ירושלמי עבודה זרה א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת עבודה זרה · פרק א · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה א משנה[עריכה]

לפני אידיהן של נכרים שלשה ימים אסורין מלשאת ומלתת עמהן מלהשאילן ומלשאול מהן מלהלוותן ומלהלוות מהן מלפורעם ומלהפרע מהן רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר אמרו לו אע"פ שהוא מיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן רבי ישמעאל אומר שלשה לפניהן ושלשה לאחריהן אסור וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר

הלכה א גמרא[עריכה]

רבי חמא בר עוקבה שמע כולהון מכא והביאו לבוקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרותיכם א"ל רבי יוסי אין כיני אפילו בגליות דתני נחום המדי אומר יום אחד בגליות אסור מאי כדון תמן בדקו ומצאו שהן עושין צרכיהן ליום אחד ואסרו יום אחד ברם הכא בדקו ומצאו שעושין צרכיהן לשלשת ימים ואסרו להן שלשת ימים מה מקיים רבי יוסי אהן קרייה והביאו לבוקר זבחיכם וגו במלכות ירבעם הכתוב מדבר כיון שמלך ירבעם על ישראל התחיל מפתה את ישראל ואמר להן בואו ונעבוד עבודה זרה ע"ז וותרנית היא הדא היא דכתיב נעלה ביהודה ונקיצינה ונבקיענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל א"ר אבא חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו טבאל אלא שעושה טובה עם עובדיו התורה אמרה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן וע"ז אומרה ויעש כהנים מקצות העם א"ר לא מן הקוצים שבעם מפסולת שבעם התורה אמרה לא ילין חלב חגי עד בוקר וע"ז אמרה והביאו לבוקר זבחיכם התורה אמרה ביום זבחכם יאכל וממחרת וע"ז אמרה לשלשת ימים מעשרותיכם התורה אמרה לא תזבח על חמץ דם זבחי וע"ז אמרה וקטר מחמץ תודה התורה אמרה כי תדור נדר לה אלהיך לא תאחר לשלמו וע"ז אמרה וקראו נדבות השמיעו א"ר יודן אבוי דרבי מתנייה לא בא הכתוב אלא להזכיר גניין של ישראל יום מלכינו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לוצצים יום שמלך ירבעם על ישראל אתון כל ישראל לגביה בפתי רמשא אמרו ליה קום עבוד ע"ז אמר לון אפתי רמשא הוא אשתי ולא אשתי כל עמא שתו אלא אם אתון בען אזלון ואתון בצפרא הדא הוא דכתיב כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אופיהם כל הלילה לא ישן אופיהם בוקר הוא בוער כאש להבה בצפרא אתון לגביה אמר לון כדון אנא ידע דאתון בען אלא דאנא דחיל מסנהדרין דידכון דלא יקטלונני אמרו ליה אנן קטלין לון הה"ד כולם יחמו כתנור ואכלו את שופטיהם רבי לוי אמר הרגום היך מה דת מר כי ימצא חלל רבי לא אמר הורידן מגדולתן יום מלכינו החלו שרים חמת מיין יום שנעשו בו שרים חולין מי גרם להן חמת מיין שהיו להוטין אחר היין משך ידו את לוצצים כד הוה חמי בר נש כשר הוה מייתיב גביה תרין ליצנין ואמרין ליה אי זה דור חביב מכל הדורות אמר להן דור המדבר ואינון אמרין ליה ולא עבדון עכו"ם והוא אמר לון בגין דחביבין לא איתענשון והינון אמרין ליה חשי דמלכא בעי מיעבד כן ולא עוד אלא אינון עבדין חד ודין עבד תרין וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן גסות רוחו של ירבעם היא החליטתו א"ר יוסי בר יעקב במוצאי שמיטה מלך ירבעם על ישראל הה"ד מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות את פני ה אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם אמר אנא מיתבעי מיקרי קאים אנא ואינון אמרין מלכא דאתרא קדם ואין מיקרי תיניין גנאי הוא לי ואין לא ניקרי ביזיון הוא לי ואין מרפינון אזלון סלקין אינון שבקין יתי אזלין לון גבי רחבעם בן שלמה הה"ד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה בירושלם ישוב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מה עשה עשה שני עגלי זהב וכתב על ליבן והרגוך אמר כל מלך דיקום יסתכל בון א"ר חונה חובר חברי מחוכם כל מי שהיה חוברו היה חוברו א"ר חונה ושחטה שטים העמיקו שהעמיק ברשע אמר כל דמפרסים אנא קטיל ליה א"ר אבין בר כהנא אף שבתות וימים טובים מצינו שבדה להם ירבעם מלבו הה"ד ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש בחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבוח בחדש אשר בדה מליבו מלבד כתיב כמה דאת אמר מלבד שבתות ה תני עבר ונשא ונתן עמו מותר ר יעקב בר אחא ר יוסי בשם ר יוחנן ואפילו ביום אידו ותני כן במה דברים אמורים בנכרי שאינו מכירו אבל בנכרי המכירו מותר מפני שהוא כמחניף להן תני נכנס לעיר ומצאן שמחין שמח עמהן מפני שאינו אלא כמחניף להן חד דוקינר אוקיר לר יודן נשייא חד דיסקי מלא דינרין נסב חד מינהון ושלח ליה שארא שאל לרשב"ל אמר יוליך הנייה לים המלח הרי במכירו הרי לשעבר ור"ל אמר יוליך הנאה לים המלח א"ר אבהו ואני לא שאלני רבן גמליאל בר מהו לילך ליריד ואסרתי לו והתני הולכין ליריד ולוקחין משם עבדים ושפחות ר"ל אמר לא סוף דבר עבדים ישראל אלא אפילו נכרים מפני שמקרבין תחת כנפי השכינה מאי כדון ר"ג אדם קטן היה וביקש ר אבהו לגודרו אבל ר יודן נשייא אדם גדול היה וביקש ר"ל לגדור הדבר ניחא מלהשאיל מלשאול מהן מפני שהוא כמשיאו שם ניחא מלהלוותו מלהלות מהן מפני שהוא כמשיאו שם ניחא מלפורען מליפרע מהן שלא יאמר עכו"ם שלו סייעה רבי בא בר טבליי בשם רב אם היתה מלוה אובדת מותר ותני כן מלוה אובדת בעדים אין מלוה אובדת בשר אפילו מלוה בשטר אובדת היא שלא בכל שעה אדם זוכה לפרוע חובו מאי כדון מלוה אובדת שלא במשכון אין מלוה אובדת במשכון אשכח תני על קדמייתא מלוה אובדת בעדים אין מלוה אובדת בשטר תמן תנינן רבי יודה אומר אשה לא תסוד מפני שניבול הוא לה רבי חנינה ורבי מנא חד אמר בסיד שהיא מתירתו במועד נחלקו אבל בסיד שמתירתו לאחר המועד אסור וחרנא אמר בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד נחלקו אבל בסיד שמתירתו בתוך המועד מותר ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דא"ר חנינה רבי יוסי בשם רבי יוחנן רבי יהודה כדעתיה כמה דרבי יהודה אמר תמן ניבול שעה ניבול כן הוא אמר הכא צרת שעה צרה הווי דו אמר בסיד שהוא מותר בתוך המועד נחלקו אבל בסיד שהוא מותר לאחר המועד אסור אומנים ישראל שהיו עושין עם הנכרי באידן בתוך ביתו אסור בתוך בתיהן מותר רבי שמעון בן אלעזר אומר במה דברים אמורים בתלוש מן הקרקע אבל במחובר לקרקע אסור בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר מהו בין כך ובין כך מותר בין בתלוש בין במחובר בין בשכיר בין בקיבולת אמר רבי לא בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת רבי שמעון בר ברסנה בשם ר אחא בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כר שמעון בן אלעזר חברייא אמרי טעמא דרבי ישמעאל משום בריה דמועדא אמר רבי בא כיון שהוא יודע שאסור לך לישא וליתן עמו הוא ממעט בשמחת אידו מה מפקת מביניהון למכור לו דברים שאינן מתקיימין על דעת חברייא אסור על דעת רבי בא מותר א"ר יודן קרייא מסייע למה דאמרי חברייא וביום עשרים וארבעה לחדש השביעי נאספו בני ישראל בצום ובכי ובשקים ואדמה עליהם ולמה לא אמר בעשרים ושלשה משום בריה דמועדא אין נימא דהוה בשובתא לית יכיל דאת מחשב ואת משכח צומא רבא בחד בשובא ומה בה ולית ר חוניה מיקל למאן דמעבר ליה מן אתריה א"ר יוחנן בר מדייא אנא חשב יתה ולא הוה בשובתא