ירושלמי סוטה ה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת סוטה · פרק ה · הלכה ב | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ב משנה[עריכה]

בו ביום דרש רבי עקיבה (ויקרא יא) וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא את אחרים לימד על ככר השני שמטמא את השלישי אמר ר יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהייתה אומר עתיד דור אחר לטהר את ככר השלישי שאין לו מקרא מן התורה והרי עקיבה תלמידך הביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא שנאמר כל אשר בתוכו יטמא

הלכה ב גמרא[עריכה]

רבי יוסי בי רבי בון אמר רב ושמואל חד אמר בין בתרומה בין בחולין אמר ר עקיבה וחורנה אמר בתרומה אבל לא בחולין ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דמר רבי יוסי בשם ר יונה אמרי לה רב בשם ר חייה רובא השלישי בא מחמת השרץ הוי אמר הוא דו אמר בין בתרומה בין בחולין אמר ר עקיבה מתניתא פליגא על רב אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבו מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי טהור בחולין פתר להקל הוא בידים שהן מדבריהן והא תנינן טבול יום תיפתר בטבול יום בית הפרס א"ר זעירא ואפי תימר בטבול יום דבר תורה שנייא היא דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך התיב ר חגיי קומי רבי יוסי או נימר טהור במגע וטמא באכילה אמר ליה כלים אמורים בפרשה אית לך מימר גבי כלים טהורים במגע וטמאים באכילה מתניתא מסייעא לרב הראשון שבחולין טמא ומטמא והשיני פוסל ולא מטמא והשלישי נאכל בנזיד הדמע הא לעשותו דמע אסור ואמור דבתרה הראשון והשיני שבתרומה טמאין ומטמאין והשלישי פוסל ולא מטמא והרביעי נאכל בנזיד הקודש אין תימר הא לעשותו קודש אסור אשכחת מימר מחלפה שיטתיה דרב דמר רבי בא בשם רב שלישי בא מחמת השרץ והרביעי מותר לעשותו קודש שלא אמרו רביעי בקודש אלא בקדשי המקדש מקודישן אמר רבי חונה ולא בתרומה אנן קיימין ותרומה אסור לעשותה קודש שלא להמציא בה תקלה ואמור דבתרה הראשון והשיני והשלישי שבקודש טמאים ומטמאים והרביעי פסול ולא מטמאה והחמישי נאכל בנזיד הקודש אין תימר הא לעשות קודש אסור וכי יש חמישי בקודש ואת אמר לית כן והכא לית כן אמר רבי יוחנן השלישי בא מחמת השרץ מותר לעשותו תרומה בעי קומוי אפילו כר"ע רבי יוסי בשם ר הילא ואפילו כר"ע ולמה טבול יום פסיל והשיני פסיל מה טבול יום אינו פוסל את החולין מלעשותן תרומה ר יוסי בשם ר יוחנן שלישי בא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה ומותר לעשותו קודש ר זעירא בעא קומי ר יסא מטמא בקודש ואת אמר אכן אמר ליה משום מעלה אמר רבי שמואל בר רב יצחק עיקר טומאתו בקודש משום מעלה אמר רבי יוסי ולמה הוא מטמא בקודש משם מעלה אמר ר יודן ואפילו כרבנן דאינון אמרין אין השלישי בחולין ולמה הוא אמור מטמא בקודש משם מעלה אמר ליה רבי יוסי ולית אנן צריכין שמעין ליה מן בר נש רב תמן אמרין ממה שקילס רבי יהושע את ר עקיבה הדא אמרה הלכה כיוצא בו רבנן דקיסרין אמרין למדרשו קילסו אבל למעשה אין הלכה כיוצא בו דמר ר אחא רבי מיישא בשם רבי לעזר [אין] לוקין על השלישי שבמעשר ואפילו כרבי עקיבה אינן לוקין למה טבול יום פוסל והשני פוסל מה טבול יום אין לו מגע אצל החולין אף השיני אין לו מגע אצל החולין אמר רבי אליעזר כמיניין החולין כך מיניין המעשר ואתייא כיי דמר רבי יונה רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש בכל חולין אנן קיימין ואהן פירקא מעשר אינון אמר ר יוסי ואפילו ראשון שבו אינו מחוור לא אוכל אין כתיב כאן אלא (דברים כו) לא אכלתי אמר רבי אבא מרי מניין דכתיב (שם) ככל מצותך אשר צויתני כמי שאינו מחוור רבי אבהו בשם רבי מנא מפני מה אמרו השיני שבחולין מטמא משקה חולין מפני הידים שהן מדברין מטמאות משקה חולין שיני שהוא מדבר תורה לא כל שכן אי מה הידים ספיקן לטמא את אחרים <טמא אף המשקין ספיקן לטמא את אחרים טמא> [טהור אף השיני ספיקו לטמא אחרים טהור] התיב ר חנינא לרבי מנא הרי אוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין ספיקן לטמא את אחרים טמא והמשקין היוצא מהן ספיקן לטמא את אחרים טמא והא שיני שהוא דבר תורה ספיקו לטמא את אחרים טהור אמר ר מנא קומי ר חנינה ולא בתרומה אנן קיימין אמר ליה ואפילו תימר בתרומה אנן קיימין מה אית ליה טמא יטמא דבר תורה לא ר עקיבה תמן אמרין שתי שאילות שאלן חגי הנביא אחת השיבו אותו כראוי ואחת לא השיבו לו כראוי (חגיי ב) הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו כנף תחלה בשר קודש שני לחם ונזיד שלישי ויין ושמן ומאכל רביעי וכי יש רביעי בקודש ויענו הכהנים ויאמרו לא לא השיבו אותו כראוי שיש רביעי בקודש (שם) ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא אם תהיה כנף טמא נפש ונגעה בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא השיבו אותו כראוי דמר ר ירמיה רבי חייה בשם ר יוחנן קודם עד שלא גזרו רביעי בקודש שאלן ולמה הוא מקללן כאינש דבעי עילה על חבריה וביתא מה אספה ליה לא דו אמר ואשר יקריבו שם טמא הוא כמה דמר רבי סימון בר זבדי גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח ר אחא בשם רבי אבא בר כהנא בקיאין היו בהיסטות ולא היו בקיאין במדפות (שם) הן ישא איש בשר קודש שאלן טמא מת מטמא בהיסט ויענו הכהנים ויאמרו לא השיבו אותו כראוי שאין טמא מת מטמא בהיסט שאלן טמא מת עושה מדף ויענו הכהנים ויאמרו יטמא לא השיבו אותו כראוי שאין טמא מת עושה מדף רבי תנחומא רבי פינחס בשם רבי לוי על החמישי בקודש שאלן הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו כנף תחילה ובשר קודש שני לחם ונזיד שלישי יין ושמן רביעי ומאכל חמישי שאלן וכי יש חמישי בקודש ויענו הכהנים ויאמרו לא השיבו אותו כראוי שאין חמישי בקודש ולמה הוא מקללן כאינש דבעי עילה על חבריה וביתא מה איכפה ליה ויאמר ואשר יקריבו שם טמא הוא כיי דמר רבי סימון בר זביד גולגלותו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח תני אמר רבי יוסי מניין לרביעי בקודש שהוא פסול ודין הוא מה אם מחוסר כיפורים שאינו פסול בתרומה הרי הוא פסול בקודש שלישי שהוא פסול בתרומה אינו דין שיפסול בקודש הרי למדנו לשלישי מן הכתוב ולרביעי מקל וחומר התיב רבי יוחנן האוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח שהוא פסול בתרומה ואינו פוסל בקודש ר חייה בשם רבי יוחנן אתייא דרבי יוסי בשיטת ר עקיבה רבו כמה דרבי עקיבה אמר יטמא יטמא דבר תורה כן רבי יוסי אמר יטמא יטמא דבר תורה רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה לית ר יוסי צריך להדין קל וחומר קרייה דרש רבי יוסי (ויקרא ז) והבשר אשר יגע זה שני שנגע בראשון בכל טמא זה שלישי שנגע בשני לא יאכל סוף טמא לא יאכל עד כדון באוכלין שנטמאו באויר כלי חרש שניטמא בשרץ אוכלין עצמן שניטמאו בשרץ מניין ודין הוא מה אם הכלים שאינן מטמאין מאויר כלי חרש שניטמא בשרץ הרי הן מטמאין כשרץ לטמא אוכלין אוכלין עצמן שניטמו בשרץ אינו דין שיטמו כשרץ לטמא אוכלין עד כדון כר עקיבה כר ישמעאל תני ר ישמעאל והבשר אשר יגע בכל טמא זה ראשון שנגע בכל טמא לא יאכל לרבות את השיני השלישי מניין ודין הוא ומה אם טבול יום שאינו פוסל בחולין הרי הוא פוסל בתרומה שני שהוא פסל בחולין אינו דין שיפסול בתרומה רביעי בקודש מניין ודין הוא מה אם מחוסר כיפורים שאינו פסול בתרומה הרי הוא פסול בקודש שלישי שהוא פסול בתרומה אינו דין שיפסול בקודש הא למדנו לראשון ולשני מן הכתוב ולשלישי מן הדין ולרביעי מקל וחומר דנין לו דין מן הדין שיהא הכל משועבד להלכה שיהא השלישי פסול בתרומה והרביעי בקודש