שולחן ערוך הרב אורח חיים תקפב
אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט
<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן תקפב | >>
סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן
סעיף א[עריכה]
כל השנה אדם מתפלל "האל הקדוש" בברכה שלישית ו"מלך אוהב צדקה ומשפט" בברכה י"א, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שבהן צריך לומר "המלך הקדוש", "המלך המשפט", לפי שבימים הללו הקב"ה מראה מלכותו לשפוט את העולם. ואם טעה ואמר "האל הקדוש", או שהוא מסופק אם אמר "המלך הקדוש", אם נזכר לאחר ששהה כדי שאילת שלום תלמיד לרבו אחר גמר הברכה, ואין צריך לומר אם נזכר לאחר שהתחיל ברכה רביעית, צריך לחזור לראש התפילה, מפני ששלש ברכות ראשונות חשובות כאחת:
סעיף ב[עריכה]
ואם נזכר קודם ששהה כדי שיעור הזה, אומר "המלך הקדוש" ואינו צריך לחזור לראש. וכן הדין ב"המלך המשפט". ואם נזכר לאחר ששהה כדי שיעור הזה שאמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", אינו צריך לחזור לראש, כיון שהזכיר לשון מלכות. ויש אומרים דאם נזכר קודם שסיים תפלתו, חוזר לראש ברכת "השיבה", ואם נזכר לאחר שסיים תפילתו – חוזר לראש התפילה, ועל דרך שנתבאר בסימן קיז, משום דיש הפרש בין "מלך אוהב צדקה ומשפט" ל"המלך המשפט", דבכל השנה הצדקה עיקר, ולכך הקדימוה למשפט; אבל בימים הללו המשפט עיקר, ולכך אין מזכירין צדקה כלל. ולענין הלכה, ספק ברכות להקל; ולפיכך אם נזכר קודם שסיים תפילתו, אין צריך לחזור לברכת "השיבה", כדי שלא יברך ספק ברכה לבטלה. אבל לאחר שעקר רגליו – טוב שיתפלל עוד פעם בתורת נדבה, ואינו צריך לחדש בה דבר, כיון שמתפלל אותה מחמת הספק, כמו שכתבנו בסימן קז:
סעיף ג[עריכה]
אם אמר צ' פעמים "ברוך אתה ה' המלך הקדוש" או "ברוך אתה ה' המלך המשפט" ואחר כך נסתפק לו בתפילה אם אמר "המלך הקדוש", אף על פי כן צריך לחזור לראש לדברי הכל, ואינו דומה למה שנתבאר בסימן קיד; דכאן כיון שאינו רשאי לומר השם כקריאתו, משום ברכה לבטלה, ואם כן בתפילה כשאומר את השם כקריאתו – הוא חוזר ללימודו לומר האל הקדוש:
סעיף ד[עריכה]
בשבת תשובה, וכן אם חל ראש השנה או יום הכיפורים בשבת, אומר הש"ץ בברכה מעין שבע שבליל שבת "המלך הקדוש", וחותם בשל שבת לבד ואינו מזכיר לא ראש השנה ולא יום הכיפורים, מטעם שנתבאר בסימן רסח:
סעיף ה[עריכה]
יש נוהגין להתפלל בר"ה וביום הכיפורים בכריעה, וצריכין הם לזקוף בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה קודם שיאמר "ברוך אתה", כדי שלא יהא נראה כמוסיף על תקנת חכמים, שתקנו לשחות בתחילת ברכת אבות ובסופה ובתחילת ברכת הודאה ובסופה, עיין בסימן קי"ג. ובברכת אבות ובברכת הודאה צריך לזקוף כשיגיע לאיזה תיבות קודם החתימה, ואח"כ כשיגיע להחתימה ישחה כתקנת חכמים, מטעם שנתבאר שם:
סעיף ו[עריכה]
הגאונים תקנו לומר בעשרת ימי תשובה בברכת אבות "זכרנו", ובגבורות "מי כמוך", ובהודאה "וכתוב", ובשים שלום "בספר". ואם שכח לאומרם ונזכר קודם שסיים הברכה ששכח בה, אומרם במקום שנזכר. ואם נזכר לאחר שהזכיר את השם שבחתימת הברכה, לא יאמר במקום שנזכר, וגם לא יחזור לראש הברכה משום איסור ברכה לבטלה, כיון דאינן אלא תיקון הגאונים:
סעיף ז[עריכה]
"לחיים" יאמר בשב"א תחת הלמ"ד, ולא יאמר בפת"ח, דלא לשתמע "לאחיים", כלומר "לא חיים", ובימים האלו שהן ימי דין צריך לדקדק ולפרט היטב תפילתו. אבל בשאר ימות השנה אנו אומרים "והעמידנו מלכנו לחיים" בפת"ח ואין אנו חוששין, לפי שאחר כוונת הלב הן הן הדברים:
סעיף ח[עריכה]
ולא יאמר "לחיים טובים", רק "לחיים", עד שיגיע ל"וכתוב לחיים" כו', אז יאמר "לחיים טובים"; כי המבקש צריך לבקש תחילה דבר מועט, ואח"כ מוסיף והולך:
סעיף ט[עריכה]
בראש השנה אומר "ותתן לנו את יום הזכרון הזה", ואין צריך להזכיר ראש חודש ולומר "ואת יום ראש חודש הזה", דכשאומר "יום הזכרון" – גם ראש חודש בכלל, שנקרא "זכרון", שנאמר: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם" וגו' "והיו לכם לזכרון" וגו'. אם חל בחול אומרים בתפילה ובקידוש "יום תרועה מקרא קודש", ואם חל בשבת אומרים "זכרון תרועה":
סעיף י[עריכה]
בראש השנה ויום כיפור אין אומרים "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון", מפני שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון. וכן אין אומרים "והשיאנו את ברכת מועדיך" כו', לפי שדבר זה לא נאמר אלא בשלש רגלים, שנאמר: "שלש פעמים בשנה וגו' כברכת ה' אלהיך" וגו'. ובמוסף אין אומרים: "ואין אנו יכולים לעלות ולראות לפניך", אלא "ואין אנו יכולין לעשות חובותינו", לפי שמצות ראיה אינה אלא בשלש רגלים:
סעיף יא[עריכה]
בחתימת הברכה אומרים "ודברך אמת" וכו', בין בתפילה, בין בהפטרה, בין בקידוש. ולא יאמר "ודברך מלכנו", אלא "ודברך אמת":
סעיף יב[עריכה]
"שהשלטן" בקמ"ץ תחת השי"ן שניה, שפירושו הממשלה; ולא יאמר בחירי"ק, שפירושו אדם השליט:
סעיף יג[עריכה]
"והרשעה" בחירי"ק תחת (השי"ן) [הרי"ש]:
סעיף יד[עריכה]
אין אומרים "ואז צדיקים", אלא "ובכן צדיקים":
סעיף טו[עריכה]
אין אומרים "באהבה מקרא קודש", אלא "יום תרועה מקרא קודש", ובשבת "זכרון תרועה מקרא קודש":
סעיף טז[עריכה]
בכל הקדישים מראש השנה עד יום הכיפורים אומרים "לעילא ולעילא מכל ברכתא":
סעיף יז[עריכה]
ונוהגין שכל אחד ואחד אומר לחבירו: "לשנה טובה תכתב". ואין לומר דבר זה ביום שני של ראש השנה אחר חצות היום, לפי שכבר נגמרה הכתיבה של ראש השנה: