וסמיך ליה "איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך". וכן כתב רב שאלתיאל, דברכת מועד זה קרבן חגיגה, דכתיב "כברכת ה' אלהיך", וזה אינו כי אם ג' פעמים בשנה. ומטעם זה אין לומר במוסף: "ואין אנו יכולין לעלות ולראות לפניך", אלא "ואין אנו יכולין לעשות חובותינו לפניך". אבל ר"י בר"י הנהיג במגנצא לאומרו בראש השנה ויום הכפורים בשם ר' אליעזר הגדול, וגם רבי משולם שאל את פי ראש ישיבה שבירושלים והשיבו שאומר אותו, וכן כתב רב יהודאי ריש מתיבתא: יחיד צריך לומר בתפלה בראש השנה "מלוך" "והשיאנו". ובאשכנז ובצרפת נוהגין שלא לאומרו, ובשאר ארצות אומרין אותו.

ומקדש שליח צבור בבית הכנסת כמו בשאר ימים טובים, ואומר זמן, דהכי מסקינן: הלכתא אומרים זמן בראש השנה ויום הכפורים. ונפטרין לבתיהם לשלום, נוהגין באשכנז כל אחד מבקש לחבירו ואומר לו: תכתב בשנה טובה.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ערבית נכנסין לב"ה וקורין ק"ש בברכותיה וכו' אלא שחותמין בשלישי המלך הקדוש כדאיתא בפ"ק דברכות (ד' יב:) אר"ח סבא משמיה דרב כל השנה מתפללים האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מי' ימים שבין ר"ה ליה"כ וכו':

ומ"ש מדקאמר ר"א יצא מכלל דלרבי אפי' בדיעבד לא יצא כ"כ שם הרא"ש כלומר ולא כאבי"ה שפירש דלכתחלה פליגי אבל בדיעבד לד"ה יצא דליתא אלא בדיעבד פליגי ולרב ורבה דקיימא לן כוותייהו לא יצא וצריך לחזור וכ"כ הרי"ף שם וכ"פ הרמב"ם בפ"י מהל' תפלה. ומ"ש רבי' שהראב"ד כ' כדברי אבי"ה בהשגות בפרק הנזכר כ' שיש מי שמפרש כן אבל אינו מכריע בהדיא שיהיה דעתו כן: ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל מסכימים דבדיעבד נמי לא יצא הכי נקיטינן: והמלך המשפט פירש"י (שם) כמו מלך המשפט כמו (יהושע ג') נושאי הארון הברית כמו ארון הברית. וה"ר מנוח כ' בפרק ב' מה' תפלה דמלך אוהב צדקה ומשפט משמע שיתנהגו ברואיו‏[1] בצדק ומשפט אבל המלך המשפט ר"ל שהוא יתברך שופט העולם אי נמי משמע שהוא עצמו הוא המשפט כמו שאנו אומרים הוא החכמה הוא המדע שאין לומר עליו יתברך חכם ומבין שנראה שהוא קונה החכמה והבינה מאחר ע"כ: ואם הוא מסופק אם אמר האל הקדוש או אם אמר המלך הקדוש התוס' (שם) והרא"ש בפ' הנזכר דחוזר כדאיתא בירושלמי דתעניו' פ"ק כל ל' יום חזקה מה שהוא למוד הוא מזכיר:

ומ"ש רבי' ואם טעה בהמלך המשפט אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר למאי דפרישי' לעיל דאמצעיות אין להם סדר כלומר כפירוש רשב"ם ור"י שנתבאר בסימן קי"ט ולא כפי' רש"י: כתבו תלמידי הר"י נראין הדברים שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט א"צ לחזור הואיל ומזכיר מלכיות אבל אם אינו מזכיר לשון מלכיות צריך לחזור משא"כ בשאר ימות השנה מפי הרב מורי נרו עכ"ל וא"ח כ' בשם הראב"ד אפי' אמר מלך אוהב צדקה ומשפט או המלך המשפט חוזר עכ"ל וכ"נ מדברי הפוסקים שסתמו דבריהם : נשאל הרשב"א על ש"ץ שטעה ואמר האל הקדוש בי' ימים שבין ר"ה ליה"כ ותוך כדי דיבור חזר ואמר המלך הקדוש אם צריך לחזור והשיב דלדברי הגאונים בדנקיט כסא דשיכרא בידיה כו' ודאי אינו חוזר שהרי הוא כמוסיף שבח באמצע ברכתו ומסיי' בעניין הברכה ואין הכל הולך אלא אחר החיתום אבל לדעת רש"י שפי' (ברכות יב.) פתח אדעתא דחמרא ואמר בא"י אמ"ה ונזכר ואמר שהנ"ב יצא אבל אילו היה מזכיר ממש חמרא לא יצא הכא נמי לא יצא ואע"פ שדבריו נוחין בהלכה אין בנו כח לחייב לחזור משום לעשות מעשה כנגד הגאונים שב ואל תעשה עדיף עכ"ל : כתב ה"ר מנוח בפ"י מה' תפלה דבשבת בינתיים ערבית י"ל בברכה אח' מעין שבע המלך הקדוש ע"כ:

נוהגים באשכנז להתפלל בר"ה ויה"כ בכריעה לפי שאנו תלויים בדין וכו' והמדקדקים מכוונים לזקוף בסוף הברכות משום הא דאמרינן בפרק אין עומדין אלו ברכות ששוחין בהם וכו' כ"כ שם התוס' בספ"ק דברכות (יב:) ובפרק אין עומדין (לד.) וכ"כ סמ"ק וכבר נתבאר בסימן קי"ג:

ותקנו להוסיף בברכת מגן זכרנו כי בחיים נופל לשון זכירה וכו' פירוש תקנו בברכת מגן זכרנו לחיים מפני שבחיים נופל לשון זכירה וכתיב זכירה באברהם והוי כאילו כתוב באברהם חיים ובר"ה אנו צריכים להתפלל על החיים לפיכך בברכת מגן שהיא ברכת אברהם תקנו להתפלל על החיים במילת זכירה ולכן אנו אומרים זכרנו לחיים:

ומ"ש כי בחיים נופל לשון זכירה דכתיב ובשוב רשע מרשעתו וגו' את נפשו יחיה אע"ג דלא כתיבה זכירה בהאי קרא מדכתיב בקרא דלעיל מיניה ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול וגו' כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה לו משמע ממילא דבשוב רשע מרשעתו תזכרנה צדקותיו והא דלא מייתי מקרא דכתיב והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה וגו' כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחיה דכתיב זכירה בהדיא גבי חיים איכא למימר דהתם לא יזכרו לו פשעיו כתיב ואנן בעי' דתזכרנה לו צדקותיו יהיה כתוב גבי חיים ומש"ה מייתי מקרא דובשוב רשע מרשעתו דהוי כאילו כתיב תזכרנה לו צדקותיו וכתיב ביה את נפשו יחיה ובספר מוגה מצאתי שהיה כתוב מקרא דכל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחיה:

ומ"ש ויש במטבע זה י"א תיבות נראה שהנוסחא היא זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים מלך עוזר ומושיע ומגן דאין כאן תוס' אלא י"א תיבות אבל נוסחא שלנו היא אל מלך חפץ בחיים וכו' למענך אלהים חיים אל חי מלך עוזר ומושיע ומגן וכו' ובספר שערי אורה בספירה השניה כתב כלשון הזה ולפיכך אנו מזכירים בר"ה שהוא יום הדין שתי אלו השמות אלהים חיים ואל חי ומגן בברכה ראשונה כמו שאנו אומרים זכרנו לחיים אל מלך חפץ בחיים כתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים אל חי ומגן עכ"ל:

ומ"ש וי"א תיבות שבפסוק ובשוב רשע מרשעתו וגו' ואע"ג די"ב תיבות נינהו מלת יחיה אינה מן הכלל דכיון שקודם שיזכיר מלת חיים איכא י"א תיבות שפיר קאמר שיש י"א תיבות בפסוק ובנ"א מצאתי כלשון הזה דכתיב ובשוב רשע מרשעתו כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחיה ונוסחא מכוונת היא שהרי כל פשעיו ראש פסוק הוא ויש בו י"א תיבות ואע"ג דפתח רבינו בקרא דובשוב רשע מרשעתו וההוא קרא לא קודם קרא דכל פשעיו כתיב אלא בתריה איכא למימר דכוונת פסוק דכתיב קודם פסוק כל פשעיו וגו' נקט דהיינו והרשע כי ישוב מכל חטאותיו אשר עשה וכו' ובדין הוא דהו"ל למפתח בההוא קרא אלא משום דקרא דובשוב רשע מרשעתו יותר קצר נקטיה:

ומ"ש וכן יש בפסוק ועוד בה עשיריה קשה שהרי ט"ו תיבות יש בו ואפשר לומר שאין הכוונה לומר שבפסוק ועוד בה עשיריה יש י"א תיבות ולכן לא כתב רבי' וי"א תיבות שבפסוק ועוד בה עשיריה כמ"ש אצל פסוק ובשוב רשע מרשעתו אלא היינו לומר דועוד בה עשיריה הוי כאילו כתיב י"א דועוד בה עשיריה משמע עוד א' על י' דהיינו י"א וכתיב ביה ושבה דמשמע לשון תשובה ועי"ל דמתיבת ושבה ואילך קאמר דאיכא י"א תיבות:

