ירושלמי בבא מציעא ו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת בבא מציעא · פרק ו · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה א משנה[עריכה]

השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להן זה על זה אלא תרעומות שכר את החמר ואת הקדר להביא לו פרייא פרין וחלילין לכלה או למת פועלין לעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שהוא אבד וחזרו בהן מקום שאין אדם שוכר עליהן או מטען

הלכה א גמרא[עריכה]

הטעו זה את זה מהו איתי אתון עבדין עמי היך אתון עבדין מן חמש רבן ואשכחון עבדין מן עשר רבן למלאכה אתון עבדין עמי היך אתון עבדין מן עשרה יומין ואשכחון עבדין מן חמשה יומין הטען בעל הבי מהו איתיי אתון עבדין עם חביריכון היך הינון עבדין מעשר רבן ואשכחן עבדין מחמש רבן למלאכה אתיי אתון עבדין עם חביריכון היך הינוך עבדין מחמשה יומין ואשכחון עבדון מעשרה יומין במה דברים אמורים שלא הלכו החמרים אבל הלכו ולא מצאו תבואה פועלין לנכש ומצאו שדהו זלחה נותן להן שכר הליכה וחזירה ולא דומה הבא טעון לבא ריקן עושה מלאכה ליושב ובטל היושב בצל ליושב בחמה ר חייה רובה אגר חמרין למיתא ליה כיתן הלכו ומצאוה לחה אמר לון רב פוק והב לון אגרן משלם ואמר להון לא דאנא חייב מיתן לכון אגריכן אלא אנא חייה מתרית לכון במה דברים אמורים שלא התחילו אבל אם קבל ממנו שדה לקצור בשני סלעים קצר חצייה והניח חצייה בגד לארוג בשני סלעים ארג חציו והניח חציו שמין לו כיצד שמין לו מה שעשה אם היה מה שעשה יפה ששה דינרין נותן לו סלע או יגמור מלאכתו ואם סלע נותן לו סלע ר דוסא אומר שמין מה שעתיד ליעשות אם היה מה שעתיד ליעשות יפה שלשה דינרין נותן לו שקל או יגמור מלאכתו ואם שקל נותן לו שקל ר זירא בשם רב הונא רבי בינה רבי ירמיה בשם רב הלכה כרבי דוסא במה דברים אמורים בדבר שאינו אבד אבל בדבר האבד שוכר עליו ממקום אחר ומטעו ואומר לו סלע פסקתי לך שניים אני נותן לך נוטל מזה ונותן לזה א"ר אילא ובלבד עד כדי שכרו עד כדון ובלבד עד כדי שכר אותו היום ובלבד עד כדי שכרו לשעה במה דברים אמורים במקום שאינו מוצא לשכור פועלים אבל אם ראה חמרין שממשמשין ובאין או שפרק ספינתו בלמן אמר לו צא ושכור לך אחת מכל אילו אין לו עליו אלא תרעומת