תולדות תנאים ואמוראים/ר/רבה בר חנא
רבה בר חנא ובירושלמי אבא בר חנא
[עריכה]בדבר האמורא הגדול הזה אשר היה בדור האמוראים הראשונים וחברו דרב ובן אחיו דר' חייא באה ערבוביא עם אמורא שהיה בדור השלישי בא"י ותלמיד ר' יוחנן אשר נקרא רבה בר בר חנא ובירושלמי בשם אבא בר בר חנא, ואך בירושלמי ע"פ רוב נשמרו שמותן כי הראשון נקרא כמעט תמיד בשם "אבא בר חנא" והשני בשם אבא בר בר חנא, אבל בבבלי קראו כמה פעמים את הראשון בשם השני, אבל נקל להבין אם הוא הראשון או השני.
ויש שרוצין לומר שהיו אב ובנו ושניהם היו נקראין בשם אבא, ולכן כשהזכירו את הבן קצרו את שמו תחת אבא בר אבא בר חנא לקרא בשם אבא בר בר חנא, אבל לא מצינו בשום מקום את האב והבן ביחד או שיאמר הבן בשם האב, וגם הראשון היה בבלי ועלה לא"י בנערותו ובסוף ימיו ירד לבבל בזמן רב, והשני היה בר א"י ואך אח"כ היה מהנחותי וכאשר נבאר.
אביו חנא היה אחד מחמשת האחין דאבא בר אחא בר סלא מכפרי כסנהדרין ה. איבו (אבי רב) וחנא (אבי רבה) ושילא ומרתא ור' חייא כולהו בני אבא בר אחא וכו'.
וכפי הנראה כשעלה ר' חייא לא"י עלו עמו בני אחיו רב בר איבו ורבה בר חנא, והיה תלמידו המובהק דר' חייא דודו כמו"ק טז: שיצא ר' חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק לרב, ולרבה בר חנא שמע רבי ואיקפד, וב"ב קכד. רבה בר חנא אר"ח, וב"ק פ"י ה"א אמר ר' בא בר חנא לא הוה ר' חייא חביבי פתר לה וכו'.
ויסופר בסנהדרין ה. כי הוה נחית רבה בר חנא לבבל א"ל ר' חייא לרבי בן אחי יורד לבבל [ורבי נתן לו רשות ואמר] יורה יורה, ידין ידין, יתיר בכורות יתיר, וכשרב רצה לילך לבבל לא הרשה לו רבי להתיר בכורות ואמרו שם שעשה רבי כזאת יען שרצה שיכבדו גם את רבה בר חנא (ולאו לרב הוו נהגי יקרי בלאו הכי, רש"י).
ויסופר שם שרבה בר חנא ירד לבבל (וכן רב לזמן קצר) ודן שם דינא וטעה, וכשבא אח"כ לא"י לפני ר"ח א"ל אי קיבלוך עלייהו לא תשלם.
ורבה בר חנא שהיה בא"י כמה שנים גם אחרי פטירת רבי וכן רב הרביץ שם תורה הרבה והיה לו פירקא (וזה היה כבר תחת נשיאות ר' יהודה נשיאה הראשון) כמו"ק כא. רבה בר חנא איתרע ביה מלתא (אבילות) סבר דלא למיפק לפירקא א"ל ר' חנינא אם רבים צריכין לו אינו נמנע, סבר לאוקמי אמורא עליה א"ל רב, תניא ובלבד שלא יעמיד מתורגמן, וידוע שר' חנינא מיום שעלה לא"י בימי עלומיו לא ירד עוד לבבל, וא"כ בל"ס היה זה בא"י, ואח"כ בשנת תקל כשירד רב לבבל ויסד ישיבתו הגדולה בסורא מצינו גם את רבה בר חנא בבבל עם רב ושמואל כחולין מד: ההיא פסוקת הגרגרת דאתאי לקמיה דרב – א"ל רב כהנא ורב אסי לרב –שדרוה לקמיה דרבה בר חנא.
והיו אוהבים נאמנים כ"כ עד שאמר רב בירושלמי ב"ה פ"ה ה"ה כגון אנא לרבא בר בר חנא (וצ"ל לאבא בר חנא) ואבא בר חנא לי (מותר לנו ללות ז"מז בריבית, וזה יען שהיו קרובים ואוהבים).
ובמנחות לט. רב ורבה בר חנא הוו יתבי – אמר רב יאי גלימא ולא יאי תכלתא ורבה ב"ח אמר יאי גלימא ויאי תכלתא.
ובקידושין נט. יסופר שרבה ב"ח יהיב זוזי לרב שיקנה עבורו האי ארעא ואזל רב וקנה לנפשיה יען שבעלי השדה היו בעלי זרוע ונהגו כבוד לרב ולא לרבה ב"ח.
והנה אף שמצינו תני רבה בר חנא קמיה דרב כשבת נ., ב"ק צא:, מנחות מח:, רבה בר חנא אמר רב כנדה מז., ברכות ספ"ח, מגילה ספ"א, לא שהיה תלמידו אך יען שרב היה הריש מתיבתא וראש הדור כולו חוץ משמואל לכן קבל רב"ח ממנו, אבל מצינו מחלקותם כע"ז עדף, חולין ח:, שבת פ"ד ה"ב, ביצה פ"ד ה"ה.
וכן מצינו ברכות ספ"ח, מגילה פ"א סה"ו רב בשם אבא בר חנא, ואית דאמרי אבא ב"ח בשם רב.
וכן מצינו שבעי משמואל כחולין מח., רבה בר חנא אמר שמואל כשבת קד:, גיטין יט..
מתלמידיו לא נזכרו בשמם חוץ מרב חננאל (תלמיד רב) כמו"ק יט. אורי ליה רבה בב"ח [צ"ל ב"ח] לרב חננאל, ועיין ערך רבה בר נתן.
מסחרו היה ביין כב"מ פג. רבה בר חנא (כן הוא בע"י ודק"ס) תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרי שקיל לגלימייהו אתו לקמיה דרב א"ל הב להו גלימייהו א"ל דינא הכי? א"ל אין למען תלך בדרך טובים, ואח"כ תבעו שכרן, ורב א"ל שישלם להם שנא' וארחות צדיקים תשמור.
ממקראיו הפרטים מצינו ב"ב נב. שמתה אשתו ואמרה הני כיפי דמרתא ובני ברתה, אתא לקמיה דרב וכו'.
ובמבוא הירושלמי ערך רבה כתב אבא בר חנא ובנו אבא שניהם היו בבלים ואבא בר חנא לא עלה לא"י, אבל בנו אבא בב"ח עלה לא"י ולמד אצל ר' יוחנן, ולפלא על חכם שכמותו יטעה בדבר פשוט כזה אשר מפורש שהיה רוב שנותיו בא"י בזמן רבי ואחריו זמן רב כמפורש לעיל, וגם היכן מצא שרבה בב"ח היה בנו של רבה בר חנא, אבל דבר זה ברור שרבה בר חנא היה בבלי, אבל[1]
- ^ המשפט ממשיך בתחילת הערך הבא – הערת ויקיעורך