ומ"ש ויש בהם ס"ח אותיות כמניין חיים כך גירס' קצת ספרים ומשמע דאהנך קראי קאי וליתא דהא לא משכחת בחד מינייהו ס"ח אותיות ואפשר לדחוק ולומר דבפסוק החפץ אחפוץ ובפסוק ובשוב רשע כשיהיה תיבת דרכיו מלא בקריאתו וכן כשאתה מונה אותיות שם אלקים בקריאתו יש צ' אותיות כשתוציא מהם כ"ב אותיות כנגד כ"ר תיבו' שבשני הפסוקים ישארו ס"ח אותיות וזה דחוק מאד ומצאתי נוסחא שכתב בה ס"ח תיבו' וע"פ נוסחא זו אפשר דאקרא דועוד בה עשיריה קאי וה"ק ויש בהם כלומר באותם הפסוקים הכתובים אצל ועוד בה עשיריה ס"ח אותיות פירוש ס"ח תיבו' כמניין חיים דמשמעו שמוע ואל תבינו וכו' עד זרע קודש מצבתה יש ס"ז תיבו' ואף ע"פ שחסר אחד מהמניין אין מדקדקין באחד והוי כאילו הם ס"ח שלימים ואפשר עוד דקאי אקרא דועוד בה עשיריה וה"ק ברכת מגן יש בה מ"ב תיבו' וזכרנו יש בו י"א תיבו' ופסוק ועוד בה עשיריה יש בו ט"ו תיבו' הרי כאן ס"ח אוחיו' פי' ס"ח תיבו' כמנין חיים וכל זה דוחק ויש ספרי' דגרסי ויש בה ס"ח אותיו' ולפי גירסא זו אפשר דה"ק מזכרנו לחיים עד ומגן משכחת ס"ח אותיות כשיהיה זוכרינו מלא בוי"ו בין זיי"ן לכ"ף ויו"ד בין רי"ש לנו"ן וכתבינו יהיה גם כן מלא מאות א' דהיינו וי"ו בין כ"ף לתי"ו או יו"ד בין בי"ת לנו"ן אלא שיש לתמוה למה גבי מנין התיבו' לא מנה מלך עוזר ומושיע ומגן לפי שתיבו' אלו ממטבע הברכה הם ולא מהתוס' וגבי מנין האותיו' מנה אותם ואפשר לומר דמניינים אלו אינם אלא סמך בעלמא ומש"ה היכא דסליק לן חושבנא בלא תיבו' שהם ממטבע הברכה עבדינן חושבנא זולתם והיכא דלא סליק לן חושבנא אלא בהדייהו עבדינן לה בהדייהו:

ומ"ש וזהו זכרנו לחיים היינו לומר דיש בתוספת ברכה זו ס"ח אותיות כמנין חיים והטעם שכוונו המנין הזה כנגד חיים מפני שעיקר תוספ' זה נתקן על החיים שכך מתחיל זכרנו לחיים:

ומ"ש וכנגד ס"ח תיבו' שיש בקרבנו' של ר"ה כך היא הגירסא האמיתי' וכן מצאתיה בספר ישן ודלא כספרים דגרסי אותיות דהא אותיו' דקרבנות ר"ה טובא הוו אלא תיבו' גרסינן שכך הוא מנין תיבו' שבקרבנו' ר"ה ס"ח:

ומ"ש וכנגד ס"ח אלפין שהם בעשרת הדברות בדברות הראשונות קאמר שיש בהם ס"ח אלפין דאילו דברות אחרונות ע"ח אלפין יש בהן:

ומ"ש ומביא משל לזה א"ר אבא כותים הללו יודעי' לבקש על הפתחים וכו' הוא במדרש תילים:

ומ"ש מי כמוך יש בו שמנה תיבו' כנגד ויזכור כי בשר המה נראה שהוא סובר דהאי קרא שייך למי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו לחיים ברחמים כלומר מפני שזוכר כי יצוריו בשר המה ובטבע הם חוטאים לפיכך מרחם עליהם:

ובכן תן פחדך יש בו מ"ד תיבות מכאן נראה שצ"ל כמו שידענו ה' אלהינו לאפוקי מהמוחקים תיבת כמו דא"כ אינם אלא מ"ג תיבות:

ומ"ש וכן יש במלוך עד בכל משלה פירוש כשמתחיל למנות מתיבת מלוך:

ומ"ש כנגד מ"ד תיבו' שיש מן כה אמר ה' צבאות עד אשר יבא עמי לחלות את פני נראה מדברי רבינו שפסוקים אלו מתחילין בכה אמר ה' צבאות ומסיימים אשר יבא עמי לחלות פני ויגעתי ולא מצאתי פסוקים כאלה אך ראה זה מצאתי בנבואת זכריה כה אמר ה' צבאות עוד יבואו עמים ויושבי ערים רבות והלכו יושבי אח' אל אחת לאמר נלכה הלוך לחלות את פני ה' ולבקש את ה' צבאות אלכה גם אני ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את ה' צבאות בירושלים ולחלות את פני ה' ע"כ ויש בהם מ"ד תיבו' ונ"ל שגי' רבי' האמיתית הוא כך כנגד מ"ד תיבו' שיש מן כה אמר ה' צבאו' עוד אשר יבואו עמים עד ולחלות את פני ה' אלא שהסופרים טעו ופסוקים אלו מבואר הוא שענינם כענין מה שנזכר בוכן תן פחדך ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת וכו' וכן מענין מה שנזכר במלוך וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו וכו'.

ומ"ש ובכן עולה ע"ב וכו' ושם של ד' מתגלגל בצירופו ע"ב פירוש כשתכתוב י' יו"ד ה' ה"'א ו' וא"ו ה' ה"א עולה הכל ע"א ועם השם עצמו עולה ע"ב. או בדרך אחר כשתכתוב שם בן ד' בענין זה יו"ד ה"י וי"ו ה"י עולה ע"ב או כשתכתוב י' י"ה יה"ו יהו"ה עולה ע"ב כ' בא"ח ובכן בנימטריא אני והו: כתב הכלבו ענין אלה הג' ובכן שאומרין בקדושה הם עניני מלכות זכרונות ושופרות הראשון שהוא ובכן תן פחדך כלומר ענין מלכות שממליכין אותו על הכל ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו והשני שהוא ובכן תן כבוד לעמך הוא לבקש מלפניו זכרון לטובה. והג' שהוא ובכן צדיקים יראו וישמחו הוא מענין שופרות כי כל הרשעה כעשן תכלה וכו' זה נוטה למה שמצינו בת"כ ובמה בשופר של חירות ומה שגומרין בה ותמלוך אתה ה' לבדך וכו' הוא לומר מעין חתימה סמוך לחתימה שחותם בה המלך הקדוש:

ויש מהגאונים שאמרו שאין לאומרו וכו' וכ"כ בה"ג לא ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות וכו' ומהכא לא שבקי רבנן למימר אפילו זכרינו לחיים במגן וכו' כ"כ הרשב"א בשמו ס"פ אין עומדין וכתבתיו בסימן קי"ב אבל מ"ש דלדעת בה"ג אומר בספר חיים בשים שלום משום דסלקו להו י"ח והוי כאומר תחנונים אחר תפלתו לא ראיתיו בשום מקום וגם אינו נראה טעם זה דכיון דעדיין לא חתם בברכה לא מיקרי סיים תפלתו:

ומ"ש בשם רבינו האי לחלק בין צרכי יחיד לצרכי רבים כבר כתבתי בסימן קי"ב שכן דעת ר"ת ור"ח וה"ר יונה והרא"ש והרשב"א והר"ן:

ומ"ש וכן יש במסכת סופרים כשם שחתימתן של ר"ה ויה"כ משונה משאר י"ט כך תפלתן משונה וכו' הוא בפי"ט והביאו הר"ן בפרק בתרא דר"ה:

וכתב ר"י שאם לא אמר זכרינו ומי כמוך וכו' כ"כ התוס' בספ"ק דברכות (ד' יב:) ודברי הרא"ש שכ' רבי' ג"כ הם שם ודעת הר"ן בר"פ בתרא דר"ה כדעת הרא"ש וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ"ב ופ"י דהל' תפלה וכ' בתה"ד יראה שאע"ג דכולהו גאונים כתבו דחוזר אין לנהוג כן אלא כדפסקי מהר"מ ואשיר"י דאינו חוזר ואפי' לא עקר רגליו ואע"ג דכתבו רבואת' דר"י ראה את ר"ת שחזר בו בדבר שאמרו חכמים אם לא אמר אין מחזירין אותו אפי' ר"ת לא סבר הכי אלא באותם דברים הנזכרים בתלמוד לאומרם אבל הני דאינן מוזכרים כלל לא :

ואומר אתה בחרתנו וכו' ותתן לנו את יום הזכרון הזה וא"צ להזכיר ר"ח דקי"ל זכרון אחד עולה לכאן ולכאן הכי אסיקנא בס"פ בכל מערבין (מ.):

וא"א ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה וכו' כ"כ מדברי ראבי"ה שכ' הרא"ש בסוף מס' ר"ה:

ומ"ש בשם רב שר שלום שאומר בר"ה ויה"כ מועדים לשמחה וכו' עד וכן פשט המנהג הכל שם בפסקי הרא"ש אלא שאין כ' שם בדברי רבי' האי אלא עד וזמנים לששון בלבד ורבי' שכתבו צ"ל דבחל בשבת מיירי דאי בחל בחול יום תרועה מבע"ל ואפשר דאף בחל להיות בחול מיירי וכיון דבלילה היא שאין בה תקיעה אומר זכרון תרועה כמ"ש בסמוך:

ומ"ש שאם חל ר"ה בחול אומר יום תרועה מקרא קודש ואם חל בשבת אומר זכרון תרועה כ"כ הרא"ש בסוף ר"ה וכ"כ במסכת סופרים פי"ט וז"ל ואם חל ר"ה להיות בשבת אינו אומר יום תרועה אלא זכרון תרועה לפי שאין תקיעת שופר דוחה את השבת בגבולין משום גזירה עכ"ל: וכתב בתה"ד שנ"ל שי"ל בקידוש ובתפלת ערבית זכרון תרועה אפי' כשחל להיות בחול משום דלילה לאו זמן תרועה היא אבל העולם לא נהגו כן והטעם משום דלא דמי לשבת ההוא יומא זמן תרועה הוא למחר:

ונוהגין בספרד לומר את יום פלוני הזה את י"ט מקרא קודש הזה וכו' נתבאר בסי' תפ"ז:

ודברך מלכנו אמת וקיים לעד כתב המרדכי שהטעם מדאיתא באגדה לעולם ה' דברך נצב בשמים קיים דברך כשם שהתקנת עם אדם כשם שדנת אותו ברחמים כך אתה תרחם הדורות הבאים אחריו לעולם לא כך גזרת על אדם כי ביום אכלך ממנו מות תמות אמר להם ושמא פירשתי יום שיש לך יום משלי אמרתי היום אני נותן לו תתק"ל שנה ומניח לתולדותיו. ע' שנה לפיכך אמר רבש"ע אלמלא שדנת אדם הראשון בשעה שאכל מן האילן לא חיה אפי' שעה אחת והתקנת עמו ברחמים כך התקנת עמו שאתה דן את בניו ברחמים ע"כ והכלבו כתב טעם אחר שלפי שאמר מלוך על כל העולם כולו בכבודך וכו' ומלכותו בכל משלה אומר ודברך אמת וקיים לעד פירוש אתה הבטחתנו בכמה מקומות בענין הגאולה שתהיה לך לבדך המלוכה ולכך אנו מבקשים שתאמת דבריך כי דברך אמת וקיים לעד והרד"א כ' שני הטעמים. וכ' עוד הכלבו שהר"מ לא היה אומר ודברך אמת וקיים לעד לא בברכות ההפטרה ולא בקידוש ע"כ והעולם לא נהגו כן : אם אומרים הצבור תפלות ר"ה בקול. רם כתבתי בסי' ק"א: כתב הר"י בפ' תפלת השחר שי"א די"ט של ר"ה כיון שתלוי בר"ח אם טעה ולא הזכיר של י"ט בערבית אין מחזירין אותו דכר"ח דיינינן להו. ונוכל לומר שאע"פ שתלוי בר"ח כיון שהוא י"ט ומצו' י"ט אלימא טפי שיש בה איסור מלאכה משא"כ בר"ח ובתפלה ג"כ אין אנו מזכירין ענין ר"ח כלל אלא ענין י"ט יותר יש לנו לדון אותו כמו י"ט מלדון אותו כמו ר"ח ואם לא הזכיר בערבית מעין י"ט מחזירין אותו עכ"ל:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • ובדיעבד פליגי וכו' כ"כ הרא"ש לשם לכאורה משמע דרצונם לומר דדוקא בדיעבד פליגי אבל בלכתחלה הכל מודים דצ"ל המלך הקדוש וקשה דא"כ במסקנא דקאמר והילכתא המלך הקדוש הו"ל לומר בפירוש והלכתא אס אמר האל הקדוש לא יצא דהוה ליה למיפסק הלכתא במאי פליגי לכן נראה עיקר דפליגי אף בלכתחלה לרבי אלעזר הכל תלוי ברצונו ולפיכך קאמר והלכתא המלך וכו' כלומר אין לו לומר כלל אלא המלך אבל ודאי דס"ל לרבה דאף בדיעבד לא יצא מדאמר ר"א יצא מכלל דלרבה לא יצא אף בדיעבד כן כי' ה"ר יונה וקרוב לפרש כן גם דברי הרא"ש ורבי' דר"ל דאף בדיעבד פליגי ולאפוקי מדעת אבי העזרי דבסמוך דלא פליגי אלא בלכתחלה וכו':
  • ואבי עזרי וכו' כתב דלא פליגי אלא לכתחלה וכו' ונראה דס"ל דכיון דאין מפורש בתלמוד דמחזירין יש לנו לתפוס הכלל דתניא בפ' במה מדליקין כל ימים שאין בהן קרבן מוסף טעה ולא הזכיר א"צ להחזיר פירוש כל דבר שהזכרתו מדרבנן א"צ לחזור דמה שיש בו קרבן מוסף הזכרתו מן התורה היא ואע"פ דהזכרה דמשיב הרוח נמי מדרבנן היא וצריך לחזור אם טעה התם פסק התלמוד בפירוש דצריך לחזור והא דקאמ' יצא לא מכרעה דבדיעבד פליגי דאיכא לפרש דה"ק הבא לימלך א"ל שיצא בהאל כמו בהמלך אבל לרב עדיף המלך ומיהו אף לרב אין צריך לחזור בדיעבד וכך פי' המרדכי לדעת ראבי"ה וכן בריש פ' הקורא את המגילה עומד או יושב יצא פי' הר"ן דיצא אפי' לכתחלה קאמר ועי"ל סימן תר"צ והכי נמי משמע מדלא שמעינן ליה לרבה דקאמר בפירוש דבדיעבד לא יצא ועיין במ"ש ה"ר יונה בפ"ק דברכו' ועוד נראה דמדקאמר רב כל השנה וכו' דלא איצטריך נראה דה"ק כל השנה מתפללין לכתחלה האל חוץ מעשרה ימים שבין ר"ה ויה"כ שאומרים לכתחלה המלך אבל בדיעבד יצא בכל ענין בין בכל השנה בין בר"ה וי"כ דאין לפרש דאדיעבד קאי ואמר כל השנה וכו' דאין ספק דבכל השנה אין קפידא אם אמר המלך דמ"ש המלך מהאל אלא אלכתחלה קאי ולא קשה אמאי לא אמר ר"א דבי' ימים נמי אומרין האל דא"כ הוה משמע דלכתחלה נמי אמרינן האל ולא המלך והא ליתא דלפי שיטה זו בלכתחלה ס"ל לר"א דיצא בזה כמו בזה משא"כ בשאר ימות השנה דלכתחלה צ"ל האל בדוקא. כ' ב"י בשם הרשב"א על ש"צ שטעה ואמר האל הקדוש ובתכ"ד חזר ואמר המלך הקדוש א"צ לחזור ולמד ב"י ממנו דה"ה בהמלך המשפט וכ"פ בש"ע ובהגה"מ פ"י דתפלה דחו לדברי האומר דלא פליגי רבה ור"א אלא בהמלך המשפט אבל בהמלך הקדוש אין מחזירין והכי משמע מדברי הפוסקים דאין חלוק אלא דרבי' לעיל בסי' קי"ח בשם אביו הרא"ש ואחיו ה"ר יחיאל כתב לחלק דמאחר שנהגו לומר בכל שנה מלך אוהב צדקה ומשפט א"צ לחזור אם טעה ולא אמר המלך המשפט וכ"פ בהגה"ת ש"ע ואע"פ שהראב"ד כתב דחוזר ומביאו ב"י אזלינן לקולא בהך מלתא אבל אם טעה בהמלך הקדוש צריך לחזור והכי נקטינן:
  • נוהגין באשכנז וכו' נראה דס"ל דאף בסוף ברכה ותחלתם נוהגין להתפלל בכריעה דהכי משמע מדניאל שהיה עומד בדין שהלשינו עליו על התפלה והוה בריך על ברכוהי וכן משלמה דכתיב ויהי ככלות שלמה להתפלל וגו' קם מלפני ה' מכרוע על ברכיו ומלך נדון בכל יום וכ"כ אבודרה"ם ובהגה' סמ"ק סי' י"א אבל המדקדקים מכוונים לזקוף וכו' ולאו דוקא בסוף הברכו' דה"ה בתחלתם וכ"כ בסמ"ק בפנים כדעת המדקדקים מיהו משמע דלכ"ע כיון שאנו תלויין בדין צריך להתפלל בכריעה על ברכיו כשלמה ודניאל אבל אין נוהגין כן אלא יתפלל בכריעת ראשו עם גופו בלבד והכי משמע להדיא בתוס' ספ"ק דברכו' שכתב ובר"ה וביה"כ שאנו שוחין כל שעה בתפלה צריך ליזהר שיסיים הברכה רק שיכרע בברוך ושיגביה מיד וכו' כלומר רק שיכריע עד ברוך ושיגביה מיד:
  • ותקנו להוסיף וכו' עד דכתיב ובשוב רשע מרשעתו כל פשעיו וכו' לפי נוסח' זו צריך לפרש דמ"ש דכתיב בשוב כו' רבינו הוא שאומר דאצל הרשע כשישוב מרשעתו כתיב ביה כל פשעיו וכו' דעיקר ראייתו אינה אלא מפסוק כל פשעיו ולא מפסוק ובשוב וגו' ובמקצת נוסחאו' כתיב דכתיב ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ועשה משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה וכתיב כל פשעיו וכו' וקשה הא לא כתיב זכירה בהאי קרא ותירץ ב"י דכתיב בקרא דלעיל מיניה והרב בע"י בסדר אמור כתב דמאי דקאמר דכתיב ובשוב רשע וכו' אינו להביא ראיה דבחיים נופל לשון זכירה דהא פשיטא היא אלא לפרש על שתקנו להתפלל על החיות בלבד לזה הביא ראיה דכתיב בשוב וכו' הוא את נפשו יחיה דאלמא דעיקר הבקשה לבעל התשובה הוא על חיותו:
  • וכן יש בפסוק ועוד בה עשיריה אע"ג דיש בו ט"ו תיבות כתב הר"א מפראג דכנגדו ט"ו תיבו' עם מלך עוזר ומושיע ומגן עכ"ל ואע"ג דקודם זה לא מנה אלא התוס' כיון דמניינים אלו אינן אלא סמך בעלמא היכא דלא סליק חושבנא אלא בהדייהו עבדינן בהדייהו וכן פי' ב"י בסמוך ומהרש"ל פי' דמתחיל למנו' י"א אחרי ושבה ואותן ד' תיבו' הקדמה היא דאיירי בתשובה ולשון רבינו מוכח הכי דקאמר וכן יש בפסוק ועוד בה עשיריה ושבה ולא אמר וי"א תיבו' שבפסוק ועוד בה וכו' עכ"ל וכיוצא בזה כתב ב"י:
  • ויש בהן ס"ח אותיו' כמנין חיים הב"י נדחק ליישב לשון זה וכתב דס"ח אותיו' בזכרינו כשיהיה זוכרינו מלא וי"ו יו"ד ולא נהירא דצריך ליזהר שלא יאמר זוכרינו בחולם דאינו ל' בקשה אלא פירוש זוכר שלנו ויפסיד הכונה וכמ"ש במנהגים ולפי דרכו היה אפשר למצוא ס"ח אותיו' כשיהא כתבינו מלא וי"ו יו"ד ותיב'החיים בה"א ותיבת זכרינו מלא יו"ד וכך היא נוסחא שלנו וב"י לא פי' כן מפני שנוסחת ספרדים אינה כלשון זה ומיהו קשה בלשון רבינו שאמר ויש בהן דאי אזכרנו קאמר הו"ל לומר ויש בו על כן נראה דאזכרנו ואכל הפסוקים שהביא קאי ואמר ויש בהן ס"ח אותיו' ופירוש אותיו' תיבו' כלשון רבי' ז"ל בברכו' גדולה נקמה שניתנה בין ב' אותיו' לחד פירושא א"נ ט"ס הוא וצ"ל ויש בהם ס"ח תיבות והוא דבזכרינו י"א תיבות וי"א בפסוק החפץ אחפוץ וי"א בפסוק כל פשעיו וי"א בפסוק ובשוב רשע וט"ו בפסוק ועוד בה עשיריה וח' בפסוק כי זכר סך הכל ס"ח תיבו' ואומר רבינו וזהו לחיים כלומר לפ"ז מתיישב מה שאין אומרים זכרינו שתחיינו אלא שבאו לבקש שבזכות התשובה המפורש' בפסוקים אלו ובמטבע של זכרינו שיש בהן ס"ח תיבות כמנין חיים יזכרנו לחיים:
  • והר"ם מרוטנבור"ק היה אומר לחיים וכו' הר"א מפראג תמה ע"ז ואמר שהרי בישעיה כתב לחיים בירושלים בפת"ח וכו' ומהרש"ל כ' כי מהר"ם אזיל לטעמיה דכל היכא דאיכא למיטעי לא סמכינן אקרא וכמ"ש גבי ברהמ"ז בענין נודה לך כדלעיל בסימן קפ"ז עכ"ל ומיהו אינו מתיישב למה הקפיד כאן יותר מעל מה שאנו אומרים בכל יום בהשכיבנו והעמידנו מלכנו לחיים ושמור צאתנו ובואנו לחיים אלא יראה העיקר שלא הקפיד אלא בר"ה ויה"כ שאנו תלויין בדין והשטן מקטרג לומר פיו הכשילו שאומר לחיים בפת"ח דמשמעו לא חיים וברית כרותה לשפתים לפסוק עליו הדין למות לא לחיים על פי מעשיו ואין לכנס עמו לפנים משורת הדין ע"פ החסד והרחמים אבל בשאר ימות השנה היה קורא לחיים בפת"ח על פי הדקדוק דכשהשו"א באה בתחלת התיבה באותיו' שאינה אחע"ה ולא בי"ת קוראין אותה בפת"ח:
  • ומ"ש עד לבסוף בהודאה וכו' ומיהו במנהגים כתב שלא יאמרו לחיים טובים אלא אצל בספר החיים וכך נראה מכתובים דדוד דעשה ג' חלקים דתחלה התפלל על השוגג דאין ראוי להקפיד עליו וככותי שמבקש מעט מים שאינן מקפידין עליהן דבאין חנם לעולם ואחר כך על המזיד שראוי להקפיד עליו כשאלת הכותי על הבצל שלא הגיע בחנם אלא בדמים ומקפידין עליו ואח"כ על העברות החזקות שאם ימשלו הם באדם לא יועיל לו מה שנמחלו לו השגגות והזדונות כשאלת הכותי בצל בלא פיתא אין בו תועלת דנסיב ליבא וכן שאלתינו תחלה זכרינו לחיים כי אין להקפיד על הזכירה ואח"כ וכתוב לחיים דראוי להקפיד על מעשה ומלאכת הכתיבה ואח"כ לבסוף שאלתינו דאין תועלת לא בזכירה ולא בכתיבה אם לא יהיו חיים טובים ולכן בסוף יאמר בספר חיים טובים כנ"ל עיקר אלא שמהרש"ל כ' שאין לומר אלא וכתוב לחיים כל בני בריתך וכן בספר חיים ברכה ושלום וכו' ובנעילה אומר וכתוב לחיים טובים בני בריתך ומדלגים כל כי אין להוסיף אלא ה' תיבו' ואין להזכיר חיים טובים אלא בנעילה וכ"כ בהגהו' דמנהגים וכן ראיתי שנהגו כך כל המקומו' ועכשיו על ידי המדפיסים נשתבש המנהג איש הישר בעיניו ידפיס לו וזה אומר בכה וזה אומר בכה. ה"ג כנגד מ"ד תיבו' שיש מן כה אמר ה' צבאות עוד אשר יבואו עמי וגו' עד ולחלות את פני ה':
  • ומ"ש ושם של ד' מתגלגל בצירופו ע"ב עי' פירושו בב"י. עוד מצאתי פירושו היו"ד שהיא אות ראשונה לד' אותיות השם חשוב אותה ד' פעמים ה' חשוב אותה ג"פ וא"ו חשוב אוחו ב"פ ה"א אחרונה חשוב אותה פעם אחת בין הכל עולה ע"ב:
  • ויש מהגאונים שאמרו שאין לאמרו פי' כל התוס' אין לאומרו וכ"כ בה"ג וכו' אבל בספר החיים אומרים וכו' דלשון לא בנ' ראשונות כו' משמע דבתוך ג' הראשונות ובתוך ג' אחרונות בעוד שהוא עוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשאלת צרכיו אבל כשכבר סיים השבח ולא חסר כ"א לחתום בברכה אין זה הפסק והו"ל כתחנונים:
  • וכתב ר"י וכו' וכ"כ התוס' סוף פ"ק דברכות ונראה דר"י סובר דסתמא דמילתא דנוסח התפלה שביד כל ישראל קבלנוה מאנשי כנסת הגדולה וכל המשנה ממטבע שתקנו חכמים ז"ל הו"ל ברכה שאינה צריכה וצריך לחזור והא דלא הוזכר בתלמוד דמחזירין היינו משום דלא פליגי בה דלכ"ע מחזירין אם שינה כמו כל התפלות שתקנו חכמים ובהמלך הקדוש ובהמלך המשפט דפליגי בה ואיכא מ"ד דיצא בזה כמו בזה הוזכרה בתלמוד אבל כל שאר נוסח התפלה לא הוצרכו להזכיר כנ"ל ליישב דעת ר"י מיהו רבים חולקים עליו והכי נקטינן לקולא שלא לחזור בזכרינו וכו': ה"ג וכתיב והיו לכם לזכרון ואכולהו קאי וע"ל סימן תקצ"א אם בכלל זה שלא להזכיר פסוקי דר"ח בתפלת מוסף:
  • ואין אומרין ותתן לנו וכו' עד וכן פשט המנהג הכל כתוב באשיר"י סוף ר"ה אלא שרבינו שינה וכתב דברי רבי' האי סמוך לדברי רשב"א מפני שרב האי אמר אלא את יום הזכרון הזה זכרון תרועה דמשמע דחולק אדברי הרשב"ח שמחלק בין שבת לחול אלא לעולם יאמר זכרון תרועה אלא דצריך טעם למה דאי משום דכתיב זכרון תרועה מקרא קודש גבי ר"ה ויום תרועה לא כתיב הלא רב האי ס"ל בסמוך דא"א מקרא קודש. ובתרומת הדשן סימן קמ"ה פי' משום דלילה לאו זמן תרועה לפיכך אפי' בחול קאמר רב האי דאומר זכרון תרועה ומ"מ חולק הוא אהרשב"ח שאינו מחלק אלא בין שבת לחול דמשמע דבחול אפי' בלילה יאמר יום תרועה והמנהג עכשיו כהרשב"ח דבחול אפילו בלילה אומר יום תרועה דההוא יומא זמן תרועה הוא למחר ובשבת אומר זכרון תרועה אפילו ביום:
  • ומ"ש רבינו על דברי רב האי וכן פשט המנהג אינו חוזר על אמירת זכרון תרועה אלא על אמירת מועדים לבד וכן מבואר באשיר"י וכמ"ש ה"ר ירוחם שלא הזכירו בדברי רב האי כי אם מאמירת מועדים בלבד ועל זה כתבו שכן המנהג פשוט שלא לומר מועדים וכו' ע"ש:
  • ונוהגין בספרד וכו' עד ובאשכנז אין נוהגין לאמרו והכי מסתבר וכו' וכ"כ לעיל בסי' ת"ץ מיהו עכשיו נשתנה המנהג באשכנז שאומרים מקרא קודש בי"ט ובחול המועד וכיוצא בזה אשכחן שנשתנה המנהג בענין צדקתך כדלעיל בסימן רצ"ב וכן לענין לכפול כל סוף פסוק של כל מזמור לעיל בסימן נ"א וכמ"ש ב"י לשם. ועיין עוד למעלה בסי' ת"צ במ"ש לשם ואומר יעלה ויבא וכו' עד ודברך מלכנו אמת וכו' המרדכי כתב הטעם מדאיתא באגדה לעולם ה' דברך נצב וגו' כמו שהעתיק ב"י ועיין בספר כד הקמח אות רי"ש מה שכתב בזה: ובמנהגים בהגהו' הזהיר שלא לומר ודברך מלכנו אלא ודברך אמת וכו' שנא' לעולם ה' דברך נצב וכו' והכי נהוג:
  • אבל והשיאנו וכו' סברות אלו כולם כתבם הרא"ש סוף ר"ה ולשון אבל חוזר אל מ"ש לעיל בסמוך דמנהג פשוט שלא לומר ומועדים לשמחה והיה עולה על לב דגם והשיאנו שהיא ברכת מועדים אין לאומרו ע"כ אמר אבל בוהשיאנו עדיין מחלוקת ובאשכנז ובצרפת אין אומרין אותו אבל בשאר ארצות אומרים אותו וכן מבואר באשיר"י שאף שהמנהג פשוט בכלהמקומות שלא לומר מועדים לשמחה וכו' מ"מ להשיאנו אומרי' אותו בשאר ארצות זולתי אשכנז וצרפת ונראה דשפיר יש לחלק דוהשיאנו אע"פ דעיקרא ניתקנה אברכת מועדים כדכתי' כברכת ה' אלהיך וזה נאמר בג' רגלים מ"מ מאחר שגם ר"ה ויה"כ אקרו מועדי ה' ראוי הוא להתפלל אף עכשיו אברכת מועדים אע"פ שהוא נאמר בג' רגלים אבל ותתן לנו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום חג הזכרון הזה דלשון זה משמעו שנתינת ר"ה ויה"כ היא לשמחה ולששון כשאר תגים ומועדים וזמנים וזה ודאי אינו אלא לדון לברואי עולם ניתנו ולשוב בתשובה לכך א"א אותו בשום מקום כך נראה לפרש לדידהו מיהו מנהגינו שלא לומר גם והשיאנו:

דרכי משה[עריכה]

(א) במהרי"ל כתב דיש מקומות נוהגין לומר מערבית בב' לילות של ר"ה ואין מנהג כן במקומינו:

(ב) ובמנהגים הקהל אומר פסוק של תקעו בחדש שופר וגומר:

(ג) וכ"כ הרמב"ם פ"י מה' תפלה ולעיל סי' קי"ח כתב בהדיא כדברי הר"י ולכן נ"ל דא"צ לחזור אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט ויש לסמוך אדבריהם בדיעבד וכן משמע המסקנא בהגהות מנהגים וכעין זה כתב הרשב"א בתשובה סי' ל"ה.

(ד) וכ' מהרי"ל דשבת ור"ה אומרים בברכה א' מעין ז' המלך הקדוש וחותמין בשל שבת לחוד וכן בי"כ וכ"כ במנהגי' שלנו:

(ה) ואפי' אם אחד רצה לחזור לא יחזור ע"ל סימן ק"ו.

(ו) וכ"ה בהג"מ כתוב במנהגים כ"מ שאומרים בחול יום תרועה בשבת אומרים זכרון תרועה:

(ז) כתוב במנהגים ואין לומר ודברך מלכנו אמת כו' אלא ודברך אמת.



  1. ^ נ"א שיתנהג עם ברואיו