טור אורח חיים קפז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן קפז | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

תנו רבנן: סדר ברכת המזון, ראשונה ברכת הזן, משה רבינו תקנה לישראל כשירד להם המן, והיא פותחת וחותמת בברוך, ויש שמוסיפין ואומרים "ברוך משביע לרעבים ברוך משקה לצמאים בא"י אמ"ה הזן את העולם" וכו', ואין לאומרו שאינו ממטבע הברכה והמוסיף גורע. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה אומר "כי לעולם חסדו" ולא היה אומר "עמנו", כי חסדיו הם עם כל חי.

ואם לא אמר ברכת הזן ואומר במקומה "בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא", יצא ידי ברכת הזן.

שנייה ברכת הארץ, ויהושע תקנה כשנכנסו ישראל לארץ, ואינה פותחת בברוך וחותמת בברוך כדין ברכה הסמוכה לחברתה. וה"ר מאיר מרוטנבורג היה אומר "נודך" ולא נודה לך" דמשמע נודה לך את פלוני, ולא נהגו כן, ועוד קרא כתיב (תהלים עט) נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך.

תניא: ר' אליעזר אומר כל מי שלא אמר "ארץ חמדה טובה ורחבה" בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו, נחום הזקן אומר צריך שיזכיר בה ברית שעל ידי ברית נתנה הארץ לאברהם, רבי יוסי אומר צריך להזכיר בה תורה שבזכות התורה ירשו הארץ, ולא בא לחלוק אלא להוסיף, פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה כגון "על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו". ונהגו לומר "על שהנחלת את אבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה חיים ומזון" וכו'. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא היה אומר אלא "על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ועל שהוצאתנו מארץ מצרים", שהרי אומר אחר כך "על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו" ודי בפעם אחת. רבי אבא אומר צריך שיזכיר בה הודאה תחילה וסוף, וזה שאומרים בה "ועל הכל אנו מודים לך", ואין צריך לומר קודם החתימה "ונודה לך סלה באמת על הארץ ועל המזונות", דא"כ הוו להו ג' וכשם שאין לפחות כך אין להוסיף. וחותם "בא"י על הארץ ועל המזון", והחותם "ברוך מנחיל ארצות" הרי זה בור.

וכל מי שמשנה המטבע, או שלא הזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר, לא יצא ידי חובתו.

כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל: מסופקני בהא דאמר לא יצא ידי חובתו, אי לעיכובא קאמר או למצוה, והדעת נוטה דלמצוה קאמר, ע"כ. ונ"ל כיון דברכת המזון דאורייתא לעכובא קאמר וצריך לחזור, ואם סיים הברכה חוזר לראש.

ובחנוכה ופורים אומרים בה "על הניסים" כשיגיע למקום "שאתה חונן ומזמן לנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה", ואם שכח ולא אמרו, אין צריך לחזור.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

תנו רבנן סדר בה"מ ראשונה ברכת הזן בפרק שלשה שאכלו (מח:) ומסיים בה שניה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ומזכירם רבינו בסימן זה ובסימנים הבאים אחריו:

ומ"ש ומשה רבינו תקנה לישראל כשירד להם המן וכו' ג"ז בפ' ג' שאכלו: כתב הרשב"א הא דאמרינן משה תיקן להם ברכת הזן יהושע תיקן להם ברכת הארץ וכו' קשיא לי והא קי"ל בסמוך דברכות אלו דמדאורייתא נינהו ויש לומר דמטבען הוא שטבעו להן דאי מדאורייתא אם רצה לאמרה באיזו מטבע שירצה אומר ואתו משה ויהושע ודוד תיקנו להם מטבע לכל אחד ואחד בזמנה וכדאמרינן בפרק כיצד מברכין (מ:) סד"א כי אמרינן בלשון חול יצא היכא דאמרה כי היכי דתקינו לה רבנן (אבל כי לא אמרה כי היכי דתקינו לה רבנן) לא יצא קמ"ל דאלמא המטבע הוא שטבעו רבנן ובודאי דקודם כיבוש הארץ ובנין ירושלים לא היו אומרים כמטבע שאמרו לאחר כיבוש ובנין וכמו שאין אנו אומרים כאותו מטבע שתיקנו דוד ושלמה שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית והם היו מבקשים להעמיד מלכות ולהעמיד בנין הבית ולהמשיך שלות הארץ עכ"ל. וכ"כ גם כן הרא"ש וכתבו רבינו בסימן קפ"ח. והרמב"ן כתב בספר ההשגות אין מטבע ברכת מזון מן התורה אבל נצטוינו מן התורה לברך אחר אכילתנו כל אחד כפי דעתו כענין (שם מ:) מנימין רעיא אמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא ובאו הנביאים ותיקנו להם נוסח מתוקן הלשון וצח המליצות ושנינו בו ומלכות בית דוד משיחך במהרה תחזירנה למקומו ותבנה ירושלים כי הענין תיקון שלמה ובית דינו והלשון כפי הזמנים יאמר עכ"ל:

