שולחן ערוך הרב אורח חיים תקפב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אורח חייםיורה דעהחושן משפט

<< | שולחן ערוך הרבאורח חייםסימן תקפב | >>

סימן זה בטור אורח חייםשולחן ערוךלבושערוך השולחן


סדר תפילות עשרת ימי תשובה וראש השנה
ובו: י"ז סעיפים
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז

א[עריכה]

כל השנה אדם מתפלל "האל הקדוש" בברכה שלישית ו"מלך אוהב צדקה ומשפט" בברכה י"א, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שבהן צריך לומר "המלך הקדוש", "המלך המשפט", לפי שבימים הללו הקב"ה מראה מלכותו לשפוט את העולם. ואם טעה ואמר "האל הקדוש", או שהוא מסופק אם אמר "המלך הקדוש", אם נזכר לאחר ששהה כדי שאילת שלום תלמיד לרבו אחר גמר הברכה, ואין צריך לומר אם נזכר לאחר שהתחיל ברכה רביעית, צריך לחזור לראש התפילה, מפני ששלש ברכות ראשונות חשובות כאחת:

ב[עריכה]

ואם נזכר קודם ששהה כדי שיעור הזה, אומר "המלך הקדוש" ואינו צריך לחזור לראש. וכן הדין ב"המלך המשפט". ואם נזכר לאחר ששהה כדי שיעור הזה שאמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", אינו צריך לחזור לראש, כיון שהזכיר לשון מלכות. ויש אומרים דאם נזכר קודם שסיים תפלתו, חוזר לראש ברכת "השיבה", ואם נזכר לאחר שסיים תפילתו – חוזר לראש התפילה, ועל דרך שנתבאר בסימן קיז, משום דיש הפרש בין "מלך אוהב צדקה ומשפט" ל"המלך המשפט", דבכל השנה הצדקה עיקר, ולכך הקדימוה למשפט; אבל בימים הללו המשפט עיקר, ולכך אין מזכירין צדקה כלל. ולענין הלכה, ספק ברכות להקל; ולפיכך אם נזכר קודם שסיים תפילתו, אין צריך לחזור לברכת "השיבה", כדי שלא יברך ספק ברכה לבטלה. אבל לאחר שעקר רגליו – טוב שיתפלל עוד פעם בתורת נדבה, ואינו צריך לחדש בה דבר, כיון שמתפלל אותה מחמת הספק, כמו שכתבנו בסימן קז:

ג[עריכה]

אם אמר צ' פעמים "ברוך אתה ה' המלך הקדוש" או "ברוך אתה ה' המלך המשפט" ואחר כך נסתפק לו בתפילה אם אמר "המלך הקדוש", אף על פי כן צריך לחזור לראש לדברי הכל, ואינו דומה למה שנתבאר בסימן קיד; דכאן כיון שאינו רשאי לומר השם כקריאתו, משום ברכה לבטלה, ואם כן בתפילה כשאומר את השם כקריאתו – הוא חוזר ללימודו לומר האל הקדוש:

ד[עריכה]

בשבת תשובה, וכן אם חל ראש השנה או יום הכיפורים בשבת, אומר הש"ץ בברכה מעין שבע שבליל שבת "המלך הקדוש", וחותם בשל שבת לבד ואינו מזכיר לא ראש השנה ולא יום הכיפורים, מטעם שנתבאר בסימן רסח:

ה[עריכה]

יש נוהגין להתפלל בר"ה וביום הכיפורים בכריעה, וצריכין הם לזקוף בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה קודם שיאמר "ברוך אתה", כדי שלא יהא נראה כמוסיף על תקנת חכמים, שתקנו לשחות בתחילת ברכת אבות ובסופה ובתחילת ברכת הודאה ובסופה, עיין בסימן קי"ג. ובברכת אבות ובברכת הודאה צריך לזקוף כשיגיע לאיזה תיבות קודם החתימה, ואח"כ כשיגיע להחתימה ישחה כתקנת חכמים, מטעם שנתבאר שם:

ו[עריכה]

הגאונים תקנו לומר בעשרת ימי תשובה בברכת אבות "זכרנו", ובגבורות "מי כמוך", ובהודאה "וכתוב", ובשים שלום "בספר". ואם שכח לאומרם ונזכר קודם שסיים הברכה ששכח בה, אומרם במקום שנזכר. ואם נזכר לאחר שהזכיר את השם שבחתימת הברכה, לא יאמר במקום שנזכר, וגם לא יחזור לראש הברכה משום איסור ברכה לבטלה, כיון דאינן אלא תיקון הגאונים:

ז[עריכה]

"לחיים" יאמר בשב"א תחת הלמ"ד, ולא יאמר בפת"ח, דלא לשתמע "לאחיים", כלומר "לא חיים", ובימים האלו שהן ימי דין צריך לדקדק ולפרט היטב תפילתו. אבל בשאר ימות השנה אנו אומרים "והעמידנו מלכנו לחיים" בפת"ח ואין אנו חוששין, לפי שאחר כוונת הלב הן הן הדברים:

ח[עריכה]

ולא יאמר "לחיים טובים", רק "לחיים", עד שיגיע ל"וכתוב לחיים" כו', אז יאמר "לחיים טובים"; כי המבקש צריך לבקש תחילה דבר מועט, ואח"כ מוסיף והולך:

ט[עריכה]

בראש השנה אומר "ותתן לנו את יום הזכרון הזה", ואין צריך להזכיר ראש חודש ולומר "ואת יום ראש חודש הזה", דכשאומר "יום הזכרון" – גם ראש חודש בכלל, שנקרא "זכרון", שנאמר: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם" וגו' "והיו לכם לזכרון" וגו'. אם חל בחול אומרים בתפילה ובקידוש "יום תרועה מקרא קודש", ואם חל בשבת אומרים "זכרון תרועה":

י[עריכה]

בראש השנה ויום כיפור אין אומרים "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון", מפני שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון. וכן אין אומרים "והשיאנו את ברכת מועדיך" כו', לפי שדבר זה לא נאמר אלא בשלש רגלים, שנאמר: "שלש פעמים בשנה וגו' כברכת ה' אלהיך" וגו'. ובמוסף אין אומרים: "ואין אנו יכולים לעלות ולראות לפניך", אלא "ואין אנו יכולין לעשות חובותינו", לפי שמצות ראיה אינה אלא בשלש רגלים: