ירושלמי כלאים ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כלאים פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ד >>




מתוך: ירושלמי כלאים ד א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

קרחת הכרם בית שמאי אומרים עשרי' וארבע אמות ובית הלל אומרים שש עשרה אמה מחול הכרם בית שמאי אומרי' שש עשרה אמה ובית הלל אומרי' שתים עשרה אמה ואי זו היא קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו אם אין שם שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם היו שם שש עשר' אמה נותנין לה עבודתה וזורע את המותר ואי זהו מחול הכרם בין כרם לגדר אם אין שם שתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם היו שם שתים עשרה אמה נותנין לה עבודת' וזורע את המותר רבי יהודה אומ' אין זה אלא גדר הכרם ואי זהו מחול הכרם בין שני כרמים ואי זהו גדר שהוא גבוה עשרה טפחים וחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה

הלכה א גמרא[עריכה]

אמר רבי יוחנן קרחת הכרם הוא כרם שחרב קרחת הכרם מקריחי' אותו מאמצעו כרם שחרב מקריחין אותו מכל צדדיו אמ' רבי יוסי והוא שבא ממעט כרם גדול אבל אם בא ממטע כרם קטון אין זה קרחת הכרם ותנינן אי זהו קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו ונשתייר בו כדי כרם בין מארבע רוחות בין משלש בין משתים זו כנגד זו היאך עבידא חמש שורין מן שובע שובע נסב חד כרמין כי אית ארבעה כרמין ותלתא ביניין נסב חד חורן אית תמן תלתא כרמין ותרין ביניין נס חד חורן אית תמן תרין כרמין ותרין ביניין כהנא אמר כתחילת מטעתו עושין אותו בית שמאי אומרים תחילת מטעתו עשרים וארבע וחורבנו עשרים וארבע אמר רבי יוחנן בית שמאי מחמרין בחורבנו יותר ממטעתו תחילת מטעתו שש עשרה וחורבנו עשרים וארבע וכל הדברים ב"ש מוסיפין שליש מחול הכרם על דעתיה דבית שמאי שמונה עשרה על דעתיה דבית הלל שתים עשרה והתנינן מחול הכרם בית שמאי אומרי' שש עשרה אמה וב"ה אומר' שתים עשרה אמה אית דבעי מימר צא מהן ארבע אמות לעבודה נמצאו שתי' עשרה על דעתיה דבית שמאי ושמונה על דבית הלל ועבודו' הגפן אדעתיה דבית שמאי שמונה אמות ואדעתיה דבית הלל שש אמות והתנינן לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם בית שמאי אומרים קידש שורה אחת ובית הלל אומרי' קידש שתי שורות נימר בגין בית הלל תניתה והתנינן אי זהו עריס הנוטע שורה של חמש גפנים שנייא היא דאמר רבי שמעון בן לקיש בעריס המעוקם שנו על ידי עקימה תרתיי מתבלעין לא סוף דבר גדר אלא אפילו עשה פסין אם אין בין פס לחבירו שלשה טפחים נידונין כגדר אפילו קמה ואפי' קשין ואתיא כיי דאמר רבי חנינא אין האסור נעשה מחיצה לציל סברין מימר האיסור עשה מחיצה ליאסר על דעתיה דרבי יהודה עשה כבתוך הכרם ויוסר בשש עשרה אמר רבי יונה הדא דתימר כשאין הכרתים מכוונים אבל אם היו הכרתי' מכוונין אוסר בשש עשרה עד שיהא מוקף גדר מארבע רוחותיו מן מה דתנינן בין שני כרמים הדא אמרה אפילו מרוח אחת עד שיהא מוקף גדר כל אותו הרוח נישמעינה מן הדא דאמר רבי זעירא ר' יסא בשם רב מתנה אין זנב לכרם גדול ולא מחול לכרם קטן אין זנב לכרם גדול שאי אתה זקוק לו ולא מחול לכרם קטן לוסר חוצה לו יותר מתוכו תוכו שמונה וחוצה לו שתים עשרה ואי זהו כרם קטן שלש כנגד שלש הא שלש כנגד שלש יש לו מחול אמר רבי זעירא הדא אמרה עשה פסין כנגד שלש גפנים יש לו מחול רבי יודן בעי עשה גדר לפנים מגדר ואמר אם יש שלשה טפחים מותר להביא זרע לשם ואם לאו אסור להביא זרע לשם רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן לקיש היה שם מקום שתים עשרה אמה ניטל המחול אמר רבי חזקיה ובלבד שתים עשרה על שתים עשרה אמר רבי מנא אפילו מיצר והולך


מתוך: ירושלמי כלאים ד ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

מחיצת הקני' אם אין שם בין קנה לחבירו שלשה טפחי' כדי שיכנס הגדי הרי זו כמחיצה וגדר שנפרץ עד עשר אמות הרי הוא כפתח יותר מיכן כנגד הפירצה אסור נפרצו בו פרצות הרבה אם העומד מרובה על הפרוץ מותר ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפירצה אסור

הלכה ב גמרא[עריכה]

עשה פסין כנגד הבניין ויש בעומד ארבעה והעומד רבה על הפרוץ כנגד העומר מותר כנגד הפרצה אסור עשה פסין כנגד הגפנים ואין בעומד ארבעה והפרוץ רבה על העומד פשיטא כנגד העומד מותר כנגד הפירצה אסור רבי שמעון בן לקיש בשם ר' יודה בן חנינה נעץ ארבעה קנים בארבעה זויות שבכרם וקשר גמי מלמעלה מציל משום פיאה אמר רבי יונה כמחיצת שבת כן מחיצת כלאים אמר רבי יוחנן מעשה שהלך ר' יהושע בן קרחה אצל רבי יוחנן בן נורי לנגנינר הראו שדה אחת ובית חבירתה היתה נקראת והיו שם פרצות יותר מעשר והיה נוטל אעין וסותם דוקרנין וסותם עד שמיעטן פחות מעשר אמר כזה כן מחיצת שבת א"ר זעירא מודה רבי שמעון בן לקיש לענין שבת שהפיאה מצלת יותר מעשר א"ר חגי מתניתא אמרה כן מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה אם אמר את שהפיאה מצלת יותר מעשר דיו חבל אחד ר' יונה א"ר יאשיה בעי הדא פיאה מה את אמרת מלמעלן מן הצד אין תימר מלמעלן הא כל שכן מן הצד אין תימר מן הצד הא מלמעלן לא אין תימר מלמעלן לא אמר רבי חגי כלום מה נפשך אם מלמעלן הרי מלמעלן אי מן הצד הרי מן הצד רבנין דקיסרין בשם רבי ירמיה תיפתר בעשויין כמין דוקרן ר' זעירא רבי אבודמא דחיפה בשם רבי שמעון בן לקיש לגובה אפילו עד מאה אמה אמר רבי יודן הדא דאת אמר לענין כלאים אבל לענין שבת לא תהא פיאה גדולה מן הקורה אמר רבי יוסי היא כלאים היא שבת על דעתיה דרבי יוסי מה בין קורה מה בין פיאה פיאה אינה מצלת מרוח אחת עד שתהא מגופפת מארבע רוחותיה קורה מצלת מרוח אחת ואתיא כההיא דמר רבי זעירא בשם רב המנונא הפיאה אינה מצלת עד שתהא מגופפת מארבע רוחותיה א"ר בא בר ממל טיטרפליות שבכרמים אסור לטלטל תחתיהן מפני שהן סוף תקרה ואין סוף תקרה מציל משום פיאה אמר רבי פינחס אתא עובדא קומי רבי ירמיה בארבעה עמודין ועליהן ארבעה פיטסליות והתיר לטלטל תחתיהן משום פיאה רבי בון ורבנין בעון קומי רבי זעירא פיאה מהו שתציל בסוכה אמר לון פיאה מצלת בסוכה סוף סכך מהו שיציל בסוכה אמר לון אין סוף סכך מציל בסוכה מה בין זה לזה זה נעשה לכך וזה אינו נעשה לכך א"ר אבהו כל אילין מיליא לענין משא ומתן הא להורות אסור להורות מה אם סוכה קלה את אמר אסור שבת החמורה לא כל שכן רבי בון בר חייא בעאק ומי ר' זעירא מאן תנא פיאה מצלת לא ר' יוחנן בן נורי אמר ליה אדהי תנא נמצאת אמר לענין כלאים כל הפחות משלש' כסתום מג' ועד ארבעה אם העומד רבה על הפרוץ מותר ואם הפרוץ רבה על העומד אסור מארבע ועד עשר אם עומד מרובה על הפרוץ מותר ואם פרוץ מרובה על העומד כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור יותר מעשר אע"פ שהעומד רבה על הפרוץ כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור לענין שבת כל הפחות משלשה כסתום משלשה ועד ארבעה מארבעה ועד עשר אם העומד רבה על הפרוץ מותר ואם הפרוץ רבה על העומד אסור יתר מעשר אע"פ שעומד רבה על הפרוץ אסור ר' חנניה ר' יודה בר פזי בשם ר' יוחנן לית כאן מג' ועד ארבעה יש כאן פירצה ג' אין כאן מקום ד' מתיב רבי מנא והתנינן מקיפין בקנים וקנה יש לו מקום א"ל לא תתיביני פחות משלשה שכל הפחות משלשה כסתום הוא רבי יוסי בי ר' בון בשם רב מכל מקום מכיון שהעומד רבה על הפרוץ מותר


מתוך: ירושלמי כלאים ד ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

הנוטע שורה של חמש גפנים בית שמאי אומרים כרם ובית הלל אומרים אינו כרם עד שיהו שתי שורות לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם בית שמאי אומרים קידש שורה אחת ובית הלל אומרים קידש שתי שורות

הלכה ג גמרא[עריכה]

והוא שזרע כנגד האמצעי זרע כנגד האמצעי על דעתיה דבית שמאי אוסר את כל השורה על דעתיה דבית הלל אוסר שלש כנגד שלש זרע כנגד הבניין שבאמצעי על דעתין דבית שמאי אוסר שתים מיכן ושתים מיכן חמישית אי זו היא נאמר אם היו זרעי' קרובין לאחת מהן הרי אילו אסורו' ואם לאו הרי אלו מותרות על דעתי' דבית הלל אסור ארבע כנגד שתים זרע כנגד קרן הזוית על דעתיה דבית שמאי אי זו <שדה> [שורה] אסור זו וזו על דעתיה דב"ה אסור שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב מכאן ואחת יוצא זנב מכאן זרע כנגד הביניין שבקרן הזוית על דעתיה דב"ש אוסר את כל השורה על דעתיה דב"ה אוסר שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב מיכן שישית אי זו היא שלישית שבראשונה שנייה שבשלישית


מתוך: ירושלמי כלאים ד ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

הנוטע שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב הרי זה כרם שתים כנגד שתים ואחת בינתיים או שתים כנגד שתים ואח' באמצע אינו כרם עד שיהו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב

הלכה ד גמרא[עריכה]

רבי חייה בר בא בשם רבי חייא בר יוסף (במדבר לד) ארץ כנען לגבולותיה גבולות שבדו להם הכנעניים רבי אימי בעי ולמידין מן הכנעניים שמואל אמר במורד לכסן רבי יוסי בר זמינא בשם רבי יוחנן את רואה כילו אחת נטועה כאן רבי יונה בעי נטע שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב את רואה כילו אחרת נטועה כאן ואחרת נטועה כאן נטע שלש כנגד שלש ואחת מכוונת כנגד האמצעי את רואה כילו אחרת נטועה כאן לעשותו כרם גדול לא כן את אמר אין זנב לכרם גדול בשעה שהוא גדול מהו ליתן זנב לכרם קטן ולעשותו גדול


מתוך: ירושלמי כלאים ד ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

הנוטע שורה אחת בתוך שלו ושורה אחת בתוך של חבירו ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים הרי אלו מצטרפין גבוה מעשרה טפחים אינן מצטרפות רבי יהודה אומר אם ערסן מלמעלה הרי אילו מצטרפות

הלכה ה גמרא[עריכה]

רבי אחא בעי לית הדא פליגא על רבי שמעון דרבי שמעון אמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו תמן אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ברם הכא שלו ושל חבירו מצטרפין לאסור את האמצעי רבי מנא לא אמר כן אלא לא כן אמר ר' שמואל בשם ר' זעירא רבי שמעון כדעתיה כמה דרבי שמעון אמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו כן הוא אמר אין אדם חובש דבר שאינו שלו תמן אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ברם הכא שלו ושל חבירו מצטרפין לאסור את האמצעי


מתוך: ירושלמי כלאים ד ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

הנוטע שתי שורות אם אין ביניהן שמונה אמות לא יביא זרע לשם היו שלש אם אין בין שורה לחבירתה שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם רבי ליעזר [בן יעקב] אומר משום חנניה בן חכינאי אפילו חרבה האמצעית ואין בין שורה לחבירתה שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם שאילו מתחילה נטען היה מותר בשמונה אמות הנוטע את כרמו שש עשרה על שש עשרה אמה מותר להביא זרע לשם אמר רבי יהודה מעשה בצלמין באחד שנטע את כרמו שש עשרה על שש עשרה אמה היה הופך סער שתי שורות לצד אחד וזורע את הניר ובשנה האחרת היה הופך את הסער למקום הזרע וזורע את הבור ובא מעשה לפני חכמים והתירו ר' שמעון ורבי מאיר אומרי' אף הנוטע את כרמו על שמונה אמות מותר

הלכה ו גמרא[עריכה]

אמר רבי זעירא שמונה חוץ ממקום כרתין כמה דתימר שמונה חוץ ממקום כרתין ודכוותה ארבע חוץ ממקום כרתין אמר רבי לעזר החמירו תוכו יותר מחוצה לו אמר ר' זעירא עד דאנא תמן קיימנתה תוכו שמונה חוצה לו שש עשרה אמר רבי לעזר מארבע אמות ועד שמונה אסור ומקדש משמונה ועד שש עשרה אסור ואינו מקדש רבי יוסי בשם רבי יוחנן אתיא דרבי ליעזר בן יעקב כבית שמאי כמה דבית שמאי אמרו שורה אחת כרם כן רבי ליעזר בן יעקב אמר שורה אחת כרם מה נפשך כרם גדול הוא אסור בשמנה כרם קטן הוא אסור בשמנה ר' יודן לא אמר כן אלא שמונה אמות אסור שמונה אמות וכל שהוא מותר אית דבעי מימר שאילו מתחילה נטעו מטע שש עשרה על שש עשרה היה מותר בשמונה אמות ר' יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן אתיא דרבי ליעזר בן יעקב כבית שמאי כמה דבית שמאי מחמירין בו בחורבנו יותר ממטעתו כן רבי ליעזר בן יעקב מחמיר בחורבנו יותר ממטעתו ר' יונה בשם רב מותר הזרע ואסור לזרוע ר' יוסי בשם רב הלכתא מותר [הזרע ומותר] לזרוע רב חייא בר אשי בשם רב הלכה כר' מאיר ור' שמעון מה מותר הזרע ומותר לזרוע או מותר הזרע ואסור לזרוע מן מה דאמר רבי בא משח לי רבי חייא בר אשי כרמי מטע שמונה על שמונה הדא אמר' מותר הזרע ומותר לזרוע רב הונא זרע כרמיה כרתין ואינו אסור משום כלאים מערבבן הויין ואין עבודה לגפן יחידית אלא כרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר אין עבודה לגפן יחידית דברי חכמים רבי יעקב בר אידיב שם רבי יהושע בן לוי הלכה כדברי מי שהוא מיקל בחוצה לארץ אמר רבי יעקב בר אחא ותניי תמן הלכה כדברי מי שהוא מיקל בחוצה לארץ