ויש שמוסיפים ואומרים ברוך משביע לרעבים וכו' במרדכי דסוף ברכות כתוב בשם ספר הפרדס דכשהוא מברך ביחיד אין לאומרה ונראה מדבריו שכשהוא אומר ברכת זימון יש לאומרה ובא"ח כתב שהמברך לעצמו אומרו ורבינו סובר שאין לאומרו כלל :

וא"א היה אומר כי לעולם חסדו ולא היה אומר עמנו כלומר שיש נוהגים לומר הזן את העולם כולו בחסד וברחמים נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו עמנו והרא"ש לא היה אומר תיבת עמנו וגם המרדכי כתב בשם ספר הפרדס שאין לאומרו: כתב הכלבו יש אומרים שאין לומר בה כאמור פותח את ידיך רק חותמין בא"י הזן את הכל בלי שום פסוק וטעמא דמסתבר הוא כי איך נביא פסוק שאמרו דוד לדברי מרע"ה עכ"ל. ואין בטענה זו הכרח :

ואם לא אמר ברכת הזן ואמר במקומה בריך רתמנא מלכא מריה דהאי פיתא יצא פשוט בפרק כיצד מברכין (מ:) ונתבאר בסימן קס"ז ולכאורה משמע שא"צ לתתום בה אבל הרשב"א כתב דמשמע מהכא שאין נוסח הברכות מעכב כל זמן שהוא שומר המטבע שלא יעשה מן הארוך קצר מן הקצר ארוך וכבר כתבתי בפ"ק דמטבע ארוך הוא שפותח וחותם וקצר שפותח ואינו חותם או חותם ואינו פותח ואינה ברכה סמוכה לחבירתה ואם היה משנה את המטבע לא יצא וכדתנן בפ"ק (יא.) מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר וכו' ומש"ה מסתבר לי דבהא אפי' ידי ברכה ראשונה לא יצא אלא א"כ פותח וחותם בה דברכה ראשונה של ברה"מ ארוכה היא והילכך צריך שיאמר בריך רתמנא מאריה דהאי פיתא בריך רחמנא דזן כולא וכיוצא בזה כדי שיהא פותח בברוך וחותם בברוך ע"כ:

תניא ר"א אומר כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה וכו' עד צריך שיקדים ברית לתורה בפרק שלשה שאכלו (מח:) ומפרש התם טעמא שצריך להקדים ברית לתורה שזו בג' בריתות וזו בי"ג בריתות: וכתוב בשבלי הלקט פירש ה"ר בנימין לפי שראה יהושע את מרע"ה שחמד ליכנם לארץ והתפלל עליה וגם אבות העולם חמדו ליכנס שם וליקבר שם כיון שזכה הוא ליכנס שם תיקן בברכת הארץ ארץ חמדה. צריך שיזכיר בה ברית פירוש שכשנמול אברהם כרת ה' אתו ברית לתת לו את הארץ צריך שיזכור בה תורה שנא' (תהלים קה) ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:

ומ"ש רבי ונהגו לומר על שהנחלת לאבותינו וכו' ברית ותורה וכו' כך הוא נוסחת הרמב"ם:

ומ"ש וא"א ז"ל לא היה אומר אלא על שהנחלת לאבותינו וכו' כ"כ שם התוספות וכן משמע מפירש"י וגם המרדכי כתב בסוף ברכות שהאומר ברית ותורה לא חש לקימחיה שלא רצה התלמוד לומר שיזכיר התיבות ממש אלא מעניינם שעל בריתך היינו ברית ועל תורתך היינו תורה: וכתב הכלבו בשם הרשב"ם דנשים ועבדים לא אמרי להו דנשים לאו בני ברית נינהו ועבדים לאו בני תורה נינהו: ב"ה ותמהני דעבדים איתנהו במצות שהאשה וגם על הנשים יש לדון שאין נקרא אדם אלא כשיש לו אשה הוי ליה זכר ונקבה גוף אחד ושפיר מציא למימר על בריתך שחתמת בבשרנו:

רבי אבא אמר צריך שיזכיר בה הודאה תחלה וסוף ג"ז בפרק ג' שאכלו (מט:) ופירש"י בתחלה וסוף נודה לך ה' אלהינו ועל כולם ה' אלהינו אנו מודים לך: וחותם על הארץ ועל המזון מפרש בפרק ג' שאכלו שם דלית בה משום חותמים בשתים דמשמע ארץ דעבדא מזון:

והחותם ברוך מנחיל ארצות ה"ז מגונה ג"ז בפרק ג' שאכלו שם ונ"ל דטעמא משום דמנחיל ארצות שייך גם לשאר עמים שהנחילם ארצות ואנו צריכים שיברך על הנחלת א"י ביחוד:

וכל מי שמשנה המטבע או שלא הזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר לא יצא י"ח בפרק ג' שאכלו שם כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא י"ח:

ומ"ש רבינו ונ"ל כיון דברה"מ דאוריי' לעיכוב' קאמר וצריך לחזור יש לדחות דנהי דברה"מ דאורייתא המטבע שלה הוא דרבנן וכיון שאינו משנה אלא מטבע שהיא מדרבנן איפשר דיצא אבל מדברי הרמב"ם בפ"ב משמע דלעיכובא קאמר וכדברי רבינו וגם הרא"ש כתב בפרק ג' שאכלו כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא י"ח פר"ח וכן בכולהו אם לא אמר לא יצא י"ת ובהדיא תניא בתוספתא ר' יוסי אומר אף מי שלא הזכיר ברית בשל ארץ מחזירין אותו וכתבה הרשב"א בפרק אין עומדין וכ"כ בהדיא בירושלמי ספ"ק דברכות אם לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירין אותו :

ובחנוכה ובפורים אומרים בה על הנסים כשיגיע למקום שאתה חונן וכו' בפרק במה מדליקין (כד.) אסיקנא בחנוכה אין צריך להזכיר בברכת המזון ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה והפוסקים כתבו סתם שצריך להזכיר:

ומ"ש ואם שכח ולא אמרן א"צ לחזור פשוט הוא שהרי אמרו אין צריך להזכיר והיאך איפשר לומר שצריך לחזור אם לא הזכיר וכ"כ הרמב"ם בפ"ב וכתב סמ"ג דהכי תניא בתוספתא דברכות ובהג"מ החדשות כתב שראבי"ה סובר שחוזר כדאמרינן בירושלמי והם דחו דבריו וגם בעל ת"ה כתב בסי' ל"ת דלא קי"ל הכי כלל ואפי' נזכר תיכף כשחתם בברכת הודאה וכ"כ הכלבו וכתב דהיינו כשסיים אבל אם לא סיים כשיגיע להרחמן יאמר הרחמן יעשה נסים ונפלאות עמנו כמו שעשית לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וכו' וכן יעשה בפורים:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ת"ר סדר ברכת המזון וכו' בפ' ג' שאכלו (דף מ"ח) נראה משום דקשיא להו לרז"ל דהיה לנו להקדים ברכת הארץ שמוציאה המזון ואח"כ לברך על המזון וכן היה ראוי לברך תחלה על ירושלים וציון ומלכות בית דוד ואחר כך על הארץ ועל המזון לכך פירשו דלפי דמשה רבינו תיקנה לישראל כשירד להם המן מן השמים לכך היא ראשונה ולפי שיהושע תיקן אחר כך על הארץ היא שנייה ולפי שאח"כ תקנו דוד ושלמה ברכת ירושלים היא שלישית. אבל מהא דת"ר התם מניין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן את ה' אלהיך זו ברכת המזון על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו בונה ירושלים אשר נתן לך זו הטוב והמטיב ליכא למשמע מינה דזו ראשונה וזו שנייה וזו שלישית ה"א רביעית דאין מוקדם ומאוחר מדוקדקים בתורה וזיל בתר סברא אבל מהא דזו משה רבינו תקנה וכו' שמעינן ודאי דכך היא הסדר ועוד דהך דרשא אינו אלא אסמכתא בעלמא וקי"ל דברכות אלו מדאורייתא נינהו:

ואם לא אמר ברכת הזן ואומר במקומה בריך רחמנא וכו' יצא ידי ברכת הזן ה"א בפרק כיצד מברכין (דף מ') ומשמע דיצא אפילו אינו חותם בברוך אבל הרשב"א פסק דלא יצא אלא א"כ מאריך בה ופותח בברוך ותותם בברוך ומביאו ב"י ומסתבר טעמיה ותו כיון דברכות אלו דאורייתא נינהו מחמירין בה דלא יצא עד שחותם ג"כ בברוך ותו דאין סברא דנוסח ברכה אתת תהא עונה לברכת המוציא שהיא ברכה קצרה ותהא עולה ג"כ לברכת הזן שהיא ברכה ארוכה ובש"ע כתב בזה ב' סברות ולפע"ד העיקר כמה שכתב הרשב"א:

והרמ"מ היה אומר נודך וכו' נראה דס"ל דכיון דהוא דבוק וסמוך עם מאמר ה' אלהינו בלי הפסק ליכא למיטעי אבל נודה לך הוא קצת מופסק ומוכרת ואיכא למיטעי בהתחלה נודה לך את פלוני ואע"ג דאומר אח"כ ה' אלהינו כבר אמר שלא כהוגן ומה שהשיב רבינו עליו מקרא דנודה לך לעולם אינה תשובה דמהי תיתי שיבינו מלשון זה טעות נודה לך את פלוני מה שאין כן בברכת המזון דכיון דאורח מברך איכא מקום להבנת טעות דמברך לבעה"ב ואומר אליו נודה לך ומה"ט הזהירו רז"ל דאין לומר למי שאכלנו כמו שיתבאר בס"ד:

וא"צ לומר קודם החתימה ונודה לשמך הגדול סלה באמת ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון נראה שאותן שנהגו כך סבירא להו דלשון תחלה וסוף משמע בסופו ממש כמו בתחלתו ממש ואילו ועל הכל אנחנו מודים לך הוא באמצע ודוקא בסוף ממש דה"ל סמוך לחתימה מעין פתיחה ורבינו הכריע שאין לאמרו דאין להוסיף וס"ל כיון דעיקר ברכה נתקנה על הארץ אם כן עיקר הפתיחה היא על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה וזהו אמרו גם כן סמוך לחתימה ככתוב ואכלת וגומר על הארץ הטובה אשר נתן לך וחותם ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון אבל הודאה תחלה וסוף אינו עיקר לברכת הארץ אלא טפלה לה ולפיכך לא הויא ההודאה פתיחה לברכה זו:

וכל מי שמשנה המטבע וכו' בפרק כיצד מברכין (דף מ') ונראה דרצונו לומר דמשנה עיקר ענין המטבע שעליה נתקנה הברכה כגון ברכת הזן משנה אותה לענין הארץ וכן ברכת הארץ וברכת ירושלים משנה אותה לעניינים אחרים או שאומר עיקר הברכה אלא שלא הזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר בה כגון שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה או שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים. אבל כשהזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר בה וגם אינו משנה עיקר ענין הברכה לענין אחר אלא שאומרה בלשון אחר פשיטא דיצא וראיה ברורה מבנימין רעיא דכריך ריפתא ואמר בריך רחמנא מרא דהאי פיתא דקאמר רב התם דיצא וק"ל:

כתב אחי הר"י וכו' ונ"ל דכיון דב"ה דאורייתא דלעיכובא קאמר וכו' אע"ג דהמטבע של ברכה ודאי אינה מדאורייתא אלא מדרבנן לאו אמטבע גרידא קאמר אלא על עיקר ענין המטבע שעליה נתקנה הברכה ומה שחייבוהו להזכיר בה שזהו דאורייתא ואם לא אמרו ה"ל משנה ממטבע ולא יצא ידי חובתו בהא קאמר רבינו דכיון דלא יצא ידו חובת מצוה שהוא מחוייב בה מדאורייתא ליכא לפלוגי בה ולומר דאינו אלא למצוה ולא לעיכובא דכל מה שחייב אדם לקיים מן התורה עיכובא אית ביה ולא יצא ידי חובתו אם לא קיים כתיקונו ופשוט הוא והכי איתא בירושלמי מביאו ב"י:

ובחנוכה ופורים כו' לקמן בסימן תרפ"ב הבאתי מ"ש המרדכי ע"ש ראבי"ה דצריך לחזור ולשם הארכתי בזה ומה שיש לנהוג בזה.

דרכי משה[עריכה]

(א) והמנהג שאין לאמרו כלל כדברי רבינו:

(ב) אבל המנהג כדבריו ובהגה"ת סמ"ג מצאתי דאין לומר לכל בריותיו אשר ברא דמשמע מינה דאיכא נמי בריות שלא ברא ואיכא כפירה אלא י"ל לכל הבריות ואין המנהג כן אלא אומרים לכל בריותיו אשר ברא:

(ג) שמעתי רבים שחששו לומר בנוסח זה ואומרים כי עת ושעה הוא דבר אחד וא"א רק בכל עת וטעות הוא בידם כי עת קאי על עתי השנה כגון קור וחום קיץ וחורף ושעה הם שעות היום וכן אמרינן בתפלה וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת ובכל שעה ולכן אין לשנות: , עיין בסימן קצ"א נוסחא בבהמ"ז קצרה: