ירושלמי שבת א ג
<< | ירושלמי · מסכת שבת · פרק א · הלכה ג | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
דף ז עמוד ב[עריכה]
משנה לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא ולא הלבלר בקולמסו ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר באמת אמרו החזן רואה היכן תנוקות קוראין אבל הוא לא יקרא כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה:
גמרא תני לא יצא החייט במחט שבכליו. ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו. ולא הבצע בדוגמא שבאזנו. ולא השולחני בדינר שבאזנו. ואם יצא הרי אלו פטורין דברי ר"מ. רבי יהודה אומר אומן דרך אומנתו חייב. הא שאר כל אדם יוצאין בכך מחלפה שיטתיה דר"מ. דתנינן תמן יצאת חייבת חטאת דברי ר"מ. וכא הוא אמר הכין. ר' מנא אמר לה סתם. רבי אבין בשם ר' יוחנן. תמן דרך הוצאה בנשים. ברם הכא טפילין יוצאין בכך. מחלפין שיטתין דרבנן תנינן תמן וחכמים פוטרים בכובלת ובצלוחית של פילייטון. הא במחט נקובה חייב. הדא הוא אומן באומנותו חייב. א"ר יוסי בר אבין תיפתר באשה גדלת: ולא יפלה וכו'.
דף ח עמוד א[עריכה]
אפילו בחול אסור שאינה דרך כבוד. תני המפלה את כליו נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול. אבא שאול אומר מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג. חזקיה אמר ההורג כינה בשבת כהורג גמל. שמואל מקטע ידה ורגלה ויהב לה קומי מיניקה. ר' יוסי בי ר' בון יהיב ליה גו צלוחיתא. א"ר שמעון בן חלפתא ולא מחלזון שמענו. וחלזון יש לו גידים ועצמות. ולא כן תני כל דבר שאין לו גידים ועצמות אינו חי יותר מששה חדשים. דמר ר' יוסה בר ר' בון בשם רב זביד אחת לשבע שנים הקב"ה מחלף את עולמו. קמקמה מיתעביד חו רב. פדה חד אפר מיתעביד שר מומיתא דרישא מתעביד עקרב. ודמניא שממי. תולעתא דסוסיא מתעבדא אירעו. ודתורתא דברי. צבוע הזכר נעשה נקבה. עכברא דטורא מתעביד חזיר בר. שיזרתא דנינא מתעביד נדל. ודבר נשא חיוי. אימתי בזמן שאינו כורע כל קומתו עד השזרה. תני רבי חייא אכל מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש. אית דבעי מימר שהוא לשעה. ואית דבעי מימר מפני הנקיות ומפני הסכנה. מה נפיק מביניהון לקנב חיזרין מה דמר שהוא לשעה אסור. ומה דמר מפני הנקיות ומפני הסכנה מותר. רב ירמיה סלק לגביה רבסי מזג ליה כסא שרי מסתכל ביה. אמרה ליה בני ביתיה חמי מה הוא עביד. אמר לה דהוא נהיג בשיטתיה דרבו. תני ר' חייא מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש: ולא יקרא לאור הנר. שמואל אמר לא שנו אלא אחד. הא שנים מאחר שהן יכולין למחות זה על ידי זה מותר. מתני' פליגא עלוי אחד הנר שהוא יכול להטותו. ואחד הנר שאינו יכול להטותו. עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר אפילו כמה. על דעתיה דר' לעזר אפילו גבוה כמה אפילו נתון בבית אחד אפי' נתון בספיקלה. תני שמא ישכח ויטה. א"ר ישמעאל אני אקרא ולא אטה. ושכח והיה קרוב להטות. ואמר גדולים הן דברי חכמים שאמרו שמא ישכח ויטה. ר' נתן אומר היטה אותו ממש. וכתב על פינקסו ואמר ישמעאל בן אלישע היטה הנר בשבת. לכשיבנה הבית יהא חייב חטאת. תמן תנינן אל תאמן בעצמך עד יום מותך. מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך. כגון אני. אתא חדא רוחא ונסיתיה. ושרי תהי ביה
דף ח עמוד ב[עריכה]
אמרה ליה לא תצוק רוח אנא אזול ואישתוי לחברך: באמת אמרו וכו'. א"ר לעזר כל מקום ששנינו באמת הלכה למשה מסיני. מהו מתקן ראשי פרקים פסקין. תני רשב"ג אומר התינוקות מתקינין להן ראשי פסקיהן לאור הנר. מיי כדון אילין בעיי דיטפי בוצינא. ואילין לא בעיי דיטפי בוצינא: כיוצא בו וכו'. תני רבי שמעון בן לעזר אומר ראה עד איכן פרצה טהרה. שנאמר (בראשית ל) כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב. (דברי הימים א ד) ובית אבותיהן פרצו לרוב שלא גזרו לומר שלא יאכל טהור עם הטמא. אלא אמרו לא יאכל הזב עם הזבה. הא זב עם מצורעת מותר. (ויקרא יד) וישב מחוץ לאהלו ולא מחוץ לאהלה. מצורע עם זבה אסור. מצורע עם מצורעת אסור. תני ב"ש אומרים לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ. וב"ה מתירין. ומה טעמיהן דב"ש. שהוא מתרגל עמו בימי טומאתו. הוא מתרגל עמו בימי טהרתו. רבי חייא רובא מפקד לרב אין את יכול מיכול כל שתא חולין בטהרה אכול. ואם לאו תהא אכילת שבעה יומין מן שתא. מיכן היה ר' פינחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי טהרה. טהרה מביאה לידי קדושה. קדושה לידי ענוה ענוה לידי יראת חט. יראת חט לידי רוח הקודש. רוח הקודש לידי חסידות. חסידות לידי תחיית המתים. תחיית המתים לידי אליהו ז"ל. זריזות לידי נקיות. (ויקרא י) וכלה. וכיפר. נקיות לידי טהרה. (ויקרא טז) וכפר עליה הכהן וטהרה. טהרה לידי קדושה. (ויקרא טז) וטיהרו וקידשו. קדושה לידי ענוה. (ישעיהו יז) כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. ענוה לידי יראת חטא דכתיב (משלי כב) עקב ענוה יראת ה'. א"ר יצחק בר אלעזר מה שעשת חכמה עטרה לראשה. עשת ענוה עקב לסולייסה דכתיב (תהילים קיא) ראשית חכמה יראת ה'. וכתיב (משלי כ) עקב ענוה יראת ה'. יראת חט לידי רוח הקודש. דכתיב (משלי ב) אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. רוח הקודש לידי חסידות. דכתיב
דף ט עמוד א[עריכה]
(תהילים פט) אז דברת בחזון לחסידיך. חסידות לידי תחיית המתים. דכתיב (יחזקאל לז) ונתתי רוחי בכם וחייתם. תחיית המתים לידי אליהו ז"ל. דכתיב (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. תני בשם ר"מ כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל. ואוכל חוליו בטהרה. ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמע בבוקר ובערב מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא: