ירושלמי כלאים ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת כלאים · פרק ד · הלכה ד | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ד משנה[עריכה]

הנוטע שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב הרי זה כרם שתים כנגד שתים ואחת בינתיים או שתים כנגד שתים ואח' באמצע אינו כרם עד שיהו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב

הלכה ד גמרא[עריכה]

רבי חייה בר בא בשם רבי חייא בר יוסף (במדבר לד) ארץ כנען לגבולותיה גבולות שבדו להם הכנעניים רבי אימי בעי ולמידין מן הכנעניים שמואל אמר במורד לכסן רבי יוסי בר זמינא בשם רבי יוחנן את רואה כילו אחת נטועה כאן רבי יונה בעי נטע שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב את רואה כילו אחרת נטועה כאן ואחרת נטועה כאן נטע שלש כנגד שלש ואחת מכוונת כנגד האמצעי את רואה כילו אחרת נטועה כאן לעשותו כרם גדול לא כן את אמר אין זנב לכרם גדול בשעה שהוא גדול מהו ליתן זנב לכרם קטן ולעשותו גדול